או פלסתר על פצע פתוח שבו אף אחד לא מתכוון לטפל ?

כידוע בל"ג בעומר מתקיים טקס כסת"ח שמקומם אותי מאוד, ורציתי להעלות לדיון את השאלה מה בדיוק זה עושה לכם, הלוחמים במערך המילואים בצה"ל ?
אתם אלו שנושאים בנטל, מה אתם חושבים על זה ?
כמה מכם באמת עושים משהו כדי לשפר את המצב ?
כמה מכם החליטו להפסיק להתייצב ?

גילוי נאות, אני מאוד נגד כל המהלך המאוד מלאכותי בעיני ועם זאת אני מנסה לשמר אינרציה מסוימת של יוזמה ופעילות משותפת של היחידה, וכמו כן של שכנוע אנשים רלוונטיים להתנדב למילואים.

לא יודע עד כמה הדיון הזה רלוונטי למשתתפי הפורום הזה, אבל בכל מקרה אשמח לשמוע מה דעתכם.

מבחינתי זה בזיון. כיסוי ערוותם של הפוליטיקאים שלא רוצים באמת להשקיע כסף, אז הם ממצבים "יום הוקרה". אין מילים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

זה פשוט מדהים, כי כל מי שאני מדבר איתו חוזר על אותו תיאור בדיוק - מעליב.
ועדיין האנשים ממשיכים להגיע כשקוראים להם, ואפילו יותר מזה - מתנדבים ומגדילים ראש (בעיקר הקצינים אבל לא רק, סה"כ אין תחליף לסגל עם מוטיבציה).

אצל החברים הקרובים שלי אני מסוגל להסביר את התופעה בעובדה שזה פחות או יותר אותו צוות אינטגרלי עוד מהגיוס כמעט,ולכן יש לחץ חברתי ומין אינרציה שדוחפת.
אבל אני פשוט לא מבין איך חבר'ה אחרים ממשיכים להגיע בהתחשב ביחס המזלזל, למילואים ביחידות שבחלק לא קטן מהמקרים הם לא יכירו שם כמעט אף אחד, למחסור משווע בציוד נורמאלי והכי גרוע זה הזלזול הנוראי הזה, התחושה שמתייחסים אליך כאילו שאתה חייב להם משהו.
אין מספיק הקצאות, אין ימ"מים, אין כמעט בכלל השקעה בפרט ושלא לדבר על הפרמטר שבעיני הוא הקריטי ביותר - השקעה בקבוצה ובניית היחידה מבחינה חברתית.

ביטאת בדיוק את מה שאני מרגיש - ביזיון.

אני עושה מילואים כי אני אהבתי את מה שעשיתי בסדיר, אני אוהב את מה שאני עושה במילואים, ואני גאה בזה.
לטעמי היום הזה הוא מעין בדיחה- תלושי שי לחנות פרחים למשל.
מישהו יחזיר לי את ימי הלימודים שהפסדתי?

לעולם אשא דגלך בגאווה

שם למעלה הבינו כי גישה שלילית (ענישה ואכיפה) אינה יעילה, וכי במילא הימים ההם של "צבא העם" חולפים לאיטם, אז בחרו לשנות לגישה חיובית.
מה שמקומם הוא הדרך שבא מיישמים את זה - ימי הוקרה בסגנון ימי כיף בגבעת אולגה הם פשוט מגוכחים ואנכרוניסטים.

מה שמדבר היום לאוכלוסיות שעושות מילואים זה (דעתי האישית אשר גם לא מסודרת לפי סדר חשיבות) :
א. לימודים (כפי שציינת) - הקלות מרחיקות לכת תוך שת"פ מלא עם הפקולטות (אני נתקלתי בסגל "פאציפסטי" שלא בא לקראתי בכלום עקב שירותי ב"צבא הכיבוש")
ב. משכורת - נקודות זיכוי מס
ג. משפחה - הנהגת שיטה לעזרה למשפחה כאשר הבעל נמצא הרחק מהבית
ד. ת"ש - כמות המשרתים גורמת לכך שהיציאות הביתה יהיו מועטות במקרה הטוב
ה. גאוות יחידה - סטיקר "אני מילואימניק גאה" שווה ל... צריך להשקיע בערבי יחידה, בפרסום חיובי, בעבודה (מה יותר אלמנטרי מזה??) בחיילים בטרם השחרור

ויש עוד כמה וכמה, אבל נראה לי שהרעיון עובר

ואכן מעליב...מאוד!
אבל, אני אמשיך להתנדב למילואים ביחידה קרבית, לא בשביל הפוליטיקאים
ועוזריהם ולא בשביל בירוקרטים קטנים ועלובים,
אלא בשביל משפחתי , בשביל חברי. כי בכל פעם שיש פיגוע, נופל קאסם,
או כוננות בצפון - אני יודע שצריכים אנשים כמונו. אנשים שמשאירים לחברה
הנהנתנית ומשבחת משתמטים פתח קטן לחברה נכונה ובריאה יותר.
אנחנו המילואימניקים הם האחרונים שנשארו - חומה אחרונה לפני התרסקות.
ולנו נכון המשפט...אם אנחנו לא נהיה שם, אף אחד אחר לא יחליפנו.

קרא לי נאיבי.. אך כך אני מרגיש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eladg כמה מכם החליטו להפסיק להתייצב ?

ביום שזה יקרה, אפשר יהיה לסגור את המדינה.

שהאחרון בנתב"ג יכבה בבקשה את האור, חבל על החשמל.

גם אם קצת קשה וגם אם קצת לא נעים, יש דברים שעושים ולא בשביל ימי הוקרה, אלא בשביל שיהיה לילדים שלנו והלאה, היכן לחיות.

אמנם זה יחזיר כאן מישהו לטירונות, אבל קשה יש בלחם ונוח היה בתיבה.

טרם הנחנו את החרב ועטינו על ראשנו זרי דפנה.

מאחד שממשיך לעשות את זה כל שנה, פעם בכמה חודשים, מעל ומעבר לנדרש, גם אחרי שתי פציעות (שתיהן בדרגת חומרה "בינונית" שהשאירה צלקות ומגבלות) וחזרה לשירות.

(וכן, קיבלתי גם אני הזמנה, אבל מה לעשות, צריך להתפרנס בין מילואים למילואים.. )

מה גורם לכם יותר מכל דבר אחר להרגיש שמזלזלים בכם ?
מה יוכל לשנות את המצב הזה?

נתחיל עם מה צריך לעשות:

כולנו עובדים, לומדים ובעלי משפחות. לכולנו הזמן יקר, וכל שירות מילואים גורר לחץ בהם, שקשה מאוד לרצותו.
יש הרבה מה לעשות לטובת אנשי המילואים, אבל שום דבר לא יזוז אם אנשי המילואים לא יעזרו לעצמם. בעוגן המילואים פירסמתי בין השאר את חוק המילואים הממשלתי דאז וההצעה הפרטית. כמה קראו אותן? הבינו על מה הם מדברים? כמה אנשים כועסים בזמן השירות, אבל שוכחים דקה אחרי?
כמה בולעים "צפרדעים" בדמות אימון קלוקל, ציוד מיושן ומחסור באמצעים בקו?
מי שאשם בסופו של דבר זה אנחנו - כי אנחנו מאפשרים את זה.
אני לא מדבר על לא לבוא למילואים, אבל כן ניתן וחשוב לעמוד על הזכויות אל מול המערכת.
כמה חיים בבועה של הצוות, הפלוגה והגדוד? כמה באמת מכירים מה קורה בחוץ.

אז מה לעשות?
לדבר על זה, עם כולם. להעיר ולהאיר, לאנשים שכבר עייפים מלהלחם על זכויותיהם. לעמוד מול המערכת ולהכריח אותה להשתנות. חוק המילואים אינו תוצאה של נדיבות המערכת אלא אילוץ מהחוץ. כנ"ל כל נושא הציוד, האבט"שים וכו'.
לעמוד, לדבר ולהסביר - כל השאר, יבוא מאליו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עם זאת אני מרגיש לכוד במערכת שאני מאוד מודע לגבולות הגזרה שלה, אבל לא מסוגל להזיז אותם.
חוית ה"ביחד" של קבוצת אנשים בתוספת כל הסיסמאות (ומספיק שתגלול למעלה ותקרא את ההודעות) שאנשים מאמינים בהן (באמת ובתמים) גורמת לכך שלא מספיק לדעת מה קורה מסביב, אלא ממש צריך לעשות משהו.

ואתה יודע מה, אני מסכים שחשובים מאוד הפרטים, אחרי הכל the devil is in the details אבל (וזה אבל גדול) משהו הרבה יותר משמעותי צריך לזוז.

וכדי להתחיל להזיז מערכת של אנשים שבגדול רב הבדיל מאשר המאחד ביניהם (רק אתמול הייתי חלק מוויכוח שהסתיים ב"נו מה אפשר לצפות מגולנצ'יקים...") שנמצאים בסטטוסים שונים בחיים, בצבא ובהשקפת עולם צריך איזשהו טריגר חיצוני.
ומעל הכל צריך להגדיר מה בעצם מפריע לנו - מה הוא הדבר שאם היינו משנים היה גורם כל החוויה להיראות אחרת - ואני לא בטוח שמספיק אמר"לים או הקצאות לאופטיקות היה הדבר הזה, בשבילי.

אני מזהה את נקודת השבר בחומת מגן, שם בעצם הייתה הכרה מערכתית משהו מאוד לא בסדר ושאנחנו הולכים לכיוון של התרסקות.

יחס - זה הדבר.כאשר מזלזלים בך, לא ידאגו לכשירות שלך, לאיכות הציוד שלך, לאיכות המגורים שלך. כאשר מזלזלים בכך, אתה מוצא את עצמך בבסיס הרוס, עם קירות מחוררים, מקלחות "שלושה כיווני אויר" מטבח מוזנח ומזוהם ואוכל לא מספק.
כאשר מזלזלים בכך, 3 מתוך 4 ג'יפים עומדים מקולקלים ולוקח לחטיבה חצי יום להגיע, שולחים אותך לבצע משימות מעצבנות וזורקים עליך את כל הציוד המקולקל כדי שאתה תאלץ לתקן אותו.
כאשר מזלזלים - פתאום בזיכויים צריך להחליף חצי זחל בכל נגמ"ש, להבריק את הציוד ולבזבז זמן על משהו שאנשי הקבע והסדירים היו צריכים לדאוג לו.

הזלזול מתבטא ופושה בכל. לרוב אנשי הקבע - המילואימניקים הם עבדים ותו לא.
ברגע שיתחילו להתייחס כמו שצריך, ברגע שצה"ל יחליט לעמוד מאחורי אנשי המילואים שלו, ולא יפחד לחתום חוזה איתם - אז הטענות יצטמצמו למינימום.
בשביל זה אנחנו, ולא אף אחד אחר, צריך לזעוק ולדפוק על השולחן.
אם לצטט טת מפקדי חט' הירושלמית לאחר חומת מגן: "אם אין אני לי - מי לי".

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שיהיו קידומים נורמליים במילואים. כן, גם חיילי מילואים, או לפחות חלק מהם, רוצים לדעת שיש להם לאן לשאוף במסגרת כזו. ביחידות כמו המשמר הלאומי בארה"ב, שזה סוג של מילואים, יש אפשרות לקידום - גם לקידום רוחבי - ואתה לא מרגיש מטומטם בכל פעם שאתה בא, עושה את אותו הדבר, ויודע שגם ב-15 השנה הבאות תמשיך לעשות את זה. אבל את הצבא זה פשוט לא מעניין, ומעבר לנושא עצמו - חוזר העניין של היחס. לא איכפת להם מה אתה חושב בנושא הזה (וגם בנושאים אחרים).

אני יודע שאני בטח אהיה בדעת מיעוט אבל ...
לא ניתן להתלונן כל הזמן.
מבלי להתייחס לדברים הנכונים של ביטיס (ודסקסנו אותם בעבר) על איכות הציוד והיחס הכללי,
מנסים להרים כאן יום הוקרה ולו כדי להחזיר לתודעה שישנם עוד כאלו שעושים מילואים.
לא יודע מה איתכם, אבל לי היה נחמד מאוד לראות באנרים באינטרנט עם מילות תודה.
היום חיכו לי בדואר קופונים להנחות והטבות למילואימניקים - נחמד.
זה דברים קטנים ולא יקרים אבל הם מסמנים את הכיוון אליו שואף קמל"ר -> למצב את מערך המילואים בחזית החברה. זוהי רק ההתחלה ואני רוצה להאמין שהדבר יצבור תאוצה.
לגבי קמל"ר (גילוי נאות הוא היה מח"ט שלי), אני מתרשם שהוא כן רוצה לשנות ולעשות. משיחות שלי עימו, הוא מבין את "הראש המילואימניקי", אחרי הכל הוא אחד משלנו והוא עשה 17 שנה מילואים כמונו.
בשבוע שעבר, הוזמזנו חיילי מילואים למשחק גמר גביע המדינה בכדורגל (אני מקווה שבתוכנית גם הזמנות לפעילויות תרבות אחרות כגון הצגות ומופעים).
אנקדוטה. אישתי (כן, כן) הוזמנה לשיחה עם קמל"ר כדי לשמוע על הבעיות בחזית הביתית. אומנם לא הסתייע בידייה להגיע אך הרעיון מקורי.
אני משוכנע שקמל"ר ישמח לקבל משוב והצעות דרך האתר שלו.
זה נכון שחלקנו כבר שבעים מהבטחות. גם אני, ב 11 השנים שאני עושה מילואים כבר שמעתי הבטחות מכאן ועד גודלי-נימלר. בכל זאת, נראה שקמל"ר הנוכחי באמת רוצה לשנות.
לעניות דעתי ביטיס, זה שהוא "איש המערכת" רק יקל עליו להגיע להשגים ולא יעורר אנטגוניזם.
אז חבר'ה - תנו לו צ'אנס.
רם.

A pat on the back is only a few centimeters from a kick in the ass

לי אישית קשה מאוד להפריד את עניין היחס לאנשי המילואים מכל "החוויה" הישראלית: לא זו שמוכרים לאנשי חוץ, זו שכל ישראלי מהאמצע חי יום יום. קשה לי לבוא בטענות, משום שבעצם כל המערכת המוזרה הזו ("מוזרה", שוב אני חוזר לאותה נקודת מוצא, הוא ביטוי שאני משתמש בו רק למען בזרימה של הטכסט. למעשה חלק נכבד מהמערכות בישראל עובדות כך: ניתן להגדיר זאת כ"אנרכיה מתפקדת תמידית") בסך הכל מייצגת את ישראל, רק בצורה של מערכת שונה מאלו האזרחיות. הגדוד שלי מגובש מאוד ובכל זאת ממילואים למילואים יותר ויותר בולטת העובדה שבערל 75% מכ"א מעל גיל 25 בערך, הם אזרחים מסוג מסויים: אנשים שלקחו אחריות על חייהם (ולכן מתפרנסים היטב), מיושבים ... בקיוצור, כאלה שמצד אחד מפסידים הרבה מבחינה חומרית ומצד שני יכולים לספוג את עלויות השירות ביתר קלות. למעשה חזרנו לעת העתיקה בה החיילים היו האזרחים בעלי היכולת, אלא שעכשיו אין לשירות שום ערך מוסף. בשיחות עם האנשים ברור היה שרובם "ממשיכים" לבוא גם מתוך המחוייבות לחברים אבל גם מתוך רגש עמום של אחריות, מין מחשבה של "מישהו חייב לבוא ואני לא רוצה להשתייך לאותה קבוצה של אלה שלא באים" (=הכוונה לאופי ה"אזרחי" לא עצם אי השירות!). כמו קודמי, גם אני מצאתי שבר מסויים במבצע חומת מגן. חלק מאנשי המילואים (אנשי הקריירה בעיקר) נפגעו מן העובדה שנראה היה שבצה"ל התלהבו מהפעלת חטיבות מילואים במתכונת מלחמה (הרושם היה שהיו אנשים שפשוט רצו לנסות איך זה...) תוך שליחת יחידות כמו שלי למשימות שבהן היו אמורים להספג אבידות גם עקב רמת המוכנות הירודה.

רוב האנשים נפגעו מן היחס, שמכיוון שמדובר כאן על קבוצה קטנה של אזרחים שאינם מתוגמלים, ניתן בהחלט לראותו כזילזול. בעת הגיוס ופתיחת הימ"ח, כאשר נציגי דובר צה"ל ובעלי פלאפלים רבים באו "לראות את הפלא" שביציאה למלחמה, התגלתה המערכת הקטנונית בשיא כיעורה. קורה שמפתחות של מחסנים נעלמים, אולם לא אמור לקרות שנגדי המדבר צצים להם ומסרבים בתוקף לפרוץ את המחסן משום שהם כבר חושבים על הביקורת הבאה... בעת "יציאה למלחמה", רב"טית אלמונית יוצאת הביתה ללא אישור עם מפתח מחסן הטפסים, סדירניק אחר לא מגיע בזמן לאיזה מחסן זיווד, והבלגאן חוגג. בכל זאת זו ישראל, אבל פתאום מסתבר שגם ב"מלחמה", המערכת הבירוקרטית לא מתרגשת. בתפקידי קטונתי מלהתערב, אבל אז (לא פתאום מה שכן) הבנתי סיפורי המלחמות ההן שבהן הדרג הלוחם מפתח איבה כלפי הדרג הבירוקרטי.

הנגמשים שסופקו לצורך פעולה סבוכה מאין כמותה, היו גרוטאות ולא ממוגנים. לצורך שיפור המיגון נאלצנו להעזר במשוחררים טריים ששרתו בנסיבות דומות, וגם אז המיגון הפרטיזני היה מסורבל ומכביד. ביום השיחרור, אחרי 18 ימים, פתאום צצים להם יש מאין אותם נגדי המדבר ועם כלי מדידה וחיוך ערמומי מודיעים לנו שעומס היתר של המיגון שהוספנו, הרס כמחצית מחוליות הזחל! מילא ששום הסבר לא עוזר (שהסדירים ישארו כל יום שעה נוספת להחליף 15 זחלים? מה פתאום!) אבל הנגדים (חבורה שלמה של ליצנים שכאילו נחתו מעולם אחר. אם היו מונפקים האותות שמופז תכנן שיונפקו, אני בטוח שהם היו הראשונים להצמיד אותם לכיס החולצה) מתעקשים שיש לפרוס את הזחל ולהחליף את החוליות הפסולות בתקינות, עבודה של כ-4 שעות!

קשה מאוד להעלות על הכתב את התחושה המחורבנת של אנשים שעזבו בן לילה את ביתם למשימות שמהם אפשרי בהחלט לא לחזור, וזו הפרידה שצה"ל מעניק להם. רק כדי להדגים עד כמה מזלזל צה"ל בנכס כזה, אף לא איש מילואים אחד קם והלך, מה שבמבט לאחור, בהחלט יכל לעשות כל עוד היה מקפיד להסביר לגורמים הנכונים בדיעבד. לא מעט אנשים הבינו פתאום את חוסר ההיגיון מכל בחינה: כלכלית, מנהלתית ואזרחית, שבמערכת בזאת.

ובכל זאת, אין לי ספק שבין אנשי המילואים הפעילים, מעבר לקיטורים והטענות, הגורם החזק ביותר היא תחושת האחריות: התחושה שבמבט ראשון כל כך חסרה בישראל-זו של "זו הארץ שלי גם אם כל המערכת דפוקה". בעצם בעניין הזה חלקנו דומים מאוד לאזרחי המדינות האחרות, "הותיקות" יותר, ויש בכך סיבה לאופטימיות.
נ.ב: דוורא היום כשקיבלתי את הקופונים לאנשי המילואים בדואר, נזכרתי בתועלת מאוד גדולה שצמחה לי מחומת מגן. לא שהקופונים לקניית רכב עניינו אותי (בלי לעיין אני עדיין בטוח שאיזו הנחה שלא מגולמת שם, לא תגיע לזו שהשכן האעבדיי שלי שלא עושה מילואים, ישיג) הם רק הזכירו לי את אותו ראשון באפריל 2002. באותו יום הייתי אמור להתייצב בסוכנות רכב לקניית רכב חדש תוך התחייבות כספית כבדה מאוד. ב 02:00 בבוקר, צה"ל חשב אחרת. במשך 18 יום של מחשבות החלטתי לרדת מהעניין, מה שהסתבר יותר מאוחר כהחלטה נכונה לאור הוצאות כבדות ולא צפויות שנחתו עלי.

מי אתר שמילואים לא צפויים זה תמיד רע?

.

רוב האנשים שבסביבתי לא עשו מילואים קרביים מימיהם, ואין להם מושג מה זה בכלל. הפעמים היחידות שהם משאירים אשה עם ילדים קטנים בבית זה כשהם טסים לחו"ל. הפעמים היחידות שהם לוקחים אחריות על חיי אדם -טוב, זה בעצם לא קורה להם... והצבא, במקום לטפח את אלה שכן עושים את זה, כבר פיתח סוג של זילות ושוויון נפש כלפי העניין. היחידם שמתייחסים כמו שצריך למילואימניקים - הם המילואימניקים עצמם, ברוב המקרים. לצבא יש מערכת כללים ופקודות שהוא פיתח וממלא אחריהם מצוות אנשים מלומדה. זה הכל.

אני זוכר שפעם אחת, בשיא ימי האירועים האלימים, נתבקשנו להתנדב קצת לפני החיילים, להכנות. משהו כל כך לא רציני שאפילו לא חשבתי על זה כהתנדבות. כשהגעתי, השליש, המילואימניק, הסתכל עלי ואמר לחבורת הקישור (הסדירה) שהיתה שם "אתם רואים - זה מתנדב. ככה נראה מתנדב". חשבתי שהוא מתלוצץ אבל הוא היה רציני לגמרי. הוא פשוט היחיד שידע להעריך מה המשמעות.

אם מילואימניקים היו מקבלים תנאי קבע בזמן שירות המילואים שלהם - למשל טיפולי שיניים חינם וכדומה - עקומת המתנדבים לשירות היתה מזנקת לשמיים ועקומת המשתמטים צונחת לריצפה. אבל הצבא לא צריך כל כך הרבה מילואימניקים ונוח לו מאוד להחזיק סד"כ מצומצם ולטחון אותו. וזה - רבותי - שיא הזילזול שיש, הנובע מעצלות ומרצון להקצות תקציבים לדברים אחרים, חשובים, כמו רכבים חדשים, צעצועים וכדומה. רק הדיבורים לא עולים כסף. אם היו מדברים במפורש על יצירת קבוצת עלית מצומצמת שמשרתת, מקנים לה מעמד קבוע בחוק (סתם דוגמא מקבילה - בצרפת ובבריטניה יש מסדרים רשמיים שמכבדים אנשים שמשרתים את ארצם שירות יוצא דופן) ומספרים לה את האמת, לשם שינוי - זה היה מרגיז הרבה פחות.

העניין הוא שבמערכת הביטחון ממשיכים להתייחס למילואימניקים כאל "מתנדבים" ולא כאל חיילים מגוייסים וכמו ששירותרום פעם בשנה לא עזר לי בשטח בגרוש אלא יותר לאנשים שתרמו, כך היום הזה.
רוצים לעזור לאנשי מילואים ?
תפתחו את הכיס ותתחילו להוציא משם ציוד הולם, תפתחו את הלב ותמצאו שם את היחס המתאים והכי חשוב - תפתחו את העיניים ותראו שעוד מעט לא נשארים חמורים לסחוב - כמה אפשר לבנות על רוח ההתנדבות של האנשים (ואני חלילה לא מוריד מערכה של רוח התנדבות ושל אידיאליזם כזה או אחר)

אני אישית עדיין מחכה לקיום הבטחותיהם של הקמל"ר,של זאב בוים,של האלוף יצחק גרשון (ג'רי)בנושא חידוש היממ לצוות המילואים שלי.מאז שהפסיקו לנו את היממ (לפני כשנתיים)יצאתי למספר רב של פעילויות מבצעיות בארץ ובחו"ל.יצאתי בזכות ולא בחסד,יצאתי כיוון הייתי המילואימניק היחיד הכשיר מבצעית,יצאתי כי פשוט גנבתי ימי מילואים,פשוטו כמשמעו,אני חי ועובד כאזרח ביחידת עוקץ ומספר פעמים בחודש מצטרף ללא רשות וללא אישורים מתאימים ובוודאי ללא כיסוי ביטוחי,לצוות הסדיר כדי להתאמן.חזרתי מהארוע בטאבה עם שק מלא הבטחות ריקות מתוכן מהאלוף יאיר נוה,חזרתי מקניה עם הבטחות דומות מהאלוף יצחק גרשון ולכך יש סיכומי ישיבות. והנושא נקבר.יש בידי מכתב מסגן שר הביטחון לשעבר זאב בוים שהוא מטפל בנושא,חחחח . אני אמשיך בשלי,אבל באמת נמאס לי מהמנהלים את המדינה,תלושי הנחות-יום הוקרה- למי ?? לעצמם כדי שירגישו טוב ??? לעג לרש.והמצחיק הוא שכל האנשים שהזכרתי ממשיכים לשאת בתפקידים בכירים בצבא,בממשלה,ובשרות האזרחי.

כולנו מכירים את המשפט "נותנים לך - תיקח, מבטיחים לך - תשכח, מרביצים לך - תברח".
עם כל הטענות שעלו כאן (או לפחות עם רובן) אני אכן מסכים.
עם זאת החלטתי לנצל את התלושים (ראה: "נותנים לך - תקח").
הלכתי לחנות קומפורט - ליין הקרובה לאיזור מגורי לקנות נעליים (15% הנחה לפי התלושים).
בחנות לא ידעו כלל על ההנחה ואחרי בחינה מדוקדקת של הקופון אמרו לי "אה, הנעליים האלו?" והראו לי זוג נעליים מגוחכות עם סוליית קרטון (אני קצת מגזים אבל לא רחוק משם).
בקיצור: נתתם משהו, תעמדו מאחרי זה!!

גם אני חושב שהיום הזה הוא יום משפיל, והוא ביטוי נוסף ליחס המשפיל והמזלזל לו זוכה חייל המילואים בכל המסגרות מחוץ ליחידתו האורגנית.

אבל- אם נהיה לרגע חיוביים, אז הייתי מציע כמה הצעות פשוטות לסדר היום:
1. לימודים חינם באוניברסיטאות ובמכללות לכל לוחם\תומך לחימה המשרת במילואים מעל 10 ימים בשנה.
2. אפשרות לסיים את הלימודים מעבר לתקופה הקצובה, ללא סנקציות (מי שנמצא בשלוש שנים שלושה חודשים במילואים חזקה עליו שילמד חלש... ).
3. הנחה של 10% במס הכנסה
4. חדרי כושר חינם לכל לוחם (אינטרס של המערכת- שמירה על הכושר הגופני)
5. נסיעות חינם בתחבורה הציבורית לכל החיים. לא הנחות ליום אחד, לא קופונים לנוסע שני- תמיד!
6. קבלת שני זוגות מדים חדשים, במידה המתאימה, וזוג חדש של נעליים קלות- עם השחרור, וכל חמש שנים.
7. חלוקת תעודת "מילואימניק פעיל", למי שמגיע, ותעודות "לוחם מילואים"- שיקנו הטבות אלו.
8. אופציונלי- יצירת לוגו "מגן ישראל" (למשל מגן אדום עגול עם הדגל עליו), לשם חיזוק גאוותם של המשרתים.
9. הקמת ועדת פניות בקמל"ר, שתורכב ממילואימניקים, וצוותי היגוי אסטרטגיים של אנשי מילואים- למשל קצינים קרביים מעל גיל השרות, אנשים שהנושא יקר להם ומכירים את שרות המילואים ברמת החייל, הבוץ, הגריז והגזיה- אז יש אולי סיכוי שהגוף הזה יהיה גוף משפיע, ולא רק עלה תאנה מערכתי.

מעבר להכל- אנו נמשיך לשרת, למרות היחס המבזה והמזלזל, מכיוון שאנו חשים אחראים לגורל המדינה וחברינו.
הלוואי שהמערכת הצבאית והאזרחית היו להן מאית מהאחריות והמחויבות שלנו.

כשהבאתי את הבעיות שציינתי למעלה בפני הקמלר הקודם,הבטיח שיתערב ויעזור,לאחר כשלושה חדשים הבנתי שעזרה ממנו לא תגיע ובצר לי פניתי ישירות לשר הבטחון ולרמטכל,לא שהם עזרו,אבל לאחר מכן זכיתי לקבל שטיפה טלפונית אישית מהקמלר.ולקח די הרבה זמן - לי להסביר לו ולו להבין שאני אזרח ואין לו זכות לשטוף אותי או לדבר אלי כפי שעשה. בנוסף הצעתי לו להגיע לביקור אלי הביתה לכוס קפה כדי שיראה פעם איך חיים אילו שהוא מופקד עליהם,ושיהפוך את הביקור למסורת אצל הקמלרים,אז..... אצלך הוא כבר היה ???? נו.... נסה להציע לו את הצעותיך,יש לו אתר אינטרנט,אבל באמת,אל תפתח ציפיות.

מתבססת על אותה נאיביות שמביאה אותנו לשרת במילואים, שוב ושוב.

צה"ל מציין היום את יום ההוקרה למערך המילואים

יום שלישי, 16 במאי 2006, 7:02 מאת: מערכת וואלה!

צה"ל מציין היום את יום ההוקרה למערך המילואים. לאיגרת ששיגר קצין מילואים ראשי לחייליו צורפו שוברי הטבה של גופים מסחריים, כביטוי הוקרה לחיילים המשרתים. אנשי מילואים שקיבלו את המכתב אומרים כי מדובר בשוברים "מביכים", כלשונם שאין בהם זולת פרסומת. כך למשל מציעות חברות הנחה של חמישים שקלים על קנייה של מאתיים וחמישים שקלים והנחות בין עשרה לחמישה עשר אחוזים על מוצרים שונים. כך דווח בקול ישראל.

מהכבוד והיקר שנפלו עליהם לפתע.

מדוע "לדבר באויר" ?
הנה מה שהיה במעטפה שקיבלתי - תשפטו בעצמכם...

A friend in need - is a friend indeed

עכשיו חסרים לי רק 90-100 אלף שקלים למכונית חדשה!
אולי אם היו הטבות שלא דורשות ממני לשלם כדי לקבל משהו, ובפרט כשכרגע אני לא רואה את עצמי משתמש באף לא אחד מהקופונים לעיל, אולי הייתי מתלהב יותר.
אבל אני מניח שיש אנשים שיש להם שימוש בזה.

כן. גם אני זכיתי לקבל את המכתב הזה. עם כל הכבוד - קופונים כאלו אני מוצא גם במקומונים בסופי שבוע.
רוצים להראות הערכה? תנו לי אותה ביום החיול וביום ההזדכויות.
אני רוצה להגיע למילואים בכיף ולראות שהכל מתוקתק. שציוד תקין מחכה לי, שנגדים וסדירים עם טיפה'לה תודעת שירות עומדים מוכנים לסייע למהלך תקין של ענייני מנהלות ושאפשר להתחיל את הקטע המקצועי מהר וביעילות.
במקום זה מה אני מקבל? יום שלם של לשבת פה ולחכות שם. חבורות חבורות של חפ"שי ימ"ח שמחפשים או את מי שממונה על X או מקום להתחבא בו אם הם ממונים על X. כולם ראש קטן, כולם בת'כלס צריכים לעשות עבודה רק ביום הזה ורק כדי לשרת את החיול והם לא רוצים או מסוגלים לעשות אותה.
את זה אני שונא - את הזלזול. לא רוצה שיתמרצו אותי בקופונים ובסטיקרים. רוצה שיתייחסו אלי ואל הזמן שלי בכבוד מינימלי. אני לא מעז לטעון חס וחלילה שהזמן שלי כאזרח וכמפרנס יקר *יותר* משל החפ"שים המנמנמים בין העצים בימ"ח כל השנה. אבל הוא לפחות יקר באותה מידה.

אז אם רוצים שהמילואימניקים יהיו טיפה יותר מרוצים - שידאגו שהמערך תומך המילואים (נקרא לו כך) יתפקד בצורה יעילה.

למשל:
1. התור לנשקיה בצאלים (מעל שעתיים של המתנה לנשק\ית מסכנים שלא עומדים בעומס + קצין + נגד + עציץ\שניים לקישוט, שלא עושים כלום).
2. חיילים ששנים יש להם נעליים קרועות כי אין איך להחליף.
3. מתי בפעם האחרונה קבלתם מדים חדשים במידה?

אגב, הדבר החמוד היחיד בקשקוש הזה אלה הצלליות של שני המילואימניקים שנפגשים. ממש עשה לי חיוך. הייתי מדביק סטיקר כזה על האוטו. בלי מילים, בלי סיסמאות, מביע את כל הסיפור.

אגב, מה הם אומרים אחד לשני לדעתכם?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי freedom_fighter ...הייתי מדביק סטיקר כזה על האוטו. בלי מילים, בלי סיסמאות, מביע את כל הסיפור...

על זה כנראה אף לא אחד חשב . פשוט לצרף למעטפה סטיקר להבעת הזדהות .
עולה גרושים לעשות את זה ברבבות , ובטוח שהעלות בטלה בששים לעומת
המעטפות והפרסומות שבתוכן (אה , סליחה , הקופונים...)

אגב , לנו בחה"י יש את זה :
(או ליתר דיוק - היה , כי כיום יותר קל למצוא מילואימניק מאשר למצוא סטיקר...)

A friend in need - is a friend indeed

It was good while it lasted

עכשיו האשכול הזה יישכח וכולנו נמשיך להתבכיין כמו בעבר ולא יזוז כלום.
לטעמי העובדה שקיים יום הוקרה למילואימניקים היא הסימפטום העיקרי לכך שהמצב בקאנטים.

אותי פעם מישהו לימד שכל עוד אין פיצוץ רציני, שום דבר מהותי לא ישתנה.
כולם ימשיכו להתנהל כפי שתמיד התנהלו, יקטרו קצת וימשיכו הלאה - בשניה שהדברים מגיעים לידי פיצוץ, הפלא ופלא - אנשים נזעקים ונדהמים מחומרת המצב, שלא היו מודעים אליו לפני.
אז למילואימניקי כל העולם, התאחדו !
צריך לעשות משהו, רק השאלה היא - מה ?

כשאיתן כבל היה ח"כ הוא היה מחוייב לעניין, כמילואימניק פעיל. יש לי נטיה להאמין שגם כעת לא ינטוש את הנושא, אבל גם אם כן - יש עשרות אחרים שישמחו לתפוס טרמפ על העניין. תתחילו לזרוק כאן רעיונות לשיפור וייעול - מחוץ למסגרת המרובעת והמעצבנת של הצבא עד כה - ואחרי שנאסוף מספיק רעיונות, נראה למי מעבירים את זה ואיך.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3251566,00.html

אתם מדברים על יחס ועל כסף. כסף יש כדי להרכיב קואליצייה בשביל עובדי נתב"ג ושאר גופים שידם על השאלטר או על הגרון הציבורי. רק פעילות מחאה אקטיבית תגרום לשינוי בתוך צה"ל ובחברה הישראלית.

באחת התקופות המתוחות ביותר קצת לפני חומת מגן שירתתי במלואים בחטמ"ר שכם. מפקד החטיבה היה הגרוע ביותר שהכרתי מאודי וקציניי המטה שלו בהחלט ישרו קו עם המפקד. במקום להלחם באויב, נאלצנו להשקיע זמן במלחמות על אוכל בחדר האוכל החטיבתי. שלא לדבר על ציוד לחימה כלי רכב ועוד ציוד שלא היה.
ביום השחרור יצאו מחוריהם כל חלאות הזיכויים כדי להציק לנו שהם מחזיקים כערובה את האוטובוסים הממוגנים שאמורים היו לקחת את החיילים הביתה.
בשש בערב ירדו כל חיילי הגדוד לש"ג וחסמו אותו. מעולם לא התביישתי יותר! אחרי כמעט חודש מילואים אנחנו חוסמים את היציאה מהמפח"ט כדי שפשוט יתנו לחיילים ללכת הביתה.
משם והלאה גישתי לפיקוד הסדיר השתנתה משמעותית.

לא מסוגלים לספק ציוד לחימה, לא מסוגלים לספק מזון לא נבצע את המשימות כפי שאתם רוצים. לא מוצא חן בעינכם תפטרו אותנו!
כנ"ל לגבי סד"כ ויציאות. בעבר היינו נלחמים כדי לעמוד בתקן שכמובן לא כלל יציאות הביתה. לאחר המקרה המתואר הגישה התחלפה ל: זה מספר החיילים שיש לי חלקם יוצאים הביתה ואני אחרוג בימ"מ ב X אחוזים. לא נראה לכם אתם יכולים לפטר אותי.

אם למישהו יש שיטה פחות אלימה שגם עובדת אשמח לשמוע ולנסות ליישם.

טל

זה עובד רק ככה, אין מה לעשות....
מה שצריך לעשות זה לשבת למחוקקים על הווריד, שדולת המילואים התכנסה היום בכנסת, והעסק יצא לדרך - נראה מה יהיה בהמשך...
מה שצריך לעשות להמשיך לדבר ולהזכיר - הייתם במילואים? תספרו. היה איזה מנייאק שעשה לכם את המוות? תפרסמו - שם ותפקיד! חלק מהחסינות היא האנונימיות - כולם שוכחים על היום הראשון באזרחות. הגדוד שלנו לא שוכח ולא סולח - דואגים לעשות את המוות לאותם אנשים.
תקראו לזה רשת מודיעין, תקראו לזה מודעות - בסופו של דבר אלו אתם מול המח"ט גזרת וחבורתו. יכול להיות שהוא יהיה מעולה. יכול להיות שהוא יהיה מנייאק. אבל אם תדאגו לעצמכם לשלושה שבועות וזהו, היחידה אחריכם תעבור את אותו סבל.
דבר שני, אין מה להתבייש מלנער קצת קצינים בכירים - אוגדונר, אלוף פיקוד ולשכת הרמטכ"ל הם מרחק טלפון. דבר אחרון - אם עשו לכם עוול, תספרו! אפשר לפתור דברים בזמן אמת, וקצת חשיפה תקשורתית ממש לא תזיק!

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...0&itemNo=716364

יותר קופונים, פחות כשירות מבצעית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת עמוס הראל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
עשרות אלפי חיילי מילואים מצאו השבוע בתיבות הדואר שלהם מעטפה ובה איגרת תודה חגיגית מקצין מילואים ראשי, תא"ל דני ון-בירן. לצד דברי ההערכה הצפויים, לרגל יום ההוקרה השלישי למערך המילואים, השתלשל מהמעטפה דף קופונים, בנוסח זה שמצורף למכתב החודשי מחברת האשראי: הנחות בקניית זרי פרחים, נעליים, משקפי שמש ואפילו ברכישת מכוניות שברולט. לצד שיקול הדעת המפוקפק שהופגן כאן (ממתי הפך שירות ביחידת מילואים לחברות במועדון צרכנים?), נדמה שהאיגרת מלמדת עוד משהו: מצבו של חייל המילואים טוב היום לאין ערוך ממצב מערך המילואים שבו הוא משרת.

יום ההוקרה הוא רק חלק קטן מהסיפור. מבחינת מערכת הביטחון מדובר בהוצאה של פרוטות. תשלום מס השפתיים לתרומת חיילי המילואים נתפש כהכרחי, לנוכח המחאה שעורר בשורות המשרתים גל ההשתמטות הגדול בעשור שעבר. זול לחבק - ואולי גם משתלם - אם בכך פוחתת במשהו המרירות. מה עוד שהנטל על איש המילואים הממוצע אכן יורד בצורה משמעותית: מרבית החיילים נקראים לשירות קצר בהרבה מבעבר, בעוד אחרים משוחררים כליל משום שיחידותיהם נסגרות. שילוב בין אילוצים תקציביים לרפורמה במילואים, הנמצאת בשלבי יישום ראשונים, מביא לקיצוץ ניכר בתקופות התעסוקה המבצעית של הגדודים. אין לשכוח גם את הורדת גיל הפטור משירות ל-40.

במפגש המסורתי שיתקיים היום במשכן הנשיא נשמע שוב את הנאומים המוכרים על חשיבות יחידות המילואים. מערך המילואים, יסכימו בוודאי כל הנואמים, עומד בבסיס תפישת הביטחון הישראלית. אבל להצהרות הללו יש מעט מאוד תוקף מעשי. נראה שלאורך השנים, גדל הפער בין הרטוריקה ההולכת ומתעצמת לפרקטיקה העגומה. האמת, הידועה היטב לאלופי המטכ"ל, שלחלקם כבר יש בנים המשרתים במילואים, כמו גם למג"דים במילואים, היא שהגדודים כמעט ואינם מתאמנים. רמת הכשירות שלהם ירדה פלאים בעשר השנים האחרונות.

ביום ההוקרה השלישי, אפשר לבקש מהמטכ"ל: אמרו את האמת, לחיילי המילואים שממשיכים לשאת בנטל הלא-אופנתי הזה וגם לציבור. אם המערך חשוב, כפי שאתם טוענים, הקציבו לו לפחות חלק מהכסף הנדרש. אם לא, שחררו הרבה יותר חיילים משירות ושימרו רק על היחידות הבודדות שהתמחותן מספיק חשובה כדי להמשיך ולהצדיק השקעה.

צה"ל מתכנן לקרוא השנה רק ל-10%-15% מגדודי המילואים לתעסוקה מבצעית בשטחים ובגבולות. אף שיש עלייה במספר היחידות המתאמנות, היא רחוקה מלהחזירן לכשירות הנדרשת. לפני כחמש שנים גובש בצבא מודל, בעייתי כשלעצמו, שלפיו תתאמן כל יחידה אחת לשלוש שנים. גם היעד הזה לא מומש. זה קורה, כמובן, בעיקר משיקולי תקציב. לרוב, כשאנשי המקצוע מגבשים רף כשירות דרוש לאימון כוח מילואים, אנשי הכספים פוסלים אותו בנימוק שהמחיר גבוה מדי. צמצום תקופות התעסוקה מדאיג את המג"דים משום שהוא פוגע בלכידות החברתית. איש המילואים מגיע לשירות בגלל חבריו לפלוגה. הוא לא מתייצב על רקע תחושת מחויבות לרמטכ"ל. בלא תקופות שירות קבועות, השורות עשויות להידלדל.

מבלי שיודה בכך, צה"ל מוותר למעשה על חלק ניכר ממערך המילואים שלו, הרבה יותר ממה שנסגר בפועל. נראה שמעבר לתקציב, זאת שאלה של גישה. חלק מהאלופים רואים בהכשרת מערך, שלא נדרש להתמודד במלחמה קונוונציונלית זה 24 שנה, בזבוז שניתן לחסוך בו. העובדה שרובם לא שירתו במילואים עוד מקטינה את אהדתם לעניין. וקיימת גם המשיכה הידועה לטכנולוגיה: הרבה יותר מעניין לדון שוב עם אנשי "אלביט" בפרויקט הצי"ד - צבא יבשה דיגיטלי - מלחזור שוב לתרגיל הגדודי בגבעות צאלים, בימי רביעי בלילה.

וכאן זאת חוזרת להיות גם בעייתו של חייל המילואים, שכרגע מרוצה מהירידה בקצב הופעת המעטפות הירוקות בתיבה. אם יידרש בכל זאת להתייצב למלחמה, חייל המילואים עשוי לגלות שהוא אינו מוכן ומצויד לה. הטראומה הגדולה של השנים האחרונות כרוכה בהסתבכות של חטיבת המילואים 5 בג'נין, במבצע "חומת מגן" באפריל 2002. מאז, לא נעשה שדרוג משמעותי ביכולת המבצעית של חטיבות המילואים. אם תתלקח בעתיד מחדש המלחמה בעזה, יהיה קשה להעמיד אוגדות מילואים הכשירות לנהל שם קרב מקצועי בשטח בנוי.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

משום מה בכל פעם שאני שומע שרוצים לעזור לחיילי המילואים, ומתפרסמת לה ידיעה על פטנט חדש שמטרתו לסייע לנו - משהו מתכווץ אצלי. אני לא יודע מי מייעץ לאותם "מקבלי החלטות", אני בטוח שאילו אנשים עם כוונות טובות, אבל חבר'ה דחילק קצת הבנה מינימלית.

א) קודם כל תחזירו לנו את האפשרות לראות את החיילים שלנו יותר מאשר פעם ביובל, והיה כדאי שתאפשרו לכל המסגרת להתאמן ביחד. מה שקורה היום גורם פשוט להרס היחידות - אימוני מפקדים פעם ב.. ואת החיילים לא רואים בכלל, ואם כבר רואים אז לא מתאמנים.

ב) כמו שהציעו פה, תנו משהו מוחשי - נקודת זיכוי במס הכנסה, תעודת מילואים שמקנה הנחה, משהו שנוכל "לקחת למכולת". תנו ערבי יחידה, לא הנחה בשברולט.

ג) לא מפריע לנו לעשות תעסוקה, להיפך, זו ההזדמנות שלנו להיפגש עם צה"ל העכשווי עם הציוד החדש ועם ראשי התיבות המעודכנות. לקחת מהמילואימניק את התעסוקה המבצעית משמעותה שביום פקודה חייל המילואים לא יוכל לדבר עם הסדיר כיוון שהם לא יהיו שייכים לאותו צבא - ואנחנו כבר רואים את זה בשטח.

ביטיס, אולי כדאי שתעבירו לקמל"ר לינק לאשכול הזה, ואם אפשר שיכנס לפה לאיזה דיון קצר, אני חושב שהוא ילמד הרבה.

זה הקטע העצוב. הם לא "נותנים" הנחה בשברולט קוריאנית או בזר פרחים.
הם מקבלים את ההנחה הזו מגופים מסחריים. ובדומה להנחות אחרות, מדובר במבצעים של הגורם המסחרי במסגרת תכנית המכירות שלו.
אתם קולטים? גופים מסחריים הם אלו שנותנים הנחה למילואימניקים בדיוק כמו שהם היו נותנים הנחה לחברי איגוד הפדופילים המשוקמים אם הם היו פונים אליהם בצורה מרוכזת.
מה צה"ל עשה פה? כלום. שלח מכתב.
אה, כן. והפיק אירוע בנמל ת"א בסדר גודל של מסיבת שחרור של מפקד בח"א +/-.
לקרוא לזה יום הוקרה ולהגיד שעושים משהו בשביל המילואימניקים נראה לי יותר מקצת חוצפה.
ומעניין שאת אף אחד מהקולות הנשמעים פה לא העלו לשידור בגל"צ לאורך היום. עלו כל מיני מפקדים ומג"דים במיל' שדיברו על כמה נפלא להרגיש את החיבוק הזה, ואיזה שיפור נפלא יש בהשקעה של הצבא במילואימניקים וכו' וגו'. אבל צפוי שיעלו רק את קולות המקהלה הדביקה הקבועה.
כן. שיפור גדול ביחס למילואימניקים. השנה שלחו קופונים צבעוניים! ביג דיל. אני מקבל כל חודש כאלו קופונים עם החיוב של כרטיס האשראי שלי.
אתם יודעים מה? שלא יעשו כלום. שיישאר המצב אותו דבר. אבל שלא ישוויצו שכן השתנה משהו, כי זה כבר לעג לרש.