|
כן, עוד סיקור (נרחב) של יום סיירות.. :)
הקדמה
חבר'ה, אני מזהיר מעכשיו. זה הולך להיות סיקור ארוך. אין שום סיבה שהוא יהיה כזה ארוך, אבל אין מה לעשות, אני אוהב לכתוב ולהרחיב על כל דבר, אז מה שיצא. אני אוהב לחפור, במיוחד בשעות האלה (4 וחצי לפנות בוקר, אחח איזה שעה לשבת מול המחשב ולכתוב סיקור על יום סיירות..).
אתם רואים? עשיתי את זה עוד פעם! חפרתי אפילו בהקדמה עצמה.. בעעע.. אני צריך להיגמל.. :\
טוב, מקווה שתאהבו ותחכימו! 
היום עצמו - 2006\01\03
אחרי הרבה אימונים, הרבה מתח והרבה התרגשות התייצבתי לי בויגנייט ב6:15 (!) כדי לעשות מתיחות וחימום קצת יותר טוב ממה שהמד"סניקים הנחמדים יעבירו מאוחר יותר (תבינו אח"כ)..
בסביבות חמישה לשבע הגעתי למתחם עצמו איפה שנמצאים האוהלים והמכולה.
באים, מראים לחיילים בכניסה את הזימון ות.ז. כדי לוודא שאתם לא מסתננים (למה שמישהו ירצה לבוא ליום סיירות בלי הזמנה? :\). אחרי זה הלכתי למכולה ועמדתי בתור כמה דקות, בסוף אחרי הרבה ציפיות למספר "עגול ויפה", קיבלתי מספר 149.. נו, מילא.
כותבים את המספר על החולצה וממשיכים הלאה.. ממלאים שאלון רפואי קצר כזה, ואז ניגשים לעמוד בתור לחובש. החובש שואל איך אתה מרגיש, כמה שעות ישנת בלילה וכו. אני פשוט אמרתי לו שאני מרגיש טוב, ושישנתי טוב בלילה, הוא מדד לי דופק ואז אמר לי שאני יכול להמשיך.. * (יהיו כמה כוכביות כאלה בהמשך. אלה טיפים קטנים. אם אתם נתקלים בכאלה זה אומר שאתם צריכים לרדת עד למטה כדי לקרוא מה הכוכבית אומרת, וגם סתם שתראו עוד כמה נשאר לכם לקרוא ).
לאחר החובש ניגשים למד"סניק שאמור לעשות חימום טוב. אבל הוא לא יעשה את זה.
רצים בקצב קל מאוד כמה פעמים, עושים מתיחות מוזרות (שבמהלכן אתם קופצים ומוחאים כפיים בזמן שכולם צוחקים עליכם) ואז ממשיכים לעמדת השכיבות שמיכה.
מתחלקים לזוגות, אחד עושה ואחד סופר בקול. חבר'ה, אני באמת ממליץ להיות אמין, אם אתם סופרים לא לספור לחבר שלכם אם הוא לא עושה טוב כי זה ידפוק את שניכם אם יראו אתכם, מה שסביר להניח שיקרה כי יש כמה וכמה בוחנים, שבאמת עושים כל מאמץ כדי לתפוס כאלה שלא עושים כמו שצריך (הם מתכופפים ומסתכלים טוב, נוגעים באגרוף של זה שסופר כדי להיות בטוח שמי שעושה באמת נוגע באגרוף וכו).
פשוט תנו הכל, אין הגבלת זמן. מי שעוצר ל2 שניות, מפסיקים לספור לו.
אני עשיתי 46 (לא מדהים, אבל זה מה יש).
אחרי זה עוברים לכפיפות בטן. נשכבים על המזרון (די נוח האמת, אפילו אומרים לכם לעשות את הכפיפות נגד השמש. כאלה מתחשבים הבוחנים האלה תאמינו לי ) וצריך לעלות עם המפרקים לברכיים. בנתיים הבן זוג יושב על כפות הרגליים שלכם ומחבק את הרגליים, וגם פה צריך לספור בקול.
פה אפילו מקפידים עוד יותר. מספיק שהאצבעות מאחורי הראש לא משולבות מספיק, כבר לא סופרים לכם. מקפיצים תחת, לא סופרים ואפילו מורידים. ראיתי גם בוחנים שהפסיקו לכמה באמצע כי הם לא הפנימו את ההערות של הבוחנים. תעשו כמו שצריך, עדיף יותר לאט אבל שלא יורידו לכם או יחשבו שאתם לא עושים טוב. יש 2 דקות לביצוע התרגיל. אסור לעצור ליותר מ2 שניות.
אני עשיתי 73 (יכלתי יותר, אבל מההתרגשות, אתם יודעים.. D: ).
לאחר מכן הולכים לנקודת הזינוק של ריצת ה2000.
הריצה היא הקפה של שדה גדול. לי אישית, החלק הראשון, הצלע הראשונה של השדה, היתה הכי קשה, כי היא ארוכה מאוד ובקטע הראשון רוב האנשים יתנו ספרינט על ההתחלה, מה שיביא לזה שאתם תראו הרבה אנשים לפניכם, שזה יכול קצת לבאס.
אבל, וזה אבל גדול, אם תשמרו על קצב טוב וקבוע מההתחלה, ולאט תעלו את הקצב לאורך הריצה, תוכלו לראות שאתם עוקפים המון אנשים בלי להתאמץ יותר מדי.
בצלע השלישית (דרך שמקבילה לכביש החוף), תתחילו להעלות את הקצב כי זה די קרוב לסוף, בקטע הזה עקפתי עוד כמה אנשים.
את הסוף כמובן, תסיימו בספרינט. בסוף נכנסים למין "משפך" כזה ומקבלים שלט קטן עם מספר עליו.
המספר הוא המקום שהגעתם.
אני הגעתי מקום 8 בתוצאה של 8 דק' בערך.
בגלל שהיו 400 איש, ואנחנו היינו רק במקצה ה-2, יכולנו לנוח אחרי הבר אור כשעה, ככה שאל תחששו לתת הכל בבר אור מפחד שתתעייפו או משהו כזה. יש מספיק זמן לנוח (אם לא תאחרו ותגיעו ב8.. .
אחרי הבר אור מתיישבים וממלאים שאלון שבו מדרגים מ1-3 לגיבוש של איזו יחידה אתם רוצים להתקבל. אני סימנתי:
1 - מטכ"ל
2 - שייטת 13
3 - חובלים
בסביבות 9 וחצי יביאו סנדויצ'ים עם שוקולד. אישית, אני לא ממליץ לאכול, כי ראיתי כמה חבר'ה שרצו לזלול ואחרי זה רצו להקיא.. אם אתם כל כך רעבים, תנו ביס באיזה ופלת אנרג'י או משהו. חבל להכביד על הבטן. מה שכן תקפידו לשתות כמה שלוקים של מים מדי פעם.
בנתיים גם אמרו לנו שחובה כובע על הראש. אני אישית לא התייחסתי להערה הזאת בזימון כי חשבתי שלא צריך כובע בחורף אבל באמת היה די חם. למי שאין כובע, יקבל כובע "טמבל" צבאי כזה.
יש כאלה עם חוטים שהם עוד בסדר, אבל אני נפלתי על אחד בלי חוט שבכל ירידה (ואני מדגיש, כל ירידה) מהדיונה בזמן השקים הוא כמעט עף ברוח, וכל שניה אתה צריך להאט את הריצה, לסדר אותו ככה שלא יפול אבל אז הוא מסתיר לך את העיניים, אז אתה מנסה לקפל לו קצת את השוליים, אבל אז הוא שוב כמעט עף.. בקיצור באסה..
לכן חשוב מאוד שתביאו כובע שאתם יודעים שנוח לכם לרוץ איתו.
בערך בעשרה ל10 התיישבנו וחילקו אותנו לצוותים. סביבות ה15-17 אנשים בכל צוות (בצוות שלי היינו 17). לדוגמא: צוות 1, מספרים 8,2,325,407,12.. צוות 2, מספרים.. וככה זה ממשיך.
אני הייתי בצוות 17.
אחרי שקוראים במספר שלכם, אתם רצים לעבר הציוד שנקבע לצוות שלכם (לכל צוות אותו ציוד - אלונקה, ספסל מתקפל כזה למדריכים, שקים, אתי חפירה, תד"ל, ג'ריקנים, כוסות וחוטים).
שם תפגשו בפעם הראשונה את המדריך שלכם ותראו את שאר הצוות.
אחרי הכרות קצרה, תקחו את הציוד ותלכו אחרי המדריך לדיונה שלכם. **
אחרי ויכוחים עם מדריכים אחרים, המדריך תופס לעצמו חלקת דיונה ומורה לנו איפה לשים את הציוד.
מניחים את הציוד, ואז המדריך מלמד אותנו איך נעמדים בשלשות. בסוף הצלחנו.
אחרי זה המדריך מצביע על אבן במרחק של כ60-70 מטר מאיתנו, ואומר לנו שאנחנו צריכים לרוץ כקבוצה, לעקוף את האבן מצד ימין, לחזור, להעמד בשלשות, לתת הקשב וכל זה ב40 שניות.
"צא!", כולם יוצאים, חלק מקיפים את האבן, חלק מחליטים לחתוך (אלוהים יודע למה), חוזרים חזרה, נעמדים בשלשות, נותנים הקשב וכמובן שלא עמדנו בזמן. המדריך יורד עלינו ואומר שאנחנו גרועים, ושהפעם לשם שינוי נשפר את הזמן.. ככה זה ממשיך כמה פעמים, כאשר מדי פעם המדריך אומר שהמטרה זה להגיע בזמן וש"לא נפסיק עד הלילה". קחו את כל הדברים שלו בערבון מוגבל.
אני ממליץ פשוט שתרוצו באמצע, כדי שלא תגיעו אחרונים וגם לא תהיו מהמעצבנים שמגיעים ראשונים ואז צורחים לכולם שיבואו כבר. מיותר להגיד מה המדריכים חושבים על זה.
ובבקשה, בבקשה, תעקפו את מה שיגידו לכם ואל תחתכו.. כמה אנשים בצוות לא הרגישו כל כך נעים שהמדריך שאל מי לא הקיף את האבן..
עושים כמה ספרינטים כאלה ואז המדריך אומר שעכשיו נסתדר בשורה ונעשה ספרינטים בסדרי הגעה, כאשר ה5 הראשונים נרשמים.
בשנייה שהוא אומר "היכון" כבר כמה אנשים יוצאים ומהר דופקים בלימה וחוזרים אחורה (באמת היה מבלבל ה"היכון" הזה שלו). מתי שהוא אומר "צא" כולם יוצאים, מרפקים אחד לשני, מכות, העיקר להגיע ראשונים. האמת שלי התרגיל הזה לא הלך טוב והגעתי במקומות 3-6. אחרי כ5 ספרינטים כאלה, שכולם היו על משטח ישר (משום מה התחלנו על משטח ישר ולא על דיונה), מסתובבים לדיונה.
המדריך מצביע על "גבעונת" כ50 מטר, אולי קצת פחות, עם אותן הוראות..
הפעם יוצאים, ופתאום אני מגיע מקום 1-3. מצב הרוח משתפר קצת. ככה עושים בערך 10 ספרינטים.
סך הכל כ20 ספרינטים (קבוצתיים וסדרי הגעה), שבמהלכם היתה הפסקת שתייה או אולי אפילו שתיים.***
סך הכל התרגיל ארך כשעה. בסוף התרגיל אני שם לב, בפעם הראשונה, שכבר פרשו איזה 4 מהקבוצה, מוזר..
חבר'ה, עוד דבר קטן לגבי הספרינטים, באמת תשתדלו בסוף כל ספרינט, לעמוד זקופים וגאים, להסתכל למדריך בעיניים, להיות מוכנים לספרינט הבא, ולא להתשנף כמו מטורפים ולא לעמוד מקופלים כמו איזה איבר מין גברי בקור (סליחה על ההשוואה המוזרה).
טוב, עוברים לתרגיל הבא. אלונקה סוציומטרית.
המדריך פותח אלונקה ואומר לנו למלא 3 שקים ולשים על האלונקה, ולידה להניח את שני הג'ריקנים.
המטרה היא לצאת להקפה אחת, ה-4 הראשונים לוקחים את האלונקה ויוצאים לעוד הקפה איתה, החמישי והשישי לוקחים ג'ריקנים ויוצאים להקפה איתם והשאר יוצאים לעוד הקפה בלי כלום.
כמובן שמי שלוקח את האלונקה ואת הג'ריקנים נרשם לטובה.
חבר'ה כאן מגיע הטיפ הכי חשוב שאני יכול לחשוב עליו. תעשו את הכל, ואני מתכוון הכל(!!!) כדי להגיע לאלונקה.
למרות ההפצרות של המדריך לרוץ עם האלונקה, פשוט לא עושים את זה, כי זה די בלתי אפשרי..
אז בפועל אתה אולי סוחב קצת על הכתף אבל זה סיבוב הליכה בו אתה יכול לסדר את הנשימה ולהגיע כמעט חדש לספרינט הבא. הג'ריקן לעומת זאת הוא ממש לא נוח, ותנסו להימנע ממנו (כמובן עדיף לקחת ג'ריקן על לא כלום).
התרגיל הזה היה לי הכי קל כי התאמנתי על דיונות לפני ושאר החבר'ה די התקשו מכל הקטע (ברור שהיה לי קשה, אבל כנראה פחות מלשאר). מתוך כ15 סיבובים בערך (שבכל סיבוב שתי הקפות - אחת בלי כלום ואחת עם אלונקה), הגעתי בכולם ראשון חוץ משלושה סיבובים, שבאחד מהם הייתי בדרך להיות ראשון אבל מעדתי ונמרחתי על החול, ואז עקפו אותי 4 אנשים ואני נתקעתי עם הג'ריקן, באחד מהם נתפס לי שריר ברגל חזק ובקושי יכלתי לרוץ אז הגעתי 7 או משהו כזה, ובאחד שהגעתי מקום שני.
בקיצור אחרי התרגיל הזה שארך כשעה וחצי הביטחון שלי כבר ממש עלה.
אחרי עוד הפסקת שתייה, נתן לנו המדריך כמה דקות למלא שק עד הסוף, לקשור טוב ולהיות מוכן למשימה הבאה - סחיבת שקים.
המטרה זה לעקוף "גבעונת" (שהפעם טיפה יותר רחוקה מהקודמת), ולחזור חזרה לנקודת ההתחלה ושם לעקוף את חפירה שתקוע באדמה ולצעוק למדריכים את המספר שלך ואת מספר ההקפה הנוכחי (כל עלייה וירידה שווה הקפה אחת).
המדריך יגיד לכם שאתם יכולים לעצור כדי לנוח, לשתות, להשתין ולעשות מה שבא לכם מתי שבא לכם.
שלא תעזו לעצור!!! תשתו טוב לפני, תשתינו אם צריך, תקשרו את השק טוב שלא יפרם לכם וזהו, אין שום סיבה שתוותרו לעצמכם ותעצרו. פשוט לספוג קצת את הכאב ולהמשיך. באמת חבל ליפול על זה..
טיפ חשוב זה לעלות בקצב טוב וקבוע, ולרדת בריצה. הרבה אנשים משום מה הולכים בירידה, ובכל הקפה עקפתי כמה אנשים בריצה. אני בטוח שהמדריכים אהבו את זה.
התרגיל הזה קצת משביז בהתחלה, כי אתה לא רגיל לכאב הפתאומי הזה שנוחת לך על הגב והשכמות, ולמרות כל המאמץ אתה מוצא את עצמך אומר "הקפה מס' 1, הקפה מס' 2" ויודע שזאת רק ההתחלה.
אבל באמת לא נורא.. ****
התרגיל לא היה ארוך מדי וארך כ35 דקות. אני עשיתי 14 הקפות כאשר מקום ראשון בקבוצה עשה 15 הקפות.
בשקים היה לי קטע מצחיק, שבגלל הכובע, לא ראיתי כלום בירידות, ובאחת הירידות רצתי, ופתאום שמתי לב שאני עומד ומתחתיי עומד האת חפירה שאני צריך לעקוף, ממש בין שתי הרגליים שלי.
עצרתי בבת אחת, עשיתי צעד אחד אחורה והקפתי אותו כמו שצריך. העיקר האמינות, לא?
הפעם לא הייתה הפסקה בין התרגילים.
התרגיל הבא היה זחילות.
המדריך מסמן קו ואומר שעכשיו עושים זחילות עם סדרי הגעה כאשר השישה הראשונים נרשמים בפנקס. אני אף פעם לא הייתי ספץ בזחילה אז לא כל כך אהבתי את כל הרעיון אבל לפני שהספקתי להביע את התנגדותי לתרגיל (סתאםםם) המדריך כבר צעק "צא!"..
התחלתי טוב, אבל הקטע הזה שאתה זוחל ומתקדם מילימטר הרג אותי..
זוחלים, זוחלים עד שהמדריך צועק פתאום לעצור ורושם. את המקצה הזה סיימתי מקום חמישי.
לא משהו בכלל, אבל לפחות נרשמתי בפנקס.
טוב יוצאים לעוד מקצה. במקצה הזה הייתי אפילו יותר גרוע וסיימתי במקום השמיני. משום מה הוא רשם אותי (לא יודע למה).
אחרי זה הוא אמר שעכשיו חובה לשפר את המיקום. לא יודע למה אבל למקצה הבא יצאתי בראבק אדיר, ולפני שהספקתי לראות מה קורה סיימתי את המקצה במקום הראשון. עייף, חבול, אך מרוצה.
הזחילות ארכו כ25 דקות.
עוברים למשימה הבאה.
מקבלים זמן לשתות ולקחת את חפירה. המדריך מסביר שבדיוק עוד 10 דקות מיג סורי יבוא להפציץ אותנו ולכן אנחנו חייבים לחפור בור באורך מטר, רוחב מטר ובעומק של מטר.
לאת הזה, שהוא דווקא אחלה את, רק די קטן, יש שני מצבים: את ומעדר.
כל הקטע בתרגיל הזה זה לחפור באמת מכל הלב, לא להפסיק ולנוח בגלל שחושבים שזה תרגיל אחרון, או שזה תרגיל לא חשוב. באמת להשקיע ולחפור כמו שצריך.
אני אישית עשיתי לי "גבולות" עם האת והוצאתי כמה חול שיכלתי, עם האת, המעדר, הידיים.. העיקר שיראו שאתה מתאמץ. אחרי 10 דקות נכנסים מהר לבור כדי שחס וחלילה לא ניפגע. משום מה המדריכים מסתובבים בלי הגנה. מוזר.
עובר מעליך מדריך בזמן שאתה מכווץ כולך בתור הקבר הקלסטרופובי שחפרת לעצמך ורושם לעצמו משהו. לפעמים הם גם שואלים מה יש לכם להגיד על הבור, או איך הייתם מדרגים אותו מ1-10.
סיימנו גם את זה. מכסים את הבור.
זהו. המדריך אומר שסיימנו את החלק הפיזי. חשים בהקלה מסוימת, מתישבים בחצי גורן וכל אחד מספר על עצמו: מאיפה הוא, איך הוא התכונן ליום, איפה הוא לומד, מה הוא מרחיב, מה הוא בחר בשאלון וכו וכו..
חוזרים חזרה למתחם של היום סיירות, מתיישבים בקבוצה וממלאים שאלון סוציומטרי בו אתם מדרגים את ההתאמה של חבריכם לקבוצה לשרת ביחידות הללו. מדרגים מ1-10 כאשר 1 זה הכי מתאים ו10 הכי לא מתאים. כאן אפשר לתת קרדיט למי שעזר, לא רימה, ובאמת התאמץ. גם להוריד למי שרימה, דחף או סתם התנהג כמו חרא.
אז סינג'רו אותנו קצת, אני ניקיתי כמה שולחנות, הרמתי כמה מיכלי מים כאלה אבל סך הכל זה ממש לא נורא..
אחרי זה קיבלנו ארוחת צהריים חביבה שכללה לחם, בננות, תפוחים, טונה, חמוצים, גבינות וכו.
משום מה כולם התנפלו עליה וכל מה שהצלחתי להוציא זה פרוסה עם קצת טונה עליה.. לא נורא, במילא לא הייתי רעב כל כך.
אחרי זה מתיישבים כולם ביחד איפה שישבנו בתחילת היום (שפתאום נראה כל כך רחוק..) ומחכים לתוצאות. בסביבות 16:00 סוף סוף מגיע מפקד יום סיירות שלכם ואומר כל הכבוד שסיימתם, ומי שלא יקבל כלום זה לא נורא כי יש עוד הרבה יחידות טובות בצה"ל.
סבבה. עברתם גם את זה
מגיעים לרגע האמת. מגיע אחד עם רשימות ואומר שעכשיו הוא יקרא מספרים של אלה שעברו לגיבוש "היחידה", וכל מי שהוא קורא במספר שלו שיגש לאוהל מסוים.
מקריא, מקריא, מקריא, מקריא ועוד קצת מקריא ובסוף מגיע למספר "149"
מבסוט אני הולך לאוהל, מגלה שם עוד כמה חברים שהתקבלו ושמח יחד איתם.
סך הכל משהו כמו 60 איש התקבלו לגיבוש מטכ"ל.
לפני מה ששמעתי, כ25 התקבלו לגיבוש שייטת 13, וכ150 לגיבוש חובלים.
באוהל אומרים לנו כל הכבוד, אבל שלא יעלה לנו השתן לראש כי זה רק הצעד הראשון ובקושי עשינו משהו (מה שנכון, נכון.. ומה שלא, לא, אבל זה כבר לא קשור). מקבלים זימון למחר, בו ניפגש עם הפסיכולוג החביב.
חבר'ה, לא משנה כמה קשה לכם, כמה רע לכם, וכמה אתם מתגעגעים לאמא, אל תפרשו!
זה סך הכל 3-4 שעות, תנו כל מה שיש, זה כל מה שאתם יכולים לעשות. הסיפוק שתקבלו כשתסיימו את היום יהיה גדול..
ומי שעבר את היום וקיבל מה שהוא רוצה, כל הכבוד, אבל לא להתלהב יותר מדי.. עוד הרבה עבודה בדרך..
הפסיכולוג (טאם טאם טאם!) - 2006\01\04
מתייצבים ב7 וחצי במחנה סירקין ונפגשים עם כל החבר'ה מאתמול.
ברבע לשמונה יש הסעות מהש.ג. לביתן שבו יתבצעו המבחנים (יפה מצידם, לא?)
מגיעים. נכנסים לחדר, שם מחכים המון כיסאות עם מחברות קטנות עליהם.
אין שום הרצאה או משהו לפני, פשוט מתחילים למלא את המחברת. מה שיש במחברת בעצם זה המון שאלות על עצמכם, כמעט כל פרט אישי שיש, הם ישאלו עליו.
שאלות על המשפחה, אם יש חברה או אין, נקודות שיא, שפל ומפנה בחיים, מה אתה יודע על היחידה, שמות של אנשים ששירתו ביחידה, האם אתה מתאמן, איך אתה מתאמן, מה המצב בבית, מה המצב הכלכלי, בקיצור הכל הכל הכל..
באמצע יתנו לכם שאלונים שאני קורא להם שאלון פסיכי. אלה השאלונים הידועים לשמצה עם 60 (או משהו כזה) משפטים שצריך להשלים אותם.
לדוגמא:
אמא טובה היא אמא _________
הילד בכה כי _______
הילדה שמחה כי _______
וכו וכו.. כמו בכל הסיקורים, אני אגיד גם פה, תמלאו דברים נורמליים..
יש לכם 20 דקות לשאלון אבל גם אחרי 20 דקות היו חבר'ה שהמשיכו לכתוב ולא העירו להם. אני אישית כתבתי כמעט כל מה שעלה לי בראש וסיימתי תוך 12 דקות.
אחרי שמסיימים למלא את הפרטים מגישים אותם יחד עם הדפים של ההשלמת משפטים.
בנתיים הפסיכולוגים מתחילים לקרוא לילדים..
לי קראו באמצע היום בערך ולכן הייתה לי הפסקה בין ההשלמות משפטים והמילוי פרטים לשאלון 300 ולפסיכולוג. בהפסקה ארגנו לנו עוגה שלטעמי הייתה נחמדה מאוד, תה מוזר שאנשים אמרו שיש לו טעם של קפה (אני לא שתיתי) ומים בטעם תפוחים (הייתי בטוח שזה מים!!!).
אחרי זה ניגשים לעשות שאלון 300. מקבלים מחברת עם 300 אמרות, שחלקן חוזרות על עצמן באותו נוסח בדיוק וחלקן בנוסח טיפה שונה.
בין האמרות יש:
"אני אוהב מקלחת על אמבטיה"
"אנשים שיורקים ברחוב מעצבנים אותי"
וכל מיני כאלה..
בעיקרון עוברים אמרה אמרה ומסמנים בדף נכון או לא נכון. אין פה תשובות טובות או לא טובות, תענו מה שאתם חושבים והכי חשוב, תהיו עקביים!
ישר אחרי שסיימתי את השאלון הפסיכולוג קרא לי אליו.
נכנסתי, טיפה לחוץ, סגרתי את הדלת והתיישבתי.
ישר הפסיכולוג מתחיל לשאול אותך שאלות מתוך הפרטים שכתבת על עצמך, לדוגמא:
למה אתה רוצה להיות ב"יחידה", מה הסדר עדיפויות שלך במקרה שלא תצליח להיות ב"יחידה", איך היה היום סיירות ועוד כל מיני שאלות שבאמת קשה לחזות אותן מראש..
בדרך כלל הוא ינסה לקחת איזה משהו שכתבת על עצמך, ולבקש ממך שתיתן דוגמא.
אני למשל כתבתי שאני "מנהיג" בין החברים הקרובים אז הוא שאל אותי איך זה מתבטא, אז אמרתי לו שתמיד פונים אלי לאן לצאת, ואני מתקשר לכולם, מסדר הסעות וכו..
תנסו לא להיות לחוצים, תענו ישירות, תשתדלו לא לגמגם, ואין לכם על מה להסתכל בחדר, תאמינו לי, אז תנסו להסתכל על הפסיכולוג..
לפסיכולוג שלי היה "פוקר פייס" כזה, והוא לא חייך אפילו פעם אחת. בכלל הייתה הרגשה אצלו כאילו אני בטסט או משהו.. אז יצאתי בהרגשה קצת מעפנה..
זהו אחרי זה יצאתי ובדיוק הגיעה ארוחת צהריים נחמדה של שניצלונים, קוסקוס, סלטים, טחינה, פיתות ועוד כמה דברים.. סך הכל היה נחמד. רק שדחסתי יותר מדי אז הרגשתי לא משהו אחרי זה..
עוד משהו לגבי זה, ישר כשיגיע אוכל כולם יתנפלו כמו חיות פרא. שבו בצד רגע וחכו, תאמינו לי שבסוף ישאר המון אוכל, ואז פשוט תוכלו לגשת ולקחת מה שבא לכם בנינוחות בלי להתסכן שמישהו יתקע בך מזלג או שן לא בכוונה
ואז מחכים. ומחכים. ועוד קצת מחכים.
בסביבות 2 סוף סוף מגיע הרגע המיוחל, יש תשובות!
קוראים למישהו פנימה. כולם בציפייה. פתאום הוא יוצא עם חיוך ותכנית אימונים לגיבוש. הוא עבר.
קוראים לעוד אחד. הוא לא עבר. ככה ממשיכים כמה שמות, משהו כמו 3-4 לא עברו ו2 עברו.
אחרי זה יוצאת החיילת החביבה ואומרת שכל מי שנשאר עבר.
צרחות, צעקות, דחיפות (הכל משמחה כמובן ) ממלאות את המסדרון הצפוף, וכולם מנסים לתפוס תכנית אימונים לגיבוש ולעוף החוצה כדי לנשום אוויר צח.
גם כאן, אין צורך להידחף, באמת שיש מספיק לכולם..
זהו עברתם עוד מכשול בדרך להגשמת החלום..
חוזרים הביתה, עייפים אך בהחלט מרוצים, בידיעה שעכשיו צריך להתחיל להתאמן לדבר האמיתי, לגיבוש.
אבל זה, זה יהיה כבר בסיקור אחר..
* כמובן אם אתם לא מרגישים טוב לא שווה להסתכן, פשוט תגידו שאתם לא מרגישים טוב ותקבלו תאריך אחר.
** כאן יש לאנשים נטייה להראות שהם נורא חזקים ויכולים לקחת את הציוד של כל הצוות לבד. כנראה הם חושבים שזה נורא ירשים את אחד המדריכים שבכלל הולכים כמה מטרים קדימה.
אצלי היה אחד שהחליט שנורא נחמד לקחת אלונקה סגורה ביד אחת, וג'ריקן מלא מים ביד שנייה.
כמובן שניגשתי להציע לו עזרה, אבל הוא היה בקטע של "עזוב אחי, אני סופרמן, לא צריך עזרה", אז עזבתי אותו ולקחתי רק כמה חוטים ואת חפירה שנשארו. אני לא אומר שתלכו בלי כלום כמו מניאקים, אבל אם יש אנשים שרוצים לקחת את כל הציוד לבד, תנו להם למתוח שריר, אל תתאמצו להתווכח איתם או משהו. גם כדי שלא תהיה להם עילה בסוף לרשום אתכם אחרונים בשאלון הסוציומטרי כי עצבנתם אותם (משום מה יש לאנשים נטייה לזכור את הדברים רעים :\).
*** אני, בהפסקות מים, עשיתי הכל כדי להגיע לג'ריקן ולמלא לאנשים את הכוסות, גם ככה לא תצאו מניאקים וגם המדריכים די אוהבים את זה. החבר'ה בצוות אחלה אנשים, והם דואגים למלא מים בשביל המוזג ולהחליף אותו. אחרי שאתם מסיימים לשתות, אל תשבו כמו איזה פוצים עד שייגמר הזמן של ההפסקה. תנצלו את הזמן לעזור לאחרים למלא שקים לדוגמא, או לרוקן חול מהנעליים (חשוב!).
**** בשקים זה אתם עם עצמכם, לכן במקום למצוא את עצמכם חושבים כמה כואב לכם וכמה לא בא לכם יותר, תנסו לחשוב על כל מיני דברים אחרים או לשיר משהו. לא תאמינו כמה זה עוזר וכמה הזמן עובר ככה מהר. רק שלא תעזו לשכוח באיזה הקפה אתם!!
אני אישית ממליץ על לשיר לעצמכם "אנחנו זן נדיר..", ובאמת להתנתק ולחשוב על דברים אחרים.
אני חשבתי לאורך כל היום סיירות כמעט איזה טיפים להוסיף לסיקור שאני אכתוב פה (באמת!).
זהו. השקעתי פה לא מעט זמן אז אני אשמח לקבל קצת תגובות. משום מה זה עושה הרגשה נחמדה כזאת
עכשיו אני יכול לפרוש למיטה. מקווה שזה עזר לכל מי שהתעניין בקשר ליום סיירות.
בהצלחה לכולם.
ליעד
נערך לאחרונה ע"י ש13 בתאריך 06-01-2006 בשעה 03:24.
|
ראשי
צ'אט
06-01-2006, 03:22
)
מצב כלאיים
