בעוד הקולוניאליזם הספרדי התאפיין ברצון להטמיע את תרבות המדינה הכובשת במושבות בהן שלטה, ראו הבריטים בחלקי האימפריה שלהם מקור כלכלי ואסטרטגי בלבד ונהגו לנצל את המושבות תוך השקעה מינימלית מצדם.

באפריקה למשל, השתמשו הבריטים באוכלוסייה המקומית בכדי ליצור פקידות זוטרה שהייתה זולה יותר מאיוש המשרות באזרחים בריטיים, אשר הסתפקו בניהול העובדים הזוטרים המקומיים. אפילו הכשרת הפקידות (בעיקר הקניית היכולת לקרוא ולכתוב) לא נעשתה בידי הבריטים, כי אם בידי מיסיונרים.

הצבא הקולוניאלי הבריטי גם הוא הורכב מחיילים (ולעיתים אף סמלים) מן האוכלוסייה המקומית עליהם הופקדו קצינים בריטיים. מודל זה יושם באפריקה, בהודו ובמקומות אחרים. במלחמת העולם הראשונה למשל, מלחמה שהתרחשה רובה ככולה על אדמת אירופה, לחמו 6 מיליון חיילים הודים. הודו נחשבה כבר בזמן השלטון הקולוניאלי הבריטי למדינה מאוכלסת מאוד (על פי הערכות שונות – כבר אז היו בה כ-300 מיליון בני אדם) ואולם המושבה הבריטית האדירה הזו נוהלה בעזרת כוח אדם שמנה 100,000 בריטים בלבד.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, השתרעה ההשפעה הבריטית על פני רבע מהעולם,הן בשטח והן מבחינת אוכלוסיה והיא נחשבת לאימפריה הגדולה בהיסטוריה. http://www.sikurmemukad.com/phpBBHe...topic.php?t=349