בין המפוטרים: מיכל קפרא מ"סופשבוע", כתבת התיירות רוית נאור ומבקר המוזיקה, יוסי חרסונסקי
יעל גאוני 18:08 7/12/04



עיתון "מעריב" מפטר עשרה כתבים ועורכים, במסגרת תוכנית התייעלות שבאה לפצות על עליית מחירי הנייר. כך נודע ל"גלובס".
מדובר בעיתונאים ועורכים מתחומים שונים בעיתון שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הוזמנו לשימוע בפני ההנהלה. ל"גלובס" נודע כי בין אלה שהוזמנו לשימוע שנערך בימים האחרונים גם העיתונאית הוותיקה, מיכל קפרא, שכותבת למוסף "סופשבוע"; כתבת התיירות, רוית נאור; וכתב הצרכנות ומבקר המוזיקה, יוסי חרסונסקי.

ממעריב נמסר בתגובה: "העיתון אכן מצמצם את מצוות כח האדם בעשרה אנשים".

ככל הידוע, הדרישה לתוכנית התייעלות באה מצד נציגו של ולדימיר גוסינסקי בדירקטוריון "מעריב", ארנון פרלמן, לשעבר יועצו ודוברו של ראש הממשלה, אריאל שרון, על רקע עליית מחיר הנייר והרעה בתוצאות הכספיות של מעריב ברבעון השלישי של השנה.

מעריב החזקות רשמה ברבעון השלישי של השנה הפסד תפעולי של 8 מיליון שקל, לעומת רווח תפעולי של 8 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. בשבוע שעבר נפגש גוסינסקי במשרדי "מעריב" עם בכירי העיתון, ושיתף אותם בבקשתו מהמו"ל לצאת בתוכנית התייעלות.

http://www.globes.co.il/serve/globe....asp?did=861761

"מצוות כוח האדם"?!


מעבר לכך, עצוב לקרוא על אנשים המפוטרים מעבודתם, תהיה אשר תהיה, אחרי כל-כך הרבה שנים. :-(

הכתבות שלה היו מעין "פינת גדעון לוי" שכזו בתוך מעריב...
כל הזמן היא סיפרה לנו על "חיילים מתלבטים", "שכולים חובבי שלום", וכד'. מי שקרא רק את כתבותיה,
לא יכול להמנע מהמסקנה שיש כאן שמאל נאור ורגיש, המונה 96 אחוז מהציבור, ושבט ברברי שמונה
4 אחוז, ורק מחפש להרוס לרוב את השלום הנפלא...

הגיע הזמן שייפטרו ממנו באמת.

פיצויים שישלמו לי בעקבות תביעת הדיבה שהגשתי נגדם.

אתה ממש אליעד שרגא...
האח... איפה, איפה הן אבוקות הסארס? איך נתנו למחלה הזאת להעלם כך? לא ידעו שזה ישאיר אותך משועמם ויגרום לך להציק לכל העולם? אוי, אוי, סליחה. אל תתבע אותי בבקשה. אני מתנצל. אמרתי את הדברים בתום לב ולא היתה לי כל כוונה לפגוע בך, אלא רק לחנך.

אז רק לידיעתך! חוץ ממעריב עוד לא תבעתי אף גורם ולכן עם קצת צניעות אומר לך כי כאשר אתה כותב כאן לאורך הזמן כל דבריך אינם קשורים לשום דבר!
אך מי אני ומה אני שאוכל לחנך אדם בדרגתך וראה זה פלא אפילו הסרס לא גרם לך לתבונת יתר...

כידוע נמרודי החרימו ברגל גסה עשרות עמודים לצרכי המלחמה הפרטית{העבריינית}שלהם הרבה אלפי מנויים אמרו אני לא מממן את גחמות נמרודי ונטשו.
עכשיו גוסינסקי אומר אתם גרמתם לי להפסדים גדולים[ההפסד השנתי בשלוש השנים האחרונות הוא 100 מליון שקלים לשנה כלומר 300 מליון שקלים}
הלפתם עורך בדגול דנקנר וההפסדים ממשיכים,עד כאן!
לצערי מעריב יסגר בקרוב ורק משום ששימש ככלי ביצר הנקמה במי שגרם לנמרודים ללכת לכלא ,הנקמה חזקה מכל אצלם אבל ההפסדים יכריעו אותם.
חמור מאד שהזירה של התקשורת הכתובה תישאר רק בידיעות והארץ,אסור שזה יקרה,אני מציע לנמרודי למכור את חלקו ולתת למעריב צ'אנס.
אם חבורת נמרודי וכתבלביה הולכים ,אני מנוי!

LOL
אני מציע שתחסוך מאיתנו את הפרשנויות המעוותת + התעמולה האנטי-נמרודית כי הן לא ממש עוזרות לדימוי שלך. מאיפה אתה יודע את כל הדברים האלה? אתה עובד במעריב או שרק יונק מעטיניו של אמיר אורן? מעבר לכך, אל תבלבל משאלת לב עם עובדות. אינך אברמוביץ' עדיין, אני מניח.

נ.ב. : גוסינסקי כנראה בצרות כלכליות(ע"ע הפועל ת"א כדורסל), ולא נראה לי שזה קשור למעריב.

אין לי רחמים על האוליגרכים היהודים-רוסים, אבל לא בטוח שהוא בצרות כלכליות. יותר הגיוני שהוא מייעל את עסקיו, ושהוא סוגר או מצמצם כל מה שלא מכניס לו כסף. אם ניקח את הפרשנות של עמיחי ונזרוק אותה לסל המחזור, אפשר להעריך שהגישה של נמרודי פחות עסקית-קרה מאשר זו של גוזינסקי בכל הקשור לעיתון.
הוא נותן מרחב נשימה גדול יותר לעיתון שלו, מתוך הכרה שאם יתייחס אליו כמו אל סרח עודף המוצר ייפגע. אם הוא, כאיש עסקים, מוכן לספוג הפסדים למען המוצר, רק צריך לברך אותו על כך. עמוס שוקן עושה את הדבר הזה כבר שנים עבור העיתון שלו, ולכן מצליח להוציא מוצר כל כך טוב.

הדבר הטוב היחיד בהארץ הוא מדור הכלכלה(== דהמרקר). כל השאר הוא כלי תעמולה, עם אוסף של מזדקנים חסרי כל אינטגריטי.

מאחר ואינני קורא מעריב קשה להניח שאני עובד בו.
נכון שאמרתי לפני שלוש שנים כשההפסדים היו רק 50-60 מליון שקל בשנה שמעריב נמצא באל חזור
מאז נוספו עוד 300 מליון מינוס וגוסינסקי מחזיק מעל 27% ממעריב שום איש עסקים לא יהיה מוכן להפסיד כל כך הרבה אפילו נמרודי יותר זול לקנות עמודי פרסום בעיתונים אחרים.
בקצב הזה אני לא נותן שנתיים לקונסטלציה הזאת לשרוד.

לא ידעתי עד היום שכתיבה נטולת סימני פיסוק עוברת בתורשה :-)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”