בחודשים האחרונים מצטייר נשיא איראן כשליט דוגמת סדאם חוסיין של שנות ה-90 – פרובוקטור ושחצן. לאמיתו של דבר, אחמדינג'אד, בוגר מלחמת איראן-עיראק בעצמו, אינו דומה כלל וכלל לנשיא עיראק המודח והתנהגותו ומעשיו בחודשים מאז נבחר מטרתם אחת – השתלטות מוחלטת על איראן עצמה והכתרת האייתוללה יאזדי למנהיג הרוחני החדש של איראן.

איראן היא רפובליקה אסלאמית-שיעית, ומונהגת בפועל בידי כוהני דת המכונים האייתוללות.
כיום, מנהיגה הרוחני של איראן הוא עלי חמנאי, תלמידו הקרוב של האייתוללה חומייני, מחולל המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979.
חמנאי זכה לכהן בתפקיד הרם, על אף שהיו מספר האייתוללות (דוגמת האייתוללה עלי מונתזרי, היורש במקור), בעלי ידיעה מעמיקה יותר בהלכה השיעית. הוא נכנס לתפקיד לאחר מותו של חומייני בגיל 89, ומאז ביסס וביצר את מעמדו כפוסק העליון בכל המתרחש במדינה.

אך לא כולם רואים בעין יפה את עצם מיקומו הגבוה בהיררכיה הדתית באיראן. כיום קיימת בעיר קום, המרכז הרוחני של איראן ואחת הערים הקדושות לשיעים בעולם, אסכולה קטנה וקיצונית יותר, המונהגת בידי האייתוללה יאזדי, שמעונינת להשתלט על איראן.

האייתוללה יאזדי, בתפיסתו הדתית, מאמין כי יש ליצור כאוס בעולם בכדי לזרז את בואו של המהדי, המשיח המוסלמי, שעל פי התפיסה השיעית, הוא האימאם ה-12 (או "האימאם הנעלם", לאחר שנעלם במאה ה-9).

תפיסתו הקיצונית רואה צורך גם לרדוף את כל הכופרים, כולל מוסלמים סוניים, בכדי להביא את הגאולה. חומייני רדף את קבוצתו של יאזדי במהלך השנים הראשונות לאחר פרוץ המהפכה האסלאמית באיראן וב-1983 אף הורה להוציאה מהחוק.

http://www.sikurmemukad.com/phpBBHe...topic.php?t=368

ותרשה לי להניח שגם נשיא אירן וגם כהני הדת לא מחזיקים סיר גונדי על האש בציפיה להופעתו בכל רגע של האימאם הנעלם. כמו עבור מנהיגים אחרים בני דתות אחרות, כך גם עבור ההנהגה האירנית הדת היא כלי לביסוס השלטון, להגדלת השררה ולריסון ההמונים. עבור אחמדינג'אד השגת נשק גרעיני הוא אמצעי לקידום האינטרסים האירניים וליצירת הגמוניה אירנית אזורית. משיכת הרגלים מול האירופאים בשנים האחרונות, והפרובוקטיביות הנוכחית הם דוגמאות מאלפות להסתגלות לשיח ולפוליטיקה הפוסט מודרניים. לא דין אחמדינג'אד כדין סדאם.

אני מעריך שעימות משמעותי עם אירן לא יהיה, אלא אם כן ישראל תפצח באיזו פעולה צבאית סמלית מתוך תקווה לגרור את האמריקאים לעימות. ה"משבר" יבוא לסיומו בהכרה עולמית בכך שעוד מדינה הצטרפה לחוג הגרעיני, או לחילופין בתכנית לפרוק המזרח התיכון ואולי גם דרום אסיה מנשק גרעיני. במסגרת כזאת גם ישראל תדרש להפרד מהארסנל שיש לה (לפי פרסומים זרים כמובן).

והבחור ההוא בברלין, עם השפם הקטן, רק מדבר ומברבר...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אבל ori יודע לנסח את הדברים ביתר בהירות, אז לצורך הוויכוח באשכול הזה, דעתי כדעתו.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

השלטון הזה מורכב מפנאטים דתיים אמיתיים, והזלזול בכנותם, מיותר לחלוטין בהתחשב בעברם.
לסמוך על זה שלא ישתמשו באופצייה אסטרטגית כאשר היא ברשותם - זה הימור פרוע, שתוצאתו
מי ישורנה...

אני לא אוהב ניתוחים שמציירים את ההנהגה של אירן כחבורה של אנשים שיושבים באיזו מערה ועסוקים יומם וליל בתוכניות לקרוב הגאולה המגואלת בדם על פי אמונתם הדתית. ניתוחים כאלה בדרך כלל נוטים ליחס לאירנים מידה רבה של חוסר רציונליות ולפיכך תמיד מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שמדובר בהנהגה שמעשיה בלתי צפויים מראש. אני מציע לבחון את האירנים בעין בקורתית שבוחנת את המעשים והאינטרסים של האירנים באותה מידה בה אנחנו בוחנים את אלה של ארה"ב או לוקסמבורג. כשעושים זאת מגלים עד מהרה שאירן היא לא כל כך לא רציונלית ולא עד כדי כך בלתי צפויה.

זה לא אומר שאירן אינה קיצונית, וזה לא אומר שהיא לא לוקחת סיכונים וזה בוודאי לא אומר שכוונותיה כלפי ישראל ושאר העולם טהורות. אבל זה כן אומר שהאופציה הגרעינית שלה היא קודם כל מנוף לקידום האינטרסים הכלכליים והמדיניים שלה, ושהיא לא תשתמש באופציה הזאת יום לאחר השגתה. כמובן שבקונסטלציה מסויימת יש בהחלט אפשרות שאירן תעשה שימוש בנשק גרעיני ואז ישראל כנראה תהיה היעד הראשון שלה, אבל זה לא יקרה כרעם ביום בהיר, אלא זה יהיה תוצר של תהליך.

במבחן התוצאה ההימור האירני משתלם בינתיים. תכנית הגרעין שלהם מתנהלת כמעט באין מפריע - חלקה בגלוי וחלקה בהסתר. עוד בטרם היא הוכיחה כל יכולת גרעינית היא שפרה את מעמדה האזורי - יש שמבקשים את חסותה (סוריה והפלשתינים למשל) ויש שמבקשים את עזרתה (ארה"ב). בינתיים שום תכנית פעולה צבאית או כלכלית נגדה לא באמת צוברת מומנטום, בין השאר משום שהיא מצליחה לנצל את הסדק שבין המערב לבין רוסיה / סין / והמדינות המתפתחות. כמובן שאירן לוקחת סיכון עצום בהתנהלות הזאת, אבל כגודל הסיכון כך גודל הדיבידנדים האפשריים.

וכמובן, וכמעט מיותר לציין, שכל הנ"ל לא אומר שצריך לקבל את ההתחמשות האירנית. להפך, לו המערב היה חפץ חיים הוא היה מתמודד עם האירנים בעצמה אבל אני לא רואה את זה קורה בעתיד הקרוב.

האנשים האלה הוכיחו פעם אחר פעם מחוייבותם לאמונתם הדתית העמוקה, גם בהיותם באופוזיציה,
נתונים בסכנה נוראית בימי השושלת הפהלווית, שלא ממש בחלה בחיסול מולות רעשניים במיוחד...

איראן מאוד מאוד לא רציונלית עפ"י עולם המושגים המערבי, בוודאי בתקופה שמאז בחירת
אחמדינג'אד, שכל מעשיו מקרבים את הרגע שבו תיאלץ ארה"ב להחליט לפה או לשם.

איראן אכן רוצה לחזק עצמה, אבל ההתעלמות הקפדנית שלך מהתפיסה האסלאמית, הרואה בעצם
האידיאולוגיה הדתית, דבר שיביא לחיזוק, מונעת ממך לראות זאת. אתה מנסה לנתח את האיראנים
בכלים מערביים, ועל כן אתה מנסה לחפש הגיון מערבי אצלם (ואפילו מצליח למצוא אותוף כשאינו
קיים), אלא שההגיון שלהם הוא שונה לחלוטין: הם חרבו של אללה.

הגיון איראני היה מחייב המנעות מוחלטת מהתגרות בארה"ב, והם לא חדלים מלהתגרות בה. דבר
כזה מנוגד לכל הגיון מערבי (בעיקר כשכרגע אין להם שום יכולת בעולם למנוע מארה"ב לעשות
מארצם מגרש חנייה ענקי, עתיר סניפי מקדולנדס...), אבל בהחלט עולה בקנה אחד עם התפיסה
האסלאמית היסודנית, שרואה בעמידה מול "השטן הגדול" סוג של שליחות. לבוא ולחשוב שאחד
כזה לא מסוגל למעשה קיצוני, זה לא מתקבל על הדעת.
איש לא טען שיום אחרי השגת היכולת הגרעינית, הם ישגרו פצצות על ישראל, אבל האמת היא
שאי אפשר לדעת מה יעשו. האידיאולוגיה אצלם היא באמת מעל לכל. אתה רואה זאת כאילו אני
מייחס להם חוסר הגיון, אבל עבורם זה ההגיון בהתגלמותו, שכן בעיניהם אל-חל הוו אל-אסלאם
(הפתרון הוא האסלאם).

ראשית לגבי התייחסות הפרשנים והפוליטיקאים להגיון האירני. מרבית הניתוחים שאני שמעתי וקראתי נעים בין העמדה שהאירנים אינם רציונליים לבין עמדתך הטוענת שיש להם הגיון אחר משלהם. גם אם לצורך הדיון אסכים איתך שהמטרות ומערכת השיקולים של האירנים שונות משלנו "המערביים", הרי שהאמצעים שהם נוקטים למימושן נכון לעכשיו בזירה הדיפלומטית ובדעת הקהל אינם חסרי הגיון מערבי. אדרבה, חוקי המשחק נקבעו על ידי המערב, ואירן מנצחת (בינתיים) את המערב במגרש שלו מכיוון שהיא מזהה את הפרדוקסים המובנים בעולם הפוסט מודרני שנולד באירופה ובאמריקה.

הנפנוף באצבע מול אפו של הבריון השכונתי נראה לרבים כמעשה טרוף, אבל הוא כזה רק אם הבריון הוא אכן בריון. אבל הבריון שלנו משול לשמשון באזיקים. צריכים לקרות דברים דרמטיים מאד בכדי שהאזיקים יפלו מידי הבריון. לכן לדעתי ובניגוד לדעתך כנראה, הסיכון שאירן לוקחת הוא מחושב היטב ולא נובע מעוורון פונדמנטליסטי. המאבק הפלשתיני, המדיניות הצפון קוריאנית, המתרחש בעיראק, ההתנהלות של הפקיסטנים ועוד ועוד הן דוגמאות חד משמעיות לחולשת המערב ואירן השכילה מכל מלמדיה.

שנית לגבי הכוונות. כאן המחלוקת בינינו היא כנראה כמעט פילוסופית ואיני יודע עד כמה היא באמת חשובה. אני לא חושב שהפסיכולוגיה של בודדים או קבוצות בעולם המוסלמי שונה מזאת של המערביים. לדעתי הבלתי מלומדת הכוחות המניעים הנהגות דתיות ואזרחיות הם בסיסיים יותר מרעיונות מופשטים כמו דת או תורת גזע. האידאולוגיה באה לשרת את רדיפת השררה. זה לא אומר שההנהגה האירנית אינה מאמינה אדוקה וזה לא אומר שהיטלר לא האמין בתורת הגזע שלו, זה כן אומר שהאידאולוגיה נושאת גמישות לא מבוטלת בהתאם לצורך השעה ומטרותיה העליונות יכולות להדחות לנצח. מכיוון שאנשים אינם חיים לנצח הם אינם מצפים לראות את התגשמות האידאולוגיה בימיהם, ולכן בניגוד למה שנכתב בהודעה המקורית אירן אינה מנסה לסכסך את העולם במטרה להצית את מלחמת גוג ומגוג שתביא את הגאולה על פי הקוראן, אלא היא עושה זאת כדי להפיק רווחים מידיים הרבה יותר וארציים הרבה יותר: כסף, יכולת לקבוע כללי משחק איזוריים, והשפעה בזירה הבינלאומית.