פרשה אפלה נתקלתי בה רק לאחרונה:

המקור: http://www.macom.org.il/todaa-worning.asp

ויש עוד חומר רב על ארגון "צבי מגדל" בארגנטינה -
לקריאה באנגלית - http://www.theawarenesscenter.org/ZwiMigdal.html


החומר המקוצר בעברית :

עד 1914 מרכזי סחר בנשים בדרום-אמריקה התמקדו בבואנוס-איירס - ארגנטינה ובמונטה-וידאו - אורוגואי. בשנת 1897 - על פי דו"ח של הקונסול השוויצרי בבואנוס-איירס דווח כי סוחרי הנשים היו בעיקר יהודים פולנים. על פי אותו דו"ח מקור %40 מהזונות הוא פולניה, %15 מרוסיה, %11 מאיטליה, %10 אוסטריה הונגריה, %5 מצרפת, %4 מאנגליה, %3 ספרד, ו3%- ארגנטינה. וינה ובודפסט היו מרכזי סחר בנשים באירופה. נשים אירופאיות ובעיקר יהודיות מבוהמיה, הונגריה וגליציה נלקחו לטרייסטה וגנואה ומשם נשלחו לנמלים בכל העולם. בוינה היו קיימות כ180- סוכנויות שינוע לזונות כאשר ברשותם נשים מוכנות להפלגה לכל יעד בכל רגע נתון. גם האימפריה הרוסית היוותה ארץ מקור. בעיקר דרך אודסה - הזונות היהודיות מוצאן היה מהקווקז, וורשה, קייב, פטרוב וקליש והן נשלחו לבתי-בושת בארצות שונות. מרכז יעד ענק היה נמל אלכסנדריה במצריים לשם נשלחו נשים ממזרח אירופה. %75 מתוכן היו אוסטרו-הונגריות,רומניות, יהודיות, רוסיות, יווניות. ידוע שחלק נכבד מאותן נשים שהגיעו לגדות הנילוס יועדו למלא את ההרמונות ובתי-הבושת של האימפריה העותומנית. לאלכסנדריה, ששימשה כבורסה של שוק הנשים הגיעו סוחרי נשים כדי לרכוש סחורה למילוי בתי הבושת בבומביי (הודו) ונמלים בסין. ועדה מצרית שחקרה את התופעה ציינה כי הנתיב של הנשים הנסחרות כלל את "אירופה, אלכסנדריה או קהיר, פורט סעיד, בומביי, קולומבו, סינגפור, סייגון, הונג-קונג, ושנחאי וחזרה." בתקופה של מלחמת הבורים אזור טרנסבל בדרום אפריקה הפך לאזור יעד עיקרי: אלפי נשים אירופאיות כולל מספר גדול של נשים צרפתיות, יצאו לעבר קייפ-טאון כדי לספק את הביקוש של חיילים בריטיים. גם יוהנסבורג הייתה מרכז מסחר בנשים.

בשנת 1899 חל שינוי מהותי במערכת הזנות בדרום-אמריקה. במונטה-וידאו בוטל האזור המיוחד של בתי-הבושת והחל מינואר 1904 סגרה עיריית בואנוס-איירס את בתי-הבושת הגדולים ואיפשרה רק קיום של בתי-בושת קטנים עד שלוש נשים בבית. היה פה ניסיון פשרה בין הרוח האבוליסיוניסטית והלחץ של הסרסורים. הסרסורים הארגנטינאים הבינו שעליהם להתאחד. החל מ1906- הם הקימו עמותה לעזרה הדדית בשם "ורסוביה ("וורשה")". מתוך עמותה זו הוקמו שני ארגונים נפרדים ומאד חשובים. ה- "צבי מגדל" (השם האמיתי היה בעברית) וה- "אשכנזים" ("ASQUENASUM"). ארגונים אלו היו בעלי כוח פוליטי וכלכלי והשפיעו על המערכת הפוליטית, על המשטרה ועל מקבלי ההחלטות. כדי לקבל הגנה ולהמשיך לפעול היו הסרסורים חייבים להירשם באחד מהארגונים ולא - לא קיבלו אישור לעסקיהם. הארגונים הסדירו את כל מערכת הסחר: קניה, מכירה, ורוטציה של הנשים מבית-בושת לבית-בושת, פיצויים לחברים שנשארו תקופה ללא נשים וכמובן דמי לא יחרץ לשלטונות וקניית מצפון נקי. לארגונים היו בתי-כנסת ובתי-קברות משלהם. על פי דו"ח צרפתי שנכתב בבואנוס-איירס הפעילו ה- "מגדל" באותה תקופה כ1000- בתי-בושת שהכילו 3,000 נשים. וה- "אשכנזים" הפעילה כמחצית מכך. היו גם סרסורים במחתרת שהפעילו עוד 500 בתי בושת. הכוח הכלכלי שארגונים אלו רכשו איפשר להם לקנות את הכוח הפוליטי ואת השלטון במקום להלחם בו.

הנושא שהעלית הוא דוגמה לנסיון טיוח של ההיסטוריוגרפיה. זה פשוט לא נעים היה ליהודי העולם להודות בעובדה המצערת שניהול הזנות, והזנות עצמה, הייתה ברובה בידיים יהודיות.
שיטת גיוס הזונות הייתה מחרידה באופן מיוחד.
סרסורים סבבו ברחבי מרכז אירופה ומזרחה במרכזים היהודים והציגו עצמם כחתנים בכוח מדרום אמריקה וארה"ב. הם לכאורה חיפשו כלות יהודיות כשרות לקחתן איתם חזרה לארצותיהן. הם לא היו בררנים והעדיפו כלות מבתים עניים. בני משפחותיהן של הצעירות העניות שמחו לשמוע שהחתן המיועד מוכן לקבל כל נדוניה, שבלעדיה כמעט אי אפשר היה להשיא נערה יהודיה. כך, תוך זמן קצר היה החתן נכנס לחופה עם כלה צעירה עניה, לוקח מהוריה את הנדוניה שהסכימו לתת לו, נוסע עמה לטריסטה, ושם מוכר אותה לסוחרי הזונות אתם היה קשור. משם הגיעה הצעירה המרומה לרחבי העולם.
חוקר יהודי ארגנטיני שחקר את ההיסטוריה של יהודי ארצו כלל פרק בסיפרו על עולם הזנות היהודי בארגנטינה, אולם בלחץ גורמים שונים בקהילה הוא נאלץ להשמיטו בארץ המקור. הספר במלואו התפרסם בשפה האנגלית בארה"ב.
הסיים הפולני התגייס למלחמה בחתנים הסרסורים, ואישר עונשים קשים כולל עונש מות. איני יודע מה הייתה ההשפעה של החוק על פעילות גיוס הזונות ברחבי פולין, אולם באותה התקופה התפתח משלח יד חדש בקרב היהודים הפושעים בפולין, רומניה ועוד, גנבי הנדוניה. פושעים אלו סבבו ברחבי העולם היהודי, הציגו עצמם כחתנים בכוח, באו בברית הנישואין לקחו את הנדוניה ונעלמו. חלאות אלו פעלו גם בתקופה של בין שתי מלחמות העולם ומספר מהם אפילו עלו לארץ לאחר הקמת המדינה.