יוסף פריצקי במאמר ב-ynet:

במהלך המשא והמתן הקואליציוני להרכבת הממשלה, בפברואר 2003, פניתי לטומי לפיד ושאלתי אותו מדוע שלא נבקש עבורו את תיק שר החוץ. שינוי הייתה השותפה הבכירה בממשלה וככזו יכלה לקבל תיק זה בלי קושי מיוחד. לא היה לי גם ספק בהתאמתו של טומי לתפקיד. הוא יודע שפות, מכיר עולם ואמון על תרבות המערב. טומי הביט בי ואמר: אני רוצה להיות שר המשפטים משתי סיבות. האחת – אבי שנספה בשואה היה עורך דין ואני רוצה בתפקיד שר המשפטים לזכרו. השנייה – רק אם אכהן כשר המשפטים, יחד עם אברהם פורז כשר הפנים, נוכל להביא את המהפכה האזרחית. אני, כשר המשפטים, אחראי על החקיקה ואביא חוק שיבטל את חוק טל וגם חוק שיבטיח נישואים אזרחיים.

קיום ההבטחות של שינוי לבוחר בתחומי הדת והמדינה הוטל אפוא על כתפי לפיד ופורז. את חוק טל לא ניתן לשנות ממשרד התשתיות הלאומיות, ואת הנישואים האזרחיים אי אפשר לבצע במשרד לאיכות הסביבה או במשרד המדע. לפיד ופורז נכשלו בתפקידם. נכון, שינוי בכל זאת השיגה משהו בתחומי הדת והמדינה. התשלומים לישיבות ולכוללים קוצצו באופן ניכר, הוחל בשוויון בקצבאות הילדים ומשרד הדתות פורק. אבל כל ההישגים האלה מתגמדים אל מול הכישלון הקולוסאלי של שרי הפנים והמשפטים. שני הדגלים ששינוי הניפה לפני הבחירות - גיוס החרדים והנהגת נישואים אזרחיים נזרקו לפח. שני הדגלים הללו, שהיו צריכים להיות מונפים בגאון על ידם – הושלכו לקרן זווית.

לפיד עצמו, בנאומו ביום רביעי בכנסת – הודה בכישלונותיו. "לא השלמנו את המלאכה" – כך אמר מעל הדוכן. "הוועדה לביטול חוק טל בראשותה של השרה ציפי לבני טרם סיימה את עבודתה. חוק ברית הזוגיות - המאפשר נישואים לכל תושבי המדינה ללא תלות ברבנות האורתודוכסית - כבר הוגש כהצעת חוק פרטית שלנו, והצעת החוק הממשלתית אף הופצה כתזכיר, אבל לא השלמנו את תהליך החקיקה. מלאכה זו תצטרך לחכות עד לאחר הבחירות, כאשר נשוב לכנסת ביתר עוצמה".

האם שינוי תשוב לכנסת הבאה ביתר עוצמה, או שמא, כפי שהסקרים מנבאים לה – היא תשוב לכנסת, אם בכלל, כמפלגה מצומקת וחלשה? צריך לזכור: בניגוד לפעם הקודמת, שבה הלכה שינוי לבחירות עם שישה מנדטים בלבד שהיו לה באופוזיציה בכנסת הקודמת, הרי שלקראת הבחירות לכנסת הבאה היא תצטרך להסביר לבוחר מה היו הישגיה בקואליציה עם 15 המנדטים שהעניק לה הבוחר.

לפיד סבור שהוא יכול לחזור לנוסחה הישנה והטובה של צווחות וצרחות מספסלי האופוזיציה. הוא מאמין שאם הוא ישמיע מספיק פעמים את צירופי המילים "חרדים", "פרזיטים", "כסף", "צבא" ו"השתמטות" – הוא יוכל לחזור על הישגו ואולי אפילו לשוב לכנסת ה-17 ביתר עוצמה. נראה לי שטעות בידו. הבוחר ידרוש מלפיד ופורז להציג קבלות, וכאן – אין הרבה מה להציג.

אבל מנגד, יתכן שאני טועה. הזיכרון הישראלי הוא קצר ביותר. אירועים שקרו בישראל רק לפני שנה נראים כפרה-היסטוריה. שטף החדשות והאירועים משכיח מהר את אלה שקדמו להם. אולי יתפתה הבוחר שוב ללכת שבי אחר הסיסמאות הריקות שלפיד ימציא החל מהשבוע הבא ועד לבחירות הבאות.

איך אני יודע שמדובר בסיסמאות בלבד? פשוט. רק לפני חודשים ספורים החליטו לפיד ופורז כי מותר ואפשר לשבת עם יהדות התורה בקואליציה. מששאלו חברים במפלגה את לפיד הכיצד הוא הופך את עורו ומ"ממשלה בלי חרדים" הוא מסכים לשותפות עם יהדות התורה – הוא ענה בלא הנד עפעף: אני המצאתי את הסיסמה – אני גם יכול לשנות אותה.

זו האמת! ענייני דת ומדינה אצל לפיד ופורז הם סיסמאות ולא מהות. עובדה. ניתנה להם ההזדמנות לעשות משהו מהותי, ואת ההזדמנות הזו הם החמיצו. אבל את הסיסמאות הם ימשיכו להפריח.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3012495,00.html

מה יש במפלגה הזו שגורם לחבריה להיות צבועים יותר מכל השאר?...

בכל אופן, זה מזכיר את הבדיחה הישנה על הראיון עם ההוא שעלה מבריה"מ.
המראיין: איך המצב הכלכלי ברוסיה?
עולה: אי אפשר להתלונן.
והמצב החברתי?
אי אפשר להתלונן.
ומה מצב העבודה?
אי אפשר להתלונן.
והיחס של השלטונות לאזרחים?
אי אפשר להתלונן.
אז למה עזבת את רוסיה?
כי אי אפשר להתלונן.

שאין בכך שום דבר שלא ידענו קודם, או שמבחינה טכנית זה לא עונה על הקריטריונים?
(אם אתה רוצה את זה אליך - פשוט תגיד :-) )