ציטוט:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/haaretz.gif] אבו מאזן: 160 אלף פלשתינאים אינם אוכלים ואינם שותים בגלל עמדת הממשלה הנוכחית (אבי יששכרוף)

מה אתם אומרים? אותם ה 160 אלף יבחרו באותם המועמדים בבחירות הבאות?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני מציע לאבו מאזן, במקום לבכות על מר גורלם של בני עמו, שינסה להפסיק את פעולות הירי, החבלה והרצח ואז יתרחש ה"פלא" והרעב יחלוף כלא היה.

זה גם יאותת לבוחרים במי עליהם לבחור.

לא חראפאת ומדיניותו היו הבעייה שלנו , לא אבו מאזן ואפילו לא אסמעיל הנייה אלא דווקא אותם בוחרים עליהם אתה והאמר בונים . יש לנו עסק עם אומה (מתייחס להקף נרחב יותר מאשר שכנינו הקרובים) שרואה בנו את האויב ויהי מה .

חלק קטן מהן אולי היו מניחים זרים על קברנו.

עם ישראל הוא עם חזק ואיתן, בן אלפי שנים ולכל שונאינו כולל שכנינו אין כל ברירה אלא לסבול את נוכחותנו ולהשלים אתה.

כמו ש"הגיעו לשכל" מדינות ערב וכרתו עמנו שלום ולא מאהבה יתרה, כך יקרה גם לפלסטינאים. כפי הניראה ש"מנת סבלם" עדין לא התמלאה.

ה"שלום" המיוחל הזה עליו אתה מדבר הוא בהחלט מצב עדיף על לוחמה בלתי פוסקת , אבל הוא רחוק מאד מהמונח "שלום" במושגים שאתה ואני מתכוונים אליו ושוב, כמו שטענתי למעלה, זה נובע מהגישה הרווחת בעם באותן מדינות וצדקו אלו שאמרו (בנוסח דומה פחות או יותר) " שלום עושים עם העם ולא עם ממשלות".

יש לנו בעייה קשה מאד עם האיסלם על כל גווניו וכל עוד בעייה זו קיימת לא יהיה שלום אמיתי ואין הכוונה שלי דווקא לשלום בסגון שוויץ-לוכסמבורג אלא לשלום שיאפשר לקובעי המדיניות שלנו שלא להניח על מגש השיקולים שלהם את האופציה של עימות מזויין עם אותה מדינה, שלום שיאפשר לך לפתוח עתון מבלי לקרוא על קריאות להשמדתך מקרב האוכלוסיה האקדמית באותה מדינה עמה יש לך הסכם שלום , לנפוש במלון מבלי שיפלו על ראשך קטיושות שנורו מאותה מדינה (בהחלט דוגמא מוקצנת) ואפילו לשקול שלא בבדיחות הדעת נסיעה עם משפחתך לאותה מדינה.

השלום הוא מצב, כפי שהגדרת, שאין יורים ואין רוצחים ואין מחבלים שמקורם מעבר לגבולות המדינה.

אין זה הכרחי ל"אכול חומוס בדמשק" ו/או אולי (נכון להיום) בטהרן.

גם במצב של שלום עם סביבתנו הקרובה יותר והקרובה פחות, יהיה צורך בהתייחסות של כבדהו וחשדהו ותמיד יש להתכונן להפתעות. אבל ברור שהנטל הבטחוני יקטן (והוא קטן בהרבה בעקבות השלום עם מצרים, הסכמי הפסקת האש עם סוריה ואפילו בעקבות יציאתנו מלבנון ואני מאמין שבמשך הזמן גם ההתנתקות תניב את פרותיה החיוביים) ומספר ההרוגים בגבולות השלום פחת והגיע לאפס.

למען "תחזוקת" השלום חשובים גם קשרים כלכליים, תרבותיים ותיירותיים. כאשר הם קיימים ה"כבדהו" גובר על ה"חשדיהו" - זה מאד חשוב אבל אפשר גם בלעדיהם. מה שקובע הוא אפס הרוגים שמביא ועוד יביא השלום ו/או הסדר בהסכם כל שהוא.

לא שלום. שלום הוא יחסי שכנות תקינים והעדר שנאה. מה שאתה מתאר הוא המשך השינאה, פשוט תוך המנעות מנסיונות נעיצת סכין בגבנו (כשלאחריה הם דורשים בחזרה את הסכין כדי להתפייס איתנו וחוזר חלילה). מוזר, מדינות אירופה מעולם לא ניסו לכבוש את מדינת ישראל ולהשמיד את כל יושביה היהודים אולם זה מה ששכנינו מתכננים בעבורנו זה מאה שנים ויותר. התקווה לשינוי נעוצה בירח. כלומר, אין סיכוי לשינוי. כל מה שאנו יכולים לקוות לו באזורנו הוא הפסקת אש. אבל כדי שהצד השני ירצה הפסקת אש עליו להבין כי בשיטותיו הנוכחיות לא ישיג דבר. אפילו את זה לא הצלחנו לעשות, בבריחתנו המבוהלת תחת אש, שלא קידמה את הלגיטימציה שלנו אפילו מ"מ אחד ורק הביאה עלינו שלטון פלסטיני שקורא במפורש להשמדת ישראל (כך שבעצם, הלגיטימיות שלנו פחתה).

כי הרי הממשלה שלנו נתנה להם הרבה יותר ממה שתתן להם הממשלה שלהם
אבל הרי זה ברור שתמיד הוא יאשים אותנו

looopy