אמנם עבר מאז הרבה זמן אבל השלמתי את הכתיבה של זה רק שלשום. אז קבלו אותי בסלחנות .

אגש ישר לעניין.

אחרי שביום רביעי (6/10/04) ערב החג היה לי יום מאכזב בדאיה באתי ביום שישי (8/10/04) עם תיאבון לפיצוי.

השמים הראו סימנים מבטיחים ליום יפה, הגעתי ברבע ל8 בבוקר לשדה, היתי הראשון לפתיחת הדלתות.

לאט לאט זרמו החברים הנוספים ולהפתעתינו הגיעו מעט חברים יחסית ליום מבטיח כזה, עד השעה 9 בבוקר סיימנו להוציא את כל הדאונים והתיישבנו לתדריך בוקר.

אני הסוליסט היחיד היום וחניכים לא הגיעו, זה אומר שהמדריך והדאון הדו מושבי שלי עד סוף היום , עוד סיבה לחיוך.

כל החברים שהגיעו היום מתכוננים לקיים תחרות תקנית בדאיות מרחק.
תוך כדי התדריך המדריך (דני) מעלה את האפשרות לבצע איתי את טיסת הבוקר שהוא חייב בכדי לאשר לי טיסת סולו ואח"כ להצטרף לתחרות, ביקשתי להצטרף לתחרות כטייס משנה והוא הסכים, איזה יופי לי.

קצת פרטים טכניים על כללי התחרות:
המטרה בתחרות היא לבצע משימת מרחק בזמן הקצר ביותר ולחזור לשדה הבית.
הכללים (כפי שידועים לי):
קובעים נקודות טופוגרפיות על המפה שהמתחרים צריכים להוכיח שהם היו בהם באמצאות GPS או מצלמה, בדרך כלל מציירים משולש על מפה וצריך להגיע לפינות המשולש.
אין הגבלה על מהירות הטיסה בין הנקודות.
חובה לחזור לשדה הבית, מי שנוחת בחוץ מפסיד.
לאחר התחרות מנתחים את נתוני הGPS ומי שעשה את המשימה במלואה בזמן הקצר ביותר מנצח.

האתגר:
מכיוון שאין לנו מנוע ואנו כל הזמן בגלישה כלפי מטה אין שום סיכוי שנצליח להגיע אל הנקודות שנקבעו בגלישה ישירה, אנחנו חייבים מדי פעם "לעצור" לאיסוף גובה בתרמיקות, איסוף גובה בתרמיקה מתבצע בסיבובים על המקום ועליה לגובה בצורת ספירלה ביחד עם זרם האוויר העולה (תרמיקה) ,
בזמן איסוף הגובה בתרמיקה ככל שהטייס טוב יותר הוא יצליח לנצל את התרמיקה טוב יותר ולכן לאסוף גובה מהר יותר, מה שמזרז את זמן ה"תדלוק" ומאפשר לו להמשיך את המשימה מהר יותר.
כמו כן ישנם תרמיקות חלשות ותרמיקות חזקות, גם כאן כישוריו המטאורולוגיים של הטייס יעזרו לו לבחור את התרמיקה הטובה ביותר עבורו לאיסוף הגובה, טייס טוב יידע לוותר על תרמיקה חלשה כשיש לידה אחת חזקה יותר,
האתגר הוא לדעת מתי לצאת מהתרמיקה ולהמשיך הלאה את המשימה בלי לטעות בהערכות ובלי להפסיד זמן יקר על איסוף גובה מיותר.

אחרי ההכנות הרגילות (סידור ובדיקת הדאון היינו מוכנים להמראה שניים בתור.
דוחפים את הדאון לעמדת המראה, בד"ח, מתחברים למטוס ומתגלגלים.
מזג אויר קצת קופצני , אני מצליח להחזיק את הכבל מתוח , אחרי הפניה הראשונה שמאלה המטוס לפני קופץ גבוה, אני נמוך מהמטוס וחייב לעלות גבוה אחריו, לראשונה תוך כדי הדברים אני מבין שזה בגלל תרמיקה ולא נוגע בהגה הגובה למרות האינסטינקט הבסיסי לתקן מיד, שניה וחצי עוברת ואני מרגיש בעיטה בתחת, אותה התרמיקה מרימה גם אותנו בדיוק לגובה הנחוץ, אילו הייתי מנסה לתקן קודם הייתי מוצא את עצמי גבוה מידי עכשיו, למדתי והפנמתי.

שאר ההמראה עברה חלק ללא חוויות מיוחדות.
התנתקנו בתוך תרמיקה בגובה סטנדרטי של 2000 רגל והתחלנו להסתובב, כרגיל מסתובבים מסתובבים עולים עולים ,התרמיקה הזו לא הייתה מספיק טובה ובשלב מסויים דני מחליט לחפש אחרת, תוך דקות אנחנו מוצאים תרמיקה חזקה והיא לוקחת אותנו ל5600 רגל.

שעה: 11:05 , גובה: 5600 רגל, מיקום: דרום-מזרח למגידו, דני מחליט: יוצאים למשימה.

תזכור את השעה התחלנו ב11:05 אומר לי דני.

שים את האף על התבור, כך דני, אני מחפש באופק את ההר הידוע ולא מוצא אותו לרגע, דני עוזר לי ואני קולט שבגלל הגובה שלנו התבור כבר לא בולט על קו האופק כמו שאני רגיל לראות אותו מהקרקע, הוא נראה כמו גבעה קטנה מתחתינו.

שמים את האף על התבור, ומורידים אף למהירות 70, בתרמיקה הראשונה שאני פוגש (שהייתה חזקה מאוד) אני מאט ונכנס לסיבוב, חשבתי שדני יגיד איזה יופי זיהית את התרמיקה לבד.

מה אתה עושה ? צועק דני.
תרמיקה, מה לא להסתובב? אני שואל
אנחנו בתחרות, יש לנו מספיק גובה, בשביל מה?
טוב אסיים את הסיבוב הזה ונמשיך, אני עונה.
פאשלה.

ממשיכים לכיוון טבריה, דני עושה לי שיעור בידיעת הארץ כל הדרך, הוא מכיר כל יישוב וכל כפר כאן ,כל הר וכל גבעה,ללמוד גיאוגרפיה מעולם לא היה אטרקטיבי יותר מעכשיו בצורה כזאת.

טסנו ישרה ואפקית בשיטת דולפינים עד כפר קמא שם היינו צריכים ל"תדלק" בגובה , מעלינו עננים יפים ומפותחים, בוחרים אחד ומטפסים אליו עד בסיס הענן, אחד מהדברים הכי כיפים בדאיה מבחינתי זה הרגע שבו אני מגיע לבסיס ענן אחרי טיפוס בתרמיקה, מזג האוויר בבסיס הענן קריר ונעים, יש צל, וזה כמו להכנס לחדר ממוזג אחרי הליכה מהירה בחום, אני יודע שמיציתי את התרמיקה עד תום וזה נותן סיפוק.

טיסת "דולפינים" למי ששואל את עצמו היא טיסה ישרה בלי לעצור בכל טרמיקה אבל כשחוצים תרמיקות מאיטים את מהירות הטיסה בכדי להרוויח עילוי מהתרמיקה , כשיוצאים מהתרמיקה מחזירים את הדאון למהירות רגילה עד התרמיקה הבאה, טיסה בשיטה כזו מזכירה את אופן שחיית הדולפינים בים ומכאן שמה.

מכאן ועד קצת לפני טבריה יש לנו רחוב עננים , טסנו קצת מתחת לבסיס הענן עם עילוי קבוע , טיסה שקטה איטית ורגועה.

הנוף כאן מדהים, הכינרת קדימה פרושה לפני, הפעם אני רואה אותה הרבה יותר טוב מבפעם הקודמת, מכאן נראה שטבריה יושבת על צוק חד, יחסית לכינרת טבריה נראתה לי קטנה פתאום.

טבריה היא הנקודה הראשונה למשימה זאת, והיא שיא המרחק שהגעתי אליו בדאון,

הסתובבנו קצת מעל, טבריה ,צילמתי את הנוף ואת נקודת המשימה, ופנינו שמאלה לכיוון צומת אחיהוד (הנקודה הבאה במשימה).

בדרך לצומת אחיהוד היו מינוסים רציניים, ואיבדנו גובה במהירות. כשסוף סוף מצאנו איזה תרמיקה היא הייתה חלשה ולא הצלחנו לעלות איתה ברצינות.

אבל אין כמו דני להחלץ מצרות כאלה, אחרי כמה נסיונות הוא זיהה ענן מבטיח והחליט להמר עליו, טסנו אל הענן ואכן מצאנו שם תרמיקה טובה יותר מהקודמת, היא לא הייתה חזקה אבל לאט לאט עלינו חזרה לגובה ממנו יכלנו להמשיך הלאה.

הגענו לצומת גולני, זה במרחק מספק מהנקודה מבחינת תנאי התחרות, סיבוב או שתיים מעל צומת גולני וממשיכים לנקודה הבאה, שוב היינו צריכים לאסוף גובה, אז חזרנו לאותה תרמיקה שהיינו בה קודם, נראה שהיא היחידה באזור, טיפה לפני שהגענו אליה מצאנו עוד אחת חזקה יותר שלקחה אותנו ממש עד בסיס הענן , אספנו גובה והמשכנו לכיוון בית שאן (הנקודה הבאה במשימה).

את הלג לבית שאן עשינו כמעט ללא "עצירות" במהירות ממוצעת של 70 קשר (130 קמ"ש), כמעט אמרתי, כי מעל גן-נר דני מראה לי את הבית שלו ואת המפעל בו הוא עובד, אנחנו עוצרים שם "לתדלק" דני אומר שתמיד יש כאן תרמיקות.

משם אנחנו ממשיכים בלג ישיר ורק לקראת בית שאן היינו צריכים לתדלק, אנחנו מוצאים תרמיקה חזקה שתוך כמה סיבובים מחזירה אותנו לגובה 6000 בערך , הנוף מדהים, הרי ירדן , הקצה הדרומי של הכינרת, עמק בית שאן, באופק המערבי רואים אפילו את ים התיכון כמו פס זוהר. כולם פרוסים על כף היד.

עברנו את בית שאן והגענו כמעט עד גבול ירדן, בפלאפון שבכיס שלי יש רטט, מישהו שלח לי SMS, אחרי הטיסה התברר שהפלאפון שלי עבר לרשת הסלולרית של ירדן ההודעה הייתה WELCOME TO JORDAN NETWORK.

צילמתי את הנקודה במשימה, ואנחנו ממשיכים לפיינל גלייד (גלישה סופית), עכשיו אנחנו צריכים להגיע מה שיותר מהר למגידו. לפעמים ניצחון בתחרות תלוי בלג הזה.


דני אומר לי טוס מהר, מהר - OK, אני חושב, ומוריד אף ל81 קשר (150 קמ"ש), דני אומר יותר מהר, OK, אני מוריד אף לצלילה 90 קשר (166 קמש), יותר מהר!, אמר דני, אני מגזים ומוריד ל115 קשר (212 קמ"ש) , ברעש של הרוח לא שומעים כלום גם לא את הקשר שמוגבר למקסימום, זה בסדר? אני שואל בצעקה, יופי תשאר במהירות הזו, צועק לי דני.

במהירות צלילה של 115 קשר עשינו את הדרך מבית שאן למגידו בקו אווירי ישר. הארץ רצה מהר מתחתינו, תוך 9 דקות היינו כבר באיזור ההקפה של מגידו,
בצלילה הזו הפסדנו בערך 3000 רגל.
היינו יכולים לנחות מיד אבל דני החליט שאני צריך לעשות הקפה מסודרת במהירויות רגילות בכדי שאני לא ינחת במהירות גבוהה מידי בטעות.

נכנסנו להקפה, צלע מת, דיווח למגדל, צלע עם הרוח, צלע בסיס , נחיתה.

זהו , היה מושלם. וגם לאחר איסוף הנתונים מכל החברים התברר שאנחנו במקום ראשון לאותו יום.

בתמונה הטיסה כפי שתועדה בGPS.
הקו האפור מסמל את ההמסלול האופטימלי למשימה.
הקו הכחול מסמל את המשימה שביצענו בפועל.
הקו האדום הינו הטיסה שלנו בפועל.
המעגלים האדומים הם מינימום המרחק שאנחנו צריכים להיות מנקודות המשימה בכדי שיחשב שהיינו שם.
הרדיוס הוא 15 קילומטר מכל נקודה.

זמן טיסה 1:39
מרחק 120.80 קילומטר
מהירות ממוצעת 74 קשר
מהירות ממוצעת משוקללת 84 קשר