אני אקצר מפאת חוסר הזמן (צבא...)

לפני הגיוס הייתי מורעל רציתי על קרבי ורציתי והייתי בטוח שאני אצא לקצונה ובאמת חשבתי על קריירה צבאית וכל מה שמשתמע מכך.

אני כבר חודש וחצי בטירונות (05) ואני 99% בטוח שזה פשוט לא בשבילי.
אני לא ממצה את עצמי, לא מצליח להיות טוב או בקיצור לא מצליח להצליח.

אני לא אוהב להיות אדם בינוני ומטה, ובנוסף זה לא נותן לי סיפוק משהו להגיד שאני קרבי.

יש לי המון כישורים אחרים שלא באים לידי ביטוי ואני חשבתי שקרבי זו ההזדמנות שלי להצליח אבל אני פשוט לא מתחבר לתכנים, לערכים, להקרבה ובכלליות להכל כמעט.

אני לא רוצה להיות מש"ק ממטרות שעושה יומיות שעתיים כל יום אני מחפש משהו מעניין שינצל את היכולות שלי, לדוגמא חוקר מצ"ח.

עוד עניין שמפריע לי, שבגדודים החיים פשוט קשים ואתה לא מקבל שום תמורה לסבל שלך, המון שמירות, יציאות חרא, קצת שעות שינה וכו' וכו' וכו'.

רציתי לשאול מה דעתכם בעניין ומה אתם מייעצים לי לעשות.

לגבי איך לצאת מקרבי, אני יכול לשחק על משהו רפואי, כמה ששנאתי לפני הגיוס את המורידי פרופיל אבל שנכנסים לעניין של הצבא מתחילים להסתכל על דברים אחרת.

אני מבין את השביזות הגדולה, ואני מבטיח שלך שאתה אחד מנין רבים שחושב ככה
כי מה לעשות בטירונות אתה לא באמת יכול למצא את הכישורים שלך, בטירונות אתה עושה מה שאומרים לך וחווה חוויות קשות מנטלית ופיסית. אך תמיד צריך לזכור שלא כל השירות הוא ככה, אתה בסך הכל חודש וחצי בטירונות ואתה הסקת מסקנה שקרבי זה לא ממש בשבילך בגלל הטירונות וזהו שיקול מוטעה משום שיש לך עוד הרבה שלבים בשירות הצבאי שאין לי שום ספק שתוכל לבוא לידי ביטוי, אם זה בתור חפ"ש או מפקד או קצין.

העניין הוא שאסור להסתכל על הטירונות ולהחליט שזה לא בשבילך כי זה לא תאכלס השירות, לך תדע יכול להיות שתגיע לפעילות מבצעית זה ירעיל אותך חבל"ז ותרצה רק להתקדם בצבא ולהתעסק בזה כמה שיותר

עצה שלי היא שבנתיים תמשיך לסחוב, אל תנשור מקרבי, אתה ממש תצטער על זה.

ברוך הבא למועדון, אין לי מה להגיד לך אתה יודע איך אני ודביר ועוד מלא מרגישים, רק מה הבעיה שממש קשה לי להגיע למצב להגיד למ"כ שאני לא רוצה להישאר, ואפילו אם כן הם לא סתם ישחררו
אז צריך ממש לעשות חושבים ולהגיע להחלטה וללכת איתה לאורך כל הדרך

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בתור אחד שהתחיל טירונות קרבית ויצא לתומכ"ל ועכשיו מבין שעשה טעות חמורה(ומנסה לחזור לקרבי כמובן)
אל תלך להיות ג'ובניק.
כמה שקשה וכמה שחרא תאמין לי שכולם מרגישים אותו הדבר וכולם רוצים לעזוב..אל תוותר לעצמך
זה סה"כ טירונות..המטרה היא לשבור אותך..
תאמין לי שברגע שתהיה ג'ובניק אתה פשוט תרגיש אפס שוויתרת לעצמך ויצאת מקרבי
תחזיק מעמד, לאט לאט אתה תעריך את הכל..אני כבר בטוח שזה קרה לך..שאתה חוזר הביתה ומעריך הכל..את המיטה שלך את האוכל של האמא את המחשב את החברים..אין על ההרגשה הזאת
לאט לאט תקבל כומתה, תגים, סיכות, תרגיש גאה לצאת הביתה ולדעת שאתה תורם מעצמך(וחלילה לא מזלזל בג'ובניקים..אבל אי אפשר להשוות)ותגיד בגאווה שאתה לוחם.ואתה מסכן את עצמך כמו שאחרים סיכנו את עצמם 18 שנים שאתה ישבת בבית.
אתה תרגיש סיפוק עצום שאין מצב שאתה תרגיש אותו בתור ג'וב..(אולי אתה לא רואה את זה עכשיו, אבל אתה עוד תבין)
לסיכום
אל תעשה טעות
תישאר קרבי
תהיה גאה
בהצלחה

טירונות זה שלב קשה ומשביז(בעיקר מנטלית).
בפרספקטיבה של מי שעשה טירונות 05 ומסלול לוחם חי"ר ביחידה לא קלה ,אוכל להגיד לך ולשכמותך שלכל ז' יש קצה! משמע- גם הטירונות תיגמר ואחריה האימון המתקדם ואז תגיע לקו ,ליחידה/לגדוד והעסק יזרום עד קורס מכ"ים ואולי קצינים ובסוף שיחרור.
עצתי לך-מה שעושה את ההבדל זה החבר'ה!!! אם יש תמיכה שלהם ,של המשפחה, של החברים והחברה בבית ,אז הכל יראה לך קטן עוד כמה חודשים בודדים.
אתה לא תסלח לעצמך אם תוותר על החלום להיות לוחם! כי לוחם זו דרך חיים! ועל דרך חיים לא מוותרים כל כך מהר!!!
עוד קצת זמן אתה תסתכל על התקופה הזו בנוסטאלגיה ותגיד שזה לא כל כך נורא בסופו של דבר.
תתעודד ורוץ קדימה לוחם!

ועוד יש לי להוסיף, אני מבין אותך על כל הקשיים שלך (אותו דבר היה עם אחי הגדול).
אחי הגדול (בן 20) התחיל מסלול בהנדסה קרבית (התקבל ליעל ועוד מעט מסיים מסלול).
בערך אחרי חודש הוא החליט שנמאס לו והוא יוצא מהנדסה בפרט וקרבי בכלל.
הסיבות שלו הן:
לא מקשיבים לו והוא הרגיש שהוא רוצה לתרום המון
המפקדים לא מתייחסים אליו בכלל
בקושי ישן בלילה
תחושה שהוא 0 לעומת כולם
הורידו לו את הבטחון
הורידו לו את הרצון ואת כל החשק לשרת בקרבי
הוא החליט שאין לו מה לעשות בצבא.

בסופו של דבר אחרי שיחה עם דוד שלי (נכה צה"ל, קצין בדרגת רב סרן במילואים ולוחם שייטת 13 לשעבר, היום הוא בן 57), והמ"פ שלו דיבר עם ההורים שלי, אח שלי נזכר למה הוא בחר בלהיות קרבי.
הוא רצה לתרום למדינה, להיות לוחם, לתת איזה שהוא סוג של הקרבה, גאוות יחידה שהוא בקרבי ותחושת סיפוק אדירה של להיות לוחם.

ואכן היה סוף טוב , וד"א החברים של אחי מהיחידה נעשו החברים הכי טובים שלו, אלו חברים לכל החיים שאתה יודע שיעמדו בשבילך גם ברגעים הקשים.

בכל שלב בחיים יש קושי מסויים, ורצון של לוותר כי "בשביל מה אני צריך את זה", "למה לי להיות קרבי, אני יכול לעשות יומיות ולחיות את חיי כרגיל", אבל גם את זה עוברים.

תמיד, גם כשקשה תמיד תחשוב על המטרה, ואם יש עוד אנשים איתך שלא פורשים אז אל תפרוש גם אתה, תוכיח לעצמך שאתה לא יותר טוב מהם.

לסיום: תשאר! תשאר!! תשאר!!

....

hi hi hi!!!
shut up!
---
you shuld rethink it..
its hard for evrey one at the start, but you get over it.

any way, in which unit are you in now?

good luck where ever you may be.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

טוב ..
אני לא מסוג האנשים שיעודד לנטישה וויתור עצמי מכול סוג שיהיה.. להיפך ..אני בז לכול מיני המוותרים
אבל לדעתי מה שעובר על הטירון או חייל ובפרט מפקד זוטר מ"מ סמ"ח אינו קל בשום שלב
בוודאות אני יכול לומר שכול לוחם שמשרת בקרבי ולאו דווקא טירונות מגיע בשלב מסויים לאיזה משבר נפשי מכול מיני סיבות השאלה היא איך מתמודדים עם זה
כחייל זכורות לי היטב באופן אישי רגעים של שבירה אישיים שלי .. שבהם כמעט והגעתי למסקנות שהם דומות לשלך ..
אבל עדיין שמבינים את המהות ואת המטרה נסוגים לאחור ויורדים מהעניין
איך מתמודדים ?
אין לי תשובה ..
התשובה היא אינדבדואלית לכול חייל וחייל ואינה מדע מדוייק משמע מה שנכון לגביי לא נכון לגביך או ללוחם אחר ..
הרבה תלוי מהחומר שממנו קורצת .. ז"א האופי שלך !
הטירונות הינה משחק ילדים, בוודאות כך ..
הקבלת פנים לצה"ל והנסיון להפוך אותך מילד לאדם טיפה יותר בוגר שמוכן בראש ובראשונה לקבל על עצמו את האחריות ,התעוזה , החברות , אמינות , מקצועיות וכ"ו .. זה לא קל אני בטוח .. וב 8 חודש הראשונים { טירונות , אימון , טירונות יחידה } לא הייתי בטוח שאני סגור על כול הדברים הנ"ל .. אבל מה .. דואגים להראות לך , דואגים להסביר לך , ודואגים לך חבריך למחלקה שהם אבן הדרך להצלחתך בכלל בכול המסלול ובפרט בשירות כולו וזה נכון לגבי כול חייל ולא משנה באיזה יחידה משרת
העלת כאן כמה נקודות מדאיגות , שאינך מודע לערכים ולהקרבה .. זה דבר שלא מתקבל על הדעת .. ואם מפקדך הישיר שמע אותך מדבר ככה אני בטוח שחושב כמוני ..
חודש וחצי בטירונות זהו זמן מספיק לדעתי לדעת מה מקומך ומה מטרתך ובפני מה אתה ניצב
לכן ,
ההצעה שלי קודם כול ..
היא לדבר עם הממונים עליך .. ברמת הטירונות אני מדבר על שיחת מ"פ
שמה שפוך בפניו את כול הבעיות באופן ישיר ובלי פחד
אני כבר אומר לך שהוא ישכנע אותך ראשית להפסיק להתבכיין ולקחת את עצמך בידיים
אבל אם תדאג אתה להראות לו את מצוקתך האמיתית כפי שהיא מובנת מהאשכול שלך הוא ידאג לך לפתרון ומיידי .. מכיוון שהם מה לעשות .. היום צה"ל שלנו לא יקח אחריות על כול לוחם שמדבר כמוך .. ההעדפה היא להעמיד את הטובים שבטובים ..וכן גם בגדודים
כול מה שאמרו לך על זה שלא יצא לך כלום מזה .. ואחרי שירות קרבי לא תמצא את עצמך האזרחות זה אולי נכון .. לא כול אחד זוכה או מתקבל לעבודות מובחרות וממלכתיות שמוצעות ללוחמים משוחררים ..אבל עדיין עזוב את זה בצד .. שכח מהתמורה עבור שירות קרבי .. אם אתה לא מבין שה 3 שנים הללו הם בשבילך קודם ורק אח"כ למערכת ..אז כנראה שמישהו שצריך לנער אותך בשביל שתבין את זה ..
לא ברור לי מה אתה בדיוק מתכנן לעשות , אבל בוודאות אני יכול לומר שאם תעשה זאת כנראה שתתחרט על זה כול חייך ..
בהצלחה

אתה רוצה שאני אומר לך "קרבי זה הכי אחי" ?
שמע לכולם זה קשה,וגם לי בתור טירון גם כחודש וחצי קשה...אבל שורדים....

ומה שבאמת מחזק אותך זה המטרה, הגאווה והכי הרבה זה החברים שעם הזמן תגיעו למצבים קשים בייחד ואז תדע שאתה יכול לסמוך עליהם,וזה משהו שאולי חבר אחד יוכל לתת לך באזרחות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

אחי אני חושב שהאנשים פה די סיכמו את כל מה שהיה צריך לומר לך, אבל אני רוצה לחדד את הנקודה של החברים בטירונות כדבר הכי חשוב... ויש לי דוגמא מצוינת.

אני גם התגייסתי בנוב' אחי להנדסה קרבית, אחרי חודש בערך היה לנו גיבוש יהלום שהתחיל ביום שני, יום ראשון היינו בירושלים בטמפ' של איזה 2- , קפאה לי הברך ולא יכלתי לזוז כל אותו יום ראשון וגם ככה הלכתי לישון, דיברתי עם הבית בלילה מתוסכל מהחיים ומהמזל החרא שיש לי, שככה אחרי כל מה שעברתי לפני הצבא מבחינת גיבושים (פיזית ומנטלית) ותאמין לי שעברתי הרבה אז אני אוכל כזה חרא יום לפני ההזדמנות האחרונה שלי להציל את הכבוד שלי בעיני עצמי. הלכתי לישון די שבור, גם עם כאב גרון בנוסף לכל. קמתי בבוקר, אמנם הברך כמעט לא הפריעה לי פתאום והכאב גרון די נעלם, אבל הייתי שבוז מהכל, בלי סיבה מיוחדת, קמתי בלי מוטיבציה, לא האמנתי שיש מצב בחיים שאני מסוגל בכלל לעבור את תחילת הגיבוש. בא אלי חבר שלי מהמחלקה וראה שאני מבואס ובעצם עודד אותי והוציא אותי מהבאסה, הכניס לי קצת רוח למפרשים וככה עשיתי את הגיבוש וסיימתי (והרגשתי מצוין אגב ובאמת הייתי מרוצה שנתתי הכל בכל רגע), גם החבר שלי סיים. השבוע הודיעו לנו שאני עברתי ליהל"ם ושהוא לא, אבל הדבר הראשון שעשיתי לא היה לרוץ בטירוף ולשמוח (ותאמין לי שלא היה דבר שרציתי בשנה האחרונה יותר מזה והתחושת סיפוק היא אדירה) אלא הלכתי עם החבר ופשוט חצי שעה ישבתי ועזבתי הכל בנסיון לעודד אותו אחי, אמרתי לו על הקטע שבזכותו עברתי את הגיבוש ושבחיים לא הייתי מסיים בלי העידוד שלו ביום הראשון של הגיבוש.

אז שתבין אחי, שחברים זה הכל בצבא, וזה נוגע לכל התחומים בצבא, לא רק בדוגמא שנתתי, ומילה קטנה של חבר יכולה להוביל לדבר הרבה יותר משמעותי שתזכור אותו כל החיים, הכל בזכות החבר.

אתה תצא מהשביזות אחי, זה קורה לכולנו, ואני בטוח שכשתסיים אתה תהיה גאה בעצמך שסיימת ושלא נשברת ברגעים שהיה לך הכי קשה בהם, זאת איתנות אחרי הכל. בהצלחה אחי.

אוקיי חזרתי מהצבא ואני אנסה להגיב על כמה שיותר.

אתם לא מבינים שזה לא הקטע הקשה פה לעבור את הטירונות, את זה אני אסיים.

הקטע הוא שחשבתי שאני וואלה הולך להיות שפיץ והולך להיות מורעל והולך לתת את הכל ובאתי עם מוטיבציה בשמיים, והתאכזבתי מעצמי, מכל העניין של הקרביות שחשבתי שימשוך אותי יותר ובכלל הגעתי למסקנה שזה פשוט לא אני, ואני לא ממצה את עצמי ולעולם לא אהיה שלם עם זה.

אני לא מסוגל להקריב את החיים שלי (יותר נכון את אורך החיים שלי) לצבא, אני לא מסוגל לתפקד בלי הדברים הקטנים של היום יום - חברים, טלויזיה, קצת שינה כמו שצריך, פרטיות, משפחה וכו'.
ואני לא יכול בימי שישי להיות לחוץ רצח לחזור הביתה ואחרי זה אם נרדמתי בשישי בערב להיות שבוז שבוע שלם כי לא ראיתי את החברים.

רק היום שמתי לב שפשוט מאז הגיוס אני אדם אחר, אומנם יותר שקול בוגר אחראי וכו', אבל אין לי את השמחת חיים את הכיף את הזרימה את כל מה שנהניתי לעשות באזרחות, כל התחומי עניין שלי אם זה מחשבים, מכוניות אלכוהול או כל מה שלא יהיה לשום דבר אין לי כוח שאני חוזר בשישי ואני לא מוכן להקריב את הכל.

אני לא רוצה להיות מש"ק כלום ולא רוצה יומיות ולחזור הביתה ב4 בבוקר אבל אני רוצה את הזמן שלי פה ושם לעצמי ולחברים וסתם לשכב ולחשוב.

כרגע אני מתחיל בתהליך הארוך של לנסות לצאת מקרבי, לא בטוח שילך לי, תהליך מאוד ארוך וקשה אבל בכל אופן תודה רבה על התמיכה ואני אדאג לעדכן בהמשך.

לצערנו, הצבא לא מספק תפקידים שמתאימים לתחביבים שלך, והטירונות היא לא פיקניק (ו 6 שעות השינה המטכליות שאתה מקבל זה המון).

אז מצד אחד אתה טעון שהתגייסת עם המון מוטיבציה כדי לתרום, ופתאום, אחרי חודש אחד כל הרעל נעלם כי אתה רוצה "את הזמן שלי פה ושם לעצמי ולחברים וסתם לשכב ולחשוב".
תסלח לי אם אני אשמע בוטה, אבל אם אתה נשבר בגלל שאתה מתגעגע לטלויזיה, למחשב ושלא ראית את החברים שלך שבוע, אז אתה פשוט ילד מפונק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי NimDod תסלח לי אם אני אשמע בוטה, אבל אם אתה נשבר בגלל שאתה מתגעגע לטלויזיה, למחשב ושלא ראית את החברים שלך שבוע, אז אתה פשוט ילד מפונק.

לא הגיוני שהוא יתגעגע לדברים שליווו אותו כל החיים שלו?
לסגנון החיים הנוח שהיה לו?

הרבה חברים שלי אמרו את אותו הדבר. הם עוד החליטו לפרוש, חלקם התגברו על המשבר, ורובם כנראה לא יפרשו, אבל גם אם כן, זה לא עושה אותם מפונקים.

הגיוני מאוד. אז?

צבא זה לא קייטנה, כבר אמרו פה מאות פעמים. צבא זה קשה, שוחק ומשביז. לבוא ולומר שבגלל זה אתה לא רוצה לשרת בקרבי זה.... מה אני אגיד לך. מצחיק, ועצוב, שכל אותם אנשים שאחרי הגיוס פתאום מגלים את הצד האפור של השירות הקרבי, דפקו על החזה לפני הגיוס "אני אני ואני", כאילו הם ישועתה של המדינה. ראיתי את זה אצל טירונים, ואני רואה את זה כאן.
מה אתה רוצה, שנכבד אותו כי קשה לו?
אני לא יכול ולא רוצה. ואני חושב שגם NimDod מרגיש אותו דבר. למה אני צריך לכבד בן-אדם שנשבר על המשוכה הראשונה (והקלה ביותר) שנקריתה לו בצבא?
מה ההבדל בינו לבין אדם אחר, שתו"כ שירות מטפל באב חולה ובחובות מצטברים? מה ההבדל בינו לבין כל אדם אחר שנכנס לקרבי?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני לא אומר שצריך לכבד אותו בצורה מיוחדת, ואני לא אומר שאין לי ביקורת כלפיו. הביקורת שלי היא בכלל אל המורעלים שמדברים הרבה לפני הגיוס, ואח"כ מגלים את כל הקושי, השחיקה והשביזות, כמו הבחור כאן.
למרות זאת, אני חושב שאם הוא הגיע למסקנה שהוא לא מסוגל להעביר ככה 3 שנים (אני גם חושב שחודש וחצי זה זמן קצר מדי לחליט החלטות כאלו) והוא שלם עמה, הוא צריך לצאת מקרבי, וזה לא הופך אותו למפונק.
3 שנים זו תקופה ארוכה, ואדם צריך להתחשב במה שטוב לו. אם הוא משוכנע שהוא לא יכול לעבור את התקופה הזאת, אם הוא פשוט לא יכול לראות את עצמו עושה 3 שנים כאלו, אז שיפרוש. אני לא מחשיב את זה כפינוק, כשמדובר בתקופה ארוכה ורצינית.

ולך Scylla, אני ממליץ לא לפרוש עכשיו. עשית שינוי גדול בחיים שלך, ואין ספק לוקח זמן להתרגל ולהסתגל לכך. החלטות רציניות שכאלו, עדיף שילקחו לאחר יותר זמן של מחשבה וקבלת תובנות חדשות.

בהצלחה בכל מקרה!

כל עוד קרבי או שירות בכלל זה לא התנדבותי, אין לך שום זכות "לבחור". הזכות היחידה שיש לך היא לבחור לא להגיע ליחידות התנדבותיות.

מה הוא טוב יותר ממנו? http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=515010

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הוא לא יותר טוב מאף אחד.
אבל אני חושב שהדברים הם לא שחור ולבן במקרה הזה. כלומר,אני לא מסתכל על הענייין כמצב ש 'הנתונים שלי מתאימים לקרבי אז אני קרבי'.
אני חושב שאם התחלת מסלול, העברת בו תקופה מסויימת (לפחות עד סוף הטירונות) והגעת להחלטה שלמה שכך אתה לא מסוגל\רוצה להעביר 3 שנים, ויש באפשרותך לפנות לגורמים המתאימים בצבא ולבקש מהם העברה, אז אין בכך כל רע.

אז נאלץ לא להסכים לעניין - להוויתי כל אדם שהוא בריא נפשית, ובריא גופנית צריך לשרת בקרבי אלא אם כן שירות קרבי יהפוך להתנדבותי.

כל מיני תירוצים בסגנון: "זה דופק את אורח החיים שלי" (למי לא? אתה מכיר משהו שחי באוהל 20 עם עוד 20 איש?), "אני לא ממצה את עצמי" (את זה תעשה באזרחות), "עושים מילואים" (וואלה... מה אני פרייאר שלך?) זה בולשיט, הבחור גילה את החיים האפורים בקרבי, והוא החליט שיש מספיק פראיירים אחרים שיעשו את העבודה בשבילו, בזמן שהוא שוכב בחדר שלו ו"ממצה את עצמו".

אני מכיר עשרות סיפורים כאלה.
כל מיני אנשים שבאים ברעל, מינימום אהוד ברק או מופז, ומגלים את הקושי שבלהיות קרבי עפים בסוף הטירונות, ואלה שבאים בחשש ובפחד גומרים קצינים, מ"פים והלאה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אז אולי עדיף שנסכים שלא להסכים.
אתה אחרי השירות שלך אני לפני, ומן הסתם אתה רואה את הדברים אחרת ממני.
אני עדיין חושב שאי אפשר לסכם חיים של בן אדם על הנייר (או על המסך) בלהגיד: הוא בריא אז שיילך לקרבי. שנינו יודעים שהחיים הרבה יותר מורכבים מכך.

באותו הקשר אני מסכים איתך לגבי כל המופזים המורעלים למיניהם. הם מדיימנים את עצמם לוחמים, יורים, תופסים מחבלים, מינימום מצילים את המדינה, וכשהם מגיעים לשיגרה של 24\7 של שחיקה, טירטורים ולחץ, הם מבינים שהחיים לא פשוטים כמו שהם חשבו. המורעלים למיניהם שנשברים (אני לא מתייחס באופן אישי לScylla. לא מכיר אותו) בטירונות, פשוט לא לקחו בחשבון את כל הגורמים והקשיים.

נ.ב
אני נכנס לצבא, ולמסלול קרבי כלשהו, שאני אדע איזה רק כמה ימים לפני הגיוס, בחשש גדול.
מי יודע לאן אני אגיע...

הצבא יהפוך אותך לבנאדם אחר,אם אתה תסיים את השירות שלך אני מבטיח לך שלא יהיו עוד משפטים כמו"אני רוצה את החברים שלי,את הטלויזיה ואני רוצה לישון כמו שצריך"או דברים בסגנון.

ואתה תראה שלאחר הצבא,החיים הם גם קשים ואתה תתמודד איתם יותר טוב.איך אמר לי משהו מקרבי:"כל עבודה הרבה יותר קלה אחרי הצבא".זה דוגמא לאחד שצבא שינה אותו.
גובניקים לעמות זאת לא יהיו רגילים לזה וילמדו את זה בדרך הקשה...


תשאר חזק,לכל אחד יש משברים בטירונות,החוכמה היא לעבור אותם!!

בהצלחה!!

pilot17 לשעבר

נוב 07.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי pilot17 הצבא יהפוך אותך לבנאדם אחר,אם אתה תסיים את השירות שלך אני מבטיח לך שלא יהיו עוד משפטים כמו"אני רוצה את החברים שלי,את הטלויזיה ואני רוצה לישון כמו שצריך"או דברים בסגנון. בהצלחה!!

למה שהוא לא יגיד את זה? לא טבעי שבן אדם ירצה להיות עם החברים שלו? שירצה לישון טוב?
אתה לא חושב שזה טיפשי להתגייס, או במקרה הזה להישאר, לקרבי כדי שהצבא ישנה אותו? למה הוא צריך שינוי בכלל?

כל אדם (טוב יש את המוזרים האלה, אז נאמר 95%) שמתגייס, בין אם הוא "ג'ובניק" או קרבי יצא שונה מהצבא, ולוא דווקא לטובה.
חלק ישתנו לטובה, חלק לרעה.
אבל כל הדיבורים האלה על זה שאחרי שהוא ישתחרר מהצבא בתפקיד קרבי ייתן לו הרבה, ויקרו ניסים ונפלאות, ולעומת זאת בתור ג'ובניק הוא לא ירוויח כלום - ממש לא נכונים.
כי המערכת הצבאית דואגת לדפוק את כולם, לא משנה מה הם עושים. פשוט כל אחד נדפק בתחום אחר, ולכן במבט מהצד זה נראה שונה.

תעשה מה שטוב לך!

בהצלחה בכל.

אם מדברים על שינויים שהצבא עושה לבן אדם אני יכול להעיד שבמקרה שלי הוא הפך אותי לבנאדם פחות שמח יותר עצבני ולקח ממני שמחת חיים

אני וScylla משרתים ביחד ואנחנו חברים ,כל מה שאתם אומרים כן הוא נכון וגם לא נכון, יש כן אנשים שחושבים שהם יודעים הכל, וחושבים שהם יכולים להבין את המצב שבו Scylla וגם אני ליתר דיוק נמצאים בו, אבל זה לא המצב, קשה לנו {ולי ספציפית } הצבא ולא בגלל שאין טלויזיה או שישנים פחות
אלא כי אין שמחת חיים במקום שבו אנחנו נמצאים האנשים שם והמפקדים וכל מה שמסביב מוריד אותך לריצפה וגורם לך לראות רק שחור,אני מאותם האנשים שהיו מורעלים ואיבדו כל שמץ של רעל
הלוואי והמצב היה שונה אבל הוא פשוט לא ,אז אם באמת כך יהיה המצב במשך 3השנים הבאות
זה לא מתקבל על הדעת שנסבול כך תקופה יחסית ארוכה ונצטרך לעשות משהו בנידון

וביטיס דברת על כך Scylla חושב שיש מספיק פראיירים אחרים שיעשו את "עבודת הקרבי" בשבילו
אני במקומך לא הייתי יוצא בכל מני הצהרות מטופשות שבכלל לא קשורים לנושא

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני אמנם לפני השירות שלי, ואני יודע שקשה לקבל עצה ממשהו שאין לו באמת מושג מה שאתה חווה, אבל בכל זאת: אני במקומכם הייתי מנסה להכניס שמחת חיים למקום המסריח בו אתם נמצאים. תריצו בדיחות על הכל, קחו הכל בקלות, ובטח אם אתם משרתים ביחד, ושניכם בבאסה, אז תעבירו בדיחות על הבאסה ביחד.
Don't worry, be happy חייבים להיות שמח!

בהצלחה

דרך אגב איפה אתם משרתים?

שום הצהרות - אני מחבר את מה ש ידידך אומר ומה שעוד כל מיני אחרים שגילו פתאום שלהיות קרבי זה לא ללקק דבש.

מה אתם יותר טובים מה-30 חיילים במחלקה שלכם, או ה 100 חיילים בפלוגה שלכם או כמה מאות חיילים שעכשיו עוברים טירונות במקביל אליכם?
כלום. אבל אתה כבר יודע מה אתה הולך לעבור בצבא, ואתה כבר החלטת. ושאחרים יתקעו ויסבלו.

אני פשוט מת לדעת מה אתה מציע לכל האחרים, שחרא להם לא פחות והם חורקים שיניים ועוברים את זה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

נכון להיות קרבי זה לא לקק דבש זה לא כיף גדול יש לזה את הרגעים של זה אבל עדיין ...
למה ביטיס מישהו אמר שהוא יותר טוב מהאחרים ?? שהם סובלים פחות?אני לא יותר טוב מאף אחד אחר ,אני לא יודע מה אני הולך לעבור בצבא ואני בכלל לא בטוח מה אני עומד לעשות .
אני בטוח שאתה מאותם האנשים שחושבים שהג'ובניקים ו או תומכי הלחימה למינהם לא תורמים כלום למדינה ורק קרביים כן
אתה יודע מה אני מרגיש או מה עובר עליי שאתה קובע בכל כך ניחרצות מה הולך להיות
יש הרבה אנשים שנהנים בקרבי ,ויש הרבה אנשים שלא נהנים בקרבי אבל מסיימים ונשארים ואולי אני יהיה אחד מהם או שהמצב יתהפך ואני יהנה
אבל אתה לא יכול להשוות בין מצבי /מצבינו לבין מצב של מישהו אחר ,אי אפשר להשוות כאב כל אחד לוקח את זה בדרך אחרת

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אם תשאל מה אני הייתי מציע?
לעזוב את הקרבי!
שכולם מצידי יעזבו את הקרבי, כל מי שלא טוב לו שיעזוב, כל מי שסובל שיעזוב.
שישארו רק מי שנהנים מזה ויש כאלה. שכיף להם. שיהנו.

אתה בטח שואל מה יקרה אם כולם יעזבו את הקרבי. אם לא יהיה צה"ל.
אז לא יהיה!
אז נסתפק במשטרה.
אולי ככה לא יהיו לנו חיילים לשלוח לשטחים זרים.
אולי ככה לא יבוזבזו חיילים על אידיאולוגיות אימפריליסטיות של דגנרלים.
אולי ככה סוף סוף יהיה שלום.
אולי.
לא פופולרי אבל זו דעתי.

זה נחמד מאוד, אבל זה לא המצב כיום. אם תגיע לעמדת השפעה אי פעם, ותוכל לקבוע שקרבי הוא התנדבותי, שיהיה לך בהצלחה. "מה אם..." זו ספקולציה ותו' לא.
המצב כרגע הוא שקרבי זה לא התנדבותי - ולפי זה צריך לפעול.

לאהרון:
למה ביטיס מישהו אמר שהוא יותר טוב מהאחרים ?? שהם סובלים פחות?
אז למה בדיוק זה בסדר שאחד יצא כי לא טוב לו, ושהאחר ישאר?

אני בטוח שאתה מאותם האנשים שחושבים שהג'ובניקים ו או תומכי הלחימה למינהם לא תורמים כלום למדינה ורק קרביים כן
אז אתה טועה. מי שהוא ג'ובניק, בגלל שהוא לא יכול רפואית או נפשית (או שיש לו אבא חולה סרטן ו10 אחים לפרנס), שיבוסם לו, ושיעשה את המקסימום האפשרי ובהצלחה. אני יודע מספיק טוב מה תומכי לחימה וג'ובניקים למיניהם עושים.
אני לא מקבל את זה שאנשים בעלי נתונים קרביים, לא יבצעו זאת מטעמי נוחות, שביזות או כל דבר אחר.

אבל אתה לא יכול להשוות בין מצבי /מצבינו לבין מצב של מישהו אחר ,אי אפשר להשוות כאב כל אחד לוקח את זה בדרך אחרת

בא נגיד ככה, יש לי מספיק נסיון בשביל להיות מסוגל לשפוט.
אני עברתי טירונות בגבעתי בתקופה שגבעתי היה פח הזבל של הצבא, ואולי 40% הגיעו לשם כי הם רצו, והטירונות שלי הייתה שחורה משחור. ואני העברתי 2 טירונויות - בתור מ"כ ובתור מ"מ. אני שמעתי עשרות סיפורים, ונתקלתי במקרים קשים הרבה יותר משביזות. יש לי בסיס לא רע לדברים שאני אומר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אז שוב אני חוזר לנקודה שאני מעלה כאן, אדם כל שהוא במצב שרע לו חושב על עצמו {מצב טבעי}
ולא על מישהו אחר שהוא לא מכיר שנימצא "באותו" מצב שהוא עצמו ניצב בו
בוא נעלה מצב היפוטתי: חייל שנמצא בקרבי וסובל ומנסה לצאת לעומת חייל שסובל גם אולי באותה רמה ולא מנסה לצאת ,החייל שמנסה לא יוצא כדי לגרום לאחרים לטחון יותר הוא גם לא חושב לכיוון הזה הוא חושב לכיוון שיגרום לעצמו לצאת מהמצב הרע בוא הוא נמצא כרגע ,החייל שלא מנסה לצאת זה אולי כי הוא לא סובל באותה רמה כמו החייל השני.
(אני מקווה שהבנת כי קצת קשה לי להסביר את זה אחרת )
דיברת על הג'ובניקים והתומ"כל ואני הבנתי שאתה קצת מזלזל ,מה זה מצב נפשי ?? רק מי שחולה נפש זה מצב נפשי קשה או מישהו שסובל כל כך שחושב על לפגוע בעצמו ואני מכיר אחד כזה ולא משחררים אותו מקרבי אז מה עדיף שיגיע למצב שבו הוא יעשה לעצמו משהו ??
סבבה היית מ"מ בגבעתי תפקיד מוערך ביותר אבל זה עדיין לא מעמיד אותך בעמדה שבו אתה יכול לשפוט כאב של מישהו אחר ,מצב נפשי שבו בנאדם שרוי ,וזה מה שבפועל קורה בצבא רק בגלל שאתה מפקד לא אומר שאתה יכול לפתור כל דבר .
ושוב אני יכול להעיד ממקרים שאני מכיר שאנשים סבלו בצבא וזה הרס להם את החיים גם אצלי במשפחה יש סיפור כזה
אז אם כל הכבוד ויש כבוד יש מצבים שבהם אולי אתה לא יכול לשפוט

נ.ב
ושוב לי קשה אבל אני לא החלטתי עדיין כלום בקשר לעתיד, אז ככה שאני לא מדבר פה במצבים שהעלתי על עצמי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בואנה יצא לכם הרעל לגמרי....

תשמעו,חבר שלי כרגע משרת בשמשון,זה נכון בטירונות החיים קשים אבל ככל שמתקדמים זה רק הולך ומשתפר...(הוא כרגע במסלול)
אין כבר את כל הקטע של שעות שינה,יש לך יותר זמן לעצמך.מה לעשות הטירונות קשה,תנסה להתגבר כי לג'וב אתה יכול לצאת בכל שלב....
קח את זה בקלות ,תנסה לצאת מהשביזות ותנצל כל חוויה שתיהיה לך שם!!זה ישתלם בסוף
כל בנאדם בוחר שביל מסויים בחיים שלו,והבחירות האלה הם בעצם מה שאנחנו,אני לא חושב שאתה רוצה לחשוב על עצמך שאתה מעדיף לוותר וכשקשה לעזוב..קח את עצמך בידיים והכל יהיה בסדר!!



בהצלחה!!

pilot17 לשעבר

נוב 07.

אני הבנתי מבדיוק על מה אתה מדבר, ואמרתי מה שאמרתי בשביל להוציא קצת את הבועה של "אני". כל העניין בטירונות הוא ליצור קבוצה מגובשת כמה שיותר. מה שאמור לשמור עליך, לעודד אותך ולהחזיק אותך עם הראש מורם זה החברים שלך, ואתה אמור לעשות אותו דבר למי שמתקשה. זוהי מהות החברות וזה מה שישמור עליכם גם בעתיד, במצבים קשים בהרבה.

ואני ממש לא צריך הערכה על תפקידי בצבא, קיבלתי מספיק מזה ממי שחשוב לי.
נכון, אני לא יכול לשפוט הכל. אני יכול לשפוט על הרבה - כמו שביזות רגילה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ואתה צודק במליון אחוז ,הבעיה היא ש איפה שאנחנו נמצאים אין את זה, אני כרגע לא רואה את
"החברים לכל החיים " שתמיד מדברים על זה שיש את זה בקרבי, כרגע אין את הלכידות הזאת אצלנו, זה אחד מגורמי השביזות המרכזית ,
אני ידבר קצת על עצמי אני הייתי מאוד מורעל לפני הצבא לא קיבלתי מה שרציתי והגעתי למקום שלא ביקשתי והייתי מאוד ממורמר הייתי בטרום והמצב רוח שלי התחיל להתרומם כי נפלתי על אחלה ח'ברה
אחרי הטרום עברתי אם עוד 3 חברים מהטרום ועוד כמה חברים מהבית לאותו גדוד שאנחנו נמצאים בוא כרגע וכולנו ביחד אבל עדיין שבוזים בגלל מה שציינתי בהתחלה.
אפילו אם כל השביזות נתתי מעצמי הכל ונבחרתי גם מצטיין באחד משבוע הקליעה שהיה לנו
ובגלל זה נחשבתי לאחד המובילים במחלקה שלי והייתי אחד מאותם החיילים שהמפקדים סומכים עליהם ועכשיו שהשביזות שלי מתגברת בגלל כאבים ומצב הרגליים והגב שלי שמאוד מציקים ולאף אחד לא אכפת ואני יוצא למסעות ונותן את כולי ותומך כמה שאפשר באחרים למרות כאב אישי שלי המ"כ שלי שם לב וגם שאל אותי איך אני מרגיש אבל לא אמרתי את כל האמת ,גם הייתה לי שיחה עם המ"פ שלי שבו אמרתי שהכל מצויין ואין בעיה ,אבל אחר יומיים נתקלתי בוא ברחבי הפלוגה והוא לקח אותי לאוהל ישב איתי והתחיל לדבר איתי לא במצב רישמי אלא יותר חופשי ואמרתי לו את המצב האמיתי שאין אצלנו מוטיבציה גבוה ושאני לא מרגיש טוב בפלוגה וש"האני" שולט בפלוגה
ובקיצר אני לא יחפור יותר ממה שחפרתי אבל אין את מה שאתה מדבר עליו ביטיס

טוב מאוד, מי שחשוב לך מעריך אותך, טוב לדעת
אז אני מבין שאתה לא צריך את הערכתי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תשמע. בא אני אספר לך על הטירונות שלי.
אני בן יחיד. הגעתי לגבעתי במין ברירת מחדל של קרבי.
כשהגעתי, חשבתי שיהיו חבר'ה. ממש לא היו. כל אחד דאג להתחפש ולעשות את המינימום. וזה היה קשה. ב-3 החודשים הראשונים שלי הגוף שלי היה תפוס כולו, כי הגעתי בלי כושר, ואם להוסיף, אז מהר מאוד מצאתי את עצמי עם מאג ו-400 כדור במסעות, ואף אחד לא עוזר לך. אף אחד.
תיזזו לנו את התחת. עם בולי עץ, שקי חול, זחילות עם אלונקה מה לא. אני הייתי טוב. השקעתי, אבל אכלתי מה שכולם אכלו. היה קשה. אני הייתי צריך כל שעה לומר לעצמי שהכל חרא, אבל שום דבר לא ישבור אותי. היו לי 3 חברים במחלקה. 3. היינו היחידים שעשו שימון-שמירה, בין היחידים ששמרו, בין היחידים שסחבו אלונקה. באימון מתקדם עליתי לשמירה עם המאג (הנשק האישי נמצא במכולה), כי אף אחד לא רצה להחליף את השומר.
הלכנו מכות כל הזמן עם הנצנצנים. אפילו לעלות לשמור בלילה הם לא רצו. אלה היו 8 חודשים שחורים משחור. ואני אזכור אותם תמיד כחודשים בין הכי קשים בחיים שלי, לא בגלל הפיזיות, אלא הבדידות. ועברתי אותם. ניצחתי את זה. שרדתי את אחת המחלקות הגרועות בהיסטוריה של גבעתי (רק תשאל את כולם מה זה מחזור אוג' 96 ).
אני חושב שאני יודע בדיוק מה אתה מרגיש. ואני יודע שאפשר לעבור את זה.
יש לך 2-3 חברים טובים. תתמכו אחד בשני, תעזרו אחד לשני ותלחמו בשאר. שיניים וציפורניים - שיניים וציפורניים ו2-3 חברים טובים. זה כל מה שצריך.

שיהיה בהצלחה, ותחזיקו מעמד. שבוע טוב.

נ.ב. זה לא שאני לא מעריך את הערכתך (זה תמיד טוב לשמוע) - התוספת שלך קצת הרגיזה אותי. תהיה חזק.

נ.נ.ב. עוד משהו קטן שהחזיק אותי - אני אמרתי לעצמי שבחיים לא תהיה לי מחלקה דפוקה כזו. אצלי זה יהיה אחרת. וזה היה. וזה דחף אותי כמו אני לא יודע מה. כעס, זו מוטיבציה לא רעה, אתה יודע.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני מבין שהיה לך קשה בטירונות לפי מה שאתה מספר , גם לי קשה לא באותה רמה ממש לא ,אני יודע להעמיד את עצמי במקום ולהגיד שאני רק טירון מושתן שרק חודשיים בצבא ולא יודע כלום עוד .
אבל גם לי קשה מבחינה פיזית בגלל כאבים ומנטלית בגלל החברה
השבוע קיבלנו פקלים (אני נהג נגמש, וקלע) אני ינסה למצות את הפוטנציאל שטמון בי ובפקלים וללמוד כמה שאני יוכל בביסלח (לשם אני נוסע השבוע) וע"י זה לצאת מהשביזות ולמשוך כמה שיותר בטירונות ובאימון מתקדם כדי להגיע למקום שבו אני יהנה ,ולהביא את חבריי לאותו מקום ולא לתת להם להישבר בדרך ולסחוב כמה שיותר
אני לא כועס כל כך רק שבוז ועצוב רוב הזמן ובגלל זה קשה לי להכניס אפילו בעצמי מוטיבציה
תודה בכל מקרה שבוע טוב

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אוקיי אני אנסה להבהיר פה כמה דברים.

נכון אולי זה בא ממקום של פינוק אבל מצד שני זה בא ממקום של אנושיות - לרצות כמה רגעים לעצמך.
ואת הטירונות אני יודע שאני יכול לעבור זה לא העניין, אני פשוט לא חושב שאני מסוגל ורוצה לשרת 3 שנים במקום שבאמת לא מתאים לי ואני לא מרוצה ממנו.

ולגבי העניין של תרומה - למדתי 3 שנים במגמת תעשייה וניהול בבית הספר, הרחבתי בנוסף ל10 יח' האלה גם פיזיקה ובכלליות בלי להשתחצן אני בחור די חכם ואני בטוח שאני יכול לתרום לצבא הרבה יותר בתחומים אחרים כי אני מרגיש שקרבי זה פשוט לא אני ופשוט לא הכישורים שלי ואני נשאר שם כי אין ברירה וכי צריך.

לגבי האחרים בפלוגה וכו' - אני אומר את זה בפה מלא כי אם אני לא אגיד זאת אני אהיה בנאדם צבוע - אני לא בנאדם עם ערכים במיוחד, לא מדבר אלי עניין של תרומה לקהילה, עזרה לחלשים וכו', אני מאמין בקפיטליזם באופן כללי ובסה"כ - אם אין אני לי, מי לי. אני מאמין שבארץ ובתקופה ובעולם שאנחנו חיים אדם צריך לדעת לעמוד על שלו ולעזור לעצמו, וברגעים קשים צריך לדעת לתרום מעצמו לחברים שלו אבל לדעת לעשות מה שטוב בשבילו בנוסף לכל.

אני לא חושב לרגע שהגדוד שלי זה בלאי או שקרבי זה לא טוב או שכולם פראיירים מי שבקרבי אני בא מנקודת הנחה יותר בוגרת, אבל אני פשוט לא מתחבר בגרוש לשום דבר שכל ה"קרבי" מבוסס עליו, אני חושב שיש המון אנשים שמאוד יהנו וימצו את עצמם אבל אני לא חושב שאני צריך להרוס לי 3 שנים שיכולות להיות מאוד יפות במקום שאני יודע שהוא לא בשבילי.

ולגבי הטירונות אני שוב מדגיש שזה לא העניין, סביר להניח שעד שאני אצא אני אסיים את הטירונות ככה שזה באמת לא הקטע.

בוא נגיד ככה, אם היה לי מסלול ארוך ומייגע ובסופו הייתי יודע שאני ארגיש שוואלה סיימתי את זה ועכשיו אני יכול להינות מהפירות שלי ושהשגתי את שלי והגעתי לשלב ולמקום שאליו רציתי להגיע - אז לא הייתי רוצה לעזוב.
לא מפחידה אותי הדרך בקרבי, מפחיד אותי כל השירות גם בקו גם בוותיקות, לא רק המסלול.
מפחיד לא הכוונה פחד על החיים שלי אלא פשוט פחד מבזבוז עצמי, מאז ומתמיד הייתי בנאדם טכני ורציונלי וכו' וכו' וכו' ולא רואה סיבה שהצבא ימנע ממני להמשיך עם זה.

ובאמת אני שם לב שכל שבוע שאני חוזר פשוט אין לי שמחת חיים, זה לא רק שאני חושב על הצבא אלא בכל רגע נתון פשוט קשה לי לחייך, קשה לי לצחוק מדברים שהייתי מתגלגל מהם, קשה לי בכלל כל רגע נתון.

ולסיום אני ממש לא ארחיב בנושא אבל אני חושד שאכן יש לי בעיה פסיכולוגית (אני לא אגיד נפשית) שיכולה להקשות עלי לשרת בקרבי אבל זה עניין אישי כבר.

אחי, תעשה מה שאתה חושב שנכון לך. בצבא אין מי שיידאג לך (חוץ מאנשים מסויימים, שלמזלי יצא לי להכיר כמה), תעשה מה שאתה חושב שטוב בשבילך, ובוא נגיד - (מצטער על המילים הלא יפות) שים זין על מי שאומר לך ההפך. אל תתייחס לכל התגובות השליליות פה, כי אחרי הכל זאת החלטה שלך (לא שחס וחלילה אני מתנגד לתגובות השליליות, לגמרי ההפך. אני פשוט לא מסכים איתן - אחרי הכל זה טבעי שיהיו אנשים שייחשבו אחרת). אני שמח בשבילך שאתה לא מתבייש בזה, ועוד יותר שמח לראות שאתה שלם עם זה.

לסיכום אני אומר לך את זה. אם אתה מרגיש בכל זאת שבא לך לחקור עוד קצת, להתקדם טיפה קדימה - תעשה את זה. אבל אם בתוך תוך אתה פשוט מרגיש שזה לא זה, שהבנת את הפואנטה וזהו - אז לך על זה!
יש הרבה אנשים שייעמדו מאחוריך בהחלטה שלך, אני ביניהם.

בהצלחה

עריכה- ודרך אגב, אנשים, חלאס עם הקטע של ה"פינוק" הזה. יש אנשים שזה פשוט לא מתאים להם וזהו. בבקשה אל תגיבו עם המשפט "ומה אם לכולם זה לא היה מתאים?" - פשוט אין כזה דבר, אין מצב שלכולם זה לא יתאים וזה פשוט ככה. תמיד יהיו האנשים שיחזיקו מעמד, ובטח את אלה שדווקא רוצים את זה, מצד שני יהיו האלה שלא יכולים מסיבות טבעיות (בריאותיות/משפחתיות וכו') ואלה שפשוט לא מסוגלים (בעיות התאקלמות וכו').
בן אדם, שפעם היתה לו ממש שמחת חיים, בן אדם קורן, שהיום אחרי חודשיים בצבא חוזר כולו שבוז ובדיכאונות.. זה פשוט לא טבעי. אין כל סיבה להשאיר אנשים כאלו בקרבי, כי זה לא ייתרום לצבא (אתם רוצים להגיד לי שהייתם מעדיפים פלוגה עם חיילים שבוזים לא מתפקדים, או מחלקה אחת של חיילים חזקים, מאושרים ומורעלים?) ובטח שלא לאנשים עצמם.

אז תגיבו, תוציאו את מה שיש לכם על הלב, אבל בבקשה - רק אל תבואו בטענות אל הבחור, ואל תשמיצו אותו. לא הייתם רוצים שזה מה שייקרה לכם, אם המקרה היה הפוך.

"מלאכי ציפורים מעליך..."
כוחנו בסודנו...

התגובה היחידה שלי אלך Shotti תומך במאה אחוז בכל מה שרשמת

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אומרים "יהללך זר ולא פיך" אך במקרה הזה אני אחרוג ממנהגי.

אתה אמרת:
"ולגבי העניין של תרומה - למדתי 3 שנים במגמת תעשייה וניהול בבית הספר, הרחבתי בנוסף ל10 יח' האלה גם פיזיקה ובכלליות בלי להשתחצן אני בחור די חכם ואני בטוח שאני יכול לתרום לצבא הרבה יותר בתחומים אחרים כי אני מרגיש שקרבי זה פשוט לא אני ופשוט לא הכישורים שלי ואני נשאר שם כי אין ברירה וכי צריך."

זה ממש לא נכון. זה לא קשור לכמה אתה חכם. אם יש לך נתונים לקרבי אז אתה צריך להיות בקרבי כי שמה אתה תוכל לתרום בצורה הטובה ביותר. אתה חכם זה מצוין. תצא לקצונה ככה תוכל לתרום הכי הרבה- להוביל חיילים בקרב.
גם לי יש 5 יחידות בפיזיקה במתמטיקה במחשבים באנגלית וכו' ובכולם ציונים מעל 96 אבל אני הולך לקרבי כי שמה אני אוכל לתרום הכי הרבה. שמה התרומה תהיה המשמעותית ביותר.

נ.ב
אני לא יותר טוב ממי שלמד "רק" 4 יחידות במתמטיקה אז כמו שהוא הולך לקרבי ככה גם אני צריך ללכת.

תן לי להוסיף ולהגיד, שאם הצבא היה רוצה אותך בשביל מה שלמדת בבית הספר, או מה שתוכל ללמוד בעתיד, הוא היה מכניס אותך למסלול עתודה או יחידה אחרת שדורשת ראש גדול (ממר"ם, תלפיות, ואחרות).

זה שאתה חכם, כפי שאתה מעיד על עצמך, לא "יתבזבז" אם תשרת כלוחם.
הצבא לא צריך חיילים טיפשים.

shotti תודה רבה על התמיכה ועל העזרה!

ולגבי הקטע של הפינוק, יש אנשים שפשוט לא מסוגלים לתפקד רחוק מהבית הרבה זמן, שלא מסוגלים בלי המשפחה, לא מסוגלים בלי החברים, בלי הזמן לעצמם, אני לא הקיצוני שבהם, אבל אני מאוד סובל מזה, סגרתי כולה 2 שבתות וזה לא הזמן שבבסיס שמשביז אלא הזמן שאתה לא בבית, באמת שזה קשה לי.

ורק היום חשבתי על איזו מצוקה אישית שאני חושב שבאמת רק מוסיפה לעניין, עניין שלא סיפרתי לאף אחד עליו, ויש כאלו שימעיטו בערכו אבל אני מאמין שאני יכול להגיע למצבים היפוטתיים שאני לא אהיה מסוגל אבל באמת לא מסוגל מבחינה נפשית לשרת בקרבי, נכון לעכשיו זה לא תקף אבל יש סיכוי סביר שזה ישפיע בעתיד.

מכיר אותך טוב ושפכת לי תלב כמו ששפכתי לך...(אנחנו אותה כתה) וכמו שאמרתי לך עשה מה שטוב לך... מכיר תסיפור שלך אישית אז שים זין על כל החברה שאומרים לך שאתה אפס אם תצא וכו'.

הצבא אמור לבנות אותך ולא להרוס אותך. הצבא הורס אותך עבור למקום שיבנה אותך. זהו בהצלחה ואתה יודע איפה למצוא אותי אם אתה צריך לדבר.

אני באמת מרגיש שהשתניתי רק לרעה מאז שהתגייסתי ובאמת לא נשארה בי טיפת שמחת חיים.

לא רוצה להיות במקום שלא מתאים לי ולכישורים שלי, וחבל לי שיש לי כישורים שפשוט נבלעים בצבא ויכולים לדעוך עם הזמן, וחבל לי שאני חוזר הביתה וכל מה שהתעניינתי בו באזרחות בטירוף פתאום אין לי כוח בכלל לחשוב בכיוון.

ככה, אני נוטע להסכים עם בטיס, ולמה?

ככה:
לפי דעתי בן אדם שבנויי לקרבי, בנויי הכוונה:
1) פרופיל של קרבי, ז"א אין לו בעיות רפואיות לשרת כלוחם.
2) אין לו בעיות ת"ש למיניהן, כמו אמא חולת סרטן וכתוצאה מכך לא יכול להיות עם הראש בשטח אלא בבית. מה שיכול לפגוע בו ובחבריו.
3) אין לו בעיות נפשיות.

חובה עליו לשרת בקרבי, מכיוון שאין לו שום מגבלה בישביל לא לשרת בקרבי.

וכל דבר אחר, שתגידו הוא בעצם נכנס תחת קטגוריה אחת גדולה **נוחיות**.

נוחיות, זה שאתה חושב שאין לך זמן לעצמך.
זה כי אין לך כח.
זה כי אתה רוצה לישון.
זה כי אתה חושב שאתה לא ממצא את עצמך מספיק.
זה כי קרבי זה לא כמו שחשבת.
זה כי קשה לך.
זה אפילו שאנשים שאיתך הם חרא...ולא כייף לך שם זה גם בגלל זה...כי הרי אם היו אחלה חברה, לא היה לך בעיה לשרת שם.

וכפי שאמרתי זאת דעתי, ואני לא בא לרדת או לזלזל באף אחד.

גבעתי נוב' 06
מבצעית שקד.

אמר זה שיש לו 302 ימים לגיוס.
חכה בסבלנות. גם את הסתירה שלך מצה"ל תקבל כמו כולם (:

דדלי בולט, אין לך מושג עד כמה אבל באמת אין לך מושג עד כמה הייתי באותו ראש איתך לפני הגיוס.

אין לך מושג כמה קשה בקרבי לא מבחינה פיזית, ממש לא, אלא מבחינה מנטלית, שכל דבר שעושים צריך "לפרפר" כל דבר חייבים בריצה, בכל פעולה אתה חייב כמה שיותר לעזור, על כל טעות שעשית באמת בתום לב צורחים עליך, על כל פאק של מישהו מהמחלקה כולם צריכים לסבול, על זה שאני אישית באתי לקרבי וכל עניין הלחימה והמקצועיות זה מה שמשך אותי ואם אתה מודד באחוזים כמה באמת מתעסקים בזה זה מגיע אולי ל5% וזה משביז אחושרמוטה.

אתה יכול לקרוא לזה נוחיות, זה אולי באיזשהו מקום נכון, אבל אני יודע שאני לא יכול לשמור על רמת מוטיבציה סבירה בשום פנים ואופן בתנאים כאלה, ומוטיבציה זה נגזרת של הצלחה במשימה, בלי מוטיבציה אי אפשר להצליח לעשות כלום כמו שצריך.

שמע.
טירונות זה דבר קשה. לחלק מהאנשים, שלא רגילים שצועקים עליהם וקשורים חזק להנאות הקטנות שבחיים כמו להיות הרבה עם חברים / טלויזיה / מחשב / אחר, זה יכול להיות קשה עוד יותר.
לחבר'ה שמגיעים ממכינות קדם צבאיות או ממסגרות דומות בדרך כלל הרבה יותר קל, כי אין להם את השוק של תחילת השירות, הם לא נבהלים מקצת צעקות ורגילים לסדר יום שנקבע בשבילם.

אתה מדבר על בעיות פסיכולוגיות, ועל כמה שזה "לא מתאים לך" ואתה יכול לנסח את זה בשלל דרכים - אבל בפשטות, אתה פשוט טירון שבוז. קשה לך כמו שלא היה לך קשה מעולם, ואתה נשבר מהר. יש כאלה שממשיכים למרות הסבל ומושכים ויש כאלה שמחליטים "עד כאן, אני לא יכול יותר" ונוטשים. זה מובן, ובכל מחזור יש כאלה.
אני לא חושב שיש חייל אחד שלא חשב בתחילת השירות עד כמה יהיה לו יותר טוב בתור ג'ובניק, שיכול לחזור בסוף היום לעולם הנעים, הנוח והמוכר שלו. יש כאלה שמבינים את חשיבות השירות הקרבי וממשיכים למרות הקושי והפיתויים בבית, ויש כאלה שלא (או שמבינים, אבל זה נמצא במקום נמוך יותר בסולם העדיפויות שלהם). מי שלומד פסיכולוגיה יוכל לנתח זאת הרבה יותר טוב ממני.
השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא "איך זה שכולם יכולים ואני לא?". תתייעץ עם חבר מהמחלקה שהולך לו יותר בקלות איך הוא שורד.

בכל מקרה, אני ממליץ לך להמשיך במסלול למרות הקושי. בשלב מסויים בחיים, גבר צריך להפסיק לברוח מהקשיים וללמוד להתמודד איתם - והצבא זאת התקופה הכי טובה בשביל זה.

בהצלחה.

נ.ב - את הקישקוש של "לא כולם יכולים" ו"כל אחד תורם לצה"ל בין אם הוא קרבי או ג'ובניק" זה בולשיט שבעצמי אמרתי לטירונים בטירונות 02 אחת שהעברתי, ואף אחד לא קונה את זה. יש מי שתורם יותר ויש מי שתורם פחות. מכירים את המשפט "אין לא רוצה, יש לא יכול"? הוא נכון לגמריי.

1) נכון, באמת עדיין לא התגייסתי, אבל זה לא אומר שלא יכולה להיות לי דעה בנושא.

2) אני מבין שקשה והכל, וסביר להניח שאתה צודק ובאמת חרא לך....ומכיוון שעדיין לא היתגייסתי אני לא ממש מבין עד כמה זה קשה ומחסריח יכול להיות...אבל אם יש משהו למדתי בחיים שלי,זה לא וותר ולא משנה כמה חרא.

בכל מקרה, אני מהחל לך שתצליח לא משנה מה תיהיה החלטה שלך, בסופו של דבר.

גבעתי נוב' 06
מבצעית שקד.

אני לא ישכח את הפורום הזה לפני כמה חודשים שפשוט היה מרעיל את כל מי שמבקר פה ו -Scylla ואהרון 18 היו מהמורעלים הגדולים !
לכל בן אדם יש טרואמה של טירונות אבל בסופו של דבר זה עובר ..
מקווה שתצליחו !

מרץ 06

אני האחרון מבין החברים שלי שמתגייס. רוב החברים שלי התגייסו לקרבי.
כל פעם כשהם חוזרים אני שומע מהם רק על כמה שחרא להם, וכמה שצבא זה חרא ומשפטים כמו "תברח מזה, אל תתגייס בחיים, או שלפחות אל תלך לקרבי".
שני חברים שלי מנ"מ, אחד מתכנן ללכת השבוע לקב"ן, השני מנסה להוריד פרופיל רפואי.
עוד חבר שלי בחירמ"כ מנסה להוריד פרופיל רפואי ולעוף משם.
עוד אחד שהתגייס לפני שנתיים כבר, דאג ללכת לקב"ן ולברוח מזה כבר בטירונות.

מה אני אמור לחשוב?!
לקראת מה אני הולך?!
אפילו ההורים שלי מעדיפים שאני לא אלך לקרבי (האחים שלי היו ג'ובניקים, כך שזה לא מקובל בבית).
כל מי שסובב אותי מקשה עלי ללכת ליחידה קרבית.
אני אישית דווקא מאמין שזה חשוב לשרת בקרבי. גם למדינה וגם לי. זאת חוויה מאוד מחזקת וחשובה לחיים, ולומדים ממנה הרבה.
אבל כשאתה מוקף בכל כך הרבה אנשים שלא עומדים בזה ובורחים מזה, האפשרות להתחיל תהליכים כדי לצאת מזה עוד לפני שנכנסתי לזה קורצת מתמיד.

מאיפה אני אקבל את המוטיבציה שלי?
איך אני אקבל את הרצון ואת הרעל כן להישאר, כן לעבור את זה, כן לתרום..
משפטים כמו "כולם עשו את זה לפניך" או "אנשים שמרו עליך כל החיים ועכשיו תורך לשמור עליהם" לא כ"כ עושים לי את זה.. אני לא מי יודע מה פטריוט..
איך אני יכול לשנות את הגישה שלי כאשר אני מוקף רק באנשים שתומכים בי לא ללכת לקרבי..?

זה הרגש הכי מטומטם שמייחסים לו כ"כ הרבה חשיבות...
אם לבנאדם קשה ולא טוב לו, אז אין סיבה שהוא ימשיך לקרוע את עצמו
אני לא אומר לך אחי אם לצאת או לא לצאת אבל תנסה לחשוב בהיגיון...מעבר לזה שאם אתה קרבי אז אתה "גבר" ואתה שומר על המדינה וכל זה.
לא כל אחד עם נתונים לקרבי מתאים לקרבי..
וואלה לי יש פרופיל 97 ולא בעיות נפשיות או ת"ש אבל אני יודע שיש דברים שיהיו קשים לי בצבא, ושאני לא רואה שום צורך בהם בחיים שלי, אז הנה, אני לא הולך לקרבי...אני יודע שאני יכול לתרום מהראש, יותר ממה שאני יכול לתרום מהרגליים או מהרובה.
יש בערך 1,000,000 מסלולים שיכולים לנצל את הראש שלך (ולא, לא רק תלפיות או ממר"ם או דברים כאלה ל"ספצים") והתרומה שלך תהייה גדולה לא פחות מאשר אם היית בקרבי.
אין שום סיבה ב-ע-ו-ל-ם שתישאר שם אם אתה מרגיש חרא ואל תקשיב לאף אחד שמנסה לשכנע אותך אחרת.
אם טוב לך תישאר. אם לא אז לא.
המון בהצלחה

יש לי רק כמה דברים לומר לכם.

שני החבר'ה השבוזים. יש לי כמה חברים טובים, היינו ממש החבורה, כל הזמן ביחד ועברנו הרבה דברים בחיים, אפילו אכלנו פעם חרא ביחד, עברנו כל מני חוויות שונות ומשונות.
שניים מהחברים עכשיו נמצאים בקרבי, במוד"ש. הם בשבלי הטירונות, אחד מהם עכשיו באימון מתקדם, האחר בטירונות עדיין.
אני שומע מהם כמה קשה להם, הם גם שבוזים, קשה להם, הם עוברים חרא וכו'.
יש לי עוד חבר שהוא משרת בחיל הים, על דבור, וגם לו לא הכי קל בעולם, בחורף קר בים(מהאווי שלו באייסיקיו שנשאר הרבה זמן כבר ככה )
יש חבר נוסף שהוא ג'ובניק מת שלא עושה כמעט כלום, ואנחנו כל הזמן צוחקים עליו.

אני תמיד אבל תמיד מחזק את החברים הקרביים שלי, אם הם חוזרים בחמישי, ואני עייף מת למשל חוזר מהעבודה אחרי 12 שעות עבודה, וחבר שלי רוצה לנסוע למועדון וגם לשתות וכו', אז אני יוצא בשבילו רק כדי שאני אסיע אותו ושהוא יחזור הביתה בשלום ויהנה.
קשה להם ואני מנסה לתמוך בהם כמה שאפשר, אני מתעניין ומחזק אותם בשיחות בקטנה כזה
חברים טובים זה חשוב.

אבל תראו, בתכלס. אם הייתם חברים שלי והייתי רואה אותכם שבוזים כאלה. אם באמת זה לא מתאים לכם, ואתם לא רואים את עצמכם תורמים לצבא במסגרת הזו, אז תצאו מזה. אל תלכו עם הראש בקיר.
אם אתה לא בקרבי זה לא אומר שאתה לא תורם. אם אתה יוצא אז תעשה משהו תורם בכל מקרה, אחד יכול לטחון פיסית והשני יכול לטחון עם המוח 12 שעות מול המחשב.
שבו קצת ביחד ותחשבו מה ואיך, ואם אתם באמת רוצים לפרוש.

רק חשוב שתדעו שיש לכם משהו מאוד נדיר בידיים. אתם שני חברים, שמכירים מלפני המסגרת הצבאית, שמשרתים ביחד באותו המקום באותה היחידה. זה אחד הדברים הבאמת מחזקים שאם יש אותם, באמת קשה להישבר.
אם הייתי במקומכם, אני הייתי נשאר בקרבי, כשאני נמצא עם חבר טוב שלי, אני מוכן לאכול את כל החרא בעולם. לכל אחד יש את הערכים שלו, הערכים שלי אומרים "לעזור למישהו לפני שאתה עוזר לעצמך". ככה אני בנוי.
בתגובות רבות הפעילו עלייכם פה לחץ רב, אבל אם תגיעו להחלטה לפרוש מקרבי, תעשו את זה בלב שלם וזהו. תאמין לי שאם תפרוש, אותם חברים שלי שבקרבי לא יכעסו עלייך.
לי במקרה הזה אין זכות דיבור.
אני מתגייס מחר, ואני הולך להיות ג'ובניק. אני יודע שאני אוכל לתרום בתפקיד שלי, כי זה פרוייקט איכותי שהצבא משקיע בו הרבה מאוד כסף.

ויש לי את הנתונים להיות קרבי, אבל לאחר שיקולים רבים החלטתי ללכת בכיוון של הג'וב הזה.
שיהיה לכם בהצלחה

נ.ב
חלק זה נכתב לביטיס.
אני לא יודע למה אתה מסתכל על הכל שחור לבן, במיוחד כשאתה אומר שאם יש לך את הנתונים להיות קרבי, אז לך להיות קרבי.
לי יש לדוגמא את כל הנתונים להיות קרבי, והייתי גם ביום סיירות, ורציתי להגיע לשלדג, ובסופו של דבר יכלתי גם להגיע לשלדג, אבל בחרתי במסלול של פרוייקט גאמא.
אתה לא יכול להגיד שאני לא אתרום במסלול שלי. אם אתה חושב שמה שקשה זה רק שיטחנו אותך פיסית באיזה מקום מסריח ויגידו לך לזחול על קוצים, אז זה לא נכון.
גם ללמוד זה לא הדבר הכי כייפי בעולם. בקורסים מסויימים אתה פשוט לומד כל היום. ואני באמת שלא יודע מה יותר מסריח, ללמוד כל היום או לאכול חרא.
ואני מוכן לעשות את שניהם, לא מפונק ושום כלום. פשוט מרגיז שאתה אומר שמישהו כמוני חייב ללכת לקרבי כי שם הוא יתרום ואם אני אלך לג'וב אז אני לא אתרום. בולשיט אחד גדול.

בכל מקרה, חבר'ה, תהיו חזקים, ואל תשברו, לפחות תנסו לא להישבר

"I belong to the warrior in whom the old ways have joined the new"

מאוד אהבתי את הגישה ואת התגובה שלך.

אבל מנקודת ההשקפה שלי אם אתה לא תדאג לעצמך אף אחד לא ידאג לך, כלומר אי אפשר לתת לצבא לטפל בך ולהחליט בשביל מה טוב לך.

היה לנו שבוע פק"לים וקיבלתי GPS, החומר לא היה פשוט אבל הכל נקלט לי בקלות והוצאתי 98 בלי יותר מדי מאמצים, זה היה מן טעימה מג'וב, מקורס, ממשהו שטיפה מפעילים את הראש, ופתאום אני מגלה שאני מצליח בקלות ושזה תפור עלי.

בכל מקרה, אני כבר התחלתי את התהליך של לנסות לצאת על רפואי, אבל בכל מקרה תודה על העזרה.

ואני עדיין בטוח שיש מצב שיש לי באמת בעיה אני לא אגיד נפשית אבל פסיכולוגית לשרת בקרבי, זה אולי יכול לבוא לידי ביטוי בהמשך אבל אני מסוגל לחשוב על מצב שהוא מאוד סביר שיקרה מתישהו, שאני בטוח אבל פשוט משוכנע ב100% שאני לא אצליח לשרוד בחיים אבל בחיים ככה, אבל שוב, זה ביני לבין עצמי.