ביומן הבוקר של רשת ב', רואיין חבר הכנסת חיים רמון. בנחרצות האופיינית לו הביע דעות חד משמעיות על שתי סוגיות העומדות על סדר היום אצלנו, תכנית ההתנתקות, והמצב הכלכלי. שום היסוס, ולו הקל ביותר, לא נשמעו מפי האיש כשהרצה את משנתו. שום ספק, שום צריך עיון, שום אולי, שום במקרה כזה אחשוב כך, ובמקרה אחר - אחשוב אחרת; הכל ברור גלוי וידוע - שהרי בסך הכל במה מדובר, בגירושם של אלפי יהודים, ובעתידם הכלכלי של המדינה ואזרחיה? באמת לא דברים שראוי לגמגם בגללם.
אבל שלא יתקבל הרושם שמדובר חלילה באדם קל דעת, האיש הוכיח לנו מיד שהוא גם אדם שקול כשצריך. לשאלת המראיין על נושא כלשהוא הקשור בהפועל תל-אביב (וסילחו לי על בורותי בנושא, את הפרטים של השאלה לא הבנתי) מר רמון סרב לכל אמירה, והתחמק מלענות. ובצדק! הרי כל מה שיאמר, יכול להיות הרה גורל. הרי לא מדובר כאן בזוטות, כמו שני הנושאים הקודמים שהתבטא עליהם קודם, ההתנתקות והתקציב, מדובר כאן באחד מהנושאים הגורליים יותר על סדר היום הישראלי, שיהיו לו השלכות בלתי הפיכות על גורלה של מדינת ישראל והעם היהודי בשנים הקרובות - מיקומה של הפועל תל-אביב בטבלת הליגה; זה נושא שראוי לחשיבה מעמיקה, ולכן לא תשמעו ממנו מילה לפני שישב על העניין בכובד ראש.
האמירה "פני הדור כפני הכלב" היא בעצם מחמאה לדורנו.

שתי הסוגיות העומדות היום על סדר היום אצלנו, באופן חד משמעי, שכבר דנו בהם רבות, הפכו בהן והפכו בהן, הן תכנית ההתנתקות, והמצב הכלכלי והקשר הבלתי נמנע ביניהן.
כל ההיסוסים כבר הועלו, כל הפקפוקים כבר נשקלו וכולם כן כולם הגיעו לאותה מסקנה ללא כל ערעור, שעתידנו הכלכלי והפיזי תלוי ברגיעה שתשרור בארץ ישראל. רגיעה זו תלויה בהפרדה כזאת או אחרת בין היריבים - דהיינו בינינו לבין הפלסטינאים.
במצב הנוכחי, שהחל בתקופתו של עאראפת ועדין שריר וקיים, אין כל תחליף להפרדה אלא בהתנתקות חד צדדים. נכון שטוב יותר להגיע להסכמה (למרות שהימין המצדד בהסכמה, לא יסכים עם כל הסכמה שפרושה וויתור על חלקים מארץ ישראל כהגדרתם) ואולי יבשילו תנאים לה בסמוך למועד ההתנתקות - אבל סכוי זה אינו מתיר ל"התיר את הסוסים".
מדובר, בפנויים של מספר אלפים קטן של אזרחי ישראל וכוחות הבטחון שלה משטחים לא לנו, למען עתידם הפיזי והכלכלי של כלל אזרחי ישראל. תהליך שעשוי לקדם את הרגיעה באזורנו ואולי אפילו את השלום, שכל כך אנו זקוקים לו. נכון דברים שאין זה מן הראוי לגמגם בגללם.

ביומן הבוקר רואיין חבר הכנסת רמון. באומץ הפוליטי האופייני לו הביע דיעות חד משמעיות על שתי סוגיות הרות גורל: החתירה לשלום והקטסטרופה הכלכלית העכשווית. שום התפתלות, או הצטדקות לא נשמעו מפי האיש כשחשף את אמונתו המוצקה. מעבר לספקות, לאחר עיון והתחבטות מקיפים, בחינת כל האופציות, מחירן ותוצאותיהן הוודאיות, הגיע למסקנה הבלתי נמנעת - שהרי מדובר בחיי אדם, בעתידנו ושרידתנו כעם מוסרי ומשגשג. אכן נושאים הראויים להתבטאות אמיצה מפי אדם שטובת המדינה ואזרחיה לנגד עיניו, נציג ציבור שהקדיש עיתותיו לחשיבה מעמיקה, בכובד ראש, על העובדות הרלוונטיות לפני שהתבטא.
אבל, על מנת להבהיר כי מדובר באדם ממוקד, אשר רק דברים המשפיעים באמת על ציבור בוחריו מטרידים אותו ביום-יום, וכי אינו נוהג להתבטא בזוטות שאינו מודע לחלוטין לפרטיהן האזוטריים, נמנע מלבזבז את זמנו המוקדש לעניינים דוחקים וזמן המאזינים היקר על התבטאות סתמית בנושא שולי.

"רק דברים המשפיעים באמת על ציבור בוחריו מטרידים אותו ביום-יום, וכי אינו נוהג להתבטא בזוטות שאינו מודע לחלוטין לפרטיהן האזוטריים",גם לא שמענו ממנו מילה אחת על שנוא נפשו אהוד ברק.
(הוא אמנם לא נשאל על כך, אך סמוך עליו; הוא כבר היה מתמרן את המראיין להשאל, אם היה רוצה).

שום דבר המשפיע באמת על ציבור בוחריו אינו מטריד אותו ביום-יום, וכי הוא נוהג להתבטא בעיקר בזוטות שאינו מודע לחלוטין לפרטיהן האזוטריים, גם שמענו ממנו מספיק על שנוא נפשו אהוד ברק.
(הוא אמנם נשאל על כך ב1000 תוכניות, אך אל תסמוך עליו; הוא כבר היה מתמרן את המראיין לא להשאל, אם היה נמאס לו).

היה חיים רמון. באותה מידה זה יכל להיות חבר הכנסת אייכלר, או גפני.