לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #10  
ישן 30-09-2013, 13:19
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי lior.s שמתחילה ב "האי גריין"

יכול להיות שלא נחזור, אבל לפחות נעשה את זה כמו גברים\ מאת פנחס וולף
"לא פעם הרגיש חבר הכנסת בהווה, וראש השב"כ ומפקד חיל הים בעבר, האלוף (מיל') עמי אילון, שעל כתפיו מוטלת אחריות כבדה, שדורשת ממנו לבחור בדרך חדשה. הקונפליקט המפורסם שלו היה הכניסה לעולם הפוליטי: כשפרש בשנת 2000 מתפקיד ראש השב"כ, הוא כמעט נשבע שלפוליטיקה הוא לא יילך, אבל בסוף הוא הלך, ואפילו התמודד לאחרונה על ראשות מפלגת העבודה. את השינוי הסביר אילון בכך שהגיע למסקנה, שרק מהכנסת ניתן להשפיע. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאילון שינה את תוכניותיו עקב הרצון להשפיע על תהליכים קריטיים. כשהיה עוד נגד זוטר בקומנדו הימי (שייטת 13), הדבר האחרון שהתכוון לעשות היה לצאת לקורס קצינים. באה מלחמת ששת הימים, ואיתה הכישלון הצורב של הקומנדו וחיל הים במערכה, ושינתה את החלטתו. 'חשבתי שאנשים שהולכים לקצונה זה רק אלה שאין להם מה לעשות בחיים,' הוא אומר היום. 'החלטתי להישאר בצבא בעיקר על רקע העובדה שפתאום הייתה לי ולעוד עשרים- שלושים לוחמים- שזה היה כל השייטת- תחושה שכל הביטחון של מדינת ישראל על הכתפיים שלנו, שבלעדינו אין תקומה מבצעית־ אופרטיבית למדינת ישראל.' אילון יצא לקצונה ובפשיטה על האי גרין, שנתיים לאחר מכן, הוא השתתף כקצין בדרגת סגן. לא מעט תובנות שמלוות אותו עד היום הן תוצאה של המבצע וההתנהלות סביבו. האלוף (מיל') אילון נולד בקיבוץ מעגן בשנת 45'. כדי להגיע לשייטת היה עליו לרכך את התנגדותה של אמו, שחתימתה נדרשה לשם כך בגלל היותו בן יחיד. את עיטור הגבורה הוא קיבל על פעילותו באי גרין כסגן מפקד חוליה בכוח המאחז. בשעת הפריצה לאי, השליך רימון לעמדת המכ"ם ותוך כדי החדירה למבצר, הוא חיפה באש על מעבר יתר הלוחמים. כשטיפס על הגג נפגע במצחו, כתוצאה מאש שנפתחה ברחבת הגג הצפונית. הוא הטיל לעמדה זו רימון, שלא התפוצץ, הסתער על העמדה וחיסל בה שני חיילים מצרים. סגן אילון התקדם עם לוחמים נוספים וטיהר עמדות נוספות. בהמשך ההסתערות הושלך לעברו רימון שפצע אותו ברגל. הוא המשיך לירות לעמדה שממנה נזרק הרימון ואז הושלך לעברו רימון נוסף, שפצעו ביד ובצוואר. אילון הודיע על פציעתו רק לאחר שתקף אותו מחנק.
התדריך והסיגר.
'הפשיטה על האי גרין הייתה מבצע שמלכתחילה יש בו הרבה תעוזה. אתה מגיע בהפתעה ואין לך דרך חזרה. אתה לא יכול לסגת אם אתה לא כובש את האי, וגם למצרים אין דרך נסיגה. היה ברור שהולכים לקרב שבו אתה סוגר קבוצה של כמעט מאתיים איש- מאה עשרים מצרים ועוד שישים ישראלים. זה לא צבא מול צבא. זה הרבה מעבר לזה. בקרבות של פעם, היו פעמים שצבא יכול היה לברוח. פה אתה שם אותם בתוך חלל סגור ומנתק את כל דרכי הנסיגה גם לנו וגם להם. זה כמו גלדיאטורים שסגורים בתוך זירה. אין הרבה פעמים שאתה חווה את האמירה 'יוצאים למערכה ואו שחוזרים או שלא'. בשבילי האי גרין היה אחת הפעמים שאומרים 'נעשה את זה כמו גברים'. כלומר, יכול להיות שלא נחזור, אבל אם לא נחזור, לפחות נעשה את זה כמו גברים.' אחד הזיכרונות מכיבוש האי שנחקקו בתודעתו של אילון היה התנהגות הרמטכ"ל, חיים בר לב, שהעידה לדבריו על חוסר הבנתו את הפעולה. 'בתדריך האחרון, הרמטכ"ל הגיע לראס סודר, שמשם יצאנו, עם מדים מגוהצים וסיגר', הוא נזכר. 'זה נראה לי הזוי לחלוטין. עד היום כל מי שמעשן סיגר הוא בעבורי אדם מנוכר ומנותק. אנחנו יוצאים לקרב ההתאבדות של חיינו, לקרב הגלדיאטורים שלנו, והבן- אדם מעשן סיגר'. אבל הבעיה האמיתית בכך הייתה, לטענת אילון, בשילוב בין המראה המהודר לבין ההוראות האחרונות שנתן בר לב: לא לבצע את המבצע בכל מחיר, ובמידה שיש אבידות, על הלוחמים לנתק מגע ולסגת. 'אני אומר לעצמי: 'רגע, הוא רמטכ"ל, הוא בא לתדריך אחרון והוא אישר את המבצע', אומר אילון ומעלה את התהייה, ' מישהו הסביר לו מה אנחנו הולכים לעשות? כלוחם צעיר, זו אחת החוויות הקשות שעברתי. כאלוף החלטתי שלא אשלח אנשים לקרב מבלי שאדע בדיוק לאיזו רמת סיכון הם הולכים. הלוחמים צריכים לדעת שאני מבין מה אני מאשר. משה דיין, לעומת זאת, שהיה שר הביטחון, ואחד האנשים המבריקים שפגשתי בימי חיי, שאל רק שאלה אחת שהבהירה לי עד כמה הוא מבין מה הוא הולך לאשר. 'כמה זמן בדקות ובשניות לוקח לכם מהרגע שבנאדם מוציא את הראש מהמים ופורק את ציוד הצלילה שלו, עד שהוא מתחיל לייצר אש כלוחם חי"ר?' ובאמת, זו בדיוק הנקודה הקריטית. הבנו שאנחנו מדברים עם בן־אדם שמבין הכול.'
נלחמים בזרם
'היה דבר אחד שלא עשינו נכון: לא ידענו להעריך נכון את עוצמת הזרם של הים. האימונים שעשינו היו בים התיכון, אבל הם התבררו כחסרי משמעות. בצפון מפרץ סואץ יש זרם שלפעמים חזק יותר ממהירות הצלילה. מצאנו את עצמנו שוחים בכל המהירות קדימה, אבל בעצם אנחנו בתנועה אחורה. זה יצר בעיה של שעה אחרונה, שבה היינו צריכים להגיע ליעד- ואם לא מגיעים אז אין ביצוע, והיה ברור שכנראה לא נגיע- על מנת להספיק לסגת בחושך, משום שהאי גרין הוא בטווח של כינון ישיר מאזור התותחים של פורט סעיד ושל צפון פורט תאופיק. דב בר, מפקד הכוח, קיבל את ההחלטה להמשיך הלאה. אנחנו רצינו שהמים יהיו גבוהים ככל האפשר, ואז נגיע ומיד נתחיל לטפס. אבל הסכנה היא שנעבור את השעה האחרונה. היה הבדל מאוד דק ומקצועי, אם אתה מגיע בשעה הנכונה על מנת להילחם שעתיים ולסגת בחושך, אז מגיעים כשרמת הגאות של הים לא בשיא ואתה מתגלה לפני שאתה נוגע בקיר של המבצר. אני שמחתי שעברנו את השעה האחרונה כי זה איפשר לנו להגיע בצלילה. פחות דאגתי מהתמשכות הלחימה או מהנסיגה ביום. היה חשוב לי יותר לגרום להפתעה מוחלטת בכניסה. כשצוללים, צריכים להיות 'אפס' במים, כלומר לא להוסיף על המשקל, כי אז עלולים לשקוע. אם אתה צריך לצלול בעומק חמישה מטר, אז עליך להשקיע את האנרגיה בלהתקדם ולא בלהישאר בעומק המים. כל אחד מאיתנו הוסיף הרבה מאוד מחסניות על מנת לבצע מהלך תקיפה ארוך יותר. כתוצאה מזה היינו כבדים והצלילה של רובנו הייתה איומה. בשלב הזה דב בר הוציא את כולנו, קילל אותנו באבי אבינו ואמר: 'אם יש פה מישהו שנתלה על החבלים ולא נותן לנו להתקדם וחושב שלא נגיע לאי- שישכח מזה. אנחנו נגיע לאי אפילו בשתיים עשרה בצהריים.'
ממשיכים את הקו
'אחרי שנפתחה האש טיפסתי על גבו של חיים שטורמן, שהיה פקוד שלי בקורס ונהרג באי. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. אמרתי לו 'נתראה בארוחת הערב שאתה עוד חייב לי'. לפני מספר שבועות הייתי בעין חרוד בשביל הקמפיין הפוליטי שלי. אמו של חיים, ראומה, נמצאת בבית האבות בקיבוץ. סבו הנוטר נפטר בתקופת 'השומר'. אביו, משה, נהרג במלחמת העצמאות. משפחת שטורמן היא אחת המשפחות מסמלי הגבורה של מדינת ישראל. בקרב נפצעתי פעמיים: בפעם הראשונה, כשטיפסתי על גבו של חיים, נפצעתי קל, אחר- כך נפצעתי באורח קשה יותר. אילו היינו פועלים בדיוק לפי ההנחיות- המבצע היה נכשל, משום שהסירות לא הצליחו להגיע. אמנם כבשנו את הקו הראשון, אבל לוחמי סיירת מטכ"ל לא הגיעו, והמשכנו את הקו. הייתי אומר שההחלטות היו כמעט פרטיות של הלוחמים, גם של גדי קרול, גם שלי וגם של גיל לביא. עוטרנו בגלל שהסיפור האישי שלנו הוא זה שקבע את מעטפת הקרב. בשלב מסויים, כשנפצעתי, פוניתי בסירת גומי עם עוד שניים- שלושה הרוגים. הזרקתי לעצמי מורפיום והייתי בהיי. הרופא שהיה בסירה כל הזמן טיפל בי כי יש כניסה ואני חרחרתי והוא חשש שאולי יש שטף דם. הוא נראה מאוד מודאג, ואני שהייתי על מורפיום, שכבתי על גוויות. אמרתי לו: 'דוקטור, מה אתה מבזבז עליי את הזמן. להערכתי אני אחיה'. לא עשיתי את זה מתוך גבורה. הייתה לי פשוט אי- הבנה מה מצבי ומה מצבם. הם כבר לא היו בחיים, אבל הבנתי את זה מאוחר יותר. הגעתי לבית- החולים ואחרי איזה שלושה- ארבעה שבועות פינו אותי לבית קיי- בית ההבראה בנהריה לפצועי צה"ל. הבנתי שהולכת להיות פשיטה משוריינת של צה"ל. השייטת מנתה מעט מאוד לוחמים שרובם נפצעו באי, ואני הבנתי שחסרים צוללים, במיוחד צוללי חזירים, למבצע הטבעת הסט"רים. אני מעריך שזאב אלמוג, כשהיה צריך להמליץ על מקבלי הצל"שים, לקח גם את זה בחשבון'. " (ראיון עם האלוף במילואים עמי אילון, "במחנה", 20 ביולי 2007)



תיאור המעשה:
בליל ה-19-20 ביולי 1969, בקרב הפשיטה על האי-גרין, היה סגן עמיחי איילון סגן מפקד חוליה בכוח המאחז. בשעת הפריצה ליעד, השליך רימון לעמדת ה-מכ"ם ובשעת החדירה דרך הפירצה, חיפה באש על מעבר יתר הלוחמים. שעה שטיפס על הגג נפגע במצחו מנתז, כתוצאה מאש שנפתחה מעמדה ברחבת-הגג הצפונית. הוא הטיל לעמדה זו רימון שלא התפוצץ. אחר זאת טיפס, אגב זריקת רימון רסס נוסף של בן זוגו לחוליה, הסתער על העמדה וחיסל בה שני חיילי אויב. הוא המשיך להתקדם יחד עם סמ"ר זלמן רוט, תוך חילופי אש עם האויב, וחיסל עמדת מק"כ. לאחר מכן הסתער עם לוחם נוסף וטיהר שתי עמדות נוספות. בהסתערות על עמדת התותחים השלישית, הושלך לעברו רימון שפצעו ברגל. הוא המשיך לירות לעמדה שממנה נזרק הרימון ואז הושלך לעברו רימון נוסף, שפצעו ביד ובצוואר. הוא המשיך לירות לעבר האויב עד שאחזו מחנק ורק אז הודיע על פציעתו והצליח לעזוב את היעד בכוחות עצמו. (נוסח עיטור הגבורה שהוענק לעמי אילון)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 25-03-2014, 09:57
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
דברים שכתב עמי אילון על המבצע
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי lior.s שמתחילה ב "האי גריין"

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
(מתוך הספר ''צה''ל-המבצעים הגדולים'' מאת ניסים משעל ומיכאל בר זוהר, ידיעות ספרים, 2013, עמוד 87)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 20-07-2015, 08:03
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,195
סודות האי גרין נחשפים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי lior.s שמתחילה ב "האי גריין"

סודות האי גרין נחשפים







[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]

סודות האי גרין נחשפים
‫הלילה לפני 46 שנה, ב–20–21 ביולי 1969, יצאו לוחמי שייטת 13 וסיירת מטכ״ל לפשיטת ״בולמוס 6״ על יעד מבוצר בדרום תעלת סואץ, בשרטון שאורכו כשני מגרשי כדורגל — האי גרין. לא גרינלנד, רק איון סלעי, נטול חשיבות אמיתית, אף שבדיעבד שווקו נימוקים שהאדירו אותו. כמעט מחצית מ–40 הלוחמים נפגעו: שישה נהרגו ו–11 נפצעו. צפונה משם, במבצע ״בוקסר״ של חיל האוויר, הופלו שני מטוסים. הלם ואכזבה ירדו על הציבור הישראלי.
הסיפור בכללו ידוע, אבל ההיגיון העקום שביסוד הבולמוס נעשה בלמ״ס, בלתי מסווג, רק לאחרונה, עם חשיפת תמלילי התדרוכים הסודיים לוועדת החוץ והביטחון, המלמדים מה סיפרו שר הביטחון משה דיין, הרמטכ״ל חיים בר־לב והאלוף עזר ויצמן לחברי הוועדה, בהם מאיר יערי ממפ״ם, שנכדו — דידי גרול יערי מהשייטת — נפצע קשה.
הגילוי המצמרר הוא שלוחמי היחידות הנבחרות, מתנדבים כולם, הוקרבו על מזבח נימוקים תמוהים: הסחה, הרג המוני באויב מטווח אפס, גבריות, גאוות יחידה. כשהכל השתבש, נשלפו קלישאות: מערכה צבאית היא תמיד ״ממלכת אי־הוודאות״. כשחוטבים עצים, ניתזים שבבים; אלא שהשבבים הם בנינו, אחינו, חברינו.
מלחמת ששת הימים העניקה לישראל מרחב־חיץ כשריון חיצוני, שכפ״ץ. הקמת מוצבים והתנחלויות בקווים החדשים היתה לבישה אווילית של השכפ״ץ מתחת לעור, מתחת לבשר התותחים. המבצע באי גרין נערך בחודש החמישי למלחמת ההתשה בתעלה, לאחר עשרות רבות של הרוגים בתקריות בקו. כדי לשנות את המגמה ולהרתיע את הנשיא נאצר מלהמשיך בהתשה הוצעו ואושרו שתי פעולות נפרדות ועוקבות (פעולה שלישית, פשיטת צנחנים ממערב לתעלה, בוטלה). המועד: כשעיני העולם רתוקות לנחיתת האסטרונאוטים מ״אפולו 11״ בירח. שם ארמסטרונג, כאן היד החזקה. כשעוזי דיין, קצין צעיר בסיירת מטכ״ל ואחיינו של שר הביטחון, פיקפק בכורח בסיכון חיילים כך, ״במקום שרביעיית סקייהוקים תשטח את האי בהפצצה״, נאמר לו שצפויה ״זריעת מורך בלב המצרים״.
דודו והקצינים הבכירים הסבירו אחר כך, ״רצינו להרוג כמה שיותר מצרים, במוצב מבוצר בקו. לעשות להם מה שעשו לנו. לבוא לנקודה הקשה ביותר, ולא כמו עד עכשיו, לעורף החשוף או למוצבים דלילים בחוף מפרץ סואץ״. האחריות גולגלה לשטח: ״דרשנו להימנע ככל האפשר מנפגעים לכוחותינו. אמרנו מראש שעשרה הרוגים יהיו כישלון״. ושישה ״בלבד״? הצלחה?
תירוץ נוסף: ״ידענו שהמצרים מחכים לפעולה גדולה שלנו. חשבנו שיאמינו שזאת הפעולה, שהמתח אצלם יירד ושאז נפתיע אותם במהלומה האווירית״. ועוד: ״הכל עניין של מזל רע. לולא מצרי אחד בעמדת מקלע ועוד אחד שזרק רימון, הפעולה היתה מסתיימת ללא הרוגים, או בשני הרוגים בלבד״. וחצי נחמה: בחודש הקודם נהרגו ונפצעו 140 חיילים בפעולות שהמצרים יזמו. כשהיוזמה עברה בחלקה לצד הישראלי, נמנו 160 נפגעים. תוספת נסבלת של 20 בלבד.
זה מה שנאמר בסוד, לנבחרים. לציבור נמסרה, כרגיל, גרסת אין ברירה. האזרחים והחיילים התבקשו להמשיך ולסמוך על גולדה מאיר, על דיין, על הפיקוד הצבאי. נאצר אכן נבהל, אבל לא נכנע — הסובייטים העמיקו את מעורבותם במצרים. כשבוזבזו שלוש שנות הפסקת אש, באה המלחמה הגדולה.
מורשת הקרב של האי גרין אינה רק גבורת היחידים, אלא האיסור לתת אמון עיוור בהנהגה הלאומית — לא בשיקול הדעת ולא בתום הלב. זה נכון תמיד, ובמיוחד כיום, כשאיכות ההנהגה אינה משתווה לזו של ההרכב ההוא, למרות האסונות שהמיט.






_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 20-07-2015, 09:45
  משתמש זכר אל-בחאר אל-בחאר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.10.08
הודעות: 1,095
היה מעניין לראות את השוני בגישה בין מטכ"ל והשייטת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי lior.s שמתחילה ב "האי גריין"

בכנס שהיה לפני מספר שנים בנושא, התברר שבסיירת מטכ"ל המבצע כלל לא תוחקר. בשייטת, במידה רבה תודות לזאב אלמוג, שהיה אז המש"ט, המבצע תופש מקום מרכזי במורשת הקרב. ראוי לומר שהקרב גם נכלל בספר Great Raids in History (המצוי ברשותי). על פי מה שנאמר בכנס אז, רפול, שהיה קצח"ר בזמן המבצע, רצה להראות למצרים שכוחנו לא רק באמל"ח האמריקאי שזה אך קיבלנו (בעיקר פנטומים וסקייהוקים), אלא גם ביכולת הלחימה של החייל הישראלי. עם זאת, ליתר ביטחון, ירדה רביעית פנטומים על האי למחרת התקיפה. אגב, למרות התקיפה האווירית נותרו באי ממצאים רבים מהקרב (כמו טלפיים, משקפות ועוד) ובצי המצרי נכתב על כך דו"ח שנתפש מאוחר יותר במפקדת זי"ס של הצי המצרי בעדביה, שנפלה בידי צה"ל במלחמת יום הכיפורים.
_____________________________________
כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 09:53

הדף נוצר ב 0.30 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2018 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר