מי שחושב/ת שהיא או הוא יודע/ת
שיאיר או תאיר את עיננו.....

אמרו לי שאני ממש עצלן ושאני לא יכול להכחיש את זה.
אז שתדעו שאני יכול גם יכול להכחיש את זה........
........אבל אין לי כח..............................

שאלה באמת טובה ....

אני אנסה לענות.
אני חושבת שהרבה יותר מתחברים לעצב בעולמנו,
וייתכן שאנשים מקבלים "מוזה" רק לאחר חוויה כואבת.

אבל למה ?
אולי זה מראה שאנחנו גלותיים ....

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

באופן אישי אני מרגישה צורך לכתוב רק כשאני עצובה/ מאוהבת/ משו שונה ומיוחד קורה לי בחיים...
תחשוב שאם לא היה קורה לך כלום לא היה לך על מה לכתוב....

ד"א כשעצובים יוצאים השירים הכי טובים כי הם הכי נוגעים....

נגיד שהיה לך יום מרתק ומהנה ממש.....
כשתעברי ברחוב ליד קבצן לא תרצי לתת לו כמה שקלים שגם לו יהיה יום שמח?
אפשר לתת הרבה דוגמאות אבל זה לא הקטע.....
גם במקרה כזה למה לא ליצור שיר שמח? לא שיר יומולדת וכאלה אבל שיר עם מילים שמחות? או מילים מחזקות, מילים שנוסכות (נראה לי שככה כותבים) בך אומץ להמשיך ולא גורמות לך להיות עצובה?
אני מדבר פה על מילים בלבד... כמובן שיש מנגינות עצובות וכאלו שנוגעות בלב אבל גם אלו, עם המילים ה.....שמחות והמחזקות, פשוט יתחברו לנשמה ע"י המוסיקה......
----------------------------------------------------------------------------------------------------

ממה שאת אומרת אני מבין שלדעתך רוב העולם בעצם עצוב? זה נוגע בך כי יש חיבור לעצב שבך.....
לא מתחברים לדברים שאין חיבור בינם. (לדעתי).

אז אולי הרבה אנשים כותבים על דברים עצובים כי הם בעצם עצובים? כי זה המצב שבו רוב העולם נמצא?

אם זה ככה אז לדעתי, בקשר לזה, לאנשים הרבה יותר קל להתחבר לעצב, בעצם לכל דבר שלילי. לכל דבר שהוא חיובי צריך להתאמץ.... אפילו לסדר חדר צריך הרבה יותר מאמץ מאשר לבלגן אותו!!!
להיות עצוב זה פשוט להיות אבל להיות שמח לעיתים זה לעבוד על זה ולהתגבר אז לכן בגלל שקל להיות עצובים ואנשים לא מתגברים על העצבות מהר...הם מספיקים להתבטא בעודם עצובים....ויוצא להם משו עצוב....שנוגע בכולם כי גם הם עצובים....

אמרו לי שאני ממש עצלן ושאני לא יכול להכחיש את זה.
אז שתדעו שאני יכול גם יכול להכחיש את זה........
........אבל אין לי כח..............................

אני לא חושבת ככה. אני אומרת שכשאתה שמח זה לא מעורר רגש שרוצים לכתוב כי זה לא מיוחד או מעניין. כשקורה לך משהו עצוב אתה רוצה לספר את זה למישהו ולא תמיד יש את האדם הזה שאפשר לספר לו או שפשוט לא רוצים לספר למישהו ולכן בא הצורך הזה לספר אבל לא לספר....- מכן באה הכתיבה (לפחות שלי)...

לעומת זאת כמשהו שמח קורה לך אתה ישר רץ לספר למשהו (אני עושה את זה) כי רוצים לשתף את כל העולם ולא בא הצורך לכתוב כי כולם כבר יודעים...

אבל זה לא תמיד נכון... אני גם כותבת שירים שמחים... טוב נו.... רק קצת...חחח

מה שחשוב במה שכתבת זה שזהו חלק ניכר מהשירה, ולא כתבת שאין שירה שמחה.

תראה, רוב הפעמים שיש לך מוזה קורים בסערת רגשות, אם אתה מבולבל, אם מישהו שקרוב לך נפגע, אם אתה מאוכזב מהעולם ואם משהו פגע בך. כאשר אתה שמח, הצורך לכתוב לא תמיד כזה חזק, כי יום טוב מספיק בכדי לצרוך כתיבה מאושרת צריך להיות יום עם עלאה במשכורת, ציון טוב בלימודים ופגישת בת זוג בשביל שהשמחה והאהבה תפרוץ עד הגג.

עוד דבר, שירה שמחה לרוב לא על סתם דברים שקורים במשך היום. הרי אם קיבלת עלאה במשכורת, לא תלך לכתוב 'העולם נפלא, העולם מקסים, קיבלתי העלאה ואני כבר לא עני' או אנערף... לרוב שירה שמחה באה מאהבה. כשאתה מאוהב עד מעל לראש, ורוצה לצעוק לכל העולם כמה אתה מאוהב, אתה מתחיל לזמזם שיר שמח, אפילו סתם מנגינה, ולפעמים פתאום זורם לך משפט כמו 'הכוכבים הם כמו עינייך הפריחה היא בשבילך, השמש מחייכת גם כשאת יושבת לבדך' {סתם זרקתי, באמת},

המוח של האדם עובד בצורה מאוד מוזרה. מכיר את המושג 'אהבה עיוורת', מסתבר שיש גם הגדרה ביולוגית לעניין, מסתבר שכאשר טוב לנו הגוף מפריש הורמונים למוח שכביכול מעוורים אותנו, נותנים לנו מעין סם, סם האהבה שמשאיר אותך מרחף עד שהוא נגמר ומתמוסס. וזה השלב שבו מתחילים לגלות דברים על הבני זוג, דברים שמעבר ל'וואי היא מושלמת'.

כך גם כשאנחנו עצובים, המוח לרוב מתחבר עם הלב, ואתה מתחיל להרגיש עיקצוצים כואבים בבטן, והשיחרור של הדמעות, כמו מביאים לך מהתת מודע את כל הדברים שאתה רוצה ומנסה להדחיק, ובנקודה הזו אתה נשבר. לצערנו הרב, יותר קל לשבור רוחו של אדם מאשר לשמח אותו. אז מה הפלא שיש יותר שירים עצובים?...

ועוד מתפלאים שהעולם שיכור, הרי יין משמח לבב אנוש

מקווה שלא רק חפרתי אלא גם נתתי פרספקטיבה חדשה לשאלה שלך.

תות

לדעתי מי שאומר על אחרים שהם חופרים זה בגלל שאצלם יש משו סתום שצריך ממש לחפור כדי להגיע אליהם......

אז בקשר למה שאמרת......

נתת דוגמה שמחה די עלובה.... זה כמו שאני אגיד שמישו רושם על משו עצוב כמו: נפלתי היום על שיח קוצים אני לא חושב שזה היה נעים....(כן רואים ת'איכות)

יש דברים אחרים חוץ משמחה..... אפשר לכתוב על חלומות ופנטזיות של אנשים כמו השיר אשליות שדי מתאר את הקטע....... אפשר לכתוב על מקומות שהולכים בהם כמו רח' האגס אחד של אהוד בנאי...... ושירים אחרים שלו וגם כמו מאיר אריאל.....

ואני אישית תוהה..... כמה שירים מתוך כל השירים שאנשים כותבים הם באמת על מקרה שקרה באמת..... אני לא חושב שאין..... כמעט כל אחד אם לא כולם כותבים על משו עצוב אבל כשאנחנו כבר עוברים לשירים בקצב של שיר כל כמה ימים או משו כזה כבר לא כותבים שירים על מקרים אמיתיים אלא סתם לפי המודה..... וכנראה אנשים חןתר עצובים מאשר שמחים.

וגם כל השירים לא חייבים להיות על אהבה....... אם היה מגיע רובוט או חייזר שלא מכיר את העולם שלנו והיה קורא ומקשיב לשירים הוא היה אומר מזל שאני עצמי ולא כמוהם..... למה להיות עצוב? ואהבה? זה נראה כמו סבל אחד גדול אז........

אני אישית מתחבר יותר למוסיקה מאשר למילים....... מילים זה דבר מצומצם ומוסיקה לא.... מילים אפשר לתאר ומוסיקה אפשר לנסות לתאר אבל שום תאור לא יסביר באמת את מה שהנשמה חשה כששומעים מוסיקה יפה.......

אמרו לי שאני ממש עצלן ושאני לא יכול להכחיש את זה.
אז שתדעו שאני יכול גם יכול להכחיש את זה........
........אבל אין לי כח..............................

תראה בקשר לדוגמאות שנתתי, זה היה מהדמיון לרגע, לא רציני. אבל לאדם מאוד קשה לתאר שמחה.

תחפש שירים לשמחה, תעשה נסיון קטן, קח דף ותכתוב עשרה מילים שמתארים שמחה. ואז תקח סתם אירוע, נאמר פגישה של חבר קרוב. ותנסה להכניס את המילים האלו...

מאוד קשה לתאר שמחה אחרת מ 'הייתי שמח'.

עצב הוא רגש שמשתלט על הגוף, שקשה מאוד לשנות, שאתה לא יכול להתנתק ממנו ונכנס לך למחשבות. כאשר אתה מנסה לתאר את התחושה שלך כשאתה עצוב, יש לך מליוני דרכים, גם אם תשתמש במליון נוסחים של עצב, עדיין השיר לא יצא עצוב אם לא באמת היית במצב עצוב.

וזה גם מתקשר לנושא שדיברת עליו -אירועים שלא באמת קרו. המורה שלי לסיפרות בדיוק היום דיברה איתנו על זה, 'איך באמת את יודעת שהיצירה ראויה, שהכותב כתב על מציאות שלו, ובכלל - איך את יודעת אם היצירה איכותית'? - המורה שלי השיבה בצורה הטובה ביותר 'אתה פשוט מרגיש'.
כאשר אתה קורא שיר, אם הוא נראה לך פלצני וחסר רגישות, אז כנראה שהיוצר לא באמת כתב מהלב, או שהוא לא יוצר בנשמתו ורק פרק עול מהלב. כשאתה באמת קורא שיר של משורר, שיר קינה, אתה יכול להרגיש בכל איבר בגופך את הכאב מתפשט ומתרכז בבטן.

ואתה טועה בקשר למוזיקה.
למוזיקה יש רגש, ומה שאנחנו שומעים במוזיקה, זה בד"כ הרגש.

מה זה אופרה? אופרה זו מוזיקה בפני עצמה, גם אם אתה לא מבין שום מילה, מהטון אתה מבין מה קורה לאדם ששר זאת ועל מה זה.

תנסה להקשיב למוזיקה בלי מילים, ולהחליט האם זו מוזיקה שמקורה היא שמחה או עצב, לרוב לא תוכל לזהות בדיוק כי מוזיקת הרוק כיום היא בעיקר תופים גיטרות והמילים עושות את ההבדל, אבל שים לב לטונים המשתנים, ומתי הם משתנים ובאיזה הדרגה... אתה תראה לבד ותבין את הכוונה.

המשך לילה נפלא.

תות

דבר ראשון: מוסיקה לא מסתכמת ברוק!! יש המון ז'אנרים.....

דבר שני: ציטוט מהתגובה הקודמת שלי: "אבל שום תאור לא יסביר באמת את מה שהנשמה חשה כששומעים מוסיקה יפה.......". מילה נרדפת ל-"חשה" זה מרגישה..... אני כן חושב שאפשר לחוש את הרגש במוסיקה. ואת סותרת את עצמך כי אמרת אחר כך אמרת שאני לא אוכל להבדיל.... או שאולי התכוונת שאני מרגיש שהמוסיקה יפה ומרגשת אבל יהיה לי קשה לזהות אם היא שמחה או עצובה......?
בכל מקרה אם כך חשבת אז אמרת פחות או יותר מה שאני עצמי אמרתי...... ואני אביא זאת בציטוט הידוע: "ומוסיקה אפשר לנסות לתאר אבל שום תאור לא יסביר באמת את מה שהנשמה חשה כששומעים מוסיקה יפה......." הנשמה חשה שהמוסיקה יפה אבל קשה לתאר את זה..... ולדעתי זה בגלל שקיים אצלנו חייץ גדול בין הגוף והמוח- לנשמה....

דבר שלישי:לדעתי הרמוניה של כלי נגינה פחות מבטאת את הרגש שבמוסיקה... אבל בכלי יחיד אפשר יותר לשמוע.... למשל כינור... כלי שממש שומעים אם הוא עצוב או שמח.......גם פסנתר הוא לא רע בזה וכלי נשיפה אפילו יותר...... (רובם)

דבר רביעי: שמת לב לזה שהמורות שלך מדברות בקשר לתגובות פה בפורומים? .למחשבה....

מקווה שהבהרתי.....

אמרו לי שאני ממש עצלן ושאני לא יכול להכחיש את זה.
אז שתדעו שאני יכול גם יכול להכחיש את זה........
........אבל אין לי כח..............................