בשנת לספירה, עושה אנטיוכוס אפיפנס את טעות חייו ושולח פקיד יווני לעיר מודיעין כדי לאכוף את הגזרות שלו נגד היהדות ולאלץ את מתיתיהו, עד אז כהן מקומי, להפר את מצוות הדת ולהקריב קורבן לזאוס. מתתיהו מסרב , ורוצח את היהודי שמקריב את הקורבן במקומו.

כמו בזמנים אחרים בהיסטוריה , ההשפלה הדתית נתפסת כהשפלה לאומית והזהות הלאומית מתחדדת אל מול איום חיצוני. ההשפלה הדתית היא לכאורה הסיבה מאחורי המרד החשמונאי , אבל המחנה החשמונאי הקנאי הופך מהר מאוד למחנה לאומי המאגד בתוכו גם דתיים מתונים יותר ואפילו מתיוונים מתונים. גם דעתם של האחרונים אינה נוחה מחילול בית המקדש , מגניבת אוצרותיו ומכפייה הלניסטית ולאחר מותו של מתתיהו הם מצטרפים למרד החשמונאי .
זאת הדרך לאחד אומה, להשתמש באיום תרבותי חיצוני על מיתוסים משותפים, כדי לחבר בין חלקיו של העם.

ואומנם , עוד בימיו של יהודה המכבי, הוא מתפשר עם המתיוונים. מנלאוס, הכהן הגדול המתיוון , מינוי של אנטיוכוס בעצמו, ששדד את אוצרות בית המקדש והעביר אותם ליוונים , נשאר על כסאו. זהו ביטוי לעובדה שהמרד החשמונאי הופך מהר מאוד למלחמת שחרור לאומית שמתעלמת מפערים דתיים.
המתיוון מנלאוס , הוא שהשיג את ההסכם בין ליסיאס (המצביא היווני) ליהודה המכבי, הסכם שאפשר אומנם לחשמונאים להחזיר את עבודת האל היחיד לבית המקדש ולשלוט בירושלים , אבל השאיר את היוונים לשלוט במצודת החקרא שליד ירושלים ולהמשיך להחזיק נציג בבית המקדש.

בחנוכה אנחנו חוגגים שני ארועים שונים . אחד הוא ניצחון המכבים על היוונים והשני - החנוכה מחדש של בית המקדש ו"נס" פך השמן . אבל יש סתירה פנימית בחגיגה - חנוכת בית המקדש היא בדיוק הארוע שבו לא ניצחנו את היוונים אלא הגענו איתם לפשרה . חנוכה שבה חגגו זה לצד זה המכבים והמתיוונים שחרור לאומי חלקי , בצל "האומות המאוחדות" של האמפריה ההלניסטית , השלב שבו הפך מרד החשמונאים הדתי והתרבותי לשחרור לאומי - שלא מחייב שינוי תרבותי . אם תרצו - פשרה בן גוריונית - ארוע מכונן שבו מתעלמים כל חלקי העם מההבדלים בינהם וצועדים יחד בדרך משותפת כדי למגר את האיום החיצוני. (או במקרה של מנלאוס , כדי להמשיך לשבת על הכסא) . ה' באייר תש"ח של המכבים.

המלך אנטיוכוס אפיפנס מת. הבן שלו , אנטיוכוס החמישי הצליח להתחמק מאזכור שלילי בהיסטוריה היהודית. לרוע מזלו זה בגלל שהרגו אותו כשהיה קטן. במקומו עולה לשלטון דמטריוס, שמנסה לחסל את השלטון היהודי. יהודה המכבי כורת ברית עם רומא. כן, עם רומא. אביו מתתיהו רצח את מי שהקריב קובן לאל יווני ובנו כורת ברית עם רומא . יהודה המכבי מנצח בכמה קרבות , מפסיד בקרב אחד ונרצח . הרומאים לא מצליחים לחסל את השלטון היהודי , הסטטוס קוו נשמר.

לאחר מותו של יהודה עולה לשלטון בירושלים אחיו יונתן, שמתערב בנעשה בתוך חצר המלוכה היוונית -סלבקית ומנצל את השפעתו (כמישהו שעומדים לרשותו לוחמים) כדי להשיג השגים מדיניים עבור ירושלים.
יונתן מתמנה לכהן גדול באישור היוונים-סורים (150 לפני הספירה) , זוכרים את אבא שלו? הוא בחיים לא היה מרשה כזה דבר, אבל הוא כבר מת. יונתן מצליח להמר על הסוס המנצח - אלכסנדר באלאס ומקבל ממנו הטבות כמו מינוי יסורי רשמי ל"רע המלך" . שטר החוב נפרע במהרה כשיונתן מסייע לקרבות של באלאס באזור ארץ פלשתים. יונתן לא יכול להמשיך להתחנף ליוונים-סורים ולהתעלם מההנהגה הדתית. הוא מוצא את הפתרון המושלם ושורף את מקדש דגון - אין כמו מלחמה באלילים כדי לתת אישור דתי לשאיפות הלאומיות שלך . זהו אם תרצו "חוק השבות" של ימי הפוליס המכבית.

יונתן עושה חיל, הוא ממשיך בקשרים עם ארצות העולם העתיק כדי לבצר את המדינה שלו , הוא מספח אליה שטחים נוספים במלחמות או כמתנה (עקרון), הוא ממנה את אחיו לנציב על אזור מישור החוף וכשהוא מגיע לשטח חדש , הוא מחסל את האלילים . גם הדתיים וגם המתיוונים בממלכה שלו מרוצים לאללה.

יונתן נרצח לבסוף כשהר טריפון שהשתלט על המלוכה הסלבקית ,לא מרוצה מהנסיון שלו לכבוש את החקרא ורוצח אותו בעכו .

שמעון אחיו מתמנה למלוכה במקומו ובשנת 142 לספירה ,מעניק לו דמטריוס השני יריבו של טרפון - את יהודה העצמאית . אוי לאותה בושה , המרד הדתי נגד היוונים מסתיים , דור אחד אחר כך בממלכה שמוקמת באישור ההלינסיטים .

כדי להרגיע את הדתיים , שמעון כובש את החקרא , מעוזם של המתיוונים הקיצוניים ומבצע עוד כמה טיהורים אתניים בגזר וביפו .

יורשו של דמטריוס השני , עוד אנטיוכוס שולח צבא ומחסל את שמעון ושניים מהבנים שלו , השלטון עובר לידי הבן הנוסף - יוחנן הורקנוס. הטענה שלי היא שהורקנוס הוא האשם בחורבנה של ממלכת החשמונאים. בדיוק כמו קודמיו , הוא כבש ערים נוכריות , אבל במקום לגרש אותם או להרוג אותם (או בכלל לא לכבוש אותם) הוא החליט לגייר אותם גיור אינסטנט ולהפוך אותם לתושבים. האדומים , השומרונים , היטורים (ערבים) אומנם התגיירו למראית עין , אבל יצרו בעייה דמוגרפית חשמונאית . בעייה שאפשרה להם אחר כך להשתלט על חצר המלוכה לרצוח את צאצאי החשמונאים ולהמליך את הורדוס.

במילים אחרות , הכיבוש לא מזיק , מזיק מה שעושים איתו.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”