עד כמה באמת אתם חושבים שהכל בראש?
נניח גיבוש יחטיות של חטיבה כזו או אחרת, האם לדעתכם כל בנאדם אשר חפץ בכך - יסיים רק בגלל הראש? האם אין באמת חשיבות למצב גופני? (אני מדבר על יכולת פיזית דיי בסיסית)
זה מאוד מעניין אותי מה כולם חושבים, כך שאם אפשר תחלקו את זה איתנו
עוז.

The Key To A Woman's Heart Is An Unexpected Gift At An Unexpected Time

אני מכיר חבר'ה שעם כושר ממש בסיסי סיימו גיבוש שייטת ומטכל ...אז כן הרוב זה בראש ללא ספק.
כמובן שבלי כושר מוחלט כמעט שום דבר לא יעזור לך...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.geocities.com/simpsonsrme/el_barto.gif]

עם כושר ממש בסיסי לא מסיימים מסע של 16 ק"מ עם ציוד מלא...
ככה שכנראה שהכושר הממש בסיסי שלהם הוא בסיסי ביחס למדדים אחרים.

הכל בראש,
אבל תאמין לי, שבנאדם בלי כושר לא יסיים ולא יעבור כל גיבוש, בנאדם שעושה 2000 ב-11 דקות, יפרוש אחרי היום הראשון גם אם הוא אחד שלא נשבר, למה?
כי מופעל לחץ כבד מדי על המערכות שלו.
שזה כבר לא תלוי בו, הוא יפרוש או יופרש ויישלח לאיזה ביה"ח אם יש לו באמת כזה כח רצון.

ואם אתה שואל אישית עלייך, ואתה שואל אישית עלייך, הכל תלוי כמה בסיסי הכושר שלך וכמה חזקה הסיבולת המנטאלית שלך.

חוץ מזה, נקודה למחשבה,
אם אין לאותו אדם כח רצון לצאת להתאמן לפני הגיבוש (כי הוא מתעצל / לא מסוגל ולא יודע מאיפה להתחיל)
איך אתה רוצה שיהיה לו את הכח לעשות כפול פי כמה בגיבוש...

אתה צודק בקשר לרוב המקרים אבל דוד שלי עשה גיבוש טייס, ועבר! וכשהוא עשה את הגיבוש הוא לא הצליח בכלל לסיים ריצת אלפיים (שזה אומר יותר מ-11 דקות). אבל מצד שני זה גם ידוע שגיבוש טייס הוא מהפחות פיזיים, אז אולי בקשר לגיבושי יח"טיות/מטכ"ל-שלדג/שייטת 13 אתה צודק. אבל אני עדיין בטוח שהיו מקרים.

"I used to think, as birds take wing they sing through life, so why can't we?" R.E.M.

"החיים הם כמו אופניים, כשקל סימן שאתה בירידה"

אפשר..
השאלה באיזו מהירות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אם אתה מתכוון לגיבוש שייטת שהיה בקיץ בקשר למסע 16 עם ציוד מלא
אחד שהיה איתי בקבוצה עשה בבר-אור 10 דקות באלפיים וסיים את המסע..ואת כל הגיבוש

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.geocities.com/simpsonsrme/el_barto.gif]

הכל בראש לא משנה מה אומרים לך הכל בראש, תרצה תסיים וזה הכל.
אבל זאת הדעה שלי.

די בטוח
מה ששובר את החייל בסופו של דבר זה הקושי המנטלי ולא הפיזי
כאשר החייל נשבר נפשית ולא רק בגיבוש אלא בכול מהלך השירות אז גם יכולתו הפיזית נשברת מיידית
מזה נולד הצירוף מילים הזה "הכול בראש"
אני כבר אומר לך שישנם גיבושים ומבדקים בצה"ל שזוהי המטרה של הבקרים לשבור את המעומדים מנטלית ולא פיזית ובכך לגלות מאיזה "חומר" עשוי הבן אדם שמולם

אתה יודעים מה האמרה -

אומרים הכל בראש- אז למה הרגליים כואבות.....

זה פתגם נורא מסוכן...אנשים לא בריאים מאמינים בזה ומוצאים את עצמם בבתי חולים. בן אדם תמיד חייב לדעת מה הגבול הפיזי שלו. כי הבריאות היא מעל לכל וחשובה מכל סיירת.
אני בתור אסמטי לעולם לא אוכל לעבור גיבוש, וכמה שלא יטפטפו לי שהכל בראש, ברגע שאני עובר את היכולת הפיזית שלי אני חוטף התקף שיכול להרוג אותי אם אמשיך. ואני בטוח שאני לא היחיד.
שלא יעבדו עליכם.

צריך כושר בסיסי כאשר באים לגיבוש זה או אחר. העסק עם הראש זה טוב ויפה, עד שמתחילים לרוץ.

כל מי שאומר שהכל בראש וגם מישהו בלי כושר יכול לעבור אם הוא רוצה, אז פשוט אומר שטויות. . .
חייבים לבוא עם כושר טוב, למרות שיש שלב שבו מתחיל לעבוד הראש, וכולם כבר מגיעים לרמה שווה של עייפות, אבל בשביל להגיע לשלב הזה, צריך לעבור הרבה דברים שבלי כושר, הראש הכי עקשן בעולם לא יצליח לעשות...

אז בקיצור, כן הראש והמנטליות הם חשובים מאוד, הרבה יותר מהכושר, אבל חובה שיהיה בסיס טוב מבחינת הכושר.

לא, זה לא רק הראש.
מי שמגיע לגיבושים, לא משנה איזה, בלי שום טיפת כושר אז הוא לא ישרוד.
ינסה, ירצה מאוד, אבל הגוף שלו פיזית לא יעמוד בזה.
לכן כן צריך להיות קצת בכושר, מודע לפיזיות שאתה הולך לעבור.

אבל הרבה מעבר לכושר זה הראש.
באתי לגישה לגיבוש טייס שאני לא זז מטר לפני הסיום וסיימתי.
הלכתי לגיבוש חובלים בחוסר מוטיבציה מוחלט, ולא סיימתי, ואני חותם לך שאם רק הייתה לי המוטיבציה והרצון לסיים אני מסוגל לפחות לסיים את הגיבוש.
הראש, המחשבות, הכוח המנטלי שלך משפיע ולוקח חלק לא קטן בכלל.
בשלב כלשהו בגיבוש, לא משנה אם אתה סוס או עם כושר סביר, אתה נהיה עייף ואתה מותש ומרגיש חסר כוח. זה השלב שבו הכוח המנטלי מתחיל לעבוד.
יש רצון? יש מוטיבציה וכוח מנטלי? אתה תמשיך.
אין רצון וכוח? אתה תיפול.
זה למה בגיבושים יש הרבה טרטורים, בשביל לשבור אותך בעיקר מנטלית. בעיקר.
דרך הפיזיות, דרך הכוח הפיזי, אבל בעיקר ניסיון שבירה מנטלית.

למשל גיבוש טייס, פיזית הוא לא יותר מידי קשה אבל מבחינה מנטלית ונפשית הוא סיוט.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Saba_k לא, זה לא רק הראש. מי שמגיע לגיבושים, לא משנה איזה, בלי שום טיפת כושר אז הוא לא ישרוד. ינסה, ירצה מאוד, אבל הגוף שלו פיזית לא יעמוד בזה. לכן כן צריך להיות קצת בכושר, מודע לפיזיות שאתה הולך לעבור. אבל הרבה מעבר לכושר זה הראש. באתי לגישה לגיבוש טייס שאני לא זז מטר לפני הסיום וסיימתי. הלכתי לגיבוש חובלים בחוסר מוטיבציה מוחלט, ולא סיימתי, ואני חותם לך שאם רק הייתה לי המוטיבציה והרצון לסיים אני מסוגל לפחות לסיים את הגיבוש. הראש, המחשבות, הכוח המנטלי שלך משפיע ולוקח חלק לא קטן בכלל. בשלב כלשהו בגיבוש, לא משנה אם אתה סוס או עם כושר סביר, אתה נהיה עייף ואתה מותש ומרגיש חסר כוח. זה השלב שבו הכוח המנטלי מתחיל לעבוד. יש רצון? יש מוטיבציה וכוח מנטלי? אתה תמשיך. אין רצון וכוח? אתה תיפול. זה למה בגיבושים יש הרבה טרטורים, בשביל לשבור אותך בעיקר מנטלית. בעיקר. דרך הפיזיות, דרך הכוח הפיזי, אבל בעיקר ניסיון שבירה מנטלית. למשל גיבוש טייס, פיזית הוא לא יותר מידי קשה אבל מבחינה מנטלית ונפשית הוא סיוט.

היי, אני יודע שזה קצת לא קשור אבל רציתי לשאול אותך על הסרגל מאמצים בגיבוש חובלים. בתור אחד שהיה גם בזה וגם בגיבוש טייס אולי תוכל להשוות ביניהם מהבחינה הפיזית ולהגיד לי למה בידיוק את גיבוש חובלים לא סיימת? מהבחינה הפיזית מה שבר אותך? כמה הוא קשה פיזית בעצם, בהשוואה לגיבוש טייס?
אם לא בא לך לענות פה מחשש שזה יתפתח יתר על מידה אני אודה לך אם תענה לי לפחות בפרטי, כי זה מאוד חשוב לי. תודה רבה!

דוגרי? את הגיבוש חובלים לא סיימתי כי לא הייתה לי המוטיבציה והרצון לסיים. באתי לגיבוש הכי לא מוכן מנטלית, הכי לא קשור. באתי בקטע של: מה אני עושה פה.
אני זוכר כל המסע הראשון שאלתי את עצמי: למה אני פה? מה אני צריך את זה? זה לא שאני רוצה להיות בחובלים.
כי מבחינה פיזית הגיבוש, או לפחות בדיוק ביום שהייתי אם כי הבנתי שגם בשאר הימים אין משהו מיוחד, לא קשה. יותר קשה מטייס.
המסעות קצת יותר קשים ומעצבנים כי זה כל הזמן סיבובים קטנים. אם בטיס זה היה איזה מסלול אחד ארוכון שכזה, בחובלים זה המון סיבובים קטנים, מה גם שהקצב היה הרבה יותר מהיר.
באמצע המסע גם הייתה לי התכווצות שרירים. שפה יש לי טיפ שנתנו לי וזה עזר, לרוץ על העקבים. אחרי קצת הליכה מהירה על העקבים השתחררו לי השרירים. מצליעה מוחלטת להליכה סבבה.
היה לנו גם מד"ס שקרע אותנו.
כך שבעיקרון פיזית קצת יותר קשה, יותר מאמץ.מבחינה מנטלית גיבוש טייס הרבה יותר קשה כי אין לה חיים, אין לך אוויר לנשום, וגם כל הזמן מנות קרב. בחובלים היה אוכל סבבה.

לסיכום:
המסעות בחובלים אולי קצת יותר ארוכים.
כל הזמן עם תד"ל ובו שק 10 קילו
וכל הזמן שאין למידה או מסע, אז מטורטרים. בהתחלה שעה ומשהו טורטרנו. 30 שניות חזרתם.

אם אתה בא בכושר טוב, ולא צריך להיות סוס אבל לא להתנשף אחרי חצי דקה של ריצה, אז אם תבוא מוכן מנטלית אתה תסתדר.

ככה, אני חושב שבאמת הכל תלוי בראש אבל
אני אסביר בדוגמאות
אם בן אדם ממש סוס תותח ומהיר וחזק וכו' וכו', לא יהיו לו נקודות שבירה מנטליות רבות בגלל שהוא מתאמץ פיזית פחות מאשר
מישהו שאין לו כושר ושקורע ת'תחת שלו אחו"ש אז הוא צריך לעבור הרבה יותר דברים בראש שלו

אני למשל באתר עם כושר סביר מינוס ליום סיירות סיימתי 2000 מקום 53 וגם בטן ומרפקים לא משהו ואת כל המקצים סיימתי בין האחרונים ובכל זאת היה לי מאוד קשה מבחינה מנטלית בגלל שהקשיים הפיזיים פועלים בצורה ישירה על הדרך המנטאלית שתעשה את העניין
בסופו של דבר קיבלתי חובלים והייתי מרוצה
הכי חשוב זה להגיד לעצמך לא משנה מה אני עושה תמיד אבל תמיד להיות אמין ותמיד תמיד להיות נחוש, גם אם אתה אחרון גם אם אתה לא מצליח בכלום.
אנשים שמשכילים את זה מבינים גם שלכל גיבוש/יום סיירות יש סוף ושהסבל של הריצות והתיזוזים נגמר מתישהו ולכן אפשר לסיים את זה....
זה בכל מקרה דעתי האישית


ד"א אני מאמין שכל אחד עם כח רצון דרוש יכול לסיים כל גיבוש שיש

ממתי???
23 בנובמבר

שאני רואה את הדברים:

אתם טוחנים משפט שבא כתוצאה מגישה.

בזמן גיבוש, פעולה (שלא הייתי בה), כל מצב קיצוני שבו הגוף דורש להפסיק,
מה שקובע מה ייקרה - ההחלטה שכל אחד עושה עם עצמו.

כשאדם נמצא במצב קיצוני ביותר המתקרב לסף היכולת, התגובה האוטומאטית שלו תהיה - להפסיק!
בשלב הזה, נובעת השאלה של מה ייקרה במידה ואפסיק? אילו תוצאות זה יביא לי?
במידה ואותו אדם משוכנע שההפסקה של אותו מצב תגרום לכך שהוא לא יקבל את מה שהוא
רוצה - נוצר קונפליקט, מצב מאד מתוח שבו האדם שואל בעצם את עצמו - זה שווה את זה?

ככל שה"שאלה" תהיה גדולה יותר, ואני מניח שכולם מבינים למה הכוונה, כך הוא יזדקק לתשובה
גדולה בהרבה יותר - משמע, אם לאותו אדם קל יותר, נח יותר, יהיה לו קל יותר.

ישנם מקרים קיצוניים שבהם אדם בעל כושר נחות, עם כח רצון מטורף - יסיים את ה"חוויה" הזו,
בין אם היא רגעית, או הסדרה עצמה (הגיבוש, כל השאר..)
כמובן שייתכן המצב שאדם מסויים מתמוטט מקריסה כללית,
למרות רצונו - אין קשר ישיר בין מה שאתה רוצה ליכול,
אתה יכול לרצות מאד - וזה ייתן לך את היכולת. אולם, במידה ואתה עובר גבול היכולת, נגמר.
זה משאיר את השאלה - האם הוא יקבל את מה שהוא רצה?
את השאלה הזו - משאירים למבקרים, שזהו תפקידם וזה לא ענייננו מה דעתם, כי הם יודעים
מה הם רוצים.


זוהי דעתי האישית, כך אני רואה את הדברים.

לא ארוך, לא קצר
לא קשה, לא קל

ממתי???
23 בנובמבר

נראה לי שיש דוגמא טובה לכך לכח הרצון האנושי ולמערכת המנטלית בכללי...

אלוף הטור דה פרנס ניל ארמסטרונג...הבן אדם עבר מחלה נוראית כמו סרטן ובו בזמן המשיך להתאמן כי הוא ידע את המטרה שלו וידע למרות כל הכאב וכל מה שהוא עבר להמשיך להילחם גם על החיים שלו וגם ממשיך להתאמן כדי להשיג את המטרה...

אני אומר שממש ממש לא משנה מה רמת הכושר שלך אם תרצה אתה תעבור הכל וגם אם פיזית הגוף שלך כבר לא מסוגל לעקל את השוק הזה שאתה מעביר אותו...

אם אתם רוצים דוגמא למקרים שבהם הגוף עומד בתנאים פיזים קיצוניים והראש הוא הדבר היחיד שמשחק תקחו את הנזירים הטיבטים האלה האנשים האלה עושים דברים שמעבר ליכולתו של בן אדם ממוצע כמוני וכמוך...למשל :לעלות על פני הר מושלג בסופת שלגים לשבת בתוך מערה במשך יומיים בלי אוכל ושתיה בקור מקפיא... (כן יומיים בלי אוכל ושתיה ) וכל מה שהם עושים זה פשוט להתרכז בראש ומעבירים את הכאב


לגבי הגיבושים כאן בצבא שלנו...אני למשמל הייתי בגיבוש צוללות את המסע הארוך הראשון עברתי בעיקר בזכות הראש וראו את זה גם בזכות כל האנשים שפרשו שם ...איפשהו באמצע היום השני הבנתי שהיחידה הזאת כנראה לא בשבילי אבל אמרתי לעצמי שבכל זאת אני ינסה ויעבור את הגיבוש באמצע המתקן הסודי פרשתי... אני אומר שזה פשוט שלא היה לי את הרצון לעבור את הגיבוש כמו ביום הראשון ולכן פרשתי כי לא הכי רציתי להישאר....

בקיצור הכל בראש ! אפשר לעבור הכל אם רק רוצים נכון שזאת קלישאה אבל זאת האמת

ולאנס ארמסטרונג הוא דמות מופת שבהחלט ראויה לכבוד שמגיע לה.
אבל לפעמים, אם אתה לא בא מוכן, אפילו מעט פיזית הגוף שלא יתמוטט.

אתה שוכח שעוד לפני המחלה לאנס היה רוכב אופניים. זה לא שפתאום, אלא אחרי אימונים רבים.
לאט לאט התקדמות.
אם תבוא לא מוכן, הגוף שלך ישבר. במלוא מובן המילה.
לא חסרים סיפורים על שברי מאמץ בגלל שגוף לא היה רגיל למעמסה.

אז נכון, בראש הכול טוב, אבל הכאב הוא יותר ממוחשי ומעבר לכך אתה גם נדפק.
כך שאי אפשר לבוא חסר כל יכולת פיזית ולצפות שהכול יסתדר ככה פתאום.
לחוסן המנטלי יש חלק לא קטן, ואף גדול יותר, אבל צריך להיות מוכנים גם פיזית, למרות הכול.

בריצה רצו עם 20 קילו על הגב את הר שלמה הלוך חזור כשהם רטובים (מסרבל מאוד)
או אחד אחר שסחב את הבן אדם הכי סוס בצוות בדינות של עתלית (ומי שהיה שם יודע כמה הדיונות המקוללות האלה עמוקות)
אז כן זה הכל בראש נכון יכול להיות שתתעלף בדרך..רוב הסיכויים שלא..
בקשר למי שרשם על אסטמה.. בגלל זה מי שיש לו אסטמה לא עושה גיבושים...אבל בן אדם שרפואית הכל בסדר אצלו אין סיבה שלא יסיים גיבוש.. אני לא מדבר פה על טרטורים כמו שהיה במקרה של חייל דובדבן אני מדבר על גיבוש נטו שזה דבר שבהחלט אפשרי וניתן לביצוע צריך פשוט לא להישבר וככה זה בכל גיבוש
אני אקצין ואגיד שגם חייל עם כושר אפסי יכול לסיים גיבוש הוא יגיע לאפיס כוחות אבל יסיים תחשבו ככה... אם החיים שלכם היו תלויים בזה.. יענו המון משולהב היה אחריכם מחכה לעשות בכם שפטים לא הייתם מסיימים את ה16 ק"מ המחורבנים האלה?! אוהו כמו גדולים הייתם מסיימים!

זה אומר שהוא עדיין יעבור את הגיבוש ויתקבל?

אתה יודע שלא כל מי שמסיים גיבוש מתקבל... אבל גם אם הכושר שלך אפסי ועברת אז כולם מסתכלים עליך בתור אחד שעבר ורואים שאתה לא פראייר.. שמע יש גם תותחים שסיימו גיבושים ולא מתקבלים.. אתה יודע שההגיון נעצר אצל הש''ג בצבא לא? בסך הכל אחרי שאתה עובר גיבוש ולא משנה איזה- יש לך סיבה להיות גאה

שוב כושר לא ממש מעניין מישהו כושר זה דבר שאפשר לשפר...זה לא ממש מעניין מישהו עדיף לבוא עם כושר אבל לא בזה אתה נמדד
ולא זה מה שיהפוך אותך ללוחם טוב יותר...

לי זה לא קשה כי יש לי סיבולת מאוד גבוהה
אבל אם יש מישהו עם כושר אפסי והצליח לסיים גיבוש אז לדעתי יש לו סיבה להיות גאה אחושרמוטה
אתה יודע מה? כל מי שסיים גיבוש ולא משנה אם הוא עבר יש לו סיבה להיות גאה בעצמו אחי

וזה מהרבה נסיון בחיים
מי שכמוני ואומר לעצמו שהוא יתעלף לפני שהוא יעצור הוא יכול לעשות הכל
יש לי חברים שבקושי זזים והם סיימו את רוב הגיבושים שלפני הגיוס

כשמתכוונים לזה שהכל בראש לא מתכוונים שתבוא לגיבוש אם כושר של כוסית מבית ספר.. הכוונה היא שאותו בן אדם שדוגל במשפט הזה יכול לקום בבוקר ולקחת את עצמו לריצה בלי לוותר.. אותו בן אדם מציב לעצמו גבולות עוד לפני הגיבוש ואם הוא סומך על הראש הוא גם יחזק את המנטליות שלו בכך שימתח עוד ועוד קצת את קצה גבול היכולת.. אני ראיתי בתחרויות אנשים שהרימו את עצמם מכלום וסיימו 2.5 קילומטר שחייה בים גלי...הישג חסר תקדים... לנסות להביא ספרינט בעלייה אם אופניים שהארבע ראשי צורח לך שתפסיק כי הוא עוד שניה מתפוצץ ואתה מושך איתו עד הסוף....
אין כל ספק שהכל בראש... אבל גם את הראש צריך לאמן

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי BLACK MUSTANG כשמתכוונים לזה שהכל בראש לא מתכוונים שתבוא לגיבוש אם כושר של כוסית מבית ספר.. הכוונה היא שאותו בן אדם שדוגל במשפט הזה יכול לקום בבוקר ולקחת את עצמו לריצה בלי לוותר.. אותו בן אדם מציב לעצמו גבולות עוד לפני הגיבוש ואם הוא סומך על הראש הוא גם יחזק את המנטליות שלו בכך שימתח עוד ועוד קצת את קצה גבול היכולת.. אני ראיתי בתחרויות אנשים שהרימו את עצמם מכלום וסיימו 2.5 קילומטר שחייה בים גלי...הישג חסר תקדים... לנסות להביא ספרינט בעלייה אם אופניים שהארבע ראשי צורח לך שתפסיק כי הוא עוד שניה מתפוצץ ואתה מושך איתו עד הסוף.... אין כל ספק שהכל בראש... אבל גם את הראש צריך לאמן

אין תשובה יותר טובה מזאתת אחי!! צודק מילה במילהה
זאת הדרך היחידה! כשאתה מרגיש שאתה לא יכול יותר לרוץ.. תגביר את הקצב!!
כשעשית 50 שכיבות שמיכה וקשה לך.. תעשה עוד 50!!
תחשוב עם הראש.. ולא עם הגוף והשרירים תאמין לי שאם תפנים את זה אז השמיים הם הגבול..

בחלק מהמקומות בכלל לא מעניין אותם מה הכושר שלך - אלא מה אתה עושה כשאתה מתקרב למגבלות היכולת שלך. את הכושר ישפרו לך אחר כך, בצבא, באימונים.

אפשר להקביל את זה לתחרות קרב 10 באולימפיאדה - לאחר היום הראשון - ו-5 המקצועות הראשונים - הדרך הנכונה להסתכל על טבלת המובילים היא לא מי ראשון ומי אחרון, כיוון שלכל אחד יש את המקצועות החזקים שלו ובד"כ התוצאות מתאזנות ביום השני, בין המובילים לבין עצמם. לכן הדרך הנכונה לראות מי בכושר טוב - היא לבחון את התוצאות של כל אחד ביחס לשיאים האישיים שלו.

גם בגיבוש - לא אלה שהגיעו ראשונים ב-2000 מטר, או אפילו במסעות, הם אלה שיעברו בהכרח, ודאי שלא אלה שהגיעו אחרונים הם אלה שלא יתקבלו. פרישה באמצע - ולא משנה אם אתה בכושר של אלוף אולימפי או של סמרטוט, תפיל אותך בודאות (אא"כ מדובר בבעיה רפואית אובייקטיבית).

שהכלל בראש מי שבאמת אבל באמת רוצה לסיים את זה יסיים את זה נכון שצריך קצת אבל ממש קצת כושר כדי לעמוד בזמנים של הריצות אבל כדי לסיים צריך רק רצון והרבה !
כי לכולם אחרי שעתיים נגמר האוויר בריאות והם לא יכולים לנשום אז פה מתחיל הקטע המנטלי ..

הגיבוש מתחיל מתי שכולם כבר עייפים לא רק החלשים.
והכל באמת בראש למה למפקדים לא איכפת שמישהו סוס יהיה יותר אכפת להם שמישהו חלש אבל הוא עדיין סוחב אלונקה ועדיין עוזר.
אני גם הייתי בגיבוש חובלים ולא באתי מוכן וראו הייתי הכי חלש בצוות שלי הייתי מאחורי הצוות שלי באיזה 3 סיבובים במסע השני אבל התעמצתי לא הפסקתי לרוץ לא וויתרתי והמפקדים לא העיפו אותי למרות שהם העיפו אנשים אחרים. (יש מצב שזה גם בגלל שהייתי טוב ביום ים אז הם נתנו לא צאנס)
ודרך אגב בקשר לאנשים שלמעלה שהשוואו בין חובלים לטיס אז אני גם עשיתי את שניהם (וגם צוללות) וחובלים הוא הכי קשה מבחינה פיזית

הרוב בראש, קצת רצון טוב ואפשר לעשות הכל...
אני מכיר מישהו שעבר את אחד הגיבושים הקשים של צה"ל עם פלטפוס..וממש כואב לרוץ עם פלטפוס..

גם הגב התחתון כואב לי, אבל זה לא הפריע לי להיות בין הטובים ביום סיירות.
למרות הכאבים רצתי. ככה גם באימונים. אני מתעצל ללכת ולעשות מדרסים.אולי הגיע הזמן.

יפה שיש לך רצון....תעלה ותצליח!

בכל מקום שאתם מתגייסים ולא משנה לאן
תמיד אבל תמיד יתחילו איתכם מכושר 0!! ולכן לא חשוב אם יש לך כושר או לא העיקר תעשה את זה עם שיא הראעבק והאמינות ותקווה להצליח

ממתי???
23 בנובמבר

כשאתה רץ בספרינט עלייה של 40 מעלות מת מכאבים, ואחר כך מתכונן לעשות זאת שוב רק כי כמה ילדודס אמרו פה שאם סיימת כרגע ספירנט צא לעוד אחד ואם סיימת 600 שכיבות שמיכה תעשה עוד 600, אתה תמצא את עצמך במיון ולא בסיירת מטכ"ל. תזהרו עם הפתגמים המטומטמים האלה.

וכל העניין של הטירונות עם כושר 0 זה שטויות. יש לי חברים בטירונות חי"ר, תותחנים, צוללות. כן הריצה הראשונה היא 400 מטר לדוגמא. וכן גם בשביל ה400 האלה צריך כושר. אבל אחר כך עולים דראסטית וממשיכים לעלות. אדם בלי כושר יתקשה להתמודד עם העלייה הדראסטית ברמה. בשביל זה צריך בסיס מסויים! אותו בסיס שכנראה יש לכם אז אתם לא מבינים איך ירגיש מישהו שאין לו.

אחד הדברים האירוניים זה מלש"ב עם שברי מאמץ מייעץ לאחרים בקשר לפעילות ספורטיבית, ולצערי אני פוגש את זה פה לא מעט. הכי עצוב זה שאנשים נשמעים ומקשיבים.

אבל אתה בהחלט מדבר כמו אחד כזה...
אף אחד בצבא לא יתן לך לעשות משהו שהוא מעבר ליכולת שלך יש כללים מאוד מאוד ברורים ואם רואים שמשהו לא בסדר פשוט חודלים אותך...

ההתחלה היא מכושר אפסי והעלייה היא הדרגתית כי לאף אחד אין כוונה לדפוק לך תרגליים אחרי הכל הם מפסידים מזה גם..ברור שזה קשה כל פעם יותר ויותר אבל זה אפשרי עובדה שחברים שלך עודם חיים עימנו...ועדיין לא מת אף אחד מפעילות הגיונית שבוצעה כשאני מדבר על פעילות הגיונית אני לא מדבר על מסע בעומס חום או לרוץ את הארבל הלוך חזור או לא יודע מה...שעל זה אנשים נשפטו.

ושוב בצבא מתייחסים מאוד מאוד ברצינות לקטע של רפואה כל מי שהתלונן אצלנו על כאבים נבדק ועשו לו את הבדיקות המתאימות גם מי שלא התלונן וחשדו שקצת סוחב רגל נבדק.
וכולם חזרו לפעילות מלאה וחוץ מאחד שהורידו אותו מחזור לא העיפו אף אחד בגלל שברי מאמץ או כושר לקוי והיו לא מעט כאלה.
צה"ל מעדיף להשאיר חייל עם פוטנציאל הצלחה ביחידה מאשר להעיף אותו...

אגב גם אדם שמופסקת השתתפותו בגיבוש מסיבה רפואית זכאי לגיבוש חוזר...תאמין לי שאף מפקד לא רוצה על מצפונו איזה מלש"ב מת או במיון ויקפידו על כל פיפס שתעשה

בגיבושים אין שום דבר שהוא מעל ליכולותיך מבחינה פיזית...הכל בראש זה שקצת קשה וקצת נושמים מהר זה לא אומר שאתה עומד למות....
ולפני שתסיים את דרכך במיון יש עוד הרבה הרבה שלבים בדרך ותאמין לי שתרגיש שמשהו לא בסדר עם החייל... שוב אני מדבר פה על פעילויות חוקיות כמו מדסי"ם ומסעות לא על טרטורים שמהם כן מתים אנשים כי איזה מפקד חולה כוח רוצה להראות איזה גבר הוא...
אני אגיד לך יותר מזה בגיבוש שהיה לי מפקד נשפט והודח ואני מדגיש הודח מהקורס כי הוא טירטר אותנו בעומס חום.

וראיתי בן אדם ששקל 120 קילו שהלך לגיבוש צנחנים והוא בא עם כושר אפסי וחוץ מהזחילות הוא הגיע אחרון בכל האקטים היום אתה יכול למצוא אותו בצנחנים יוצא למכי"ם אוטוטו תאמין לי שאם הוא יכול אז כל אחד שיש לו פרופיל מתאים יכול אגב הוא רזה מלא לפני השירות ובמהלך השירות אבל עדיין.

לא אני לא מלש"ב.

אכן אף אחד לא מת מפעילות אבל כן אנשים ניזוקו לכל החיים. כן היו ויש שברי מאמץ. לדעתי 3 שנים של וואסח עם כומתה כזאת או אחרת לא שווים את הנזק שבצליעה, שבשבר המאמץ או גרוע מכך.

בצבא מתייחסים לקטע של הרפואה? תחזור לצבא תעשה 3 שנים ואז נראה מה תגיד. האטימות בעניין זה חוגגת ויש אלפי סיפורים על כך.

אתה טוען שמפקד לא יישן בלילה כי איזה מלש"ב בגללו נפצע בגיבוש? אתה באמת חושב שהמצפון יפריע לו? אתה טיפה תמים האמת...

וכן גם אני הכרתי איזה דוד של סבתא מצד הכלב של השכן שעבר גיבוש מארינס תוך שהוא שקל 650 ק"ג. מכאן להשליך על כולם?

אנשים ניזוקו לכל החיים סבבה תן לי שמות..אל תבוא פה בהצהרות ותפחיד לי פה את כולם אני היכרתי בן אדם אחד שנפצע באופן רציני ולכל החיים וזה בגלל מפקד מפגר ותאב כוח שהודח לאחר מכן דברים כאלה לא אמורים לקרות אבל זה כמו שתגיד לי לא לנסוע בכביש כי יש אנשים משוגעים שנוהגים בפראות...
אם אתה חושב שהפקודה שנתנו לך מסכנת אותך אתה תמיד יכול לקום ולסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל... ולרוץ הר עם משקל של 60 קילו על הגב הלוך חזור רק כי הוא העיז לעקוף את המפקד בריצה תחרותית זה פקודה בתי חוקית בעליל והוא נפל על הפקה של הברך והיא התרסקה היום הוא גובניק בגל המפקד הזה.
אבל זה מקרה בדיד מתוך מאות אלפים שעושים את המסלול הזה.

בצבא מתייחסים לקטע של הרפואה? תחזור לצבא תעשה 3 שנים ואז נראה מה תגיד. האטימות בעניין זה חוגגת ויש אלפי סיפורים על כך.

בצבא מתייחסים ועוד איזה ואני לא איזה מלש"ב שיקנה את הסיפורי סבתא שלך לא הייתה פעם אחת שביקשתי לראות רופא ונענתי בשלילה אף אחד לא ימנע ממך את זה אם אה מבקש רופא יתנו לך רופא!
יותר מזה לא ראיתי אחד שלא קיבל טיפול ראוי או חס וחלילה ניזוק בעקבות אטימות או מה שזה לא יהיה אם היו מקרים זה אולי לפני איזה 50 שנה שכל אחד רצה להראות כמה הוא חזק ולא צריך רופא היום מדיחים אותך מהיחידה אם אתה לא מדווח על בעיות! ואיימו עלינו יותר מפעם אחת שמי שיסתיר בעיות רפואיות פשוט יזרק! הקפיצו בגללי מרפאה שלמה ב3 לפנות בוקר כי במהלך האימונים בלילה עקץ אותי זהרון זה אנשים שהיו בבית כבר.. מישהי שאני מכיר קיבלה טיסה על חשבון הצבא כי היא נקעה תרגל באיזה מסע ורצו לשלוח אותה הבייתה הכי מהר לטיפולים חבר טוב שלי (זה שהודח בגלל שברי מאמץ) יצא משו כמו 8 פעמים מאילת לת"א וחזרה בשביל צילומים מיפוי עצמות וכל זה כדי לתת חוות דעת רפואית על השברים שלו..
עוד חבר שלי מהצוות שהייתה לו אלרגיה לשילוב של המים והאבק היה אצל המומחים הכי בכירים בארץ כדי שיאבחנו אם צריך להדיח אותו מהקורס לא כי הבן אדם לא היה מסוגל להיכנס למים...
גררו את זה חודשים עד שבסוף החליטו להדיח אותו וזה טופל בדרגים הכי בכים המפק"ץ שלי נלחם כדי להשאיר אותו ואפילו נתן לו את הטלפון הפרטי שלו (שזה הדבר הכי לא מקובל בעולם בקורס כזה) כדי שיעדכן אותו בקשר למצב הרפואי שלו

אתה טוען שמפקד לא יישן בלילה כי איזה מלש"ב בגללו נפצע בגיבוש? אתה באמת חושב שהמצפון יפריע לו? אתה טיפה תמים האמת...

תפסיק לבלבל תמוח טוב?! אם מישהו יגיע למיון אז כן זה יפריע לאותו מפקד חלאס לכתוב שטויות ואני אומר לך שמשיחה עם האנשים שהעבירו לי את הגיבוש לא רק שהיה אכפת להם ומאוד שלא ניפצע הם אמרו שכל תיזוז וכל טבילה כאב להם בלב מה לעשות מפקד מפקד אבל בסופו של דבר בן אדם.
וכן אכפת להם מאוד כי אם תשים את עצמך במקומם גם אתה לא תרצה לגרום לזה שמישהו ילך למיון בגללך..חוץ מזה שזה גם החובה שלהם אם הם ימצאו אשמים ברשלנות זה משפט וכבר אמרתי...מישהו שטירטר אותנו בעומס חום נזרק מהקורס אז כן מתייחסים לזה ברצינות
כל מד"ס כל מסע כל תיזוז אמור להיות מאושר ע"י מאמני כושר של וינגייט ורופאים זה עד כדי כך מפורט שלכל אחד יש גרף אישי (אצלי למשל בבה"ד בחיפה היה גרף שלי) שבו היה כתוב על כל אחד כמה הוא צריך לעשות במסע נניח.. באמצע המסע ההינו עוצרים ואנשים שנניח חזרו מפציעה או לא יודע מה ונקראים "סרגליסטים" היו מסיימים את המסע באמצע כדי לא להעמיס להם על הגוף

וכן גם אני הכרתי איזה דוד של סבתא מצד הכלב של השכן שעבר גיבוש מארינס תוך שהוא שקל 650 ק"ג. מכאן להשליך על כולם?

כן אפשר להשליך על כולם אם בן אדם בכושר אפסי עם נתונים כמו שלו הצליח כל אחד יכול להצליח אני לא מדבר איתך על לסיים גיבוש אני מדבר איתך על לעבור אותו כי כושר זה לא מה שהם מחפשים והכושר שם הוא לא ברמה בלתי אפשרית ואני עדיין לא שמעתי על מישהו שהובהל למיון בגלל גיבוש או משו כזה למעט התייבשות או נפילות ודברים כאלה שזה כבר לא משו שאפשר לשלוט בו...

"בצבא מתייחסים ועוד איזה ואני לא איזה מלש"ב שיקנה את הסיפורי סבתא שלך"
קבל ידידי:
"במהלך שירותי התלוננתי מספר פעמים בפני רופא היחידה על כאבי בטן, סחרחורות והתעלפויות. מהרופאים ביחידה קיבלתי את התשובה התמוהה: "לך לנוח, זה יעבור".

במהלך אחד הימים, בעת ששהיתי בחופשה מהצבא, התעלפתי ברחוב ואיבדתי הכרה. למזלי עוברי אורח הזמינו אמבולנס שפינה אותי לבית החולים סורוקה בבאר שבע. בבדיקה שערכו לי אבחנו הרופאים דימום פנימי בדרכי העיכול, ותוצאות הבדיקה הראו רמת המוגלובין 7.

לאחר אשפוז של שבוע שוחררתי הביתה. שלושה ימים לאחר שחרורי החמיר מצבי ושוב אושפזתי במחלקה לטיפול נמרץ במצב קשה. שם קיבלתי שבע מנות דם עד ההתאוששות. לאחר מספר שעות נלקחתי לניתוח כיב-קיבה.

בר"מ 2 הצבא כבר הוריד לי את הפרופיל ל-24. לאחר שנה בגימלים שוחררתי מהצבא, שנה וחצי לפני תום השירות שלי.

מתחקיר שעשיתי הסתבר לי כי אינני היחיד בעיר ששוחרר מיד כשהתגלתה אצלו מחלה. א.א, גם הוא חייל מדימונה, עבר תרומת דם תמימה במהלכה התגלתה מחלת Hapititis C - צהבת זיהומית בכבד. בעקבות הגילוי הוחלט בצה"ל לשחררו משירות. בצבא נטען שהמחלה קשורה לארץ מולדתו של ארטן. ואנו שואלים, האם בבדיקות לפני הגיוס לא גילו את המחלה? ואם לא, אז מדוע? ולמה צה"ל מתנער ובורח מאחריות?"

"חיילת בשם ש.נ, גם היא תושבת דימונה, שמעט אחרי סוף הטירונות והתחלת קורס סמב"ציות החלה לחוש שלא בטוב. שירז פנתה בתחילה לטיפול בחר"פ (מרפאה צבאית), שם נאמר לה שמדובר במשהו ויראלי ושהיא צריכה לנוח.

שירז המשיכה לחוש ברע, אך חוסר ההתייחסות מצד הצבא עמד בעינו. אז היא החליטה לפנות שוב לחר"פ בבאר שבע. במהלך סוף השבוע מצב בריאותה של שירז הדרדר ובבדיקות בבית החולים אובחן שזהו זיהום בכבד ובמערכות נוספות בגוף. בנוסף לזיהום התגלה ערך סוכר של 380. בעקבות גילויים אלו אושפזה שירז כעשרה ימים בבית החולים סורוקה בבאר שבע, מתוכם יומיים בטיפול נמרץ. כיום מאובחנת שירז כחולת סכרת ומטופלת באינסולין.

שירז הספיקה לשרת בצה"ל רק חודש וחצי לפני שהיא נזרקה לאזרחות, בלי כל תמיכה מהצבא."

"הסיפור האחרון הוא של צ.א, חייל נוסף בן דימונה, שבמהלך שירותו הצבאי בגדוד 202 של יחידת הצנחנים נפל ושבר את ידו. השבר של צחי לא נרפא. הוא הגיע לועדות רפואיות עם הצילומים של היד, בהם נראה שהשבר עדיין קיים, אך הצבא קבע שמדובר רק באחוז אחד של נכות ולא העניק לו פיצוי כלשהו.

צחי שוחרר מהצבא כעבור ארבעה חודשים בלבד. הוא מספר שבחורף הוא סובל מכאבים חזקים במיוחד ביד. הוא מתקומם על שנזרק מן השרות לאחר שנפגע."

ביקשת שם אחד קיבלת שלושה.

אם צה"ל היה טוב אליך ידידי, זה לא אומר שהוא טוב לכולם. או שזה אומר שפשוט לא שירתת מספיק.

שאף אחד מהם לא נפגע עקב פעילות אימונים או משהו כזה...
לא אמרתי שהכל אוטופי.. וגם הרופאים המפגרים של צריפין שלחו אותי לאילת עם 40 חום והקאות... אבל ביחידה לא נתנו לי להתאמן ככה!
והסיבה לזה היא מאוד מאוד פשוטה..יש לך היום המון מתחזים ואנשים שבאים לרופא ומחרטטים לו בשביל גימלי"ם ומה לעשות שאתה שילמת את המחיר וגם אני...אבל אני אומר שוב אף אחד לא היה נותן לך לרוץ או משו כזה אם היית מתלונן על סחרחורת או משו כזה.

זה שהם מתנערים מאחריות כמו במקרה עם השייטת וכ"ו זה לא חדש ולא מהיום אבל אף אחד לא רוצה על מצפונו שחייל התמוטט לו במהלך אימון כי אז זה מצ"ח במקום וכל תזוזה שאתה עושה זה כתוב ומסומן אצלהם..

ממש אין לי כוח להתחיל לקרוא את כל התגובות.

אני יכול לומר לך שהלכתי לגיבוש יחטיות...והמצב גופני שלי לא היה משהו...וניפצעתי....עד עכשיו בטירונות יש לי בעיות עם הרגל.

מה שקרה זה שסחבתי יותר מדיי את הרגל בגיבוש והמשכתי והמשכתי אפילו שצלעתי....בעע

אבל עם הזמן בטירונות אתה עובר דברים שלא חשבת שאתה מסוגל לעבור וככה אתה מכושל,פעם חשבת שאתה מסוגל לרוץ עשרות קילומטרים שאתה כולכך מסטול ועוד שנייה מיתעלף ?!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מניסיון אני אומר לך, למשל בבר אור האחרון שעשיתי כל שריר בגוף שלי כאב אבל פשוט התאלמתי מהכאב אמרתי לעצמי שאני יסיים עם שיפור וככה זה היה ושיפרתי בדקה ו20 שניות

חופ"ל טירונים במיל'

תראו ברור שצריך קצת מעל כושר בסיסי, כושר שיאפשר לך להתמודד עם עצמך טוב יותר בתיזוזים של הגיבוש...

וכשאומרים להתמודד עם עצמך מתכוונים למנטליות שלך ולזה שאתה מגיע לנקודה שבה אתה רוצה להפסיק שאתה "חושב" שאתה לא יכול- חלק מהאנשים יפרשו כשיגיעו לנקודה הזאת, וחלק אחר ימשיך.
פה הכל בראש.

בן אדם בלי כושר, הנקודה הזאת שהוא ירגיש שהוא לא יכול יותר תבוא לו מוקדם יותר
בן אדם עם כושר טוב הנקודה הזאת תבוא לו הרבה יותר מאוחר ולכן יהיה לו יותר קל לסיים את הגיבוש.

לא טוב להגיד לאחד שלקראת גיבוש ש.. הכל בראש.
אם הוא יחשוב באמת ככה שהכל בראש ולא יתאמן כמו שצריך בצורה מסודרת לפני הגיבוש הוא יגיע לנקודה הזאת של השבירה מאוד מוקדם, לפני הגיבוש הוא יכנס לשאננות ויגיד לעצמו "אני לא פורש ויהיה מה שיהיה אין מצב אני פורש!" אחרי 10 דקות של תיזוזים אין לו אוויר לנשום...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לאנשים סוסים יש יכולת ביצוע גבוהה יותר (הכוונה לכושר גבוה יותר) אך עד כמה הם מביאים את זה לביטויי זה כבר בראש, אותו דבר לגבי אנשים פחות סוסים, הם יכולים לתת מעצמם הרבה מאוד ועלידי כך לגבור על איזה סוס שלא מיצא את היכולות הפיזיות שלו למקסימום. בקיצור, תהיו כמה שיותר בכושר ותהיו חזקים בראש ובעמדה שלכם בלי לוותר לעצמכם , :}