הוא התגייס לצבא, לא סרב פקודה ויותר מזה, קיבל תעודת הצטיינות.
על אחד כזה אומרים שהוא מלח הארץ.
והנה, בטקס קבלת התעודות לחיילים המצטיינים סמ"ר מגד לא לחץ את ידו של הרמטכ"ל ופתאום הפך למצורע.
הודח מהיחידה והתעודה נשללה..
למה? רק בגלל שהוא הביע מחאה שקטה, ללא פרובוקציות , ללא הפגנת סיסמאות בגנות ההתנתקות?
האם הכבוד של הרמטכ"ל חשוב יותר מהכבוד של החייל שנרמס פתאום?
אני חושב שההחלטה להדיח אותו היא החלטה שערוריתית שאין כדוגמתה.
מה קרא רא"ל חלוץ ל"בנחישות וברגישות"?
את הנחישות ראינו בהתנתקות אבל לאן נעלמה הרגישות?
ולמה סמ"ר חננאל מגד הפך לשעיר לעזעזאל?

מה אתה מתפלא?
במשך עשרות שנים המשטר הזה מדכא כל ציוץ נגדו.
אולי אתה צריך לחשוב יותר
גם אני חושבת יום ולילה איך אפשר לשנות

יש לי פורום נהדר בשבילך להעביר בו את הזמן...
אבל יש סכוי לא רע שאת כבר חברה פעילה בפורום....
בכל אופן תהני...
http://newprofile.org/forum/forum_topics.asp?FID=1

יש לי פורום נהדר בשבילך להעביר בו את הזמן...
אבל יש סכוי לא רע שאת כבר חברה פעילה בפורום....
בכל אופן תהני...
http://newprofile.org/forum/forum_topics.asp?FID=1
אתה לא צריך לקבוע לי שום דבר,

כשהתקשורת רוצה היא יכולה להשפיע באופן חיובי לטובת החברה

כל הכבוד, לכולם, לחייל, לתקשורת, לעורך הדין

ככה צריך לפעול. מספיק עם משטר הרומס את אזרחיו ושולל ממנו את זכויותיו. אני שמחה לראות שדבריםבאים על תיקונם ואני שמחה ששיטת "העורך דין שלי" הגיעה לארץ (באיחור, אחרי 15 שנים מארצות הברית). האזרח למד אם המדינה לא תגן עליו אז עורך דין יהיה לו שיגן עליו. וזאת רק לאחר שעורכי הדין בארץ למדו לתת הגנה כמו שצריך לאזרח השוכר את שירותיו. עד כה עורכי הדין היו מקבלים את שכרם אבל בעייתו של האזרח לא הייתה נפתרת. הקץ לטירנות ולדיכוי. ערכו של האזרח צריך להיות בעדיפות ראשונה, גם אם הוא חייל. המיליטריזם הישראלי מחפש תקדימים כדי להרתיע את הסרבנים. חובתו של חייל הוא להצדיע למפקד עליון אבל ללחוץ את ידו זה לא נוהל פיקודי אלה נוהל טקסי. טוב מאוד, שידעו כולם שמספיק אחד שהוא לא מרוצה, וכדי לא ליפול לידיו הוא צריך לדאוג שכוווולם מרוצים. וזה חל על כולם. לתת דוגמא ולא לדרוש מאחרים מה שהם אינם דורשים מעצמם. במיוחד במישור המוסרי.

אמת, סיפור מרתק עם החייל הזה, לא פלא שהוא מצטיין. לדעתי הוא עוד יחזור לצבא ויקבל את אות ההצטיינות בשקט וחלוץ ילך הבייתה בקרוב. נו, זה הרי ברור, חלוץ לא מרגיש נח עם שר מתלמד ומעמיר פרץ במיוחד.

הסמ"ר חננאל מגד אף הצדיע לרמטכ"ל, ובכך מילא את פקודת הצבא המחייבת הצדעה. תקנו אותי אם אני טועה, אך איני זוכר חוק המחייב לחיצת יד עם הרמטכ"ל.
אמנם יש פה איזושהי זילות ברמטכ"ל, אך העונש הוא מוגזם ולא הגיוני בעליל.

הנה מכתב שהופנה אל הנשיא מסגן אלוף במיל':

לכבוד

מר משה קצב

נשיא מדינת ישראל

הנדון :סירובו של רב''ט חננאל מגד ללחוץ את ידו של הרמטכ''ל בטכס יום העצמאות שנערך במשכנך.

מכובדי שלום רב !



הח''מ דודו של החייל ומשרת במילואים כמפקד בדרגת סגן אלוף.



בתקופת " ההתנתקות " התמודדתי בנושא הסרבנות וחינכתי את הקצינים והחיילים שבפיקודי שאין לערב נושאים פוליטיים בשרות בצה''ל .



אני מתפלא על הרעש התקשורתי והטענות נגד החייל לאחר שביום השואה נדהמתי לשמוע את הרמטכ''ל מדבר נגד המתנחלים ( צרפתי כתבה המבטאת היטב את האבסורד בדברי הרמטכ''ל שפורסמה בעיתון " מקור ראשון " ) .



בהקשר זה אספר לך כבוד הנשיא שבשבת שאחרי שחמתי ( סבתו של חננאל ) גורשה מביתה בגוש קטיף היא התארחה בביתי יחד עם אמא שלי (ניצולת שואה שנכדה לוחם שריון שנהרג בעת שירותו הצבאי בגוש קטיף כחלל צה''ל ) , כאשר נכנסה השבת אימי פרצה בבכי ואמרה לחמתי שהגרוש שלהם מגוש קטיף מזכיר את גירושה מביתה שבהונגריה בשנת 43 .



כמו כן צה''ל מחזיק תחנת רדיו פוליטית ובלתי מאוזנת שפוגעת באחדות העם שאתם מרבים לדבר עליה .

הגיע הזמן שקברניטי המדינה יפנימו את הכאב של המגורשים ואת הבזיון בחוסר הטיפול במגורשים מהגירוש עצמו ועד עצם היום הזה .



מובן ממכתבי זה (ולא משנה מה דעותיי בנדון ) שלפני שבאים בטענות ללוחם המצטיין שביטא כאב באופן מינורי ביותר , על הרמטכ''ל והצבא להתנתק מכל הנוגע בפוליטיקה הן בהתבטאויות והן בפעילות תקשורתית .



אבקשך להעביר את רוח דברי לרמטכ''ל.



בברכה מקרב לב,

סגן אלוף במיל' יוסי עופר

הירוק בכל זאת עולה

למרות שאיני מסכים עם השקפתו של החייל (עמדותיי עמוק בשמאל), לדעתי לא היה מקום להעניש אותו. הוא הביעה מחאה שקטה ולגיטימית.