לזכור – לשכוח - לזכור

בפרשת השבוע אנו קוראים על מלחמתו הראשונה של עם ישראל – מלחמת עמלק. בסופה של המלחמה אנו קוראים על הבטחה מיוחדת מאוד של הקב"ה לגבי עמלק:

"מחה אמחה את זכר עמלק"

זוהי גם מצווה המופיעה בספר דברים

"מחה תמחה את זכר עמלק מן השמים, לא תשכח"

אמנם העניין היום הוא תאורטי מוחלט, מכיוון שהעם העמלקי אינו קיים כבר כ2500 שנה, אך מעניין לשים לב לנקודה מוזרה מאוד שבמצווה הזו - המצווה היא להשכיח את זכרו של עמלק. כיצד עושים זאת ?

מי שרוצה לקרוא דוגמא מודרנית, יכול לעשות זאת בספרו של ג'ורג' אורוול "1984". שם מסופר על עולם של שלש מעצמות דיקטטוריות, כאשר בכל רגע נתון, קיים מצב של מלחמה של שתים כנגד אחת, והנתון המשתנה הוא מיהן בעלות הברית ומיהו האויב. כאשר מעצמה אחת נמצאת במלחמה עם רעותה, הרי שכלי הפרופגנדה עובדים במלא המרץ כדי להשחיר את פניו של היריב ולרומם את הידיד. וכשהמצב מתחלף ? פשוט משכתבים את ההיסטוריה. משנים את כל הספרים, משמידים את כל החומר ההיסטורי הישן, ומחליפים אותו בחומר חדש לחלוטין שאינו מאזכר שום דבר טוב על האויב החדש (הוא הידיד הישן) או שום בעיה של הידיד החדש (האויב הישן). אורוול לא המציא את השיטה אלא למד אותה מן הדיקטטורות, במיוחד של המאה ה20.

ואילו אנחנו ? האם יש מישהו שמזכיר את עמלק ? כן ! ולמרבה האבסורד, זוהי דווקא התורה. לו התורה לא הייתה כותבת שום מילה על עמלק, מי היה זוכר אותו היום בכלל ? כלומר אנו נמצאים במצב מוזר מאוד– דווקא המצווה למחות את זכר עמלק היא זו המשמרת את זכרונו !!!

ההסבר לפרדוקס הזה, הוא בכך שהתורה אינה מצווה אותנו לשכוח את עמלק, להפך אחת המצוות היא "זכור את אשר עשה לך עמלק". המצווה אינה פסיבית אלא אקטיבית –אנו מצווים למחות את זכרונו של עמלק, לעבוד בצורה אקטיבית ולהלחם בזכרו של עמלק. אין לנו התעלמות מן העבר, מן ההיסטוריה, אלא התמודדות אקטיבית אתו. עמלק הוא רלוונטי בכל דור ודור, גם אם אינו קיים יותר כעם.

גם במקבילה ההיסטורית הקרובה ביותר אלינו, הנאצים ימ"ש, אין אנו יכולים לפטור את עצמנו בהתעלמות, בשכחה של הזוועה שקרתה, אלא עלינו לזכור כדי למחות את זכרם, לא להניח לשכחה לגבור עלינו אלא להשכיח את זכרו של הצורר.

במצווה של מחיית עמלק מלמדת אותנו התורה דרך בהתמודדות עם ההיסטוריה – לא שכחה אלא התמודדות, הפיכת כל פרט מן ההיסטוריה שלנו לרלוונטי בכל זמן.

שבת שלום

יעקב (יוקי) מאיר

"לכו נרננה", ובית המדרש הידידותי "חברותא"

רעננה

אבל בטריפולי אומרים

פרשת בשלח, והקור ברח..
שם עכשיו מתחיל הקיץ חח
בערבית זה נשמע יותר יפה..