שנתיים אחרי המחאה האזרחית שזכתה לתמיכה בכל העולם, ויומיים לפני הבחירות בישראל, ילכו תושבי אוקראינה להצביע שוב בבחירות דמוקרטיות וחופשיות, מתוך מטרה להמשיך ולהוכיח כי הכוח הוא אכן בידי העם, אולם רק במידה והעם בוחר לעשות בו שימוש. </B>הבחירות בבלארוס, בהן נבחר להמשיך לכהן הנשיא האוטוריטארי אלכסנדר לוקשנקו, מהוות תזכורת חשובה לתושבי רפובליקה סובייטית אחרת לשעבר, שעד לפני שנתיים נשלטה בידי דיקטטור משלה.

בשנת 2004, הודיע המנהיג הוותיק, ליאוניד קוצ'מה, כי הוא פורש מהנהגת אוקראינה. כיורש, הוא סימן את ויקטור ינוקוביץ', המועמד שהיה מועדף גם על מוסקבה. יריבו העיקרי של ינוקוביץ' בבחירות, פוליטיקאי פופולארי ובעל נטיות פרו-מערביות בשם ויקטור יושצ'נקו, הצליח להוות תחרות אמיתית לינוקוביץ', תחרות שמשמעותה הייתה שינוי באוריינטציה הפוליטית באוקראינה ומעבר ממדינה פרו-רוסית למדינה פרו-מערבית.

מערכת הבחירות עברה לפסים מלוכלכים, שלא לומר חשוכים- יושצ'נקו הורעל בעזרת דיוקסין ופניו הושחתו ללא הכר. הוא היה מאושפז חלק מהקמפיין והיה קרוב למות.

בבחירות שנערכו ב-21 בנובמבר, ניצח ינוקוביץ' בהפרש של שלושה אחוזים, אך תוצאות הבחירות הוכרזו כשקריות ומזויפות, עת יצאו המוני אוקראינים לרחובות לבושים בצבע הדומיננטי בקמפיין של יושצ'נקו, הצבע הכתום (לימים היוו השראה למתנגדי תוכנית הנסיגה מעזה שבחרו בצבע הכתום כסמל למאבקם).

המחאה האזרחית באוקראינה, שלא נראתה כמוה זה שנים, זכתה לסיקור ותמיכה בעולם כולו, עד שהוחלט לערוך סיבוב בחירות נוסף ב-26 בדצמבר, בו ניצח יושצ'נקו בהפרש של שמונה אחוזים.

לאחר השבעתו לנשיא אוקראינה, נערכו שינויים בחוקה באשר לשיטת הבחירה וכיום היא די דומה לשיטה הישראלית- בחירות ארציות-יחסיות עם אחוז חסימה העומד על 3 אחוזים. ההבדל המרכזי הוא שאוקראינה היא בעלת משטר נשיאותי. שינויים אחרים בחוקה נגעו להעברת סמכויות ממוסד הנשיאות החזק לפרלמנט ובכך זכתה הדמוקרטיה באוקראינה לחיזוק משמעותי.

באוגוסט 2005, פיטר יושצ'נקו את ממשלתו בראשות בת בריתו יוליה טימושנקו בשל חשד לשחיתויות. הבחירות באוקראינה לפרלמנט ולנשיאות נערכות במועדים שונים- הבחירות לפרלמנט הנוכחי נערכו לפני 4 שנים ובכך משלים הפרלמנט קדנציה מלאה.

עוד-
http://www.sikurmemukad.com/sikurim...ns/ukraine.html