 |
21-12-2005, 14:14
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי Fang
אבל האם טוב יותר??
האם השוואה בין מערכות ישראליות למערכות זהות "שלהם" תגלה הבדלים
כאלה מהותיים שיכריעו את הכף??
לדוגמה:
- נץ/ברק שלנו מול נץ/ברק מצרי/ירדני
- סופה מול F-16f של איחוד האמירויות
- בז/רעם מול F-15s של הסעודים
.
|
למעט ההשוואה בין הסופה שלנו, למטוס של איחוד האמירויות, אפשר לומר בוודאות שהמע' בנץ/ברק ובבז רעם הרבה יותר מתקדמות. מה עוד שהגירסאות שבידי הצבאות הערביים הם גרסאות יצוא מוגבלות בתכונותיהן.
על המטוס של איחוד האמירויות:
חוץ מה"סופה" שלנו יש עוד בעל כנף חדש בשמי המזרח-התיכון. "נץ המדבר", המטוס החדש של איחוד האמירויות, הוא הבן החדש במשפחת F-16. קווים לדמותה של ציפור ב-55 מיליון דולר, כל אחת
נעם אופיר
http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...fullListID=1274
האירוע שהתרחש ב-6 בדצמבר 2003 ייכנס להיסטוריית התעופה הצבאית כאירוע יוצא דופן - אפילו דמיוני עד לפני מספר שנים. באותו יום התקיימה בפורט וורת' שבטקסס טיסת הבכורה של מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם, לפחות בעת כתיבת שורות אלה. אומנם, על התשובה לשאלה כיצד ניתן לקבוע מהו המטוס הכי מתקדם בעולם יכולה להיות מחלוקת, אבל על עובדה אחת אין עוררין. המטוס שהמריא באותו היום לטיסת הבכורה מתקדם מכל מטוס המצוי כיום בשירות מבצעי בחיל-אוויר כל שהוא. מה חדש בכך? הרי האבולוציה של מטוסי הקרב והטכנולוגיה המשמשת לפיתוחם מבטיחה שמדי תקופה ימריא לאוויר העולם מטוס שיהיה, באופן טבעי, מתקדם וחדיש יותר מהמטוסים שקדמו לו. גם העובדה שהטיסה התקיימה בארה"ב היא הגיונית. ארה"ב הייתה ועודנה המדינה המובילה בכל הקשור לטכנולוגיית התעופה הצבאית.
אם כך, מה כל כך מיוחד והיסטורי בטיסה שהתקיימה בפורט וורת'? התשובה לכך היא שהמטוס שהמריא אותו יום לא מיועד לחיל-האוויר האמריקאי או לזרוע אחרת של הצבא האמריקאי. הוא אפילו לא תוכנן עבור חיל-האוויר הישראלי, אחד הלקוחות הבולטים והגדולים ביותר של התעשייה הצבאית האמריקאית, המקפיד לשמור על הפער האיכותי בינו לבין חילות אוויר אחרים בזירת המזרח התיכון. המטוס, בו מדובר הוא ה-F-16F, המוכר גם כ"דזרט פאלקון" (Desert Falcon) או "נץ המדבר". זו היא הגרסה המתקדמת ביותר של מטוס ה-F-16 שפותחה אי פעם המצוידת בטכנולוגיות שאין כיום באף מטוס אחר. הלקוחה היא מדינה קטנה במפרץ הפרסי שספק אם רבים יודעים למקם אותה על המפה, איחוד האמירויות (United Arab Emirates). מדינה זו משקיעה לאחרונה סכומי עתק, דמיוניים גם במונחים של המפרץ הפרסי העשיר, על מנת להקים "צבא קטן וחכם".
אם בעבר שמרו מדינות בקנאות על הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, שלא לדבר על מכירתה, הרי שבעידן הנוכחי בו מתנהל קרב איתנים בין יצרניות הנשק על כל דולר או יורו המוקצים לרכש והצטיידות, חל שינוי משמעותי. בעבר הקפידה ארה"ב על ייצוא מערכות נשק שהיו נחותות במידת מה מהמערכות המצויות בשירות מבצעי בצבאה. בניגוד לבריה"מ, שפיתחה גרסאות ייצוא מוגבלות ביצועים ללקוחותיה, הרי שבמקרה האמריקאי אומנם לא נמכרו מטוסים "נחותים" אך יכולות מסוימות, בעיקר בתחום הלוחמה האלקטרונית והמכ"ם, עברו התאמות כאלה ואחרות שנועדו להבטיח כי היתרון הטכנולוגי יהיה תמיד בידי זרועות הצבא האמריקאי. ה"דזרט פאלקון" שובר את המסורת הזו. ה-F-16 החדש מצויד בטכנולוגיות מסוימות שעדיין אינן קיימות בכלי הטיס של הצבא האמריקאי. למעשה, חלק מהטכנולוגיות הללו יהיו זמינות לחיל-האוויר האמריקאי רק בעוד מספר שנים עם כניסתם לשירות של מטוסי ה-F-22 ומאוחר יותר גם ה-F-35.
ה-F-16E/F המקורי
היום קשה להאמין, אך בייעודו המקורי היה ה-F-16 מטוס קל ופשוט. המטוס נקנה על-ידי חיל-האוויר האמריקאי לא בשל העובדה שהוא היה הכי טוב אלא פשוט מפני שהחיל יכול היה להרשות לעצמו לרכוש כמות גדולה מאוד של מטוסים. התואר "הכי טוב" הוצמד, מסיבות מובנות, ל-F-15.
לחברת "ג'נרל דיינמיקס", שפיתחה את ה-F-16, היו שאיפות רבות בנוגע לדרך שבה ניתן יהיה לשדרג את המטוס, אך לצערה היא לא קיבלה "אור ירוק" לעשות זאת. ראשי החברה לא אמרו נואש והחלו להשקיע תקציבים עצמיים בניסיון לפתח שדרוג משמעותי למטוס. החברה קיוותה כי אם תצליח לתרגם את הרעיונות שנמצאו על שולחן השרטוטים שלה למטוס של ממש יגדל הסיכוי כי מישהו בפנטגון ישתכנע לתת לה את ההזדמנות המיוחלת.
התוצר הבולט ביותר של העבודה העצמית של "ג'נרל דיינמיקס" היה ה-F-16XL. גרסת ה-XL אמורה הייתה לאפשר ל-F-16 לעשות כל מה שה-F-15 יכול לעשות ואפילו יותר. הציון XL הלם מאוד את המטוס המשופר.
ה-F-16XL היה ארוך בכמטר וחצי מה-F-16 הרגיל, זאת הודות לשני מקטעים שהוספו לחלקו המרכזי של המטוס. אבל, השינוי הבולט ביותר היה החלפת הכנף הרגילה בכנף דלתא ענקית, ששטחה היה גדול בכ-120 אחוזים מהכנף המקורית.
שינוי המבנה תורגם לשיפור בשני פרמטרים חשובים ה-F-16XL יכול היה לטוס רחוק יותר מהמטוס המקורי (שיפור של כ-40 אחוזים) ולשאת כמות כפולה של חימוש. למעשה, ל-F-16XL היה מספר מדהים של 27 תחנות לנשיאת חימוש, מיכלי דלק נתיקים ומטעדים אלקטרואופטיים לרכישת מטרות.
בחודש מארס 1981 הפך ה-XL להיות יותר מאשר פרויקט פרטי של "ג'נרל דיינמיקס". חיל-האוויר האמריקאי הודיע כי בכוונתו להצטייד במטוס תקיפה חדש שיוכל לבצע משימות בטווחים רחוקים ביום, בלילה ובמזג-אוויר גרוע. "ג'נרל דיינמיקס" הציעה גרסאות חד-מושביות ודו-מושביות של ה-XL. הגרסה החד-מושבית קיבלה את הכינוי F-16E בעוד הגרסה הדו-מושבית כונתה F-16F. כינויים אלו לא היו רשמיים ואמורים היו להינתן רק למטוסים הסדרתיים, במקרה ו"ג'נרל דיינמיקס" הייתה זוכה במכרז.
אבל, בפברואר 1984 הודיע חיל-האוויר האמריקאי כי המטוס שנבחר על-ידו לביצוע משימות התקיפה הוא הנגזרת המשופרת של ה-F-15B מתוצרת "מקדונל דגלס", לימים ה-F-15E "סטרייק איגל". שני אבות-הטיפוס של
ה-F-16XL הושמו באחסון והציון F-16E/F נשכח.
לימים זכה ה-F-16XL לעדנה מחודשת כאשר שימש לטיסות מחקר עבור סוכנות נאס"א.
מ-"50 פלוס" ל-"60"
לכאורה, ההפסד של מטוס ה-F-16XL במכרז של חיל-האוויר האמריקאי אמור היה לסמל את סופו של ה-F-16 המשופר, אך לא כך היה הדבר. בשנים שחלפו מאז, עבר ה-F-16 מספר מהפכים שהפכו אותו בהדרגה למטוס הרב-משימתי הטוב ביותר בעולם.
אחד השינויים הבולטים ביותר היה ציוד הדורות המתקדמים של ה-F-16, גרסאות C ו-D, במכ"ם רב-תכליתי וביכולת לשאת ולשגר באופן עצמאי טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני מסוג AIM-120 אמראם. השילוב של המכ"ם עם הטיל החדש העניק ל-F-16 יכולת BVR (מעבר לטווח הראייה), תכונה שהייתה חסרה לו קודם-לכן. המשמעות הייתה שאם עד אז ה-F-16 הצטיין בקרבות אוויר-אוויר הדוקים אודות לכושר התמרון והזריזות המעולה שלו, הרי שכעת הפך להיות מטוס מצטיין גם בקרבות אוויר בטווחים רחוקים. יכולת זו שחסרה לדגמים הראשונים של המטוס העמידה אותם בנחיתות מסוכנת מול מטוסים סובייטים כמו המיג-29 והסוחוי-27.
השינוי המשמעותי ביותר היה כנראה יכולתו החדשה של המטוס לשאת את מערכת הלנטירן להכוונת חימוש מונחה ולפעולה בלילה ובמזג-אוויר גרוע. כעת יכול היה ה-F-16 לפעול עצמאית בעומק שטח האויב תוך שימוש בחימוש מונחה מדויק. בנוסף, השימוש במטעד הניווט של מערכת הלנטירן העניק ל-F-16 יכולת לפעול מסביב לשעון, כמעט ללא תלות בתנאי התאורה או מזג-האוויר.
למרות כל השיפורים הללו ולמרות שה-F-16 התגלה פעם אחר פעם - במפרץ הפרסי, ביוגוסלביה, באפגניסטן ובשמי המזרח התיכון - כאחד ממטוסי הקרב החשובים והבולטים ביותר, הרי שהמטוס עדיין סבל ממספר חסרונות שמנעו ממנו להיות "הכי טוב שיש".
בראש ובראשונה סבל ה-F-16 מחוסר יכולת לשאת כמות גדולה של דלק. לכמות הדלק שנושא המטוס משמעות כפולה. ראשית, ככל שכמות הדלק גדולה יותר, יכול המטוס לטוס רחוק יותר ועם יותר מטען. שנית, קיבולת דלק מוגדלת מאפשרת למטוס להאריך את שהותו מעל איזור הפעולה. הנתון האחרון חשוב במיוחד כאשר המשימה כוללת איתור מטרות מזדמנות או מטרות ניידות, פעולה הדורשת לעיתים זמן רב.
חברת "לוקהיד-מרטין" החליטה שאין צורך להמציא את הגלגל. לצורך כך אימצה החברה את הקונספט המשמש גם את מטוסי ה-F-15. במקום להסתמך רק על מיכלי דלק נתיקים הפוגעים בביצועי המטוס ותופסים מקום שיכול לשמש לנשיאת חימוש נוסף, הוחלט לצייד את ה-F-16 במיכלי דלק תצורתיים (CFT). בעוד שב-F-15 מותקנים ה-CFT על הצד החיצוני של כונסי האוויר, הרי שב-F-16 הם הותקנו מעל לכנפיים.
בתקופה האחרונה רכשו מספר מדינות מטוסי F-16 מדגמי C ו-D המצוידים, בין השאר, במיכלי ה-CFT. מטוסים אלה המכונים "בלוק 50/52 פלוס" צוידו בנוסף בחליפת לוחמה אלקטרונית מתקדמת ובדגם משופר של המכ"ם הכולל יכולת SAR המאפשרת איתור ותקיפת מטרות במזג- אוויר גרוע. בנוסף הותאמו מטוסים אלה לנשיאת סוגים חדשים של חימוש, לרבות שימוש בכוונת קסדה. מטוסים מסוג זה נרכשו עד כה על-ידי יוון ופולין. הגרסה המתקדמת ביותר של ה"בלוק 50/52 פלוס" היא ה-F-16I הישראלי, ה"סופה", המצויד במערכות לוחמה אלקטרונית וחימוש מתוצרת ישראל.
מטוסי ה-F-16 "בלוק 50/52 פלוס" אמורים היו להוות את שיא פרויקט ה-F-16. ההנחה הרווחת הייתה כי מדינות תעדפנה להשביח את מטוסיהן הקיימים ולהמתין עוד מספר שנים עד שה-F-35, היורש הרשמי של ה-F-16 יהיה זמין למכירה. ה-F-35 משלב מספר טכנולוגיות כמו חמקנות, שלא ניתן ליישם ב-F-16 ולכן עם כניסתו לשירות צפויים מרבית מטוסי הקרב הקיימים להפוך למיושנים בין לילה. השאלה ששאלו עצמם חילות-אוויר רבים היא: האם יש הצדקה לרכוש היום מטוס קרב חדש כאשר בעוד זמן לא רב ניתן יהיה לרכוש את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר?. התשובה אליה הגיעו רבים הייתה שלילית.
לעומת זאת, חיל-האוויר של איחוד האמירויות לא חשב ככה. החיל החליט, בצעד מפתיע מעט, לרכוש גרסה משופרת של ה-F-16, שתעלה בביצועיה וביכולותיה על כל גרסה אחרת של המטוס. היתרון הגדול הנעוץ בהחלטה זו היא האפשרות להצטייד במטוסים כבר היום מבלי צורך להמתין בתור עד שמטוסי ה-F-35 יהיו זמינים לרכישה. מה גם שלפי שעה לא ברור האם ארה"ב תהיה נכונה לייצא גרסאות שוות ביצועים של ה-F-35 למדינות זרות.
במה שונה ה-F-16E/F ממטוס F-16 אחר מדגמי C ו-D? ובכן, מבחינה חיצונית המטוסים נראים זהים כמעט לחלוטין. בדומה ל-F-16 מסדרות הייצור האחרונות גם ה-F-16E/F מצויד במיכלי CFT מעל הכנף והגרסה הדו-מושבית, דגם F, מצוידת בגיבנת מוארכת מאחורי תא-הטייס, דומה לזו שהורכבה לראשונה במטוסי ה-F-16D של חיל-האוויר הישראלי. הוספת הגיבנת מעניקה מרחב נוסף להתקנת אוויוניקה.
ההבדל החיצוני הבולט ביותר הוא העינית של מערכת רכישת המטרות, ה-AN/AAQ-32, המותקנת בקדמת החופה של המטוס. עוד על מערכת זו בהמשך.
אם כך, כיצד יכול להיות שכ-70 אחוזים מהמבנה של ה-F-16E/F שונים מאלה של ה-F-16C/D "בלוק 50"? התשובה לכך מתמקדת בעיקר בתחום האוויוניקה. המטוס מצויד במכ"ם חדש לגמרי, מערכת רכישת מטרות אינטגרלית, חליפת לוחמה אלקטרונית מתקדמת מאוד, תא-טייס משופר וחשוב לא פחות - מנוע חזק ב-35 אחוזים המאפשר להגדיל את משקל ההמראה המרבי של המטוס ב-50 אחוזים.
לשם השוואה שיעור ההבדלים בין מטוסי ה"בלוק 50/52 פלוס" ל-F-16 "בלוק 50" נמוך יותר. ה-F-16 היוונים החדשים שונים בכ-35 אחוזים מהמטוס המקורי, בעוד ה-F-16I שונה בכ-65 אחוזים, שיעור המתקרב לזה של ה-F-16E/F.
גולת הכותרת של ה-F-16E/F הוא מכ"ם ה-APG-80 מתוצרת חטיבת המערכות האלקטרוניות של חברת "נורת'רופ-גרומן". המכ"ם, המכונה "אג'ייל בים" (AGILE BEAM), מצויד באנטנה אקטיבית קבועה המאפשרת פעולה משולבת במספר מצבים, או במילים אחרות, בעוד שבמכ"ם רגיל האנטנה מכוונת עצמה לעבר המטרה בצורה מכנית, הרי שה-APG-80 מכוון בצורה ממוחשבת את הקרן לעבר המטרה. המכ"ם מסוגל לבצע את הפעולה בו-זמנית. כך יכול המטוס לעקוב אחר מספר מטרות אוויריות ובו-בזמן לחפש על הקרקע את היעד הראשי לתקיפה. נכון להיום המכ"ם מסוגל לעקוב בו-זמנית אחרי 20 מטרות אוויריות, אך בעתיד הלא רחוק ניתן יהיה להגדיל מספר זה לכ-50. נוסף לכך משלב המכ"ם את האפשרות ליצור תמונת SAR של הקרקע ברמת חדות ובטווחים שהמכ"ם המותקן במטוסי ה-F-16C/D "בלוק 50/52 פלוס" כלל אינו מגיע אליהם. לטענת "נורת'רופ-גרומן" המכ"ם החדש גם אמין יותר מהדורות הקודמים ושיעור התקלות שלו צפוי להיות נמוך בכמחצית.
לצורך הנחיית חימוש מונחה מדויק העדיף חיל-האוויר של איחוד האמירויות מערכת אינטגרלית על-פני מערכת חיצונית. בעוד שמערכות קיימות, דוגמת הלנטירן והלייטנינג, מותקנות בתוך מטעדים הנתלים על תחנות מיוחדות במטוס, הרי שמערכת רכישת המטרות של ה-F-16E/F מותקנת בחלקה בצריח מיוחד בחרטום המטוס. הצריח כולל את מערכת הפליר המשמשת לניווט בלילה ובתנאי ראות קשים. השימוש במערכת אינטגרלית אמור לפנות מקום לנשיאת חימוש כמו גם לצמצם את הפגיעה באווירודינמיות של המטוס. יחד עם זאת חשוב לציין שהמערכת אינה אינטגרלית לגמרי וחלקים ממנה מותקנים בכל זאת במטעד המותקן לצידו של כונס האוויר בדומה למטעדי הלנטירן והלייטנינג. עם זאת חשוב להזכיר כי ממדיו של מטעד זה קטנים בצורה משמעותית.
שינוי חשוב נוסף ב-F-16E/F הוא ציוד המטוס במנוע החזק ביותר שהותקן עד כה במטוס F-16. המנוע מדגם F110-GE-132 מתוצרת "גנ'רל אלקטריק" מספק דחף של 32,500 ליברות, ב-35 אחוזים גבוה יותר מהמנוע הסטנדרטי. הבחירה של איחוד האמירויות במנוע זה מהווה הימור מסוים, שכן מדובר במנוע ייחודי שאינו מותקן במטוסי F-16 אחרים.
תא-הטייס עבר אף הוא השבחה ושיפור. ה-F-16E/F כולל שלושה מסכים רב-תכליתיים מוגדלים בגודל של 125 על 180 סנטימטרים ותצוגה עילית רחבה עם שדה ראייה של 25 על 25 מעלות. הקוקפיט של ה-F-16E/F מותאם למצב בו הטייס משתמש במשקפי ראיית לילה.
אחד האלמנטים החשובים בקוקפיט של ה-F-16E/F היא העובדה ש"לוקהיד-מרטין" יישמה בו חלק מהטכנולוגיה שתשמש את מטוסי ה-F-22 וה-F-35 ליצירת תמונת קרב משולבת. ההיגיון המנחה מאחורי הקונספט של מיזוג מידע הוא שהטייס נתון גם כך תחת עומס עבודה רב ויש לפשט עד כמה שניתן את תהליך יצירת תמונת הקרב. ההנחה היא שאת הטייס לא מעניין האם המידע אודות המטרה או האיום מגיע מהמכ"ם, ממערכת רכישת המטרות, ממערכות הלוחמה האלקטרונית או מכלי-טיס אחר. כל מה שמעניין אותו הוא לדעת היכן נמצאת המטרה ביחס אליו ומה הפרמטרים שלה. על מנת למזג את המידע מכל מערכות האיסוף של המטוס יש צורך בכושר מחשוב רב. במקרה של ה-F-16 החדש לא שולבה יכולת המיזוג המלאה המתוכננת עבור הדור הבא של מטוסי הקרב, אך הוענקה יכולת משופרת ליצירת תמונת קרב.
מבחינת מערכות החימוש שיוכל המטוס לשאת, הרי שהן דומות לאלה הנישאות על-ידי מטוסי F-16 אחרים. בין סוגי הנשק שרכשה איחוד האמירויות עבור מטוסיה ניתן למנות פצצות מונחות לייזר וטלוויזיה מתוצרת חברת "MBDA" האירופאית, פצצות JDAM מונחות GPS, פצצות מצרר מונחות WCMD וכן טילי אוויר-קרקע AGM-65 מיווריק, טילים נגד ספינות AGM-84 הארפון וטילים נגד מכ"ם מסוג AGM-88. חימוש האוויר-אוויר של המטוס יכלול את תותח ה-20 מ"מ הסטנדרטי, טילי AIM-9M סיידווינדר לטווח קצר ו-AIM-120B אמראם לטווח בינוני.
נכון להיום לא ידוע על כוונתה של איחוד האמירויות להתאים את מטוסי ה"דזרט פאלקון" לנשיאת ה"בלאק שהאין". טיל שיוט זה, שהוא נגזרת של טיל ה"סטורם שאדו" הבריטי-צרפתי שהופעל בהצלחה במהלך מלחמת המפרץ השנייה, מסוגל לפגוע במטרות נקודה מבוצרות מטווח של כ-250 ק"מ. טילים אלה מותאמים כיום רק למטוסי המיראז-9-2000 של איחוד האמירויות, אך התאמתם למטוסי ה-F-16E/F, באם תעשה, תעניק למטוס יכולת ייחודית לתקוף מטרות איכות קרקעיות מטווחים רחוקים.
55 מיליון דולר ויש לכם אחד כזה
כל השינויים הללו, לצד העובדה שה-F-16E/F מצויד בחליפת מערכות לוחמה אלקטרונית מתקדמת, מייקרים בצורה משמעותית את מחירו. עלותו של מטוס "בלוק 50/52 פלוס" בתצורה הבסיסית מוערכת בכ-40 מיליון דולר. ה"דזרט פאלקון", לעומת זאת, מתהדר בתג מחיר של כ-55 מיליון דולר. עלות כזאת מוכנות רק מדינות מועטות לשלם.
חיל-האוויר של איחוד האמירויות רכש 80 מטוסי "דזרט פאלקון" וציוד נלווה בעסקה שנאמדה בכ-4.6 מיליארד דולר. העסקה כוללת 55 מטוסים חד-מושביים מדגם E ו-25 מדגם F הדו-מושבי. הדגם הדו-מושבי נועד לשמש לאימונים ולהכשרת טייסים אך הוא בעל כשירות מבצעית מלאה כאשר התא האחורי יכול לשמש מפעיל מערכות נשק במשימות תקיפה מורכבות במיוחד.
נכון להיום, רק חיל-האוויר של איחוד האמירויות רכש מטוסי F-16E/F למרות שהמטוס מוצע גם ללקוחות אחרים. חיל-האוויר האמריקאי צפוי לבחון רכש מטוסים מדגם זה במידה ויחולו עיכובים בפרויקט ה-F-35. יחד עם זאת, ב"לוקהיד-מרטין" בוחנים את האפשרות לקחת חלק מהמערכות הייחודיות של המטוס, בייחוד את המכ"ם החדש, ולהתאימם לדורות קודמים של ה-F-16.
האם ה-F-16E/F מסמל את נקודת השיא בהיסטוריה הארוכה והמפוארת של ה-F-16? נכון להיום נראה שכן. העתיד טמון במידה רבה בפרויקט ה-F-35. אבל עד אז, או לפחות עד לכניסתו לשירות מבצעי של ה-F-22, צפוי ה-F-16E/F לשאת בגאון את התואר "מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם". חשוב לזכור כי המטוס הזה לא נמצא בצפון אמריקה או במערב אירופה אלא דווקא במדינה, עלומה במידה רבה, במפרץ הפרסי.
_____________________________________
ציטוט:
|
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
נערך לאחרונה ע"י רועי AZ בתאריך 21-12-2005 בשעה 14:40.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
