מאמר ארוך ומעמיק במיוחד, אביא חלק -
עלייתו של החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית בבחירות פתוחות וחופשיות יחסית לא הייתה מנותקת מתהליכים העוברים על כלל העולם הערבי. מאז סיום השלטון הקולוניאלי במדינות ערב עבר חלק זה של העולם מספר שינויים פוליטיים.

השינויים לא היו נחלת מדינה אחת, אלה תמיד הזינו מדינות נוספות:

הממלכות בעידן הפוסט-קולוניאלי
לאחר שעזבו המעצמות הקולוניאליות, ובעיקר בריטניה וצרפת, את המזה"ת, הן השאירו אחריהן משטרים מלוכניים בעלי זיקה מערבית שמיד עמדו תחת ביקורת פנימית מקרב ההמון הערבי - מצרים, עיראק, ירדן, סעודיה, מרוקו, לוב ונסיכויות הנפט במפרץ הפרסי, כולן הפכו לאחר עזיבת המעצמות הקולוניאליות, למונרכיות.

במדינות אלה התחולל ויכוח גדול באשר ללגיטימיות של המשטרים המלוכניים, ובעוד שחלק מהמשטרים השכילו לשרוד עד עצם היום הזה, כדוגמת ירדן, מרוקו, סעודיה ונסיכויות הנפט, מהפכות צבאיות במדינות אחרות הפילו את המונרך ושמו תחתיו נשיא או שליט צבאי.

נראה שהגורם המאזן במדינות הנפט היה הרווחה הכלכלית שאפשרה למשטרים להיוותר על כנם בשל היעדר מחאה אזרחית נרחבת, בעוד שבירדן ובמרוקו המצב היה מורכב יותר בשל היעדר מאגרי נפט כבמפרץ הפרסי, ומשטרים אלה שרדו בעיקר בשל הפופולאריות מהם נהנו המלכים השונים, שנחשבו לשליטים הדואגים לעמם. לאחר מות המלכים הותיקים, חסן במרוקו וחוסיין בירדן, משתדלים יורשיהם, הנאבקים באופוזיציות אסלאמיות חזקות, לבצע רפורמות נרחבות במדינותיהם בכדי לשמר את שלטונם.

מהפכת הקצינים במצרים ועליית הנאסריזם
בשנת 1952 הודח המלך פארוק משלטונו במצרים ותחתיו קם משטר צבאי בראשות הגנרל נגיב, שנאלץ לפנות את מקומו לגמאל עבד אל נאסר, האיש החזק שעמד מאחורי המהפכה. נאסר הציע להמונים הערביים אידיאולוגיה מהפכנית שהתבססה על עקרונות מערביים מחד, אך הותאמה לעולם הערבי מאידך.

http://www.sikurmemukad.com/phpBBHe...topic.php?t=289