02-02-2006, 22:01
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 24.08.05
הודעות: 4,021
|
|
האם אנו הולכים לקראת מלחמת אחים?
כבר לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות נוצר שסע גדול בקרב העם.
אירועי עמונה הוכיחו אתמול כי הפצע בליבו של עם ישראל לא הגליד לצערנו הרב.
מאז שרוה"מ אריאל שרון שוכב בביה"ח הדסה המנהיג הבא של ישראל לא הופיע.האירוע אתמול בעמונה המחיש לנו עד כמה ההנהגה במדינת ישראל רפויה,חלשה וחסרת יכולת.האם היה ניתן למנוע את אירועי אתמול?,נשאלת השאלה.
לצערי הרב הקיצוניות משני הצדדים יוצרת דילמה את מי להעדיף,האם להעדיף את אותם מתנחלים שזרקו פחיות צבע לעבר שוטרי משטרת ישראל או שמא להעדיף את היס"מניקים האלימים.
אני אינני מצודד במעשיהם של המתנחלים אך עם זאת גם לא מצדיק את אופן הפעולה של היס"מניקים.נוכחנו לדעת כי הפעלת הכוח הייתה מיותרת וגרמה פצועים לשני הצדדים,עד לאן הגענו?
האם זהו עתידה של מדינת ישראל?,לפנות יהודים מבתיהם בצורה כ"כ נוראית וחסרת רגשות.
תהיתי הרבה זמן אם נוסחת המו"מ מתהליך ההתנתקות יושמה שכן זה היה יכול להיגמר אחרת.
ספק אם גורמים בממשלת ישראל שיערו שכך ייסתיימו אירועי הפינוי בעמונה.
אהוד אולמרט הוכיח אתמול כי הוא עדיין לא בשל לקחת את מושכות השלטון לידיו.נשאר רק להתפלל כי המנהיג בבחירות הקרבות ובאות יידע מה לעשות על מנת למנוע אירועים מסוג זה.
כ"כ הרבה שאלות ותהיות עולות בעקבות האירועים הקשים אתמול שהתרחשו אתמול בעת פינוי המאחז הבלתי חוקי.התנהלותם של חברי הכנסת הייתה מתחת לכל ביקורת והם גרמו במו ידיהם להתלהטות הרוחות,ואני רואה אותם אשמים באופן ישיר בהפרות הסדר שהביאו איתם את האלימות הקשה שבה השתמשה המשטרה.
כאשר צפיתי באירועים בטליביזיה אתמול הרגשתי כאילו אנחנו עוסקים בפינוי של איזה שכונה באמצע עזה.גם הכוח שבו השתמשו השוטרים,וגם האקט של זריקת הבלוקים והאבנים.
ברור לכולנו כי המדינה התחלקה ללפני האירוע ולאחרי האירוע,ללא ספק שנת 2006 נפתחה באירוע טראומתי וקשה.
לכל בסיס האירוע הזה קיים קשר ישיר לפלסטינאים שכן הפינויים הללו נעשים מתוך פשרה מסוימת איתם.
כעת עם בחירתו של החמא"ס האם הפשרה תתקיים?נראה כי אין לנו פרטנר לשלום ואנו עומדים מול ארגון טרור,וכולי תקווה שהשליטה ברחוב הפלסטיני לא תעבור בסופו של דבר לידי החמא"ס.
ישראל מקריבה יתר על המידה ומרסקת את אזרחיה,זהו בעצם אקט של ממשלת ישראל ובו היא מקריבה את עם ישראל על המזבח הפלסטיני.אם נמשיך כך העתיד איננו מזהיר ומסביר פנים.
אנו מקריבים את גופה של מדינת ישראל והפלסטינים מצידם כורתים איבר אחר איבר ולא מפסיקים.
עולה השאלה הגדולה האם עלינו להמשיך להקריב שטחים רק לשם ההרגעה של ארגוני טרור ?,שהרי הם כבר הוכיחו שהם אינם ברי דיבור.
לסיכום:
בסופו של דבר נמשיך לסגת ולוותר השאלה היא מתי זה ייפסק והיכן יהיה סיכוי להידברות.
_____________________________________
"בגבורה ובענוווה"
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
