 |
22-12-2005, 21:24
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
|
האיש שראה בלילה - סיפורו של הטייס הבריטי ג'ון "עיני חתול" קאנינגהם
אייל בירנברג
http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...136&docID=20628
סיפורו של הטייס הבריטי ג'ון "עיני חתול" קאנינגהם, שזכה לכינויו לאחר שבמהלך מלחמת העולם השנייה הפיל 20 מטוסי אויב, רבים מהם בלילה, הוא סיפור הקשר שבין מכ"ם סודי, עיניים חדות, וחיבה יתירה לגזר. סיפור לא רגיל על טייס בלתי-שגרתי, שנפטר בחודש יולי 2002 כשהוא בן 85
איש מתושבי העיירה הקטנה קרוידון, הסמוכה ללונדון, לא הופתע כשבנה בן ה-18 של משפחת קאנינגהם החליט בשנת 1935 להתגייס לחיל האוויר המלכותי הבריטי. העיירה, ששכנה ליד האירודרום הראשון של לונדון, בו עשו חברות תעופה רבות את צעדיהן הראשונים, הוציאה מתוכה טייסים רבים. ילדים רבים גרו בה צפו בעיניים בורקות במכונות המעופפות אשר היו בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 עדיין בגדר קסם - ונשבעו להיות שותפים לקסם זה, לכשיגדלו.
ג'ון קאנינגהם, שנולד בעיירה ב-1917, לא היה שונה. אבל בנוסף לנחישותו להפוך לטייס רצה קאנינגהם להבין כיצד המכונות הקסומות פועלות. הוא הבטיח לעצמו שלא להסתפק בהטסת המכונות והחליט להצטרף לבית-הספר הטכני לאווירונאוטיקה של חברת "דה-הבילנד", אחת מיצרניות המטוסים הגדולות באותה תקופה, בעיר הייטפילד. החלטה זו קשרה אותו ל"דה-הבילנד" לשארית חייו.
וכך, ב-1938, כשהוא בן 21 בלבד, בעודו טס בטייסת 604 של חיל האוויר המלכותי, סיים קאנינגהם את לימודיו וזכה לתואר מהנדס טיס. בשל איכויות הטיסה שלו, פנתה אליו "דה-הבילנד" וביקשה שיישאר בשורותיה כאחד מטייסי הניסוי של החברה.
בגיל 22 ג'ון קאנינגהם חש על פסגת העולם. חלומו הגדול - להפוך לטייס ולמהנדס טיס - התממש הקריירה שלו היתה בפריחה ונראה כי דרכו סלולה לקריירה מבטיחה אבל להיסטוריה דרכים משלה. הדרך שנבחרה עבור הטייס הצעיר והשאפתן עצרה את פריחת הקריירה שלו כטייס ניסוי, כרבים אחרים בני גילו באותה תקופה: מלחמת העולם השנייה עמדה בפתח וקאנינגהם נקרא אל הדגל.
פרוייקט מכ"ם סודי
בשנת 1939 נתקבל בתיבת הדואר של קאנינגהם צו המורה לו להתייצב חזרה לשירות בטייסת 604. קאנינגהם, שכבר אז היה טייס מיומן, הועלה על מטוס בלנהיים מתוצרת חברת "בריסטול" ובילה את החורף הראשון של המלחמה בסיורים ובפטרולים מעל לים הצפוני של בריטניה. לקראת חודשי הקיץ קיבל קאנינגהם משימה שונה וליווה טיסות אספקה ותובלה במטוסו במטרה להגן עליהן מפני מטוסי אויב. כך היו פני הדברים עד למחצית שנת 1940.
בעוד הטייסת של קאנינגהם מסייעת להגנה על שמי המדינה מפני טייסות הלופטוואפה, החלו מדענים בתעשיות הבריטיות לעבוד על פרוייקט עבור מטוסי הקרב הבריטיים שקוטלג כסודי ביותר. בעייתם הגדולה של מטוסי הקרב שהפעילה בריטניה הייתה היכולת המוגבלת של הטייסים ליירט את מטוסי האויב הנאצי בלילה. טייסי הקרב הבריטיים נסמכו בעיקר על כושר הראייה שלהם בקרבות האוויר. מושגים כמו מכ"ם ונעילה היו רחוקים מאד מלהיות שגורים והפלות מוצלחות הושגו בעיקר באמצעות תותחים שהותקנו על-גבי המטוסים.
הטייסים הגרמנים הכירו היטב את מגבלת הלילה של הבריטים וניצלו אותה עד תום כדי להתחמק מממטוסי הספיטפייר וההוריקן של חיל-האוויר המלכותי. במהלך הקרב על בריטניה וה"בליץ" של לונדון היו המטוסים הגרמניים מגיעים בעיקר בלילה לגיחות הפצצה. כאן בדיוק נכנס לתמונה הפרוייקט הסודי שעליו שקדו המדענים הבריטיים: מכ"ם יירוט אווירי שיידע לזהות ולכוון את הטייס הבריטי אל מטוסי הלופטוואפה, עד להפלה.
טייסת 604 של סוף 1940 זכתה להיות הטייסת הראשונה שבמטוסיה הותקן המיכשור המתקדם. ההתרגשות בטייסת הייתה גדולה. קאנינגהם לא היסס לרגע והסכים מיד לניסיון. כטייס ניסוי ידעו בטייסת מיד שהוא האיש לנסות את מיכשור המכ"ם. המכ"ם הותקן על מטוס בלנהיים של הטייסת ובליל ה-20 בנובמבר 1940, השתמש קאנינגהם במכ"ם והפיל, לראשונה בהסטוריה, מפציץ גרמני מדגם JU-88 מעל חופי סאסקס.
לילה אחר לילה, בתחילה במטוס בלנהיים ומאוחר יותר בבופייטר, שגם עליו הותקן המכ"ם, המריאו מטייסת 604, ג'ון קאנינגהם ומפעיל המכ"ם שלו, ג'ימי רונסלי, ושכללו את השימוש במכ"ם. קאנינגהם ורונסלי המציאו מחדש את הלחימה הלילית באוויר ויצרו מאזן חדש בעזרת המכ"ם הסודי.
קאנינגהם צבר לעצמו מעמד של טייס מכובד שדעתו נחשבת והוזמן על ידי אייר צ'יף מארשל, סר צ'ארלס פורטל כדי לחוות את דעתו על אב-טיפוס של מטוס חדש ומהיר, המוסקיטו של "דה-הבילנד". הוא המליץ בחום לאור ניסיונו המוערך, להמשיך לפתח את המוסקיטו למטוס קרב לילי. בתוך כך צבר לעצמו קאנינגהם הפלות נוספות. באביב 1941 הפיל חמישה מטוסי "היינקל", שלושה מהם בלילה - והפך באחת לאייס. במאי אותה שנה הפיל מטוס "היינקל" נוסף לעיני המלך ג'ורג' ה-6, שצפה על הקרקע בתמונת מכ"ם אווירית, והצליח להרשים אפילו את בית המלוכה.
"עיני חתול" או "קרוטס"?
עם ההפלה הזו, השביעית במספר, קאנינגהם נעשה מפורסם. העתונות הבריטית, שידעה לחבק את גיבורי המלחמה שלה, העניקה לו את הכינוי "עיני חתול". המכ"ם האווירי שעשה עבור קאנינגהם את העבודה, נותר סודי. וג'ון "עיני חתול" קאנינגהם נודע כ"האיש שיכול לראות באפילה". מכאן כמובן, הייתה הדרך קצרה מאד אל התהילה.
דוברי משרד המלחמה הבריטי, שהיו אמונים על הקשר עם התקשורת בזמן המלחמה, ניסו לשמור על חשאיות בנושא המכ"ם הסודי ובכל זאת להסביר לציבור את כמות ההפלות הגדולה של הכוכב העולה. ההסבר שמצאו להפלותיו הליליות הרבות של הטייס הצעיר של חיל-האוויר המלכותי היה מקורי במיוחד ובהחלט חריג בנוף המלחמתי. הם לא תלו את הישגיו ביכולת מקלענות טובה, או בטכנולוגיה חדשנית. במקום זאת, הם בחרו דווקא ב... גזר.
נדמה כי מישהו במשרד המלחמה המלכותי לקח את הבדיחה המוכרת אודות הארנב ללא המשקפיים והגזר שאכל, צעד אחד רחוק מדי. המשרד שחרר הודעה כי החיבה הגדולה של קאנינגהם, הגיבור הלאומי התורן, לירק הכתום, היא אחראית לראייתו הטובה, ובסופו של דבר גם להפלות שצבר. "הוא נקרא 'קרוטס' (גזרים)", כתבו בעיתונות אז, "בשל שיערו הבהיר ויותר מכך, בשל הגזרים ששומרים על ראייתו החדה".
ביולי 1942, ולאור ההצלחות שצבר, הבין גם חיל-האוויר המלכותי כי זה הזמן לקדם את הטייס המוכשר. קאנינגהם מונה להיות מפקד טייסת 85, שהטיסה אז את מטוסי המוסקיטו, עליהם המליץ רק שנים ספורות קודם לכן. בעוד המלחמה נמשכת, נמשך גם רצף האירועים. הטיסות השגרתיות והפיטרולים הפכו לשגרה גם בטייסת המוסקיטו. באחת מהגיחות בהן ארב קנינגהם למפציץ "יונקרס" JU-188 גרמני, היה קרוב לאבד את חייו. בעודו מנסה לוודא מעבר לכל ספק כי המטוס שאותר הוא אכן מטוס אויב, לא הבחין כי התותח האחורי של המטוס הגרמני החל לירות. קאנינגהם ניסה לשבור אל מחוץ לעימות עם המטוס הגרמני, אולם הירי המדוייק ניפץ את חופת המוסקיטו וקאנינגהם נאלץ לנחות נחיתת חרום בבסיס סמוך.
זו אשתי: יפהפיה ושותה פרפין
בינואר 1944, כשהוא בן 27, מונה ג'ון קאנינגהם לקפטן קבוצת טייסות הלילה ה-11. למרות המינוי לא וויתר קאנינגהאם על המשך לחימה עיקשת, עד שצבר 20 הפלות. אותות הגבורה שהוענקו לו חצו אז גבולות, וגם בנות הברית של בריטניה במלחמה - ארה"ב ובריה"מ - העניקו לו עיטורים.
בדיעבד התברר כי הקריירה שלו לא נעצרה במלחמה. ההפך הוא הנכון. הפרסום והתהילה להם זכה כאחד מהטייסים גיבורי המלחמה, יזכרו שנים רבות אחרי המלחמה וזכורים עד עצם היום הזה.
עם תום המלחמה חזר קאנינגהם לעבודתו כטייס ניסוי ב"דה-הבילנד". העת היתה עת הסילון, והעבודה הייתה מרגשת במיוחד עבורו. הניסויים במטוסי הסילון היו אמנם מסוכנים, אך האדרנלין זרם בדמו. ב-1946, ניסה הבוס של קאנינגהם, ג'פרי דה-הבילנד ג'וניור, לשבור את שיא המהירות העולמי במטוס ניסוי סילוני חסר-זנב שקיבל את הסימון DH-108. דה-הבילנד נהרג בנסיון וקאנינגהם היה האיש שהחליפו כטייס הניסוי הראשי בחברה.
תפקיד טייס הניסוי הראשי בכל תקופה, ובתקופה ההיא במיוחד, היה מסובך והצריך הרבה אומץ, נחישות וידע. קאנינגהם נאלץ לעלות על מטוסו של דה-הבילנד ג'וניור ולבחון את נסיבות התאונה שבה נהרג. הוא בחן את המטוס, שהפך בסופו של דבר למטוס הסילון המסחרי הראשון - "קומט" (שביט), בעשרות מצבים מסוכנים של הזדקרות, צלילה, ומהירויות שונות. בסופו של התהליך ובעקבות מסקנותיו, נוסף למטוס זנב, אבל יותר מכך: תהליכי הבחינה שהוביל קאנינגהם הכילו ידע עצום אודות מבני הכנפיים של המטוסים המסחריים, מבנים שנמצאים עד היום בשימוש בחלק מדגמי מטוסי "אירבוס", ובמטוסים אחרים מתוצרת אירופית.
המעניין בקריירת טיסות הניסוי של ג'ון קאנינגהם היא העובדה שהוא עשה שימוש במצנח פעם אחת ויחידה, וזאת דווקא לפני המלחמה. ג'פרי דה הבילנד וקאנינגהם בחנו ב-1939 מטוס מדגם DH94 מעל ווית'אמפסטד בבריטניה, כשבשלב מסויים נכנס המטוס לסחרור מסוכן וסירב להתיישר. שני טייסי הניסוי נטשו את המטוס רק כדי לצפות בו כשהוא יוצא מהסחרור, מתייצב וטס עוד כמה דקות באוויר לפני שהתרסק אל תוך אחד השדות באזור - התרסקות שנבעה מהיעדר טייס. קאנינגהם צנח לא רחוק מהמטוס. דה-הבילנד נמצא מאוחר יותר בתוך אחת מארובות הבתים באזור.
ב-1951 קבע קאנינגהם תקדים שאף טייס אחר לא קבע לפניו, וגם לא אחריו. בטיסה סילונית ב- DH110 מעל דרום בריטניה כבו כל המערכות האלקטרוניות במטוסו. קאנינגהם נותר ללא קשר, ללא מנוע ועם שניות ספורות שהותירו אותו באוויר ושהיה עליו לנצל. הוא לא איבד עשתונות ואיתר את נמל התעופה "הית'רו" בלונדון, שהיה הקרוב ביותר למיקומו. קאנינגהם הפך לטייס הראשון שנחת בהית'רו ללא אישור, ובמקביל לתנועה ערה של תנועת מטוסים אזרחית. נדמה שהמזל שיחק לו יותר מאשר כשרונו הבלתי-מבוטל. אירוע כזה עשוי היה להסתיים בתאונה קטלנית.
במשך השנים ליווה קאנינגהם את פיתוח המטוס הסילוני המסחרי "קומט", והיה אף הקברניט הראשון להטיס אותו, עד שקורקע אחרי שירות בן שנתיים ושתי תאונות קטלניות. הוא המשיך ללוות גם את יורשי ה"קומט" - "קומט 2", "קומט 3", ו"קומט 4", שהיה מטוס הנוסעים הראשון בעולם שטס טיסה טרנסאטלנטית, באוקטובר 1958. טיסה זו הציפה את קאנינגהם בגאווה, שכן היה זה מטוס ה"קומט" שלו שחצה ראשון את האוקיאנוס, ולא מטוס הבואינג-707, שהיה מועמד מוביל במאבק.
משם המשיך קאנינגהם אל עולם העסקים. תפקידו האחרון היה תפקיד ניהולי ב"בריטיש אירוספייס". הוא מעולם לא נישא. כשנשאל באחת ממסיבות העתונאים מתי ישא אשה, הצביע אל מטוס ה"קומט 4" שעמד בחוץ ואמר: "זו אשתי. היא יפהפיה והיא שותה רק פרפין". ג'ון קאנינגהם נפטר לפני כשנה, והוא בן 85.
_____________________________________
ציטוט:
|
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
