עירק אחרי שלוש שנים מנקודת מבט של עמוס גלעד

במהלך חיפושי אחרי כתבת התרחישים של עמית כהן שמוזכרת בבוקסה הסגולה הנ"ל מצאתי במקרה כתבה אחרת שלו שנכתבה בחודשיים אחרי המלחמה ולפני מציאת סדאם (הכתבה מאתר מעריב שכבר אינו קיים) :

איפה סדאם?
בבונקר תת קרקעי? בתוככי בגדד? ברוסיה או בכלל בארה"ב? כל השמועות על גורלו של המנהיג העיראקי
עמית כהן

ב-9 במאי, חודש לאחר שנעלם, שלח סדאם את האיגרת השלישית. פיסת נייר סתמית ועליה מילים מפוזרות, כתובות בכתב יד מרושל. חלק מהמשפטים נמחקו בעט ותוקנו, כאילו נוסחו במהירות, תחת לחץ. "אני כותב לכם עכשיו בשעת ערב. עוד מעט יירד הלילה. אין כאן חשמל וקשה לכתוב באפלולית", התנצל המנהיג המודח בפני העם העיראקי בסוג של חולשה לא אופיינית, כזו שמעולם לא העז להפגין כשהיה בשלטון. "אך המאבק לא יעצור", הבטיח הדיקטטור החי-מת, "ההתנגדות לא תיפסק. בתום הלילה, אין ספק שיזרח בוקר חדש".
כמעט חודשיים חלפו מאז הסתיימה המלחמה, מאז שפסל הברונזה נותץ לעיני כל העולם, וארצות הברית זכתה בניצחון צבאי מרשים. אך בשני המבחנים העיקריים, שהם הסיבות האמיתיות ליציאה למלחמה, האמריקנים נכשלו. ראשית, הם עדיין לא הצליחו למצוא את הנשק להשמדה המונית, אותו "אקדח מעשן" מפורסם. והבעיה השנייה, החמורה עוד יותר - הם לא הצליחו לספק מידע על האקדוחן. מה עלה בגורלו של סדאם חוסיין?
בראשית השבוע פורסם כי שר ההסברה העיראקי, מוחמד א-סחאף, שנעלם לאמריקנים מתחת לאף, התגלה מסתתר היטב דווקא בביתו שבפרברי בגדד. העיתון "מייל אוןסאנדיי" הבריטי דיווח כי הוא חושש לחייו מנקמת העם, ובני ביתו, אשתו והילדים, משמשים מגן חי מפני תקיפה. עוד נמסר, כי הוא שרוי בהלך רוח תמוה, ומסתובב בבית לבוש במדים, כולל הכומתה על הראש. גם לגבי א-סחאף טענו השמועות כי התאבד או נמלט מעיראק. האמריקנים, כך נראה, חיפשו אותו באיזה בונקר.
בתקופת המערב הפרוע התפרסמו כרזות עם תצלומי פושעים מסוכנים ומעליהם נכתב: "דרוש חי או מת". כדי לאסוף את כספי הפרס, נדרשה הוכחה חד משמעית - האיש הרע כפות בחבל או הגופה שלו. נכון לעכשיו, המודיעין האמריקני לא יכול לספק הוכחה כזו לגבי סדאם חוסיין. "אנחנו לא מאתרים פעילות של סדאם", אמר שר ההגנה רמספלד "לכן, או שהוא מת, או שהוא פצוע ואינו מתפקד, או שהוא חי ומתחבא באחת המנהרות שלו, כדי לא להיתפס". כלומר, האמריקנים יכולים לקבוע בוודאות מוחלטת שסדאם חי, מת או פצוע.

איפה הדי-אן-איי
"האמריקנים יכולים לחפש את סדאם במשך שנים", אומרת בדיחה שמסתובבת בקרב חוגי המודיעין בישראל, "אך הם לעולם לא יצליחו למצוא אותו כי הוא מסתובב בעיראק מחופש לבן לאדן". הציניות הזו, שאופיינית לישראל, משקפת את חוסר האונים האמריקני, את המבוכה ואת התסכול.
בממשל האמריקני היו אולי כאלה שהעריכו, או קיוו, שסדאם יהיה טרף קל יחסית, מעין מילושביץ' עיראקי שניתן יהיה להציגו לעיני כל העולם, ולהקהות ולו במעט את ההשפלה שהנחילה להם היעלמותו של בן לאדן. אך המציאות טפחה על פניהם, וסדאם, בין אם הוא חי או מת, מצטייר כיריב חמקמק לא פחות ממנהיגי אל-קאעידה.
המלחמה נפתחה בצורה מבטיחה, וכמעט הסתיימה ביום הראשון. מודיעין מדויק ואיכותי התיימר להצביע על מיקומם של סדאם וצמרת השלטון, ושינה את כל תוכניות הקרב האמריקניות. במקום "הלם ואימה", רצף של הפצצות מאסיביות כנגד מטרות עיראקיות רבות, ריכזו האמריקנים מכת אש אדירה לעבר "חוות דורה", אחד מארמונותיו של סדאם, בפרברים הדרומיים של בגדד. הפנטגון כינה את זה "פעולת עריפה", המינוח האמריקני לסיכול ממוקד.
בתום המלחמה, חשף הנשיא בוש כי המידע שהוביל לתקיפה התקבל מסוכן עיראקי בשטח, שהופעל בזמן אמת על ידי הצבא האמריקני. "ישבנו בחדר הסגלגל וקיבלנו מידע בזמן אמת מ'העיניים שלנו' על הקרקע", שחזר הנשיא את ליל התקיפה. "זה היה רגע מדהים. לחשוב שיש אדם שמסכן את החיים שלו - מתצפת על החוות, על הכניסות - מסתכל, משקיף על המתרחש בתוך אחד המתקנים המאובטחים ביותר של סדאם ומצליח להתקשר ל CENTCOM (פיקוד מרכז האמריקני - ע.כ), שמיד עדכנואותנו".
אך סדאם שרד את המכה הראשונה. במהלך המלחמה התפרסמה קלטת של הנשיא העיראקי, שבה הוא משבח את הפלאח שהפיל מסוק אפאצ'י באמצעות רובהו המיושן. המסוק אמנם הופל על ידי אנשיו של סדאם ולא על ידי הפלאח, שגויס רק לצורכי תעמולה, אך זה לא שינה את העובדה שסדאם היה בחיים. הקלטת סיפקה הוכחה שסדאם היה מעודכן לגבי האירועים שהתרחשו אחרי הפצצת "החוות".
לאחר שהאמריקנים השתלטו על בגדד, הם ניסו לפענח מה עלה בגורלו של הנשיא העיראקי. שלוש בדיקות נערכו בארמון "חוות דורה" המופצץ. פעם אחת הוא נבדק על ידי סוכני הסי-איי-איי ועוד פעמיים על ידי גורמים צבאיים. כולם חיפשו דגימות די-אן-איי של סדאם. אף אחד לא מצא. "הדברים הראשונים שחיפשנו היו בונקרים תת קרקעיים או גופות", אמר קצין אמריקני שבדק את המקום, בראיון לרשת סי-בי-אס. "בגדול, הדבר היחיד שמצאנו הם מכתשים ענקיים שהפצצות שלנו יצרו. שום בונקר, שום גופות". חוסר הממצאים והעובדה שבארמון לא היה בונקר, העלו אפשרות שסדאם כלל לא היה באתר שהופצץ, דבר שמטיל צל כבד על איכות המודיעין האמריקני.
התקיפה השנייה, ב- 8 באפריל, היתה אמורה להרוג את סדאם ואת שני בניו במסעדה בשכונת אל-מנצור. גם הפעם, המודיעין, שהגיע ישירות מג'ורג' טנט, ראש הסי-איי-איי, היה אמור להיות מהימן ומדויק. מטוס B-1 שנשלח לעבר היעד שיגר ארבע פצצות חודרות בונקרים במשקל טון כל אחת. המבנה נהרס כליל.
למחרת חדרו הכוחות האמריקניים ללב בגדד, המונים יצאו לרחובות לבזוז ולהרוס את סמלי המשטר. שלטונו של סדאם קרס.
"ייתכן ש'ארבעת האסים' נהרגו באותה הפצצה בשכונת אל-מנצור", אומר פרופ'
אמציה ברעם מאוניברסיטת חיפה, שעוסק בהיסטוריה של המזרח התיכון ומומחה
לעיראק. "האסים" הם סדאם ושני בניו, עודאי וקוסאי, ועבד חמיד אל-חמוד,
עוזרו האישי של סדאם. "אנחנו יודעים שסדאם שרד את התקיפה הראשונה, אך אין
עדויות לכךלאחר התקיפה השנייה. לא ברור מתי צולמו כל הקלטות שפורסמו מאז".

איגרות מהגיהנום
אך המידע על סדאם ובניו עדיין דינמי. האמריקנים, שבהתחלה הפגינו אופטימיות
זהירה, הדגישו שיעברו מספר ימים עד לקבלת מידע אמיתי האם סדאם אכן נהרג.
לאחר מכן, נטו האמריקנים לחשוב שסדאם חוסל בהפצצה ונקבר תחת טונות של עפר
ובטון. נכון לעכשיו, מדובר בחוסר ידיעה מוחלט.
"בקצרה, אנחנו עדיין לא יודעים איפה סדאם. זה ייקח זמן", אמר הסנטור האמריקני ג'ון קיל, וביטא בפשטות עמדה של גורמים רבים בממשל. קיל הקפיד לשמור על אופטימיות וציין ש"עברו חודשים מהרגע שבו ברלין נפלה ועד לרגע שהכוחות האמריקניים אישרו בוודאות שהיטלר מת. אנחנו יודעים דבר אחד - סדאם חוסיין לעולם לא ישוב לשלוט בעיראק".
חוסר הידיעה בדבר גורלו של "הקצב מבגדד" הוביל לגל שמועות ברחוב העיראקי,
שהלך והתעצם מהיעדר אמצעי תקשורת אמינים ומסודרים. אנשים בבגדד מוכנים
להישבע שהם שמעו את סדאם מדבר בתדר רדיו חשאי, ומבטיח לחזור לשלטון ולשקם
את עיראק. אחרים טוענים שהאמריקנים וסדאם סגרו עסקה כדי להימנע ממלחמה
ממושכת, וסדאם מתחבא בארצות הברית, בחסות הסי-איי-איי, ומקבל נתחים מרווחי
הנפט. מרחיקי הלכת גורסים שסדאם נרצח כבר בשנת 59' על ידי קוסאי, שהעסיק
כפיל עבור הופעות בטלוויזיה.
במדינה כמו עיראק, גל של שמועות מוליד אימה וחשש. שלטון האימים של סדאם
השריש פחד נורא מפני מנהיג כל יכול, שלא בחל ולא ייבחל בשום אמצעים כדי
להחזיר לעצמו את כוחו. כתובות גרפיטי שמרוססות על הקירות, על ידי תומכי
סדאם, רק מלבות את השמועות. "יחי הנשיא סדאם חוסיין", נכתב באחת. "אנחנו
נשבעים בפני אללה - נקטע את כל הידיים שנופפו לחיילים האמריקנים שמוכתמים
בדם חללינו".
זו הסיבה, למשל, שזמן קצר לאחר היעלמו של סדאם פשטה שמועה לפיה סדאם מחכה
עד 82 באפריל, יום הולדתו ה-66, כדי לתקוף את העם העיראקי בנשק כימי. אך בבוא היום המאיים התקבל איתות אחר מסדאם. האיגרת הראשונה עבור העם העיראקי.
"בני העם העיראקי האדיר", קראה האיגרת שנשאה את חתימתו של סדאם, "עליכם
לפתוח באינתיפאדה נגד הכובש. אל תסמכו על אלה שמסכסכים בין הסונים לבין
השיעים. הבעיה היחידה של מדינתכם, עיראק, היא הכיבוש. העדיפות העליונה שלכם
היא מאבק בכובש הכופר, הפושע, הרצחני והפחדן, שנעזר בבוגדים ובסוכנים".
מאז הופיעו עוד שלוש איגרות, כתובות בכתב יד, חתומות אף הן, כביכול, על ידי סדאם חוסיין. האחרונה פורסמה לפני פחות משבועיים. האיגרות מנסות לפייס בין סדאם לבין עמו ולהפריך את "השקרים" אודות משטרו. סדאם, לפי האיגרות, הקים את הארמונות המפוארים עבור עיראק ולא עבורו. "סדאם לא מולך באמצעות שמו הפרטי", אמרה אחת האיגרות, "וכבר לפני זמן רב נטשתי את הארמונות ועברתי להתגורר בבית קטן". גם אלה שטוענים שעונו על ידי המשטר בעצם משקרים. הם עושים זאת כדי לזכות באהדת המערב, או שהם סוכנים ובוגדים שנשלחו על ידי האמריקנים.
האיגרות מנסות גם לסגור חשבון עם מדינות ערב שלא עמדו לצדו של נשיא עיראק. "כל המדינות שמקיפות אתכם מתנגדות למאבק שלכם בכובש", הזהיר סדאם את עמו ונקב בשמות האחראים לתבוסתו: הסורים נתנו מקלט לאנשי אופוזיציה עיראקים שסייעו סי-איי-איי; הירדנים מפיצים תעמולה ציונית; הסעודים התירו לכוחות המערב לפעול על האדמות הקדושות כדי לשרת את אמריקה ואת הציונים. גם כוויית, איראן וטורקיה זוכות לקללות נמרצות. אפילו הנשיא מובארק אשם, כי הוא התיר לאמריקנים לעבור בתעלת סואץ.

חפרפרת במחתרת
אך האם האיגרות אותנטיות? האם סדאם אכן יושב בחדר אפלולי ומנסח מסרים עבור עמו בשם השלטון שנגזל? או אולי מדובר בגורמים אנטי אמריקניים שמנסים להשתמש בשמו של הרודן ובאימה שהוא מטיל על חסידיו ומתנגדיו כאחד. גם על כך אין תשובה חותכת.
ובהנחה שסדאם בחיים, האם הוא מסוגל להמשיך לנהל פעילות כפולה? מצד אחד, להתחבא ולחמוק מפני הכוחות האמריקניים, מצד שני, לשלוח איגרות ולהפעיל את התומכים שנותרו לו.
לדברי פרופ' ברעם, יש עובדה אחת, מהימים הראשונים של סדאם, שלא היתה ידועה למודיעין האמריקני והישראלי ועשויה לסייע לו. בשנת 86', מיד לאחר שמפלגת הבעת' עלתה לשלטון, הקים סדאם מערכת חשאית, מעין מפלגה מחתרתית במקביל לשלטון הבעת'. המטרה לא היתה לחתור נגד הבעת', שסדאם היה אחד מראשיה, אלא להתכונן ליום פקודה. מפלגת הבעת' הודחה מהשלטון בשנת 36', וסדאם רצה להיות בטוח שדבר כזה לא יקרה שוב.
הוא הקים גוף מאורגן של אנשים שמקבלים משכורת, מימון ואמצעים מבלי להיות קשורים פורמלית למפלגה. במקרה ושלטון הבעת' יתמוטט, תוכל הקבוצה החשאית להגיב באופן מיידי ולהקים מחתרת חדשה עם מספיק משאבים וכוח אדם.
"לאחר ההשתלטות האמריקנית על בגדד", מסביר פרופ' ברעם, "אחת האופציות שעמדו בפני סדאם היתה לרדת למחתרת". אם ההתארגנות החשאית עדיין קיימת, לא אמורה להיות לו בעיה לעשות את זה. משאבים חומריים ונשק יש בשפע. כל מה שצריך הוא למצוא סביבה אוהדת שתסתיר את ראשי המשטר המודח. בבגדד עדיין יש אזורים כאלה )כמו שכונות אל-מנצור ואל-מאמון(.
"האופציה הזו לא פשוטה, אך היא סבירה", אומר פרופ' ברעם, "מכיוון שסדאם הוא טיפוס של שורד. הגיוני שהוא הכין את פתח המילוט הזה. סדאם תמיד מכין כמה דרכי פעולה אלטרנטיביות אם הדבר נראה לו בעל חשיבות גבוהה".
אם סדאם אכן חי במחתרת, הוא ודאי יודע ששליחת איגרות לא תעשה עבורו את המלאכה. הדבר היחיד שיכול לשנות את מאזן הכוחות בעיראק, לשיטתו של סדאם, הוא להרוג כמה שיותר חיילים אמריקנים. סדאם עדיין מעריך שלאמריקנים אין יכולת לספוג אבדות רבות. ערב הפלישה לכוויית, הבהיר סדאם את הנקודה לשגרירה האמריקנית בבגדד, והוסיף בגאווה שהוא יכול לאבד 10,000 חיילים ביום אחד, ולמחרת לצאת לקרב חדש.
את סימני הקזת הדם ניתן לראות כבר עכשיו בשטח, בעיקר בעיר פאלוג'ה, 50 קילומטר מערבית לבגדד, שם מרוכזים רבים מתומכי סדאם, ואולי אף הוא עצמו. האמריקנים נתקלים, בתדירות שהולכת וגוברת, באנשים חמושים בנשק קל, כולל מטולי אר-פי-ג'י. היתקלויות שעולות בחיי אדם. ביום שבו פורסמה האיגרת הרביעית של סדאם, נהרגו שני חיילים אמריקנים בהיתקלות בפאלוג'ה.
הגנרל וויליאם וואלאס, שאחראי על אזור בגדד, לא ממעיט בעוצמת ההתנגדות ואומר שהלחימה בתומכי סדאם הפכה למלחמת גרילה בשטח עירוני. "היום אנחנו מתמודדים עם אויב שנסוג לתוך האוכלוסייה ומנצל את היכולת שלו להיטמע בתוכה", הוא טוען. כמעט מדי יום מופצים כרוזים בשמות שונים. בפאלוג'ה פועלים "הכוחות המיוחדים, גדודי אל-פארוק וחברי מפלגת הבעת'". כרוזים אחרים שייכים ל"מפקדת ההתנגדות והשחרור העיראקית". כרגע זה נראה כמו קבוצות מקומיות, שפועלות על דעת עצמן.

ענני אינתיפאדה
אם להאמין לדיווחים שמתפרסמים בעיתונות זרה - ערבית ומערבית - ההתנגדות הזו היא רק ההתחלה. סדאם מכין לאמריקנים מלחמה בהיקף גדול עוד יותר, שכבר עכשיו זוכה לכינוי "האינתיפאדה העיראקית". לפי התכנונים של סדאם ומקורביו היא עתידה להיפתח בדיוק ב-71 ביולי. עוד לפני המלחמה הבהירו טארק עזיז, סגן ראש הממשלה )שנעצר על ידי האמריקנים(, ושר ההסברה א-סחאף, שזו התוכנית המקורית.
קבוצת ההנהגה כוללת, כמובן, את סדאם ויתר "האסים". מספר 2 הוא סולטאן האשם חמיד, לשעבר שר ההגנה. גורמים נוספים בקבוצה הם דמויות אנונימיות, שלא הגיעו מתוך המפלגה או מהצבא, דבר שמחזק את ההערכה שסדאם החזיק מערכת חשאית נפרדת לתקופת חירום.
אנשיו של סדאם בונים על "תקדים מוגדישו", שהביא לנסיגת הכוחות האמריקניים בסומליה, לאחר יום קרב קשה שבמהלכו נהרגו 18 חיילים אמריקנים. עדיין לא ברור אם האינתיפאדה העיראקית תהיה במאפיינים של גרילה - שתזכיר לאמריקנים את וייטנאם - או של ג'יהאד ופעולות התאבדות, כפי שהיה בביירות.
לסדאם אין אמנם את הצבא ואת משמרות הרפובליקה, אך הוא יכול לסמוך על עשרות אלפי תומכים. לפי מספר מקורות, סדאם הצליח כנראה להשיג גישה למקומות המחבוא שלו במספר מחוזות. לו ולהנהגה החדשה שלו יש, כפי הנראה, גישה לנשק, ציוד צבאי ומזון, שפוזרו באתרים עירוניים וכפריים. אם אנשיו הצליחו להסתיר גם נשק כימי, התמונה עלולה להיות קשה עוד יותר. לא מדובר במשימה בלתי אפשרית - מספר פגזים כימיים, שניתן להחביא בקלות, יספיקו בהחלט לסדאם ולאנשיו.
הבחירה ב 17- ביולי, על פי פרסומים זרים, נעשתה מסיבות סימבוליות ופרקטיות. ראשית, זהו התאריך שבו עלתה מפלגת הבעת' לשלטון, והתאריך שבו הוכתר סדאם לנשיא עיראק בשנת 97'. אך מעבר לכך, ההנהגה החדשה צריכה זמן להתארגן, לראות מהן התוכניות האמריקניות ולברר מהם הלכי הרוח בעיראק.
השיעים בעיראק, למשל, התנהגו בצורה דומה. מנהיגים ואנשי דת שיעים ציינו כי הם מתכוונים לתת לאמריקנים חודשיים לפני שהם מסיקים מסקנות. נכון לעכשיו, ניתן להבחין בסימנים של חוסר שביעות רצון מההתנהגות האמריקנית, שנתפשת כשחצנית ואדישה. העובדה ששיקום עיראק הוא תהליך ארוך, לא תורמת לפופולריות האמריקנית. מעבר לתסיסה כנגד הנוכחות האמריקנית, סדאם מקווה שיתפרץ סכסוך בין השיעים לבין הסונים, כדי להשיגיותר כוח והשפעה בממשלה החדשה. ואכן, מאז סיום המלחמה ניתן להבחין בנסיונות בוטים לסכסך בין השיעים לסונים. מכתב שפורסם באינטרנט, כביכול על ידי סוני מבצרה, טען שהשיעים שוחטים את הסונים לנגד עיניהם של הבריטים והאמריקנים. דיווח אחר טען ששני עיראקים שיעים, שנשלחו על ידי איראן, תכננו להרעיל את מקורות המים של העיר פאלוג'ה במטרה להרוג את כל תושביה.
אם התסיסה תגבר, במיוחד על רקע עדתי, האמריקנים יכולים למצוא את עצמם באש צולבת שתסייע לאנשי הבעת' לפעול נגדם.

בדרך לגולאג
אך רבים בעולם הערבי, במיוחד חסידי האיסלאם הקיצוני, טוענים שאין קשר בין סדאם לבין הרואיזם וג'יהאד. "איך ייתכן שג'נין החזיקה שבועיים ובגדד נפלה תוך ימים ספורים?", שאל אחד מתומכי החמאס זמן קצר אחר כניסת הכוחות האמריקנים לעיר. בעיראק, כמו גם בעולם הערבי, התשובה היתה ברורה. עיראק לא הובסה בגלל טעויותיו של סדאם או כי אנשיו לא רצו להילחם למענו. לטענתם, בגדד נפלה בגלל קונספירציה, בגלל מעשה בגידה. השאלה היחידה היא מי בגד.
איסלאמיסטים, חסידי הגיהאד העולמי באשר הוא שם, משוכנעים שסדאם ומפלגת הבעת' החילונית "מכרו" את עיראק בתמורה לעורם. המוג'אהידין שהגיעו להילחם למען עיראק, כתף אל כתף לצד משמר הרפובליקה, מצאו עצמם בודדים בחזית. "אסור להילחם בשום אופן למען משטר חילוני כופר", התמרמר אחד הסורים שהצליח לחזור לארצו.
אתרי אינטרנט איסלאמיים, אלה שמשמשים את תומכיו של בן לאדן, הסבירו "מה בדיוק קרה". לטענתם, האמריקנים הגיעו להסכם עם הנהגת הבעת', לפיו האמריקנים יבטיחו את יציאתו של סדאם לגלות ברוסיה בתמורה להפסקת הלחימה וכניעתה של עיראק.
כדי להוכיח את תאורית הקשר, הוזכר ביקורה החטוף והדחוף של קונדוליסה רייס, היועצת לביטחון לאומי, ברוסיה. רשת אל-ג'זירה ציינה שהביקור היה חשאי, ואף אחד לא ידע על הגעתה אלא רק אחרי שלוש שעות. לאחר מכן חזר השגריר הרוסי למעונו בבגדד, זאת למרות שקודם לכן החליט לעזוב את העיר.
בסוף המלחמה התפרסמו שמועות שסדאם עזב, יחד עם 91 משריו ומספר עוזרים,
לסוריה. הוא עזב בחשאי, תחת אבטחה אמריקנית, והובל מסוריה למטוס רוסי שהטיס אותו לרוסיה כדי שיחיה שם, זאת בעקבות הסכם מוקדם בין ארצות הברית לבין רוסיה. "אסור לשכוח שסדאם ומפלגת הבעת' קשורים מזה שנים עם רוסיה", נכתב באחד מאתרי האינטרט הפן איסלאמיים. "הוא זוכה לתמיכה גדולה אצל העם הרוסי. זהו המקום הטוב ביותר עבורו מבין כל המדינות האחרות שתמכו במלחמה".
התאוריה שסדאם ברח לחו"ל יכולה להסביר חלק מהתעלומות שנותרו פתוחות. "אפילו אם נניח שסדאם וכל מעגל המקורבים שלו נהרגו בהתקפה השנייה בבגדד", אומר פרופ' ברעם, "עדיין יש כמה דברים מוזרים. איפה ארבע הנשים שלו? איפה בנו הצעיר, עלי סדאם חוסיין )בן ה 16-- ע.כ(? איפה שלוש הבנות? איפה הכפילים? כל המשפחה הגרעינית שלו נעלמה. הרי הוא לא לקח אותם איתו למסעדה שהופצצה".
אחת ההערכות גורסת שלפני המלחמה סדאם הבריח לחו"ל את כל משפחתו, למעט
עודאי וקוסאי. בין מדינות המקלט האפשריות הוזכר גם שמה של סוריה, שבאותה
תקופה החזיקה גבול פתוח עם עיראק. גם רוסיה היא אופציה סבירה.
"הרוסים יסכימו לעשות את זה תמורת השמדת המסמכים שקושרים אותם לעיראק ותמורת כסף", מסביר פרופ' ברעם. באותה נשימה הוא מציין שלוב היא לא אפשרות סבירה. "קדאפי וסדאם לא סומכים אחד על השני. אם סדאם ירצה להסתיר את משפחתו
במדינה ערבית, תימן וסודאן הן אופציות הגיוניות יותר. עיראק השקיעה הרבה מאוד כסף כדי לתמוך בשתי המדינות הללו".
האם ייתכן שסדאם באמת יצא יחד עם משפחתו לחו"ל ונטש כל תקווה לחזור לשלוט בעיראק? רק אם הוא חשב על זה לפני המלחמה, דבר שמנוגד לאופיו האופטימי. סדאם תמיד האמין שהוא יוכל לצאת ממצבים קשים.
"אם סדאם לא ברח לפני המלחמה זה אומר שהוא נצור כרגע בעיראק", אומר ברעם. "הסורים יודעים שהם לא יוכלו לקלוט עכשיו את סדאם מבלי שהאמריקנים יגלו זאת". גם יתר המדינות המקיפות אותו - כוויית, סעודיה, טורקיה, איראן וירדן - לא יסתכנו בלעזור לו. רובן גם ישמחו לראות אותו מת. ולמרות זאת, אחת השמועות החדשות בעולם הערבי גורסת שסדאם נמצא במכה, בעקבות תיווך של יורש העצר הסעודי, הנסיך עבדאללה, שניסה למנוע מהמלחמה להימשך זמן רב.

תיפסו את הבוגד
תומכיו של סדאם, לעומת זאת, טוענים שדווקא סדאם היה קורבן לבגידה. הטענה
היא שסדאם נבגד על ידי קצין בכיר, שידע את כל הסודות, הכיר את כל הנהלים לפרסום פקודות ואת הקודים שלהן. הוא פרסם פקודת נסיגה לכל הכוחות, כאילו הגיעה מסדאם עצמו. זו הסיבה שהנסיגה בבגדד התבצעה באופן מיידי ומכל העמדות בבת אחת. כל הכוחות המזוינים - משמר הרפובליקה, הכוחות המיוחדים, הכוחות הסדירים והמיליציות - כולם נסוגו, והשאירו את בגדד רק עם כמה מאות מתנדבים ערבים, שלא קיבלו את הפקודה מאחר שלא היו חלק משרשרת הפיקוד והשליטה.
החשוד המיידי, לפי סוכנות הידיעות הצרפתית, הוא מאהר סופיאן א-תכריתי, אחד מדודניו של סדאם שפיקד על משמר הרפובליקה. לפי הדיווח, א-תכריתי, יחד עם עוד 20 בכירים במשמר, עזבו את עיראק במטוס תובלה עיראקי ב-8 באפריל, יום לפני שהכוחות האמריקניים פרצו לבגדד.
"במהלך הקרב בשדה התעופה של בגדד, האחים שלכם בצבא ובמיליציות הפגינו מאבק עיקש וחזק", נכתב באיגרת השנייה מטעם סדאם כביכול, "לאמריקנים היו יותר מ-2,000 הרוגים ומספר גדול יותר של פצועים. אם היו מתירים לצלמים להיכנס היו תמונות שמוכיחות מהקרה שם".
"אבל", מוסיף הכותב, "נבגדנו על ידי אנשים שביזו את הדת, את המולדת ואת האומה תמורת בצע כסף. אנחנו נלחמנו כמו גברים, הפגנו כבוד ונחישות. אנו בוטחים באללה, הגי'האד הוא בחירתנו, ההתנגדות היא תשובתנו. אלה שקוראים לעצמם אופוזיציה עיראקית משרתים את הכובש ומסייעים לאויב הציוני".
הקרב בשדה התעופה, לפי הדיווחים האמריקניים, עבר ללא אבדות. העיראקים גם לא הפגינו התנגדות ממשית. אך למרות זאת, ואולי דווקא בגלל ההתנגדות המועטה, יש ממש בטענות העיראקיות. הגנרל טומי פרנקס, שפיקד על הכוחות האמריקניים, הודה שמספר קצינים עיראקים הבהירו שהם לא מתכוונים להישאר נאמנים לסדאם אלא לאמריקנים, אם הם ישלמו את המחיר המתאים. זו הסיבה שקצינים רבים לא נשארו בעמדותיהם ונסוגו בפני כוחות הקואליציה. "קיבלתי מכתבים מגנרלים עיראקים", סיפר פרנקס, "ובהם היה כתוב: אנחנו עובדים בשבילך".
האמריקנים היו מוכנים להשקיע, כך זה נראה, כסף רב כדי לקנות את כלי השחמט של סדאם. כך אפשר להבין מרמז ששיגר גורם בפנטגון. "מה המחיר של טיל שיוט", הוא שאל, "בין מיליון ל-5.2 מיליון דולר? מבחינתנו, שוחד הוא טיל מונחה מדויק. הוא משיג אותה מטרה בלי לשפוך דם".
"החלק הזה של המלחמה היה חשוב לא פחות מניהול האש, אולי אפילו יותר", הסביר אותו גורם. "ידענו שמספר יחידות יילחמו מתוך תחושת כבוד ופטריוטיות, והם באמת עשו את זה. אבל זה לא שינה את התמונה הכללית, כי בסופו של דבר ידענו בדיוק כמה גנרלים ייקחו 'חופשת מחלה'".
בינתיים, האיש ששלט בעיראק במשך עשרות שנים, ממשיך להזין את חרושת השמועות. חי, מת או פצוע, צלו ממשיך לרחף מעל עיראק. תומכיו, בין אם בזכות פקודה ישירה ובין אם בזכות הזיכרון בלבד, ממשיכים לפזר אלימות לעכב את שיקום המדינה ההרוסה.
העם העיראקי, עושה רושם, עדיין מחכה לקאמבק. לאחר שיום הולדתו של סדאם חלף בשקט, הם חיכו שיחלוף חודש לסיום המלחמה, אולי אז תבוא המהלומה. כשהתאריך הזה התפוגג, הם עברו לתאריך הבא. האינתיפאדה שתבוא או לא, משאירה את העיראקים במתח )ואולי גם את האמריקנים(. אך גם אחרי ה-17 ביולי יגיע תאריך חדש. כל עוד לא תוצג גופת הרודן, המיתוס לא יתנפץ. בעצם, כשזה נוגע לסדאם, לא בטוח שאפילו גופה תשכנע את העיראקים.

ארוכה הדרך אל סדאם
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/GIFS/pixel_transperent.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/GIFS/pixel_transperent.gif]
האמריקאים יודעים כבר היום שלא יוכלו להשיג את מטרתם בעיראק במלחמת בזק
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/GIFS/pixel_transperent.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/GIFS/pixel_transperent.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/GIFS/pixel_transperent.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/GIFS/pixel_transperent.gif]
ורד קלנר
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/maariv.gif]
28/02/03
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/GIFS/pixel_transperent.gif]

בעשור האחרון נצרבו בזיכרון הקולקטיבי האמריקאי צלקות חדשות וכואבות.המתקפה על פרל הארבור ומלחמת וייטנאם נאלצו להצטופף קצת כדי לפנות מקום לטראומותמבית היוצר של סומליה וקוסובו. שם למדו גם גנרלים עטורי מדליות שהיתרון הטכנולוגיוהכמותי לא תמיד מתורגם לנצחונות מזהירים בשדה הקרב. במלחמת ויטנאם נהרגו 58,202חיילים אמריקאים. ב"סופה במדבר" נהרגו 148 לוחמים. במלחמה באפגניסטן נהרגו 30חיילים. בימים אלה, כשמכונת המלחמה האמריקאית שוב עם המפתח בסוויץ' והרגל על הגז,קודקודיה מקווים לנצל את ההזדמנות ולהראות לעצמם ולשאר העולם, איך עושים את זה כמושצריך, במלחמת בזק יסודית עם מעט נפגעים. התרחיש הפנטסטי כולל פעולת פינצטה זריזהשתקטוף את סדאם חוסיין מלב מחבואו ותביא לקריסתו המיידית של משמר הנשיא ומשמרהרפובליקה. אבל, גם האופטימים שבין מפקדי הצבא האמריקאי לא בונים על זה, ומתכונניםלתסריטים עם סוף קצת פחות הוליוודי. התחזית כיום לגבי הקורבנות האמריקאים במידהויתחולל קרב ברחובות בגדד הוא בין 2,000 ל-3,000 הרוגים.

ענייןשל גאוגרפיה

"הבעיההמרכזית של האמריקאים היא הגאוגרפיה", מסביר ההיסטוריון הצבאי פרופ' מרטיןון-קרפלד מהאוניברסיטה העברית. "מאחר שהמטרה העיקרית שלהם היא הפלת סדאםחוסיין, הם צריכים להגיע לבגדד. אלא שבגדד נמצאת במרחק של 500 קילומטר מכלהכיוונים, שזה מרחק לא קטן כשחושבים על הדרישות העצומות של תחזוקת הצבא."אם הבנתינכון את הרמזים מהפנטגון, גם הם מכירים בכך שהמרחק הוא הבעיה. לכן נוצרה מחלוקת ביןמזכיר ההגנה, דונלד ראמספלד, ובין הגנרלים שלו. ראמספלד מודאג מכך שהגנרלים שלוזהירים מדי. הם רוצים לפלוש מהיבשה, וייקח המון זמן עד שיגיעו לבגדד. ראמספלד דוחףלפתוח במתקפה מהאוויר, בתקווה לעשות קיצור דרך ולהשתלט מיד על ראש הנחש. לצורך זההאמריקאים שלחו לאזור את דיוויזיה 101, שיש לה ארבעה גדודים שאפשר לנייד על 270מסוקים. זו יחידת המסוקים הגדולה בעולם".לכל אחת מהתוכניות יתרונות וחסרונות."התוכנית של הגנרלים היא אולי יסודית וזהירה יותר", אומר ון-קרפלד, "אבליכולה להביא למלחמה יחסית ארוכה ולהסתבכות בדרך לבגדד. במיוחד מצפון. השטח הוא הרריוהדרכים לא טובות במיוחד. מדרום יש כמה ערים, כמו בצר ה, וגם את נהר הפרת, ועליוסכר גדול שאולי העיראקים יפציצו במטרה לחסום את הדרך".גם לתסריט של ראמספלד, כאמור,לא חסרות בעיות. "דיברתי עם קצינים ישראלים" ממשיך ון-קרפלד, "והם הסכימואיתי שנחיתה במרחק 500 קילומטר מעיקר הכוח יכולה להיות מאוד מסוכנת. חוץ מזה, הבעיההיא שכוח אווירי כזה לא יכול לסחוב נשק כבד. הוא זקוק לאספקה, חלקי חילוף ותחזוקה,כך שהפעלתו היא מאוד נועזת"."הניסיון ההיסטורי בנחיתות עמוק בשטח אויב, אינו מעודד.יש לכך כמה דוגמאות. ב-40' נחתו כוחות גרמניים ברוטרדם בעזרת מצנחיםודאונים. הם כמעט נמחקו, והם היו נמחקים לגמרי אילולא כוחות היבשה היו מגיעיםאליהם. שנה אחר כך שוב ניסו הגרמנים לבצע נחיתה כזו, הפעם בכרתים. הנחיתה הזו עלתהלהם בכל כך הרבה אבידות, שהיטלר החליט שיותר לא יחזור על זה."נסיון הנחיתה החשובמכולם התרחש ב-44' בארנהם, הולנד. בעלות הברית ניסו לנחות בארנהם, אבל נחתולתוך דיוויזיות שריון גרמניות והושמדו כליל. יש מי שיטען שהיום המצב שונה, כי מטוסיהתובלה גדולים ומשוכללים יותר. אבל מטוס תובלה כזה הוא יקר ופגיע".ון-קרפלדמאמין שהוויכוח בין ראמספלד וקודקודי הצבא יסתיים בסופו של דבר בפשרה. "מצד אחד הםיתקפו מהיבשה, אבל כשיתקרבו לבגדד הם יפתחו במהלומה אווירית. הם ישתמשו במטוסים כדילתקוף את הנ.מ העיראקי, ובעוד העיראקים מתגוננים, האמריקאים יעבירו מסוקים בגובהאפס. תחילה הם ינסו להשתלט על שלושת שדות התעופה של בגדד, ואחרי שישלימו אתההשתלטות, מטוסי תובלה יביאו נשק כבד. זו תוכנית מסוכנת, שמבוססת על ההנחה שהצבאהעיראקי לא יילחם".

זבנג על הראש

ויש גםמי שקצת יותר אופטימי מפרופ' ון קרפלד. ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין, מרצהלביטחון לאומי במכללת צפת, אומר, שהאמריקאים היו צריכים למקד את מאמציהם בחיסולסדאם חוסיין ללא מלחמה. "כמו שהישראלים ניסו לעשות בצאלים ב' הכושל", הוא מזכיר-לאסוף מודיעין ולהוריד על הקודקוד מכת מחץ מדויקת. אבל, אם האמריקאיםמאמינים שהם לא מסוגלים לכך, אין להם ברירה אלא לצאת למלחמה, קצרה ולעניין. "אחדהלקחים החשובים ממלחמת וייטנאם וגם מהמלחמות שלנו", אומר מילשטיין, "זה שהמלחמהצריכה להיות הכי קצרה ועם מעט נפגעים".זה נשמע קצת טריוויאלי."זה נשמע מובן מאליולמוח אזרחי, אבל לאנשי צבא זה לא כל כך ברור. עד מלחמת וייטנאם, אף אחד לא תכנןמלחמות קצרות. אחרי מלחמת וייטנאם הוסיפו הגנרלים כלל חדש לקוד המלחמה האמריקאי,ולפיו אסור להיכנס למלחמה אם אתה לא יכול לנצח בה. אני הייתי מציע לאמריקאים לצאתלמלחמה רק כשיש להם מספיק מודיעין על הקילומטר המרובע שבו נמצא סדאם, ולפתוח אתהמלחמה בהשמדת אותו קילומטר מרובע. "בשלב הראשון של הלחימה באמריקאים השקיעו את מרבהמאמצים בהשמדת כלי קשר וטי לי נ.ט, ואני אומר ; לא. דבר ראשון הם צריכים להטילטילים ופצצות חכמות ואולי גם יחידות קומנדו לחיסולו המיידי של סדאם, ממשלתו והמטכ"לשלו. נכון שזה לא פשוט, כי לפי פרסומים לסדאם יש עשרה כפילים, ויש טענה שאפילו אנשיממשלתו לא יודעים אם הוא זה הוא. לכן, ארצות הברית צריכה לחסל את כל הכפילים,ובעזרת המודיעין הלווייני שלה גם לגלות את סדאם האמיתי".לדבריו, מכת פתיחה יעילהיכולה להביא לסיום המלחמה בתוך שעות ספורות. "הנה, מלחמת ששת הימים נגמרה בשלוששעות, שאחריהן היה מרדף באש חיה אחרי מטרות בורחות במשך עוד מספר ימים. למה היאהיתה כל כך קצרה? כי היא החלה במתקפה אווירית על שדות התעופה, ובאופן כאוטי יצא כךששר המלחמה המצרי, המרשל עמר, היה בשמים בעת התקיפה ולא היה מסוגל לנחות. הוא היהבטוח שצבאו הובס, ולכן רוחו נשברה והוא נתן פקודת נסיגה. ובזה הוכרע הצבא המצרי."במקרה הזה היה מזל, אבל הפקת לקחים היא למידת ההיגיון שמאחורי המזל. במלחמה אתה לאצריך להשקיע צבא מול צבא, אלא לחפש מה ימוטט את היריב במינימום מאמץ. כמו שדוד חיסלאת גלית במכה אחת ברקה. זו האסטרטגיה של הגישה העקיפה. בהקשר ש לנו המשמעות של זההיא חיסול סדאם בשעה הראשונה של המלחמה".אתה אומר את זה כאילו זה פשוט. אבל גם אםהמודיעין האמריקאי יודע היכן נמצא סדאם חוסיין. הוא הרי יכול להתבצר."נניח שהואנמצא באיזה בונקר. אז מה שצריך לעשות זה לחסל את הסביבה של הבונקר כך שהוא לא יוכללצאת, ואז מה זה משנה שהוא תקוע שם. בניגוד למלחמה בבן לאדן, במאבק עם סדאם חוסייןאין שאלה של נקמה אישית".לקח נוסף ממלחמת המפרץ הראשונה, שעליו מתעכב מילשטיין, הואהצורך לחסל מיד עם פרוץ המלחמה את כל האמצעים נגד טילים. "כך הגרמנים עשו בתחילתמלחמת העולם השנייה, וזה מה שצה"ל עשה גם בתחילת מלחמת לבנון, כשנטרל את מערךהטילים הסוריים. כדי לנצח מהר חייבים שמים נקיים".את הפלישה הקרקעית ממליץ מילשטייןלהשאיר בעיקר לכוחות האופוזיציה המקומיים, "כמו הברית הצפונית שעשתה את העבודהבאפגניסטן. לאמריקאים הפעם כדאי להפעיל את הכורדים, ואולי גם את השיעים בדרוםעיראק. לסלול להם את הדרך מהאוויר, ולתת להם נשק על היבשה". מילשטיין לא מוצא סיבהלהכניס כוחות אמריקאיים לתוך הערים. הוא הולך אחורה למאה ה-13 ולג'ינגסחאן. "יש טוענים שג'י נגס חאן עמד בראש האימפריה הכי גדולה בהיסטוריה. בניו פיקדועל החזיתות, וכשהגיעו לבגדד, הם עשו עליה מצור הדוק ואכזרי ואילצו את המקומייםלהיכנע".אתה ממליץ לאמריקאים לאמץ את שיטת המצור הישן והטוב?"ההבדל בין אז והיום זהשהיום לא צריך לשבת מסביב ולחכות לכניעה. אפשר לפגוע מהאוויר. חוץ מזה, לא עושהרושם שלעיראקים יש סיבה להילחם כמו שהרוסים, לדוגמה, נלחמו במצור על סטאלינגרדבמלחמת העולם השנייה. אז נכון שהיחידות של סדאם יגנו עליו, אבל את הריבוע הזהישאירו לסוף. וכשכל בגדד תיכבש, גורלו של סדאם יהיה כגורלו של היטלר בבונקר".וןקרפלד חושב אחרת. "מצור זה הדבר האחרון שהאמריקאים רוצים לעשות", הוא טוען, "לשבתבחוץ ולספוג מתקפות גרילה ולחשוף עצמם לנשק להשמדה המונית. נשק כזה מתאים במיוחדלמלחמה סטטית. במלחמת העולם הראשונה, שהתאפיינה במלחמת חפירות על רצועה קטנה יחסיתשל שטח, עשו שימוש בגז. הרבה יותר קשה להפעיל נשק כזה במלחמה ניידת".

חייל שפר הופעתך

האמריקאים, מצדם, מאמינים שהפעם לא יוכלו להימנע לחלוטין ממלחמהבשטח עירוני. בהצהרת הכוונות של חיל הנחתים האמריקאי נכתב, שהקרב העתידי מול עיראקלא יהיה העתק של "סופה במדבר", אלא דומה יותר לקרב בסומליה או להתכתשות של הרוסיםבצ'צ'ניה. "זאת אומרת, קרבות מאוד אינטנסיביים בטווחים קצרים, נגד אויב עקשן,כשהיתרון הטכנולוגי מתבטל, והם עולים בהרבה דם", אומר יגיל הנקין, שמסיים בימים אלותואר שני בהיסטוריה צבאית באוניברסיטה העברית. "בתחילת הפעולה בסומליהב-93' נכנסו לעיר 75 איש. בתום הקרב היו יותר מ-50 אחוז נפגעים.בצ'צ'ניה המצב היה חמור אפילו יותר. במתקפה הראשונה של הרוסים בסוף 94' ותחילת 95',נכנסו לגרוזני שתי חטיבות רוסיות, שבתוך 48 שעות נמחקו. חטיבה אחת סבלה מיותרמ-90 אחוז הרוגים, ולחטיבה השנייה, שיצאה יחסית בזול, היו 50 אחוזהרוגים".זו הסיבה, לדעת הנקין, שבשנים האחרונות הקדישו הגנרלים האמריקאים את עיקרמאמציהם ללמוד ולשכלל את יכולת הלחימה בתוך ערים. הם ערכו שני ניסויים אדירי ממדים,שעזרו להם לבסס תורות לחימה חדשות. "הם בדקו הכל", אומר הנקין. "לדוגמה, אילו מדיםמתאי מים להסוואה בעיר. הם גילו שהבד המנומר בלבן ושחור, שמשום מה הפך לאופנתיבשנים האחרונות, לא עובד בכל מקום. לעומת זאת אפור על אפור משתלב יותר טוב. עכשיויש להם מדים חדשים עם דוגמה שמעוצבת על ידי תוכנת מחשב. הם גם גילו שמדי המדבר שלהםמסתדרים לא רע בשטח עירוני".אבל האמריקאים לא הסתפקו בתיקון הגרדרובה. במסגרתהניסויים הם בדקו טקטיקות שונות: "איך מפעילים טנקים בעיר, איך נכנסים לחדר, איךעוקפים הגנה ואיך משבשים את תוכניות האויב". לצורך זה הם שכללו את מערכת ה"מיילס",שגם צה"ל משתמש בה. "זו מערכת שמרכיבים על כלי נשק להדמיית ירי", מסביר הנקין, "וכשלוחצים על ההדק היא יורה קרן לייזר. אם יש פגיעה זה מצפצף, והנפגע יוצא מהמשחק.בדגמים החדשים שהאמריקאים פיתחו, המערכת מסוגלת לירות לפי מספר התרמילים במחסנית,ולכן מדמה את תנאי השטח בצורה הרבה יותר מדויקת".תוצאות הניסוי הראשון העלו ששלישמהכוח נפגע במהלך הדמיית הלחימה בשטח עירוני. בניסוי השני שיפרו הלוחמים את התוצאה.אחוז הנפגעים ירד ל-18, ובמצבים מסוימים לתשעה אחוזים בלבד. "הם מתפאריםבתוצאות, למרות שבתור ישראלי זה נראה לי איום ונור א", אומר הנקין. "היום אף אחד לאמוכן לספוג כמות אדירה של אבידות, כמו שהיה מקובל במלחמת העולם השנייה. הבעיה היאשבלחימה בשטח פתוח יש קו. מתקדמים והאויב נשאר ממול. "לחימה בערים היא תלת ממדית.באוויר, על פני הקרקע ומתחתיה, במנהרות מילוט או בצנרת הביוב, כך שהאויב יכול לצוץפתאום מבלי שראו אותו לפני כן. רק לא מזמן, בצ'צ'ניה, התגלה שרבים מחיילי הצבאהרוסי לקו בהלם קרב בגלל הפחד וההיסטריה שבלחימה בשטח עירוני. פחד שהביא אותםלהוציא אגרסיות על כל מה שהיה בסביבה".האמריקאים מכנים את הקרב העירוני "המשווההגדול"-זה שמצמצם את היתרונות של צבא גדול ומסורבל, ולרוב גם מנטרל אתמיטב הטכנולוגיה החדשנית. "כל דבר שיש לצבא מודרני מאבד מכוחו באזור עירוני", מסבירהנקין. "בשטח פתוח, צלף יכול לפגוע במטרה מ-700 מטר. אבל בעיר כמעט איןסיכוי שהוא יראה משהו כל כך רחוק. האמריקאים עשו סטטיסטיקה והגיעו למסקנה שבשטחעירוני הטווח הממוצע הוא 35 מטר. בטווח הזה אפשר להסתפק במישהו שיודע לירות. לאצריך צלף."בקרב עירוני אפשר לפעמים להשיג יותר בעזרת בקבוק מולוטוב פשוט. גם מפנישמכשירי קשר נוטים להשתבש על ידי קווי חשמל או מיסוך של בניינים, וזה מקצר את טווחהפעולה. גם השיטה של להגיע לבית, להשתלט עליו, להשאיר בו כוח שמירה ולהמשיך הלאה,אינה סבירה כשמדובר בערים בקנה מידה מודרני. כדי לכבוש שתי שכונות אתה צריך לבזבזאת כל הכוח שלך". ון-קרפלד: "בית אחד מבוצר היטב יכול לשאוב כוחות אדירים,כמו שואב אבק עצום. וזו הבעיה הגדולה בהתמודדות בשטח עירוני".

בלגן בשטח בנוי

האמריקאים החליטו ללמוד מהעבר, שלהם ושל צבאות אחרים. הם ערכו תחקיריםדקדקניים על כשלון הרוסים בצ'צ'ניה, על הקרב של צה"ל בג'נין וגם על ההסתבכותהאמריקאית בסומליה. והם הגיעו למסקנה מהפכנית: בשיטה הישנה אי אפשר לכבוש עיר.נקודה. "השיטה הקלאסית, קודם תותחים שמחריבים את העיר, ואחר כך חיל רגלים וטנקים,כבר לא מקובלת", אומר הנקין. "גם מצור עובד רק על שטח קטן. אפשר לצור על מחנההפליטים בג'נין, כי הוא רק כמה מאות מטרים על כמה מאות מטרים. אבל על עיר כמו בגדדאי אפשר לצור. אפשר לחסום דרכי גישה, לנתק מים וחשמל, אבל אז יש לצפות להופעהמיידית של צוות סי.אן.אן שיציג לעולם כיצד אזרחים חפים מפשע מתים בהמוניהם. הריללוחמים תמיד יהיה יותר אוכל מלאזרחים, כי יש להם נשק, ואין דרך לצור רק עלהלוחמים". אז איך יתמודדו עם הלוחמה בשטח בנוי? "הם מציעים כמה שיטות. למשל, במקוםלהתמקד בכיבוש שטח, הם מחפשים את המרכזים שמאפשרים לאויב להילחם, כמו מפקדות. הםמנסים לברר מה ישבור את רוח הלחימה של האויב. איפה יש בניין או שניים בשכונה, שאםנתפוס אותם האויב לא יוכל להילחם."שיטה נוספת מציעה לא להתקדם בית-בית, אלאלעשות Swarming, מלשון נחיל דבורים, שזה אומר להפעיל המון כוחות קטנים, מכיתות ועדפלוגות, שזזים לכאורה בלי היגיון. מסתננים פנימה, תוקפים מבפנים החוצה, מימיןלשמאל, מזגזגים ומחליפים כיוונים. אם את לא יודעת מה הם מחפשים, קשה מאוד לצפות אתהצעד הבא שלהם. זה מבנה שקשה להשתלט עליו, והוא מסובך להבנה על ידי הצד המגן. אםמישהו נמצא בעמדה ופתאום מופיע לו מישהו מאחור, זה גם לא מאוד עוזר למורלשלו".לדברי הנקין, זו אחת השיטות שיישם צה"ל בשכם. "בדו"ח אמנסטי מ-2002 ישעדות של פלסטיני מהלחימה בקסבה בשכם, שמציין ששני דברים עיקריים מנעו מהפלסטיניםלפעול לפי התכנון. אחד, צלפים ישראלים בבניינים גבוהים, שכל מי שהוציא את האף חטףמהם. והדבר השני, הישראלים היו בכל מקום. מאחורה, מהצדדים, מימין ומשמאל. איך אפשרלהילחם כך? שאל הפלסטיני. וזה באמת אחד הדברים שהאמריקאים שמים עליו דגש בתורותהלחימה החדשות. הם קוראים לזה לחימה לא ליניארית. את הבלגן העירוני הם מנסים לנצללטובתם".גם הצ'צ'נים עשו זאת, כשכבשו מחדש את גרוזני ב-96'. "היה להם כוחשל 1,500 איש שגדל בהמשך ל-3,000", א ומר הנקין. "לרוסים היו בין עשרהל-12 אלף חיילים. לפי כל היגיון צבאי הצ'צ'נים לא היו אמורים להצליח. אבלהצ'צ'נים הסתננו, כיתרו, עשו מיני מצורים, החזיקו את הרוסים בתוך הביצורים, והפכואת הכוח הרוסי הגדול לחסר תועלת. העובדה שהיו לרוסים יותר חיילים רק הפריעה להם, כיהצבא נאלץ להאכיל עוד 7,000 פיות".כדי להפעיל הרבה כוחות קטנים, הגדיל הצבאהאמריקאי את מספר מכשירי הקשר שלו ושכלל אותם. "לצ'צ'נים היה מכשיר קשר קטן לכלשישה לוחמים", מספר הנקין. "באחד מימי העיון שארגנו האמריקאים, הם שאלו איזה מפקדצ'צ'ני למה הם הקפידו על יחס של אחד לשש. הצ'צ'ני ענה להם: כי לא היה כסף לקנותלכולם. אם יש אמצעי קשר מהימנים בין כולם, וכל אחד מבין מה קורה עם השני, זה מגדילמאוד את הכוח".גם לאיסוף מודיעין מעודכן יש חשיבות מיוחדת בלחימה עירונית. תצלומיאוויר הם לא הכל. הנקין מסביר שמודיעין תרבותי הוא לא פחות חשוב. "צריך לא רק להכירהיטב את מפת העיר, אלא גם ללמוד מי גר בה. מי יש לו אינטרסים ואיפה, מי חסיד של מיומי נוטר למי. הרי לא דומים, כוחות של משמר הרפובליקה לכוחות של משמר העם וכל מיניחצאי מיליצ יות". בעזרת מודיעין כזה מקווים האמריקאים לשכנע חלק ניכר מהצבא העיראקישכלל לא כדאי לו להילחם. הם יכולים להרשות לעצמם לדלג על כמה ערים ולהשאיר שם קניהתנגדות קטנים, שבהמשך, אחרי שתתברר עוצמת האגרוף האמריקאי, יתקפלו מעצמם. "זה לאצריך להפריע להם שצלף נודניק יישאר בבגדד חודשיים ויוריד כל יום חייל אמריקאי וחצי.זה לא נחשב כאיום רציני. זה שהם לא מצליחים לחסל את כל מי שיש לו נשק, זה פחות משנהלהם. הכי חשוב להם שלא לבזבז כוחות על משימות לא יעילות".

שווה להיות שבוי

אבל עםכל הכבוד לתורות לחימה פתלתלות, האמריקאים יודעים שתשומת הלב הבינלאומית תתמקדביחסם לעם העיראקי. זו אולי הסיבה שבקובץ תורות הלחימה של הצבא האמריקאי, שהתעדכןב-2002, הופיע לראשונה עקרון לחימה חדש: הצורך להימנע מפגיעה באזרחים."הבעיה האמריקאית היא לא מותם של חיילים אמריקאים, אלא מות אזרחים עיראקים", קובעד"ר מילשטיין. "כדי שיהיה קונסנזוס בארצות הברית ושמערב אירופה לא תשתולל, צריךלהראות לכל מיליוני יפי הנפש שהפגינו לפני שבועיים, ואני לא אומר זאת בזלזול, שלאמדובר בהשמדת עם".כדי למנוע סיבוכים, מילשטיין חוזר ומציע להנחית מכה כואבת בהתחלה,בזמן שהתותחים רועמים והמבקרים עדיין יושבים בשקט. "אם האמריקאים יהססו לפגוע בסדאםבגלל שיש אזרחים לידו, המלחמה תימשך יותר זמן, וייפגעו יותר אזרחים", הואמסכם.ון-קרפלד טוען שהדיבורים האמריקאיים על כך שצפויות אבידות גדולות מקרבהאוכלוסייה העיראקית בערים, הם טפטוף ראשון של לוחמה פסיכולוגית. "האמריקאיםמאשימים את סדאם בכך שהוא מוכן להקריב את עמו, שהוא מסתיר סקאדים במסגדים ומתכנןקטסטרופה הומניטרית לשיעים. בעזרת האישומים הא לו הם מתכוונים להצדיק את הפגיעהשלהם באוכלוסייה אזרחית. כבר עכשיו הם בונים את הרקע התעמולתי שלהם".לדבריו, שאלותמוסריות כלל לא מעסיקות את האמריקאים, אבל תדמיתם הבינלאומית דווקא כן. "בספרותהמחקרית מכנים את זה 'סי.אן.אן פקטור'. זה גורם שמסוגל לקבוע את גורל המלחמה. לכןהם ידאגו שהעיתונאים ייראו רק מה שהצבא ייתן להם לראות. ארגון מחנות האימוניםלעיתונאים הוא אמצעי נוסף לגרום לעיתונאים להזדהות עם הצבא. אם המלחמה תהיה קצרהואפקטיבית, זה יעבוד. אם המלחמה תתמשך והקורבנות יתרבו, זה ייכשל".הנקין דווקאמאמין בכוונותיהם הטובות של האמריקאים, וממליץ להם ללמוד מפעולת צה"ל בג'נין, שאותההוא חקר במסגרת מאמרו "קוסובו, סומליה, ג'נין: ניתוח השוואתי", שפורסם בכתב העתלמחשבה ישראלית "תכלת". "מה שעבד בג'נין היו הקריאות לאנשים לפנות את המחנה", קובעהנקין. "מספר התושבים במחנה הוא בסביבות 15 אלף, ואילו בזמן הלחימה היו שם בערך 1,500 לוחמים. חלק מהאנשים ברח, חלק פונה בכוח. האם זה מושלם? לא. אבל היה כאןניסיון אמיתי להזהיר אנשים מפני מה שעתיד להתרחש. מי שלא זז אחרי קריאות ברמקול,אולי זז אחרי ששמע פגז מתפוצץ בשדה ריק בסמוך. בסופו של דבר, זה עדיף על הרסטוטאלי".גם השימוש בדחפור די-9 הידוע לשמצה, הוא בעיניו אמצעי פסיכולוגיסביר להבהלת האזרחים, במטרה להרחיקם מלב המערכה. "לצבא האמריקאי ישטנק-דחפור ודי-9 וכל מיני אמצעי משחית שונים ומשונים. הם גם מנסיםלהשתמש בתחמושת פחות הרסנית. לדוגמה, לפי תורת הלחימה שלהם, כשהם נכנסים לבית, ישעדיפות לזרוק רימון הלם ולא רימון רגיל. כי רימון הלם יכול מקסימום לקרוע את עורהתוף ולגרום להפרעות רגשיות. מצד שני, זרקת רימון רסס למקום הלא נכון, והרגתמשפחה".גיבוי הומניטרי של מזון ותרופות הוא חיוני לא פחות. "האמריקאים משתמשיםבמושג 'מלחמת שלושת הבלוקים'. מושג סכמטי, שלפיו בבלוק אחד נותנים לפליטים אוכלובגדים, בבלוק שני מנסים לנהל משא ומתן ולמנוע סכסוכים מקומיים, ובבלוק השלישינלחמים בכוח. הרעיון הוא שבו זמנית ובאותו מקום אפשר להנהיג מספר סוגי מדיניות. וזהשנלחמים בשכונה אחת לא אומר שלא צריכים לסייע לאוכלוסייה בשכונה ליד". הנקין מסביר,שגם יחס נאות לשבויים הוא חלק בלתי נפרד מהטקטיקה להפחתת ההתנגדות העיראקית."האמריקאים מקווים ש האנשים יבינו שעדיף ליפול בשבי מלהיהרג בקרב. אם הם יצליחולגרום לעיראקים להיכנע בלי לחימה, הם מאוד ישמחו. אבל אי אפשר להתכונן לקראת המקרההטוב ביותר מבלי להתאכזב".

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.09 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה