שלום, אני נמצא בתנועת "השומר הצעיר" ויש לנו עלון קן כל כמה זמן. הנושא הפעם הוא "חושים" וכתבתי לשם שני דברים, תגידו לי מה דעתכם. ותודה מראש!

חמשת החושים ועוד אחד

שישים שניות על חושים
כתב: רותם כרמי

החוש הראשון
חוש הטעם הטעים
דרכו מכירים
את המתוק והמר שבחיים

החוש השני, חוש השמיעה
ואם אתם מקשיבים
בלי כעס תוכלו להבין
את צידם של אחרים

החוש השלישי, חוש המישוש
בעזרתו נמצא את ידינו ורגלינו באפלה
רק צריך להתאפק ולשים לב
שלא נשתמש בו לרעה

חושינו הרביעי, חוש הראייה
נמצא בעיניים וסובל מחולשה
נוכל לראות את הכל וכולם
אך ללא מאמץ לא נראה את תוכנם

החוש החמישי והאחרון
חוש הריח שמאיתו כלום אינו מבריח
ואם נפעיל מספיק כשרון
נוכל לדעת מה נעים ומה מסריח

ואומרים שיש עוד חוש
שאותו לא מכירים
חוש שישי, אם מדייקים
סבא אומר שהיום את החוש הזה לא כבר לא מפתחים
ואיתו כבר לא מתעסקים
סבא לא זוכר את שמו, כי הוא כבר זקן, והמחשבה עליו ברחה
ויכול להיות באמת שהחוש השישי הוא המחשבה?


ולסיום משהו שיסתור הכול: "הכסף הוא החוש השישי, בלעדיו אין ערך לחמשת החושים האחרים"

והדבר הבא הוא:

בעיניים אחרות

ואז בלילה, הוא נרדם. אחרי שידע להסתכל בדרכו על כל העולם.
ובלי שהיה מוכן, בחלום הלילה, בא במפתיע, קוסם זקן עם משקפיים עגולות, בכל צבעי הקשת הן צבועות.
הקוסם תפס בידו של האיש ואמר אז בקול "בוא ואראה לך דרכים נסתרות להסתכל על אנשים בעיניים אחרות".
וכך הם הגיעו לעיר המגירות.
"איזה מקום משונה ומוזר...!" אמר האיש לקוסם, והביט מסביבו. ברחובות העיר הלכו אז אנשים, רבים רבים, והם כולם ממגירות עשויים.
הקוסם והאיש החלו להתהלך ברחובות העיר, ועיניהם רואות אנשים בעלי רגליים, ראש וידיים אך במקום הבטן והחזה ישנן מגירות, רבות רבות. חלקן סגורות וחלקן פתוחות.
"ראה את כל זאת" אמר האיש בפליאה, "אנשים ומגירות, מה לדעתך הן אומרות? ולמה חלקן ריקות?".
"בעיר המגירות, יכול אתה ללמוד על ריקנות בני האדם. כמו במגירות, גם בנפש האדם יש מקומות רבים, אך רובם של האנשים בעולמך אינם ממלאים מקומות אילו" אמר הקוסם והביט סביבו. "אך האם יש לאנשים מקומות למלאות בהם את נפשם, מדוע אינם עושים כך?" שאל האיש בתמיהה והביט אל תוך המגירות הריקות. "זאת בדיוק השאלה" אמר הקוסם והכול החל מיטשטש סביבם.
וכבדרך פלא, לפתע הופיעו בתוך חדר גדול, מן טרקלין, שהכול בו נוח וחמים.
והנה ברגע של אימה והפתעה, נכנס לחדר שלד מהלך בסערה. "איזה מן דבר מוזר" אמר האיש והביט במבט ארוך בשלד, שהתיישב על אחת הכורסאות, טמן סנטרו בכפות ידיו והביט במין מבט מהורהר באוויר. אם אפשר לקרוא לזה מבט, מפני שעיניים לא היו לא.
וכעת נכנסו לחדר עוד שני שלדים, האחד כנראה אישה, אחרת איך אפשר להסביר שלבש שמלה ירוקה? והשני שלד רגיל, נכנסו לחדר ועמדו ליד השלד שיושב ונראה שהם מדברים איתו לכאורה, למרות שאף קול אינו נשמע.
"לראות אנשים מעבר לעורם הוא דבר קל לעשות" אמר הקוסם, שעה ששניהם הביטו בשלדים, "כל אחד יודע איך נראה שלד האדם, ויכול לדמיין אנשים מבעד לעורם. וגם כך אנו מנסים רבות לעשות כאשר אנו מכירים את עורם של האנשים ומנסים כל הזמן לדמיין, מהם מחשבותיהם, רגשותיהם ודעותיהם". האיש הביט בשני השלדים שניסו לדבר עם השלד המהורהר שיושב, אך הוא כאילו לא מקשיב להם, המשיך להשעין את סנטרו על כף ידיו ולבהות באוויר.
"וזהו דבר רע?" שאל האיש, "הרי אנחנו עושים זאת בכדי לעזור להם, ולפתור את מה שמציק להם".
"אנשים תמיד רוצים לראות את מה שבנפשם של הקרובים להם, ויש דברים שאין אנו יכולים לראות בנפשם, אך אנחנו עדיין מנסים לדעת ולהבין אותם. ולא תמיד אנו קולעים למקום הנכון" אמר לא הקוסם ובהינף יד, החל המקום להיטשטש בצורה מוגזמת עד שנהייה הכול שחור.
"בקרוב יפציע הבוקר, ועליך לקום, המקום הבא יהיה האחרון, ואני מקווה שתשכיל להבין ממנו את משמעות המסע הקצר הזה" אמר הקוסם, והינף יד נוסף, הופיעו השניים בתוך סטודיו גדול.
הסטודיו היה מלא בבובות "מנקין", בובות אילו משמשות כדגמים לציירים ופסלים.
"מקום מוזר..." ציין האיש והעיף מבט בשלל הבובות, "מה אתה מנסה לומר לי כאן?".
"בסטודיו זה, האומן מצייר אנשים דמיוניים. הוא מזיז את הבובות לפי רצונו והן נשארות באותה עמדה בה או הציב אותן".
ובאותו הזמן שהקוסם אמר מילים אילו, נכנס האומן, קצת נמוך וקצת שמנמן, עם כובע צרפתי וחלוק לבן, אל תוך הסטודיו והחל למקם את הדמויות לפי רצונו בכדי שיהיו מוכנות לדגמן לו לציור.
"גורלם של אנשים רבים במציאות הוא כזה. הם חיים במחשבה שהם חיים ופועלים בלי שאחרים משפיעים על חייהם. אך רבים מהם לפעמים לא שמים לב ולא יודעים שפעולות רבות שהם עושים לא הם בגלל החלטותיהם של אנשים אחרים או של החברה כולה.
בדיוק כמו בובות ה"מנקין" כך יש אנשים שבתגובותיהם, מחשבותיהם ופעולותיהם "מזיזים" אותנו וגורמים לנו להתנהג או לפעול כך או אחרת."
כאשר סיים לומר את המשפט, הכול החל להחשיך, והאיש חזר למיטתו והתעורר.
וכל אחד מאיתנו יכול לראות דברים בצורה שונה כמו הקוסם בלי בעיה, אם רק נסתכל קצת אחרת עם חוש הראייה.


רותם כרמי


תקראו זה ממש יפה ותגידו לי מה דעתכם בקשה

אהבתי במיוחד את "חמשת החושים ועוד אחד", הוא בהחלט יכול להיות שיר בספר ילדים (באם תשמיט כמה מילים ) .

אתה מוכשר מאוד, מצפה לקרוא עוד מכתביך בפורום
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

הסיפור באמת יפה ובעל מוסר השכל. רותקתי בקריאתו, והכי אהבתי את המטאפורה בסוף: אנו כבובות "מנקין", פעולותינו מושפעות מהסביבה, ואנו אפילו לא מודעים לכך.
לגבי השיר - מאוד אהבתי. לפי דעתי כדאי להכניס אותו לספר שאתה עושה לבן דודך.
אבל לא הבנתי את המשפט:

"חוש הריח שמאיתו כלום אינו מבריח"

האם התכוונת: "...אינו בורח"?

גם אל הבנתי מה זאת אומרת
סבא לא זוכר את שמו, כי הוא כבר זקן, והמחשבה עליו ברחה

כל הכבוד!

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

אהבתי את השיר שכתבת.
מתאר בצורה יפה את האשליה שאנחנו נופלים לחמשת החושים.

המשך לשתף אותנו בכתיבה שלך -

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.