23-01-2006, 15:53
|
|
|
חבר מתאריך: 19.01.06
הודעות: 4
|
|
החורף הקר.
שיר שכתבתי.
אהבתי, כן, אהבתי.
לראות אותה עצובה ולהרגיש,
שבתוך ליבי היא כבר לא שייכת לי.
מתהפך בקבר, צועק חיים.
צועק את נשימתי האחרונה,
אולי אני כבר לא קיים,
כדיי להראות שכבר עבר הזמן.
ואם זה כך אז תקחי את כל כולי.
כן, אהבתי אותה,
אולי לא עכשיו, אולי כבר מזמן.
אהבתי , כן, אהבתי,
דברי מסתורין שכבר נשכחו מזמן.
אולי כבר הקץ קרב, לחשוב שאף אחד לא קיים.
למה לא? לצחוק איני יכול,
קשורה לליבי כסרט המלופף בגעוגעים נכזבים.
ואולי גם כן, לחשוב שאותי היא זרקה,
לחשוב על החיים , בעוד שאותי היא אהבה.
כן, אהבתי אותה,
אולי לא עכשיו, אולי כבר מזמן.
אהבתי , כן, אהבתי,
דברי מסתורין שכבר נשכחו מזמן.
אולי כבר הקץ קרב, לחשוב שאף אחד לא קיים.
יושב לבדי, בחורף הקר,
מחכה שתבוא אליי , ואני שר.
גופי חולה אל אהבתך,
התשוקה כבר נגמרה אך אני עוד כאן.
כן, אהבתי אותה,
אולי לא עכשיו, אולי כבר מזמן.
אהבתי , כן, אהבתי,
דברי מסתורין שכבר נשכחו מזמן.
אולי כבר הקץ קרב, לחשוב שאף אחד לא קיים.
|