מפלגת העבודה לדורותיה בנתה את גוש-קטיף

חגי הוברמן

"להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו-כן, קיימת חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה".

כך אמר בהתלהבות השר אלון בישיבת הממשלה, וזכה להסכמת רוב השרים. זה לא היה בני אלון (א' בצירה) טרם פוטר בגסות בידי ראש-הממשלה, אלא יגאל אלון ז"ל, מהמנהיגים המיתולוגיים של מפלגת העבודה. הדברים נאמרו פחות משנה אחרי מלחמת ששת הימים, בי"א אייר תשכ"ח, 9.5.68.

לראש הממשלה אריאל שרון מניות יסוד בהקמת ההתיישבות היהודית ברצועה. אבל הוא לא היה הראשון. מפלגת העבודה, זו שראשיה הם מראשי המשמיצים כיום את מתיישבי הרצועה, היתה זו שיזמה והובילה את מפעל ההתיישבות הזה מראשיתו. בניגוד להתיישבות ביו"ש, בחבל עזה לא היו "סבסטיות". אם בהתיישבות ביו"ש אנו מוצאים את היוזמה הפרטית בכל צומת היסטורי מכריע - בני כפר-עציון יוזמים את חידוש הקיבוץ בו נולדו, הרב לוינגר וחבריו מתיישבים בחברון, מאבקו של גרעין אלון-מורה, עשרות יישובים שנולדו מיוזמה פרטית - בחבל עזה ההתיישבות, מראשית דרכה, היתה ממלכתית טהורה, כמו שכתוב בספרים: הממשלה יזמה, הגתה, תיכננה, בנתה ויישבה.

ו"הממשלה" קרי: כל ממשלות ישראל, כולל ובמיוחד אלו בראשות מפלגת העבודה.

לקריאת הכתבה המלאה באתר קטיף.נט לחצו כאן:

http://www.katif.net/art.php?table=art&id=977

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מרוב התלהבות מהנצחון הגדול ב- 1967, אבדו מנהיגי מפא"י את הצפון וחשבו שאנחנו מצויים בתקופת מלחמת העצמאות ושהכל הכל מותר.
לקח להם זמן ומלחמות עקובות מדם עד שהבינו שלא כן הדבר.
את ה"סדק" (אוי לסדק שכזה), שיצרו ממשלות השמאל, הרחיבו ממשלות הימין ובמיוחד ארירל שרון, שניסה ליצור מצב של אל-חזור.
דם רב נוסף נשפך עד שגם הימין בראשותו של אריאל שרון הגיע למסקנה המתבקשת, שאין כל תחליט בהמשך שליטתנו בשטחים הכבושים - מבחינת לא לבלוע וחייבים להקיא.
אני מקווה שהמשיחים הפנאטים ורודפי שררה למניהם לא יטו אותו מדרכו וישבשו את מהליכיו.