ראיתי את ה"להקה" הזאת במקרה בתוכנית של קונאן אובריין. אם לסכם את הופעתם בהגיג אחד - "WTF?!".
זאת חבורה של אנשים שנראים כמו הצאצאים של מרלין מנסון, מתנהגים כמו חבורת תינוקות, ובמקום לשיר פשוט עושים קולות ("קוואפ, מוואפ, גוויפ", ושאר צעקות מאותה משפחה). נכון ש"הכל אומנות", אבל זה פשוט מוגזם! צריך למנוע מהחרא הזה את הכינוי "מוסיקה/שירה/אומנות"!
אני עוד זוכר (טוב, לא זוכר, עוד לא הייתי אז, אבל בכ"ז) את הימים הטובים שבהם שירים העבירו מסר חשוב ומרגש (כדוגמת חלק מהשירים של פרקנ סינטרה). משם הנושאים רק הדרדרו:
-משם התחום התגלגל לעבר האהבה (טוב... אני לא צריך לתת דוגמאות, נכון?).
- משם התחום התגלגל לאנשים יפים בני 17 ששרים על סקס ואהבה למרות ש...הם בעצמם לא יודעים מה זה (להקות בנים).
-אנו מתקרבים לימינו בגלגול קליפי הפורנו שבמקרה משודרים עם מוסיקת רקע, ועם מילים אקראיות שקשורות לאהבה/סקס (השירים המאוחרים של בריטני).
-מעצבנים ששונאים את כל העולם, וחושבים שהם יותר חכמים מכולם, ורוצים שינוי, למרות שאין להם מושג קלוש מה בדיוק לשנות. אה, והם גם חשים צורך עז להתאפר/לשנות את מראם מקצה לקצה (מסר חזק של "Love your body").
-ואילו עכשיו יש מכוערים שצועקים צעקות. מה המטרה של ה"שיר" המזורגג הזה? איך שמיעתו העשירה את חיי?
-אני כבר רואה את זה. בעוד 10 שנים מישהו יעלה על הבמה, יהיה רעש של טופים, אולי אפילו גיטרה חשמלית, כמה אנשים יקפצו כמו משוגעים, ויחממו את הקהל.... דממה.... שקט... האיש מפליץ... הבנות בקהל משתגעות ומתעלפות.

עשיתי ● חפרתי