15-12-2004, 20:29
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.12.03
הודעות: 4,222
|
|
יש לי סיפור אחד מני רבים בקשר לסבא שלי שקרה בזמן מלחמת העולם השנייה שהוא סיפר לי לפני מספר שבועות:
יום אחד הנאצים ממש התקרבו לצבא הרוסי (הוא היה בצבא הרוסי), ממש 100-150 מטרים מהם, והוא פיקד על החייל שלידו לרוץ ולהודיע איפה הארטילריה הגרמנית כדי שיפוצצו אותה. הגרמנים ראו את התנועה של החייל, ופיצצו אותו מידית. סבא שלי ראה את החייל עף מת באוויר, ונפצע בעצמו. פגע לו כדור ברגל השמאלית - בדיוק דרך המימיה (בפעם אחרת ירו לו בלב, ובגלל שהמשקפת שלו הייתה תלויה שם, הוא שרד). אם המימיה לא הייתה שם, אני כנראה לא הייתי נולד (הרגל השמאלית קרובה מאוד למקום הרגיש של הרגל לידיעתכם). בכל אופן, הוא דימם מאוד, ורק בזכות ה שהוא ראה את הקסדה שלו על האדמה הוא הבין שהוא לא מת. רצו אליו הרופאים הרוסים, וקשרו לו את הרגליים, ושמו אותו על אלונקה. הם רצו קצת, ושמו לב שהגרמנים קרבים מרגע לרגע. הם הניחו אותו עם האלונקה על האדמה, ואמרו לו שהם תיכף חוזרים. סבא שלי הבין שהם כבר לא יחזרו, וניסה לקום, אבל הרגליים שלו היו קשורות (ובל נשכח שאחת הרגליים שלו לא מתפקדת). הוא פרם בקושי את הקשירה, הוציא את האקדח הרזרבי (לא היה לו רובה כי הוא היה מפקד או משהו כזה, והאקדח הקודם נשאר מאחור) והחליט לברוח וליות לאחור מדי פעם, וכיוון שהוא ידע מה יעשו וכשהם יגלו שהוא יהודי (זוכרים את השאלה בהודעה הראשונה?), הוא החליט לירות בעצמו בכדור האחרון. הוא התחיל לקפוץ על רגל אחת, ולירות מדי פעם לאחור (זה שיעשע את הנאצים לראות מישהו קופץ על רגל אחת, מדמם בקצב עצום, והעדיפו להשיג אותו מאשר לירות בו). בסופו של דבר, הוא הגיע לסירה, ומשם לקחו אותו למרפאה.
במרפאה הוציאו לו את הקליע, אך לאחר שנה, עדיין בזמן המלחמה, הוא התאשפז בעקבות כאבים ברגל, ואז הוציאו לו את העור הרקוב שנדחף יחד עם הקליע.
זה רק סיפור אחד שירו בו, סה"כ יש לו בערך עוד 8 סיפורים כאלה (פגעו בו הרבה כדורים, רסיסים - פגעו בו רסיסים של פצצה בראש והוא לא יכל לדבר במשך כמה זמן, ובפעם אחרת פגעו בו רסיסים ברגליים, ועד היום יש לו מין סימן מאוד גדול של מין שטף דם על הרגל השמאלית, פצצות - אחת מהן גרמה לו להתחרש חלקית באוזן אחת, וכו').
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
