רן רוזנברג, צילום: מיטל דינור

http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...102&docID=18391


מה משותף לטייסת המסוקים של הבית הלבן, לטייסת הבלק-הוק המלכותית של מלך ירדן ולכוחות המיוחדים של ערב הסעודית? לא מדובר בשערוריית הריגול של העשור וגם לא ברב-מכר חדש של טום קלנסי. למעשה, זוהי רשימה חלקית בלבד של שלושה מתוך 1,073 הפאצ'ים, חלקם בלעדיים, שמעטרים את חדרו של רס"מ יורם סיסו, ממונה על גף אחזקה בטייסת "מגיני המערב". לפני 16 שנה זאת היתה התלהבות של רגע, היום זאת מקצוענות של ממש


כאשר נכנסים לחדרו של רס"מ יורם סיסו, הממונה על גף האחזקה בטייסת "מגיני המערב", טייסת מסוקי העטלף של חיל-האוויר, נדרשים המבקרים למחוא כפיים. "עד כמה שזה נשמע מוזר", מסביר סיסו, "מחיאות הכפיים נועדו למען מטרה אחת בלבד - להעסיק את ידיו של המבקר, שלא ייגע". נשמע תמוה, אבל לאחר מספר שניות ניתן להבין את הסיבה מאחרי הבקשה הכל כך מוזרה. הפיתוי פשוט גדול מדי. הרצון לגעת בהם, שלא לדבר על לקחת אותם, כמעט ולא ניתן לריסון. 1,073 פאצ'ים וסמלי טייסות מהעולם כולו מקשטים את קירות החדר, עד כי קשה למצוא חלקת קיר לבנה. כמו כל סיפור אהבה טוב, גם הסיפור הזה התחיל לגמרי במקרה, תוך הסתבכות קטנה עם החוק. לא מדובר בפלילים, אבל בהערה משמעתית דווקא כן. סיפור שהיה, כך היה.

"הכל התחיל בשנת 1987 עם הגעת ראשוני מטוסי הברק של חיל-האוויר לבסיס רמת דוד", נזכר סיסו. "בתור מכונאים צעירים לא אשכח את ההתלהבות שאחזה בנו כאשר ראינו את הטייסים האמריקאים יוצאים מהמטוסים החדשים. רצנו אליהם ובלי לחשוב פעמיים תלשתי לאחד הטייסים האמריקאים את הפאץ' מהסרבל. כמובן שלא יצאתי מזה נקי. נרשמה לי בתיק האישי הערה משמעתית בדבר התנהגות בלתי הולמת, אבל כך התחילה האהבה שלי לפאצ'ים".

מכתב לביל קלינטון

היום, 16 שנה מאוחר יותר, סיסו מחזיק כמעט בכל הפאצ'ים של חיל-האוויר הישראלי, 173 במספר, ועוד תשע מאות אחרים מ-50 מדינות שונות בעולם. את החודשים הראשונים בהם עסק במלאכת האיסוף זוכר סיסו כמוצלחים במיוחד. "בהתחלה, הצלחתי להשיג 15 פאצ'ים בחודש, לעיתים גם 28. אחרי שהיו ברשותי מרבית הפאצ'ים של טייסות חיל-האוויר פניתי לאיסוף פאצ'ים מהעולם כולו". תוך כדי שיחה, סופר סיסו פעם נוספת את הפאצ'ים שברשותו, משימה לא פשוטה בהתחשב בעובדה שמדובר ב-1,073 פריטים. מדי פעם הוא מתעכב ליד פאץ' מסוים, חיוך קל ניבט מפניו. "כאן למשל אתה יכול לראות את פאץ' טייסת המסוקים של נשיא ארה"ב", מסביר סיסו בגאווה, "אחד הפאצ'ים הנדירים ביותר".

בהנחה שאת הפאץ' הזה הוא לא תלש מסרבלי הטיסה של טייסי נשיא ארצות הברית, הרי שקשה לדמיין כיצד הצליח סיסו לשים את ידו על הפאץ' הנשיאותי. "הכל התחיל לפני שנתיים וחצי, כאשר ראיתי בטלוויזיה את הטייס של ביל קלינטון מחכה לו ליד מנחת המסוקים של הבית הלבן. הפאץ' שהיה על סרבל הטיסה שלו פשוט הקסים אותי. אמרתי לאישתי שאת הפאץ' הזה אני חייב להשיג, והתחלתי לחשוב". באמצעות אתר אינטרנט רשמי של אספני הפאצ'ים (בסך הכל ישנם 130 אספנים בעולם) הצליח סיסו לאתר איש קשר, שטען כי יש ברשותו את הכתובת לפניות הציבור של הבית הלבן. "הייתי די פסימי אבל לא היה לי שום דבר להפסיד. כתבתי מכתב לביל קלינטון ובו הצגתי את עצמי כאיש קבע בחיל-האוויר הישראלי וכאספן פאצ'ים מזה שנים רבות. הסברתי כיצד נוצר בי העניין בפאץ' ועד כמה חשוב לי להשיג אותו".

את אותם הימים מהרגע ששלח את המכתב, סיסו לא ישכח לעולם. התשובה לא איחרה להגיע. "יום שישי אחד, 40 יום מאז ששלחתי את המכתב, קיבלתי מעטפה מארצות-הברית. הבנתי שמדובר בתשובה מהבית הלבן. במכתב נמסר לי מפי אחד הדוברים כי הם קיבלו את מכתבי והעניין בטיפול. התרגשתי מאוד אבל לא פיתחתי תקוות".

כעבור שבעה חודשים הגיע היום לו ייחל כל כך רס"מ יורם סיסו. "כמו בכל יום שישי הלכתי לבדוק אם קיבלתי דואר. פתחתי את התיבה ולשמחתי היתה מונחת שם מעטפה מארצות-הברית. אם לומר את האמת, כבר די שכחתי מהפאץ' של הבית הלבן וחשבתי שמדובר בפאץ' אחר ששלחו לי מחו"ל. קרעתי את המעטפה בהתרגשות ואז ראיתי אותו - לא היה מקום לטעויות. קבלתי את הפאץ' של הבית הלבן מנשיא ארצות הברית. מיד התקשרתי לאישתי, להודיע לה. הרגשתי שאני לא יכול להתאפק יותר, רציתי להדביק את הפאץ' על המצח, שכולם ייראו. אחר כך נרגעתי, חזרתי הביתה והתיישבתי על הכורסה בסלון - להתרפק על ההישג הגדול. היה שווה לחכות כל רגע".

מזכרת חשאית מירדן

סיסו טוען כי אספן טוב צריך להיות אדם עם המון סבלנות, כזה שלא מוותר. אחד שיודע לתת מילה טובה ולפרגן לאנשים שעזרו. "יש כאלו שיגידו שכסף הוא הדבר החשוב ביותר, אבל לדעתי היכולת לפרגן היא הבסיס לכל. עוד בתחילת הדרך הבטחתי לעצמי לא לקנות פאצ'ים, גם לא בשקל. לשמחתי אני עומד במילה שלי, והיום אחרי שעברתי את מחסום 1,000 הפאצ'ים, אני חושב שהשיטה מוכיחה את עצמה".

לא רחוק מפאץ' טייסת המסוקים של הבית הלבן ניתן למצוא פאץ' נדיר נוסף. הכיתוב בחלקו התחתון של הפאץ', מתחת לציפור נץ רקומה בצבעי זהב, מעיד כי העונדים אותו הם אנשי צוות-האוויר של טייסת המסוקים המלכותית של מלך ירדן. כידוע, בחודש אוקטובר 1994 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן. מספר חודשים קודם לכן קיבלו טייסות מסוקי הסער של חיל-האוויר משימה סודית ביותר - הטסת אישים בכירים בממשלת ישראל אל מלך ירדן ברבת עמון. המגעים הוגדרו כחשאיים ביותר. הפאץ' המעטר את חדרו של רס"מ יורם סיסו, הוא מזכרת מאותן טיסות חשאיות.

"את הפאץ' הירדני קיבלתי לפני שלוש שנים מרס"ן מאיר הרוש, שהיה שותף לאחת מאותן טיסות חשאיות", מספר רס"מ סיסו. "אני זוכר את ההפתעה על פניו של יורם", מספר מאיר, שהיה ב-1994 מכונאי מוטס בטייסת אנפות והיום משמש כקצין הטכני של מגמת המסוקים באקדמיה לטיס. "הוא התרגש כולו, ממש כמו ילד. מעטים האנשים בחיל-האוויר שהכירו את קיום אותן טיסות חשאיות, ויורם לא היה אחד מהם. הייתי אז קצין אחזקה בטייסת אנפות ובוקר אחד קיבלנו פקודת מבצע סודית - להטיס את ראש המוסד דאז אל אחד מארמונותיו של מלך ירדן ברבת עמון. מאוד התרגשתי. אחרי שנחתנו וראש המוסד הלך לענייניו, ניגשו אל צוות המסוק ואלי אנשי טייסת המסוקים של מלך ירדן. הם אספו אותנו בשני רכבי מרצדס מפוארים ולקחנו אותנו לחדר אירוח גדול. שם, במדינה שעד אז נתפסה בעיני כמדינת אויב, גיליתי אנשים חמים, אינטיליגנטים מאוד, ששמחו לארח אותנו. במשך ארבע שעות שוחחנו יחד וכחלק ממנהג הכנסת האורחים החלפנו בינינו את הפאצ'ים. באותם ימים, לא יכולתי להראות את הפאץ' כי עצם קיומן של הטיסות היה חשאי. אבל אחרי שכל הסיפור נחשף ולפני שעזבתי את טייסת "מגני המערב", בה הייתי קצין טכני, החלטתי לתת ליורם את הפאץ', שיישמר במקום הראוי לו".

"אני לומד המון על חיל-האוויר דרך הפאצ'ים", מעיד על עצמו סיסו. "כל פאץ' הוא סיפור בפני עצמו. לא את כולם אני יודע לספר אבל אני מתעניין. היום הגעתי למצב, שנדיר שמישהו יכנס לחדר ויגיד לי - 'סיסו יש לי פאץ' שאין לך', ואם אין לי אותו אני אתן הרבה כדי להשיג אותו". נראה כאילו סיסו תמיד מוכן למקרה שכזה. בצד המחשב, סמוך לעמדת הטלפון ניצבת קופסה עגולה גדולה. הצצה קצרה מגלה קרוב ל-50 פאצ'ים, מרביתם של טייסות חיל-האוויר. "אני מוכן לכל מצב, למרות שבמרבית המקרים, כמו עם מאיר, אנשים נותנים לי את הפאץ' בלי תמורה. אצלי, הם אומרים, הוא יישמר טוב יותר".







הכומתה של מפקד הבסיס התורכי

מסתבר, כי אם הזמן, ככל שהאוסף גדל, כך גם אנשים מגלים נכונות גבוהה יותר לתרום פאצ'ים. לרוב, מדובר באנשים שסיסו הכיר במהלך שירותו הצבאי, אבל לא רק. בחודש אוקטובר שעבר הצטרף רס"מ יורם סיסו לטייסות F-16 שפרסו אל בסיס "סיווריהירס" שבתורכיה. "מפקד הבסיס הציע לי לקחת חלק בפריסה בתור ממונה על (מ"ע) גף טיסה. כמובן שהסכמתי, אבל לא רק בגלל העניין שבתפקיד. הבנתי שזאת הזדמנות מצוינת עבורי לאסוף את הפאצ'ים של חיל-האוויר התורכי. לכן, לפני שיצאנו לפריסה, צילמתי את האוסף שברשותי ולקחתי איתי מספר רב של פאצ'ים להחלפה".

למרבה ההפתעה, האדם הראשון בו נתקל יורם סיסו, רגע אחרי שדרכה רגלו על אדמת תורכיה, היה מפקד הבסיס המארח. "ביקשתי בנימוס אם הוא מוכן למסור לי את הפאץ', אבל לא היה לי מושג שאני מדבר עם מפקד הבסיס. לא הכרתי את הדרגות התורכיות ורק אחר כך הסביר לי מפקד אחת הטייסות שלנו עם מי דיברתי. כמובן שניגשתי להתנצל בפני מפקד הבסיס, אבל הוא, מצידו, לא התרגש ואמר שזה בסדר גמור. אחר כך גם הכרתי את רס"ר הבסיס וכעבור יום, הדביקו לי את הכינוי 'קומנדר סיסו פאץ''. יחד עם רס"ר הבסיס ביקרתי בכל הטייסות ובכל הדת"קים, ומכל אחד קיבלתי במתנה פאץ' או שניים. אחד הדברים שעזרו לי לאסוף פאצ'ים רבים כל כך היא הגמישות שמגלה חיל-האוויר התורכי בנושא. בשונה מהנהלים בארץ, מותר לטייסים התורכיים לתפור על הסרבל פאצ'ים נוספים פרט לסמלי הטייסת שלהם, והם שמחו מאוד לקבל את סמלי חיל-האוויר".

אולם פאצ'ים לא היו הפריטים היחידים שקיבל סיסו במתנה. ככל הנראה, האוסף המרשים והסיפור העומד מאחוריו השפיעו על המארחים התורכים עמוקות, עד למפקד הבסיס. "בנשף הסיום העניק לי מפקד הבסיס את הכומתה שלו במתנה, יחד עם מעיל צוות-אוויר תורכי של טייסת F-16. מעילי צוות-אוויר תורכיים, בשונה מהמעילים שלנו, נחשבים ליקרים יותר, כיוון שהם נתפרים במיוחד עבור כל טייסת וטייסת לפי סוג המטוסים שהיא מפעילה. בסופו של דבר, חזרתי הביתה עם לוח שלם של חיל-האוויר התורכי, וכרגע חסרים לי רק עוד שישה פאצ'ים כדי להשלים אותו".

ואם מדברים על חיל-האוויר התורכי, אי אפשר שלא להזכיר את שני הפאצ'ים של יחידת החילוץ התורכית, ואת הפאץ' של הכוחות המיוחדים של ערב הסעודית. "שני הפאצ'ים התורכיים עוצבו בדמות כלי שח-מט", מספר סיסו, "מעניין גם לגלות שביחידת החילוץ של חיל-האוויר התורכי עונד מפקד היחידה פאץ' שונה מזה של שאר החיילים המשרתים ביחידה. את הפאצ'ים קיבלתי לפני מספר שנים מאחד הטייסים בטייסת, לאחר שחזר מאימון משותף עם יחידת החילוץ התורכית. הסיפור עם הפאץ' הסעודי הוא קצת שונה. קבלתי אותו מאספן מדנמרק שרצה להיות נחמד אלי, ובתמורה שלחתי לו מספר פאצ'ים אמריקאיים של טייסות F-14. אני רק מצטער שהוא לא הסכים לספר את הסיפור שעומד מאחורי הפאץ', אולי הוא פשוט לא ידע".

והוא גם מעצב פאצ'ים

ובחזרה לחיל-האוויר הישראלי. בצד הפאצ'ים של כלל טייסות החיל מופיע גם פאץ' בית-הספר לניסוי טיסה של הצי האמריקאי. אי אפשר שלא לתהות, למה ואיך ציור של דגל ישראל מופיע דווקא על פאץ' של הצי האמריקאי. "את הפאץ' הנדיר הזה, שכמותו יוצרו 35 בלבד, קיבלתי מסא"ל ג', טייס ניסוי במרכז ניסויי הטיסה של חיל-האוויר, באחת מהפעמים בהן הוא הגיע לטוס אצלנו בטייסת", מתגאה סיסו. "באחד הימים פגשתי סא"ל שלא היה מוכר לי. הספקתי להבחין כי על המעיל הוא עונד פאץ' מעניין שלא ראיתי מעולם, אז בלי להתבייש ניגשתי, ושאלתי אותו מיהו ומה הוא עושה כאן, ואיך זה שהוא לא היה אצלי בחדר. את המשך השיחה העברנו בחדר, כשהוא מתפעל מהאוסף. את תוצאות השיחה עיניך רואות".

הפאץ' עליו מדבר סיסו הוא דוגמה מצוינת לפאץ' שטומן בחובו סיפור שלם."על גבי הפאץ' אפשר לזהות חמישה דגלים: דגל ארצות-הברית, דגל אנגליה, דגל ישראל, דגל אוסטרליה ודגל איטליה", מסביר סא"ל ג' את הציורים הרקומים על הפאץ'. "אחת לשנה נפתח קורס טייסי ניסוי בבית-הספר לניסויי טיסה של הצי האמריקאי, וחיל-האוויר הישראלי יחד עם חילות-אוויר נוספים מקבל הקצאה לשלוח טייסים. לשמחתי, הייתי אחד מאותם טייסים.

"בנוסף, אתה יכול לזהות את מטוסי האימון המרכזיים עליהם למדנו במשך אותה שנה: מטוס F-18, מטוס BITHER להדגמת תכונות טיסה במטוסי תובלה קלים ומסוק דיפנדר, בגרסת אימונים מיוחדת. בתחילת הקורס עיצבנו בעצמנו את הפאץ'. אחר כך הוא עבר מספר ועדות לאישור, ובסופו של דבר שלחנו אותו לאומן וממנו למתפרה מיוחדת בפלורידה. לכן, אין עוד סדרות כאלו - רק לחניכי אותה כיתה, ולסיסו".

במהלך הראיון, בעוד אני מנסה לאתר את כל דגלי המדינות בהתאם לתיאוריו של סא"ל ג', מחליט סיסו להדגים בפני את כישוריו כאספן. "סיפרו לי שקיים פאץ' לטייסת הסופה הראשונה, אז בוא תראה איך אני משיג אותו". לא חולפות שלוש דקות ומצידו השני של קו הטלפון נמצא קצין הפרויקט של הסופה, רס"ן י'. חלקי משפט מציירים את התמונה הבאה - את הפאץ' הזה סיסו, ככל הנראה, יצטרך לקנות תמורת סכום סמלי של 20 שקלים. "אני מבטיח לך שבעוד שבוע אני משיג את הפאץ', וכמו שאמרתי, בלי להשקיע שקל אחד. הכל עניין של רצון וסבלנות". בתום אותו שבוע, איך לא, עיטר סמל טייסת הסופה הראשונה של חיל-האוויר את קיר החדר של רס"מ יורם סיסו.

אולם האוסף כולל גם מספר לא מצומצם של פאצ'ים בעלי ערך היסטורי רב. סמלי טייסת "אבירי הצפון" וטייסת "העמק", שמפעילות מטוסי F-16, הם דוגמה טובה. "את הפאצ'ים החדשים, כפי שיוצרו לפני עשר שנים, כולם מכירים. אבל לא תמיד נראו סמלי הטייסות כפי שהם מוצגים היום. בעבר, כאשר לא היו בחיל-האוויר פאצ'ים, נהגו בטייסות לצייר את סמל הטייסת על זנב המטוסים. לפני ארבע שנים החליט אחד מטייסי המילואים של טייסת 'אבירי הצפון' להחזיר עטרה ליושנה, וייצר מספר פאצ'ים בודדים בדמות הסמל הישן. לא פעם, אני נתקל בטייסים צעירים, שלא מאמינים לי כי גם הפאץ' הזה, עם העטלף בתוכו, הוא פאץ' של טייסת 'אבירי הצפון'".

בין כלל הפאצ'ים שמציינים את יחידות החיל ראויים לציון סידרה של ארבעה פאצ'ים שונים, שניתנו במהלך שנות השמונים לטייסי הפנטום לציון מספר שעות הטיסה של כל אחד מהם. "את הפאצ'ים ייבאו מארה"ב", מספר סיסו. "מי שאינו מתעמק בפאץ', יטעה ויחשוב כי כל ארבעת הפאצ'ים, עם הנמר במרכזם, זהים; אבל למעשה, בחלקו התחתון של כל אחד רשום מספר אחר שמציין את שעות הטיסה מ-1,000 ועד 4,000. כיום, כבר לא משתמשים בפאצ'ים הללו, ולכן הערך שלהם גבוה מאוד".

בינתיים, בעוד הוא ממשיך במלאכת האיסוף והאיתור, זכה סיסו בזכות, שמעטים זוכים בה - לעצב פאץ' עבור מדינה אחרת. לפני יותר משנתיים נחתמה עסקת רכש בין חיל-האוויר הישראלי לאחת ממדינות אפריקה בדבר מכירת מספר מסוקי אנפה. אותה מדינה הפעילה עד אותם ימים מסוקים צרפתיים בלבד, והעסקה המיוחדת כללה בין היתר גם את הכשרתם של הטייסים האפריקאיים. "שיחק לי המזל ואני מכיר את אחד מטייסי המילואים שמוביל את הדרכת הטייסים האפריקאים. עם התקדמות העסקה נוצר הצורך לייצר עבורם פאץ', ואותו טייס פנה אלי בהצעה שנעשה זאת יחד. כמובן ששמחתי מאוד וקבענו להיפגש. יחד בחרנו מה יופיע על גבי הפאץ', והחלטנו שהמוטיב הבולט יהיה שמיים וארץ בצבעי כחול וחום שישלימו אחד את השני".

כאשר סיסו נשאל, האם יהיה לזה סוף, הוא עונה שלא. "אני לא יודע איפה אני עוצר עם השיגעון הזה, או שיגמרו הפאצ'ים או שאני אצא לפנסיה. כרגע אני עושה כל שביכולתי כדי להשיג את הפאצ'ים של טייסות חיל האוויר העיראקי". אם לשפוט לפי מגוון הפאצ'ים הנדירים שברשותו, נראה כי זה רק עניין של זמן. בסוף הראיון כבר לא ברור אם מחיאות הכפיים הן מטעמי בטחון או מתוך התפעלות. מדהים.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ביקרתי אותו לפני חצי שנה במשרד שלו , האוסף בהחלט מרשים אבל הבעיה זה שכבר לא נשאר לו מקום על הקירות לעוד פאצ'ים והוא מחזיק כמות יפה בקופסא , חוץ מזה על הקירות שלו לא מצאתי שום פאץ' שמופיע פעמיים

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.