לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 05-06-2006, 08:28
צלמית המשתמש של itai25.
  itai25. itai25. אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 1,882
39 שנה למלחמת ששת הימים:

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
http://www.iaf.org.il/sip_storage/files/9/21799.ram

מאז החלטת נאצר על חסימת מצרי אילת לשיט ישראלי (25 במאי 1967), צעד שנתפס על-ידי ישראל כ'עילה למלחמה' (casus beli), ועד לפרוץ הקרבות בבוקר יום ב', 5 ביוני 1967, נעשו בצה"ל פעולות קדחתניות לקראת מלחמה. עוד קודם לכן, מאז מצעד יום העצמאות הי"ט שנערך בירושלים ב-15 במאי, עת נודע על הכנסת כוחות שריון מצריים לסיני, החל הצבא ברענון הפקודות ותכניות המגירה, והוחל בגיוס רב היקף של כוחות המילואים. בעשור שחלף מאז מבצע "סיני" (1956) עלתה בהתמדה מוכנותו של הצבא לקראת עימות אפשרי. צה"ל נשען אותה עת על "שדרה" דקה של כוחות סדירים מאומנים היטב, "שלד" שעיקר שריריו היו יחידות המילואים. שלושת השבועות שחלפו מאותו מסדר עד לתחילת המלחמה, תקופה שכונתה "ההמתנה", אפשרו לצה"ל להיערך ביתר יעילות לקראת המערכה.

למהלך המצרי קדמו מספר אירועים, אשר העלו בהדרגה את המתח באזור. ההסלמה ביחסים הטעונים בין ישראל לשכנותיה החלה למעשה עוד בחודש אפריל בעת שהתחולל קרב אווירי עם הסורים, שחתמו ב-1966 על חוזה הגנה עם מצרים, בקרב זה הופלו שבעה מטוסי "מיג" סוריים. בתהליך זה "בחשו" גם גורמים נוספים לצדדים הנצים בפועל (כפי שעולה ממאמריהם של מרדכי בר-און וזכי שלום בקובץ זה). עם חסימת מצרי טיראן הגיעו הצדדים ל"נקודת אל-חזור". על כך מלמדות גם התבטאויות מצריות בימים האחרונים של חודש מאי על "הנחת עבודה" הגורסת צעידה בלתי-נמנעת לקראת התנגשות. חסנין הייכל, עורכו של הבטאון הממשלתי המצרי "אל-אהראם", שהיה אז מן האישים הבולטים במצרים והקרובים לנשיא המצרי, כתב שלושה ימים לאחר ההודעה המצרית בדבר חסימת המצרים, כי אין מנוס מהתנגשות מזוינת עם ישראל. אולם הוא העריך כי המצרים יבלמו את ההתקפה הישראלית, וכי מצרים תשיב במהלומה שתכריע את ישראל. ביום 30 במאי 1967 טס המלך חוסיין לקהיר וחתם עם נאצר על הסכם הגנה, שהעמיד את ירדן וצבאה תחת פיקוד מצרי וב-4 ביוני נחתם הסכם הגנה מצרי-עיראקי. בכך הושלם מעגל האיום הערבי על ישראל.

בישראל עצמה עלה המתח בהדרגה. התחושה של גורליות השעה ניזונה הן מאמצעי התקשורת שהביאו יום יום את התבטאויות הרהב של מנהיגי מדינות ערב ומפקדי הצבא המצרי, ובהיזון חוזר ביטאה את רחשי הציבור וחרדותיו בפני נבחריו. האווירה הקשה הביאה להקמת ממשלת ליכוד לאומי ב-1 ביוני. לממשלה צורפו משה דיין (רפ"י) כשר הבטחון, ומנחם בגין ויוסף ספיר (גח"ל) כשרים ללא תיק. מעתה היו כל הסיעות הגדולות - סיעות השמאל, הדתיים וסיעות הימין - מיוצגות בממשלה. הגיוס רחב ההיקף שהשבית באותה "המתנה" חלק ניכר מן המשק הישראלי לא יכול היה להמשך ללא קץ. המצב חייב שינוי.



היערכות האויב

בבוקר ה-5 ביוני היו למצרים בסיני וברצועת עזה חמש דיביזיות של חיל רגלים ושתי דיביזיות משוריינות. לירדנים היו שבע חטיבות חיל-רגלים - שלוש נפרסו בשומרון, שתיים במרחב ירושלים, אחת באזור הר חברון ואחת ביריחו. שתי חטיבות שריון היו ערוכות בבקעת הירדן. לכוחות הירדניים נוספו עתה גם שני גדודי קומנדו מצריים, שהוטסו בראשית יוני לעמאן. עיראק העבירה לקרבת גבולה עם ירדן כוח אווירי, שהוצב בשדה התעופה H3 שבסמוך לצינור הנפט הישן מכרכוך לחיפה, ואף החלה בהכנסת כוחות לירדן. בתחילה הוכנסה חטיבת חיל רגלים עיראקית, ואליה נוספו במהלך המלחמה עוד שתי חטיבות חיל רגלים וחטיבת שריון אחת. גם סוריה תגברה את כוחותיה בקו הגבול: ארבע חטיבות חיל רגלים רוכזו בקו עצמו, שתי חטיבות נוספות התייצבו בקו השני, בהתאם לתפיסת ההגנה הסובייטית, וכוח נייד של שתי חטיבות שריון ושתי חטיבות ממוכנות רוכז ברמת הגולן. לרשות ארבע המדינות עמדו 700-600 מטוסים; מהם כ-450 מטוסי קרב ומפציצים סילוניים, והיתר מטוסי תובלה ומסוקים. באותה עת כבר הושלמו ההכנות של צה"ל, כולל גיוס כל כוחות המילואים ופריסתם במערך התקפי לאורך הגבול בסיני.

הפקודה ניתנה ע"י ממשלת ישראל: מלחמת מנע.



מהלך הפתיחה - חיל האוויר

הפעילות ההתקפית הראשונה שננקטה היתה מהלומה רבת עוצמה ומתוכננת היטב של חיל האוויר כנגד חיל האוויר של מצרים, ולאחר מכן גם על אלה של ירדן סוריה. המבצע הנרחב הפתיע את האוייב ו"תפס" את רוב כוחו האווירי בעודו בבסיסיו על הקרקע, ובמצב זה הקל על חיל האוויר להשמידו. נטרול חיל האוויר המצרי בשעות המוקדמות של המערכה הקל על פעילות כוחות השיריון והרגלים של צה"ל, גם אם לא הוגש להם סיוע אווירי ניכר בשעות הראשונות של הקרב, שכן מרבית כוחות האוויר של האויב רותקו או אף הוצאו כליל אל "מחוץ למשחק". ביום הקרבות הראשון הושמדו כ-350 מטוסי אויב, רובם על הקרקע ומקצתם בקרבות אוויר. הכוח האווירי המצרי חוסל בפחות משלוש שעות, אולם לשליט מצרים לא נודע הדבר אלא בשעות אחר-הצהריים של אותו יום.

בהמשך היום, לאחר שחילות האוויר של ירדן, סוריה ועיראק נכנסו לפעולה, תקף חיל האוויר גם בסיסי אוויר ברבת-עמון, במפרק, ובדמשק ובעוד שלושה שדות בעומק סוריה, וכן את השדה העיראקי H3. כוחות האוויר של האויב הצליחו לבצע אך מספר קטן של חדירות אוויריות לתחומי המדינה, ובולטת אולי מכולן היתה חדירתו של מפציץ סילוני עיראקי ("טופולב" 16 ) שהפציץ את נתניה. הוא הופל באש תותחים נגד מטוסים מעל עמק יזרעאל, בדרכו חזרה.

מאחר שרובם המכריע של מטוסי האויב הושמדו ביום הראשון, יכול היה צה"ל להעמיד בהמשך הלחימה חלק ניכר של מטוסיו לסיוע שניתן לכוחות הקרקע; ואכן, שני שלישים מכלל גיחות חיל האוויר במלחמה נועדו למטרה זו. ביום השני ללחימה הותקפו, בין השאר, ריכוזים גדולים של כוחות מצריים בוואדי קורייה, ממערב לאילת. כוחות אלה נועדו, לפי הערכת המודיעין של צה"ל, לחדור למרכז הנגב ולנתק את אילת או אף לכובשה. באזור קלקיליה הותקפו סוללות ארטילריה ירדנית שהפגיזו את תל-אביב, ובמעלה אדומים הותקפו בלילה כוחות שריון שנעו מאזור יריחו לעבר ירושלים. באותו ערב הותקפה מהאוויר גם חטיבה עיראקית ממוכנת בסביבות גשר אדם. ברמת הגולן הותקפו כוחות תגבורת סוריים, וכוחות אוויר אף הופעלו כנגד הנסיון הטורי לכבוש את שאר-ישוב ודן בעזרת שריון וחיל רגלים. ביום השלישי למלחמה הגביר חיל האוויר את תקיפת הכוחות המצריים בסיני, ובמצרי הג'ידי והמיתלה נחסמו מאות כלי רכב ושריון מצרי, אשר חלק מהם שלא נפגע נפל שלל לידי כוחות צה"ל. חיל האוויר אף תקף את רכס אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הצופים וממערב לשכם הותקף שריון ירדני שהגן על העיר. ברמת הגולן הותקפו בשלב זה בעיקר עמדות התותחים נגד מטוסים, כדי להכשיר את הקרקע לקראת ההתקפה הישראלית הצפויה; וביום הרביעי הותקפו שם עמדות ארטילריה ושיירות רכב בכביש המוביל מדמשק לקוניטרה.

כוחות התובלה האוויריים השתתפו אף הם במאמץ המלחמתי. בולטת השתתפותם בתובלת הגייסות בלילה הראשון למלחמה, כאשר מסוקים הנחיתו כוחות צנחנים בעורף המתחם המצרי באום-כתף. כוחות הונחתו גם בחוף המזרחי של חצי-האי סיני, בראס-סודר, ביום הרביעי ללחימה. גם כיבושה של שארם א-שייך התאפשר על-ידי הטסת הכוחות התוקפים במטוסי תובלה ומסוקים. בעת כיבוש רמת הגולן, ביום החמישי ללחימה, הונחתו בדרום הרמה כוחות צנחנים שהוטסו מבקעת יבנאל. ראויה לציון גם הפעלת מסוקים לשם מילוט טייסים שהופלו מעל לשטח האויב. ככלל, ההכרעה האווירית המוקדמת ו"חופש הפעולה" שנוצר עקב כך לכוחות הקרקע, היו גורם רב חשיבות במהלכה ובתוצאותיה של מלחמת ששת הימים.

החזית הסורית



בימים הראשונים של המלחמה נזהרו הסורים לנפשם, ולמעשה נותרו מחוץ למעגל הלחימה. אמנם סכסוך הגבולות המתמשך בין ישראל לסוריה, אשר הגיע לעתים מזומנות לכלל תקריות קשות, היה גורם מאיץ לפריצת המלחמה; אך בארבעת ימי הלחימה בסיני ומול צבא ירדן נשאר המצב בין ישראל לסורים כמעט ללא שינוי. הסיבה העיקרית לכך היתה ריתוקם של כוחות פיקוד הצפון ללחימה בשומרון. אך משנסתיימה הלחימה בגזרה זו, יכול היה הפיקוד להתפנות למאמץ התקפי בגזרה הסורית ולהעתיק גייסות וריכוזי כוחות מן האזורים בהם נסתיימה הלחימה אל החזית המלחמתית החדשה. פיקוד הצפון המתין עתה להחלטת הדרג המדיני, שהרמטכ"ל המליץ בפניו לתקוף את "הרמה הסורית".




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/storage/Pics/12900_12999/0000012968/12803_395[1].gif]

מהלכי הלחימה העיקריים ברמת הגולן

בדיון שנערך בוועדת השרים לענייני בטחון ביום חמישי התשעה ביוני, היו חילוקי דעות בעניין כיבושה של רמת הגולן, את דעת התומכים מייצגים דבריו של יגאל אלון שאמר:
בפי המתנגדים למבצע [ביניהם היה גם משה דיין שר הביטחון, ב.ז.ו] הזה רק נימוק אחד והוא הנימוק המדיני, שפגיעה חריפה בסוריה עלולה לסבך אותנו עם ברית-המועצות... אפילו נניח שכתוצאה ממבצע זה ברכס הסורי תנתק ברית-המועצות את יחסיה עם מדינת ישראל מה שאני לא מניח... אני מעדיף את הרכס בלי הסורים ובלי יחסים עם ברית-המועצות, מאשר יחסים עם ברית-המועצות כאשר על הרכס הזה ישבו הסורים... אינני יודע מה ההידבקות של שר הביטחון אל הגבול המנדטורי...


בדיון הציגו גם נציגי יישובים מן הצפון את עמדתם ודרשו לעלות אל הרמה, אולם על אף זאת בסופו של דבר התקבלה החלטה:
"...לדחות ליום יומיים את ההחלטה בדבר הפעולה בגבול הסורי ולהטיל על הרמטכ"ל להביא הצעה לתוכנית הפעולה לאישור הוועדה [וועדת השרים לענייני ביטחון. ב.ז.ו] במשך ימים אלה ייעשה מאמץ לא לגרות את הסורים "
האופי הגיאוגרפי של "הרמה הסורית", כפי שנקרא אז הגולן, המכריח לנוע כמעט אך ורק בצירים מוגדרים, ויתרון השליטה הטופוגרפית של המחזיק ברמה, היוו מכשול קשה בפני צה"ל. כאמור, המערך הקרבי של האויב מנה כאן שש חטיבות חיל רגלים, חמישה גדודים של המשמר הלאומי, וכ-250 טנקים. הכוח נשען על מערך מרשים של ביצורים, שנבנו במשך שנים ואורגנו במערכים גדולים המסתייעים זה בזה, בהתאם לדוקטרינת הלחימה הסובייטית.


בבוקר הראשון למלחמה השתתפו הסורים בהפגזת יישובים ובהפצצת יישובים ושדה-תעופה מן האוויר, אך לא ביצעו כל פעולות קרקעיות. ביום השני נערכו שלושה נסיונות סוריים לנוע לעבר תל דן ושאר-ישוב בכוח של כפלוגת רגלים ושריון. אך כוחות שריון ואוויר של צה"ל שברו את ההתקפות הללו, שהיקפן לא היה משמעותי ואפשר שלא היו אלא נסיון מקומי להפגין הצלחה.
כאמור, לאחר שבישיבות וועדת השרים לענייני ביטחון הציג דיין עמדה המתנגדת לתקיפה, ועל אף החלטה להמתין - חזר בו שר הביטחון מעמדתו כפי שהוצגה בוועדה ואישר את הפעולה בלא להיוועץ עם הוועדה ואף לא עם ראש הממשלה. אלוף הפיקוד דוד אלעזר, קיבל הוראה לפעול.

ההתקפה הישראלית הקרקעית בבוקר ה-9 ביוני נעזרה בחיל האוויר, שהתפנה כולו למשימתו זו ובודד את אזור ההבקעה מעתודותיו של האויב בעורף. כוח חטיבתי של אלברט מנדלר חדר מכיוון צפון עמק החולה, בסיוע כוחות הנדסה וארטילריה, וכבש את מוצבי זעורה וקלע בצפון הרמה. כוחות רגלים של חטיבת "גולני" תקפו את המוצבים בתל-עזזיאת שמעל גוש היישובים דן, דפנה ושאר-ישוב, עוד קודם לכן נכבש מוצב תל פח'ר מדרום-מזרח לתל עזזיאת, המתנשא במחצית המדרון בסמוך ל"ציר הנפט" (הציר המתמשך לאורך צינור הנפט הבא מסעודיה דרך ירדן לדרום הרמה ומשם צפונה והלאה ללבנון ולנמל הנפט בטריפולי). כוחות נוספים פעלו מדרום לכפר-סולד, ולאחר הכשרת השטח על-ידי כוחות הנדסה הוכנסה לקרב חטיבת השריון של אורי רום שהוחזרה מן השומרון. הכוח טיפס ונאחז בכפר ראוויה מעל גונן. כוחות רגלים השתלטו על המוצבים מעל שמיר. הפריצה במקומות אחדים בו-זמנית לא אפשרה לסורים להחליט היכן מתרכז המאמץ העיקרי, ומאידך אפשרה לצה"ל להחדיר כוחות שריון נוספים ולהרחיב את המאחז ברמה.

בבוקר יום השבת הותקפה בניאס, והחלה תנועה לעבר עין-פית וכפרי הדרוזים במורדות החרמון. כוחותיו של אלברט יצאו מקלע, שנכבשה כבר ביום הקודם, לעבר גב הרמה, כבשו את מנצורה והתקדמו ללא התנגדות, לאחר שהאויב נשבר ונסוג כשהוא נוטש מאחריו כלים שמישים רבים. קונייטרה, בירת הרמה הסורית, נפלה ללא קרב בצהרי יום השבת. באזור קונייטרה חברו כוחותיו של אלברט עם חטיבתו של רום, שנתקלה בהתנגדות קשה בעת הרחבת אחיזתה באזור ראוויה, ומשם התקדמה דרומה לעבר צומת נפח. מקונייטרה המשיך השריון דרומה לעבר צומת בוטמיה, שאליה חתר גם כוח שריון שעלה מכיוון דרבשיה, והמשיך על דרך הנפט לכיוון צומת בוטמיה.

בדרום הרמה פעלה עתה אוגדת פלד לאחר ריכוך ארטילרי ותקיפה אווירית. כוח שריון טיפס לעבר תאופיק שמעל הכינרת, ואחריו נעו צנחנים. התברר כי הסורים נסוגים גם מדרום הרמה, ולפיכך ניתן היה להעביר את הצנחנים אל עומק הרמה באמצעות מסוקים. הם הונחתו באזור חארב, ומזרחה לאל-על, ובדילוגים גדולים עד לצומת בוטמיה. כוחות של חטיבת "גולני" הוטסו גם לעבר החרמון והשתלטו על פסגתו הדרומית. עד לשעה 18:00, בה הוסכם על מועד הפסקת האש בחזית הסורית, השלימו הכוחות את אחיזתם מן החרמון ועד אפיק הירמוך בואכה אל-חמה.



השטח שהיה נתון עתה לשליטת ישראל היה גדול פי שלושה בקירוב מכל השטח שהיה בחזקתה בשבת הקודמת. תחושת הנצחון, שלא לומר "אופוריה", היתה מעתה מהיסודות שעיצבו את התנהגותה של ישראל ברבדים ובתחומים שונים.


החזית הירדנית

בניגוד לתחזיות הישראליות המוקדמות, הירדנים לא נמנעו מהתערבות במלחמה. עוד בשעות הבוקר הראשון של המלחמה, לאחר שיחה טלפונית בין חוסיין מלך ירדן לנאצר, בה דיווח האחרון על הצלחות צבאיות (כזכור, נאצר לא ידע עד שעות אחר-הצהריים כי כבר בשעות הבוקר הושמד עיקר כוחו האווירי), החלו הירדנים ביריות והפגזות לכל אורך הגבול. פרט לירושלים, הופגזו מושבים בפרוזדור לבירה ויישובים במישור החוף - קיבוץ אייל, רמת-הכובש, כפר-סירקין, יד-חנה כפר-סבא ותל-ברוך. ופגזי תותחים ארוכי טווח "לונג תום" נפלו באזור תל-אביב. בצפון הופגז אזור טירת-צבי, ואף נערכו מספר תקיפות אוויריות באזור נתניה, כפר-סבא, כפר-סירקין וכמה צמתי דרכים. פגזים נפלו גם ביישובים ערביים ישראליים.

בשעות הצהריים השתלטה פלוגה ירדנית על ארמון הנציב, בו שכן מטה משקיפי האו"ם, וחוסיין הודיע כי צבאו הועמד תחת פיקודו של הגנרל המצרי עבדול מונעים ריאד, ראש המטה של המפקדה הערבית המאוחדת. ההשתלטות על אזור ארמון הנציב, נענתה בהתקפת נגד ישראלית, שבמהלכה נכבש ארמון הנציב ומוצבים סמוכים אליו, וכוח שריון ישראלי בפיקודו של אורי בן-ארי החל לנוע מכיוון מעלה-החמישה ומבשרת-ציון לעבר גב ההר בין ירושלים לרמאללה. בבוקר המחרת כבר ניצב השריון מצפון לירושלים באזור תל אל-פול.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/storage/Pics/12900_12999/0000012967/12803_391[1].gif]

מהלכי הלחימה העיקריים בגדה המערבית

במקביל לחתירה של השריון אל גב ההר נערך בשעות הלילה קרב קשה בצפונה של ירושלים, בגבעת התחמושת ובבית הספר הישן לשוטרים, הניצבים על אזור הגבול שנקבע מאז מלחמת העצמאות בסמוך למבואות המערביים של מובלעת הר-הצופים. מובלעת זו היתה כמין אי ישראלי המוקף כולו בשטחים ערביים. המובלעת הוחזקה, על-פי הסכמי שביתת הנשק, בידי כוח קטן שהתחלף מידי שבועיים ואשר הוגדר כ"כוח שיטור", אך היה מורכב בפועל מלוחמים סדירים במסווה שוטרים.

חטיבת צנחני מילואים בפיקודו של מרדכי (מוטה) גור תקפה את האזור בסיוע טנקים של המחוז הירושלמי, והשתלטה עליו לאחר קרבות קשים. בשעות לפני הצהריים של היום השני כבר טוהר השטח עד למוזיאון רוקפלר, בסמוך לפינה הצפון-מזרחית של חומת העיר העתיקה.

כוחות השריון שניצבו מצפון ערכו קרבות עם כוח שריון ירדני של כשלושים טנקים, שהצליחו לעלות מבקעת הירדן. לאחר שגברו עליו, בין השאר בסיוע אווירי, ולאחר קרב נוסף על המוצב הירדני בגבעת המבתר חברו עם הצנחנים שהחזיקו בגבעת התחמושת הסמוכה. כוחות השריון המשיכו בהתקפה לעבר רמאללה והשתלטו עליה עוד באותו ערב. בלילה התקדמו הצנחנים בנסיון ההשתלטות על רכס הר הזיתים, אך שתי הפסגות - א-טור ואוגוסטה ויקטוריה - נותרו לפי שעה בידי האויב.

ביום השני השתלטו כוחות צה"ל על מובלעת לטרון, שהיתה מוקד קרבות קשים במלחמת העצמאות, ומשם חתרו במעלה בית-חורון וחברו לכוחות השריון של בן-ארי. גם בגזרות הצפוניות של "הגדה המערבית" חדרו כוחות רגלים ושריון מפיקוד הצפון - כוח אוגדתי בפיקודו של אלעד פלד - לעבר צפון השומרון. כוח שריון נע מאזור עמק יזרעאל אל ג'נין כבר בערב היום הראשון ללחימה. בבוקר היום השני התייצבו כוחותיו של פלד על כביש ג'נין-שכם מדרום לעיר ג'נין, לשם הגיעו באיגוף עמוק והחלו לתקוף את העיר מעורפה. בעמק זה, עמק דותן, נערך קרב קשה עם כוחות שריון ותותחים נגד טנקים ירדניים שלחמו ביעילות, ונסתייעו בכוחות שריון שהגיעו מבקעת הירדן. אף לאחר כיבוש ג'נין גילו הירדנים רוח לחימה והשיבו מלחמה שערה. כוחות טנקים ירדניים נוספים חשו לעבר האזור מכיוון טובס. בתום יום הלחימה ניצבו כוחות השריון הירדניים והישראליים זה מול זה. אולם במקביל ללחימה על ג'נין, תקפה חטיבה שריון ישראלית נוספת בפיקודו של אורי רום באזור שמדרום לגלבוע במגמה לפתוח ציר נוסף בכיוון טובס ושכם. עתה היו כוחות השריון הירדני נתונים בסכנת כיתור הן מכיוון שכם והן מכיוון טובס.

בשחר היום השלישי ניתנה הפקודה לכיבוש העיר העתיקה בירושלים. ראשית השתלט צה"ל על הפסגות שנותרו בידי האויב באזור הר-הזיתים והר-הצופים. כוחות הצנחנים בפיקודו של מוטה גור פרצו מבעד לשער האריות לאחר הרעשה ארטילרית על הרובע המוסלמי הסמוך. הם חשו לעבר רחבת הר-הבית והניפו את דגל ישראל מעל הכותל המערבי, בעוד שאר הכוח מטהר ומשתלט על העיר כולה. בשלב זה התייצבה בפני הפיקוד הישראלי משלחת של נכבדים ערבים ומסרה כי לא תהיה עוד התנגדות אלימה לכיבוש. הידיעה כי הכותל המערבי והעיר העתיקה בידי כוחות צה"ל, נפוצה במהירות וריגשה את המוני בית ישראל בארץ ובתפוצות.

במשך הלילה השני התקדמו כוחותיו של אורי רום באזור טובס. עיתוי ההתקפה וכיוונה הפתיעו את הירדנים, וחלק מצוותי הטנקים שלהם "נתפס" כשהוא מחוץ לכלים. ההשתלטות על טובס הושלמה עוד לפני עלות השחר. מכאן המשיך הכוח וחדר לשכם ממזרח. מהלך זה הפתיע את אנשי שכם, ומפורסמת תגובתם האוהדת הראשונית של התושבים למראה הטנקים, שחשבו כי מדובר בכוח עיראקי שחש לעזרה מן המזרח. כוחות השריון הירדני שניצבו ממערב לעיר, נלחמו מעתה עם הישראלים שבאו מן העורף. הקרב הוכרע בצהרי אותו היום. עוד במהלך היום חברו זה לזה הכוחות שהשלימו את הלחימה נגד השריון והרגלים הירדניים בקבטיה והכוחות שהשתלטו על שכם. כוחות נוספים השתלטו על אזור הג'יפטליק וגשר אדם.

במקביל להשתלטות על העיר העתיקה המשיכו כוחות פיקוד המרכז במשך היום השלישי בתנועה לעבר בית-לחם, גוש-עציון וחברון, ואף לעבר יריחו ובקעת הירדן. לאחר התמוטטות האויב היתה ההתנגדות בגזרה זו קטנה. בכך הושלם כיבושה של "הגדה המערבית" כולה.

החזית המצרית

עיקר הלחימה נגד המצרים התנהלה בצפון חצי-האי סיני וברצועת עזה (ראה מפה). פני השטח בחציו הצפוני של חצי האי דומים לאלה של הנגב - ארץ מדברית, חשופה, המאפשרת לכוחות ממונעים מעבר בעיקר בצירים מוגדרים. "ים חולות" מאפיין את חלקו הצפוני, וחבלי מרכז סיני מאופיינים בהרים נמוכים, גבעות, ואדיות, ומישורים, שלאורכם ולרוחבם דרכים, מהן סלולות ומהן דרכי עפר. אזור זה השוכן בין החלק הצפוני, החולי, ובין האזור ההררי הגבוה והבלתי-עביר שבדרום סיני, היה שדה המערכה העיקרי לשריון. לאור לקחי מלחמת סיני ב-1956, סללו המצרים כבישים חדשים, חצבו מעבר ברכס הגידי, במקביל ומצפון למעבר המיתלה. כמו כן הקימו המצרים באזור הזה מחנות ובסיסי אוויר וביצרו את מערכי ההגנה שבסמוך לגבול עם ישראל, בהתאם לתפיסת ההגנה הסובייטית, במערכים גדולים ועמוקים המאפשרים סיוע קרבי ממתחם למתחם. מערכים אלה נשענו על שטחים בלתי-עבירים (כך סברו) לשריון.

כאמור לעיל, מנו הכוחות המצריים שבע דיויזיות (מאה אלף חיילים), שתיים מהן משוריינות. לרשותם עמדו 1000-900 טנקים ומאות קני ארטילריה. מטוסי יירוט והפצצה הוצבו בשדות-תעופה שבתוך חצי-האי סיני ובבסיסים אוויריים באזור תעלת סואץ ואף בסביבות קהיר והדלתה. גם בסיסים אלה היו בטווח פעולה מאזור הקרבות. מול הכוח המצרי העמיד צה"ל כוח שריון ורגלים בהיקף של למעלה משלוש אוגדות וכוחות-עזר נוספים. על האוגדות שהיו מאורגנות לפעולה עצמאית במשך יממות אחדות, פקדו האלופים ישראל טל, אריאל שרון, ואברהם יפה.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/storage/Pics/12900_12999/0000012966/12803_384[1].gif]

מהלכי הלחימה העיקריים בחצי האי סיני

המבצע תוכנן כמהלך רציף אחד, והתקיים בשלושה שלבים עיקריים: השלב הראשון נועד לפתוח שני מעברים עיקריים לתוך קדמת סיני; בציר הצפוני פעלה אוגדת טל ובציר המרכזי אוגדת שרון. הכוונה היתה למוטט את הכוחות המצריים המגינים על המבואות לסיני כבר בראשית הלחימה. בשלב השני נערכה הלחימה בעומק המערכים המצריים. ובשלב השלישי הוכו הכוחות המצריים שהתאמצו לסגת אל עבר התעלה ונלכדו במצרי הדרכים.

האוגדה של ישראל טל תקפה את המערך המצרי שהגן על אזור רפיח, וזו של שרון את המערך שנערך בגזרה המרכזית בין אום-כתף ואבו-עגיילה. בגזרה זו הוחדר חלק ניכר מן האוגדה דרך שטח חולי שנחשב כבלתי-עביר. מהלך זה, שנעשה בין שני המערכים המצריים העיקריים, בודד אותם זה מזה. הפריצה החזיתית שנבנתה על מהלכים של תקיפה לא חזיתית ברמה הטקטית - היתה מפתיעה. ייתכן כי מהלכי הטעיה שנקט צה"ל לפני המערכה, הביאו להעברת אוגדת שריון מצרית בפיקודו של הגנרל שזלי לאזור מעברי הקורייה. אולי נועד כוח זה לביתור הנגב ולכיבושה של אילת, או כהגנה מפני אפשרות שצה"ל ינסה לאגוף את המתחמים המבוצרים במרכז סיני מדרום. מכל מקום, היה בכך להקל על החדירה הישראלית במרכז ובצפון החזית. עד שעמדו המצרים על טעותם, כבר היה צה"ל מעבר למתחמים המבוצרים.

המהלך הראשון היה, כאמור, תקיפתו של המערך המצרי באזור רפיח, שם קיימת אפשרות מעבר בין הים התיכון ואזור החולות שבצפון סיני רק ברצועה ברוחב של 15-10 ק"מ. המערך המצרי כלל את דיביזיית חיל הרגלים השביעית, שנשענה על מתחמי הגנה מבוצרים, מיקוש, טנקים ותותחים נגד טנקים. האוגדה של טל עלתה על רפיח בשני כוחות עיקריים: כוח שריון של חטיבה שבע בפיקודו של אל"מ שמואל גורודיש, וחטיבת צנחנים בפיקודו של אל"מ רפאל איתן (רפול), שתוגברו בגדוד טנקי "פטון", שנקלטו זה לא מכבר בצה"ל, עליו פיקד אהוד אלעד. כוחות שריון נוספים חברו לאוגדה: כוח משימה משוריין בפיקודו של אל"מ ישראל גרניט, ועוצבת שריון בפיקודו של אל"מ מנחם אבירם (מן).

כוח השריון העיקרי חצה את הגבול מול חאן-יוניס והגיע למערך ההגנה של צומת רפיח מכיוון צפון-מזרח. הוא כבש אותו בהתקפה של גדוד "צנטוריונים" שתקף מצפון, וגדוד "פטונים" שתקף מכיוון דרום-מזרח בעורף החולות. השריון לא התעכב כדי לטהר את המתחמים שנפרצו, אלא המשיך מייד מערבה לעבר אל-עריש. כוח הצנחנים שתקף באגף הדרומי של טל, עבר בשטח דיונות קשה והסתער על הארטילריה המצרית, כ-70 קנים, שהיוו איום גדול על הכוחות התוקפים.

במקביל חדרו הצנחנים למרכז המערך המצרי, שנבנה בשלוש תעלות הגנה ארוכות, זו מאחורי זו. היערכות עמוקה זו של האויב אילצה את הכוחות התוקפים לשוב ולטהר קטעים מסוימים מכוחות אויב. בעוד הצנחנים לוחמים במערכי רפיח, כבר תקף גורודיש מערך חטיבתי נוסף באזור שייך זוויד, כעשרה ק"מ מערבה משם. לאחר פריצת המערך הזה המשיך גורודיש מערבה, כשהוא שולח בחזרה יחידת "צנטוריונים" לסייע לצנחנים שנאבקו במערכי רפיח. גם במבואות אל-עריש, במערך הג'ירדי, נדרשו הכוחות לטיהור חוזר ונשנה, לאחר מעבר כל אחד מגדודי השריון. חסימתו החוזרת של ציר התנועה לכיוון אל-עריש באזור זה היתה קריטית, שכן ללא טיהורו המוחלט לא היה אפשר לשגר אספקה לכוחות השריון שכבר עברו מערבה שכן דיונות החול המשתרעות מכל עבר לא אפשרו ירידת רכב אספקה מן הציר. רק בחצות הלילה הראשון הגיעו כוחות החרמ"ש של חטיבה שבע אל המתחם, ובסיוע טנקים טיהרו אותו. בשחר היום השני היה הציר פתוח, אך טיהור המתחם כולו לא נסתיים אלא רק בתום היום השני.

ביום השני ללחימה המשיכה האוגדה בפיקודו של האלוף טל מערבה לעבר קנטרה, ודרומה לעבר ביר לחפן וג'בל לבני. אזור חולות נרחב מפריד בין צירי המרכז לציר הצפוני של סיני, והכוח שנע עליו לעבר קנטרה כלל את חטיבת הצנחנים הסדירה בפיקודו של רפאל איתן ואת כוח השריון של ישראל גרניט שפעל מכאן ואילך באופן עצמאי. דרומה משם, באזור הציר המרכזי ניצנה-איסמעיליה, שממנו מסתעפים כבישים לאל-עריש בצפון ולא-נחל בדרום, תקפה אוגדתו של אריק שרון החל מיום הלחימה הראשון. בתחילה הותקפו העמדות המצריות הסמוכות לגבול הישראלי, קודמה הארטילריה והוחדרה יחידת שריון בשטח שנחשב בלתי-עביר, והתמקמה בצומת המוביל מאבו-עגילה לכיוון אל-עריש בצפון ולג'בל לבני במערב. כוח נוסף חסם את כביש אבו-עגיילה-קציימה, ובכך בודד אזור הפעולה.

עם חשכה הנחיתו מסוקים גדוד צנחנים שפשט על עמדות הארטילריה המצרית. כוחות חיל רגלים בפיקודו של אל"מ יקותיאל אדם הפתיעו את המצרים ותקפו את המערך הקווי, לאחר איגוף עמוק בחולות שמצפון. כך הותקף המערך בו-זמנית מלפנים ומאחור בעזרת כוחות השריון שחדרו וחסמו את הצמתים שבעורף. קרב זה, שניצל את היתרונות של השריון, חיל הרגלים וההיטס האווירי, היה ונשאר אחד מן המורכבים שבפעולות צה"ל, ומשמש עד היום כדגם מופתי של "קרב משולב" בין כוחות השריון, חיל הרגלים, הארטילריה, האוויר וההנדסה.

עתה היה הציר המרכזי פתוח לכוחותיו של האלוף יפה, על אף שטיהורו המושלם של המתחם נמשך עוד כיממה. במקביל למלחמה על הציר המרכזי והצפוני, חדרה חטיבתו של יששכר שדמי מאוגדתו של האלוף יפה באזור חולי בין שני הצירים הצפוני והמרכזי. בתחילה היה עיקר מאבקה בשטח החולי עצמו, ולאחר כתשע שעות התייצבה במרחק של כחמישים ק"מ מן הגבול באזור צומת ביר לחפן, כשהיא חוסמת אפשרות של תנועת כוחות מצריים בין הצירים ומונעת הגעת תגבורת מכיוון ג'בל ליבני. במשך הלילה ובשעות הבוקר ניהל הכוח קרב נגד כוחות שריון מצריים ומילא בהצלחה את משימותיו.

בבוקר היום השני פנתה חטיבת השריון בפיקודו של גורודיש מאל-עריש לעבר דרום-מערב וערכה קרב שריון בשדה-התעופה של אל-עריש. סיומו של קרב זה פתח את הדרך אל ביר לחפן, שם עמד כוח השריון של שדמי זה כתריסר שעות בלחימת שריון בשריון. עתה חברו כוחות השריון של שתי האוגדות, ובמתחם זה צלפו הטנקים של צה"ל מטווחים גדולים מן המקובל עד אז. לאחר השמדת הקו הראשון תקפו ה"צנטוריונים" מן החזית, ואילו ה"פטונים" איגפו את המערך ממזרח בשטח חולות קשה. עתה יכול היה הכוח של שדמי לנוע לעבר ג'בל לבני, שם השתרעו מחנות-צבא מצריים גדולים. כאן ובביר חסנה הסמוכה, על הציר המרכזי ובצומת הדרכים, ריכזו המצרים דיביזיה של חיל רגלים מתוגברת בטנקים. בעוד החטיבה של שדמי תוקפת את מערך ג'בל לבני מצפון, התקדמה ממזרח החטיבה השנייה של אוגדת יפה, שעברה מערבה על הציר שנפתח על-ידי אוגדת שרון. במשך היום השני עסקו כוחות רגלים מאוגדתו של שרון בטיהור המתחם המבוצר בין אום-כתף לאום-שיחאן, אך כוחות השריון שלו לא נותרו במקום והמשיכו דרומה. אחרי-הצהריים הוחלט כי הכוחות הללו לא ייכנסו ללחימה נגד המערך המצרי בקציימה, שכוחות משנה של השריון כבר קיימו עמו מגע, אלא להפנות את עיקר כוחותיו של שרון לעבר המישורים של ואדי קורייה וואדי אל-עריש, כשמגמת פניהם קלעת א-נח'ל.

בליל היום השני ללחימה כבר נכבשו כל המערכים הקדמיים שבהם היו מוצבות שלוש אוגדות מצריות, וצירי התנועה מערבה ודרומה היו פתוחים. כוחות השריון המצרי הגדולים שבמרכז סיני היו נתונים באותה עת להתקפות חיל האוויר. מהירות התקדמותו של השריון הישראלי והעליונות שהושגה באוויר ביום הראשון, הקשו על המצרים להפעיל מסגרות שריון גדולות, וכך עמדו מול כוחות השריון של צה"ל לא יחידות בסדר גודל דיביזיוני, אלא חלקי יחידות קטנות יותר, וכוחות השריון הישראלי התגברו עליהן ביתר קלות.

הכוח של טל המשיך בהתקדמותו בגזרה הצפונית, כמעט ללא התנגדות, עד מחצית הדרך לעבר התעלה. אך משם ואילך נתקל במארבים בדיונות, ואף נערכו עליו כמה התקפות אוויריות מצריות, שנסתיימו עם הפעלת חיל האוויר כנגד המטוסים המצריים. חטיבה שבע, הכוח העיקרי של אוגדת טל, והחטיבה של שדמי מאוגדת יפה, היו ביום השלישי ללחימה ליד ג'בל לבני. מעבר להם כבר חדרו הכוחות של אוגדת אברהם יפה הלאה מערבה ודרומה משם. המאמץ העיקרי הופעל עתה בהתקפה דו-אוגדתית: אוגדת טל נעה מצומת ג'בל לבני מערבה, כבשה את ביר חמה והמשיכה דרך ביר רוד-סלים לעבר ביר גפגפה; אוגדתו של יפה פנתה לעבר ביר חסנה ומשם פנתה מערבה על הציר המקביל המוביל לעבר ביר תמאדה והמיתלה. לעבר אזור זה נעו אף כוחות שריון מאוגדתו של שרון, שכבשו את אזור נח'ל והמשיכו מערבה על הציר המוביל אל המיתלה. ההתקפה המהירה ופריצת הכוחות מערבה הותירו כוחות מצריים גדולים "כלואים" במרכז סיני. להט הלחימה המצרי דעך כמעט לגמרי, ומאמציהם היו נתונים עתה רק לנסיון פריצה לעבר התעלה. אוגדת יפה הצליחה להציב כוחות קטנים סמוך למיתלה, לאחר שהגיעו לשם תשעה טנקים, שחלקם נגררו זה בידי זה בשל מחסור בדלק. כוחות אלה חסמו את הכביש הצר במשאיות בוערות ומנעו מכוחות האויב לפרוץ למעבר, שכבר היה גדוש בעומקו בשיירות מצריות שהותקפו במשך היום בידי חיל האוויר ונתקעו במצר.

צפונה מכאן המשיכה, כאמור, אוגדתו של טל לעבר התעלה בשני ראשים. הכוח הצפוני, שנע על ציר החוף, התקדם עד למבואות העיר קנטרה. כאן נערך קרב שריון קצר, שלאחריו נכבשה העיר. בשעות הבוקר של היום הרביעי ללחימה ניצבו כוחות צה"ל הראשונים על הגדה המזרחית של תעלת סואץ.

כוחותיו העיקריים של טל המשיכו מכיוון ביר גפגפה לעבר התעלה. כאן נעשה מאמץ מצרי אחרון לתקוף את כוחות טל המתקדמים מערבה. אך כוח של טנקים קלים (AMX-13) מחטיבה שבע חסם במשך שעתיים באזור ביר גפגפה כשני גדודים של טנקי טי-55. עם שחר נערכה התקפת נגד של האוגדה על המתחם המצרי, שבו התבצרה חטיבת שריון. האוגדה התקדמה אט-אט במשך כשש שעות בשל חוסר אפשרות תמרון בדיונות, כשתותחנים מצטיינים צולפים מטווחים רחוקים בטנקים המצריים. בלילה שלאחר יום לחימה נוסף התייצב גם כוח זה על גדות התעלה.

אוגדתו של יפה התקדמה אף היא לעבר התעלה בשני צירים והגיעה דרך מעברי הג'ידי והמיתלה אל מול העיר סואץ ואל אזור ראס-סודר שבמפרץ סואץ. כאן הונחת כוח צנחנים כבר בבוקר אותו יום ה-8 ביוני.

השלמת תיאור הלחימה בסיני מחייבת התייחסות לשני אזורים נוספים: מרחב שארם א-שייך, החולש על השער למפרץ אילת בדרום חצי-האי, ורצועת עזה, על עיירותיה ומחנות הפליטים הצפופים שבה, השונה באופיה משאר אזורי סיני. כאן שכנה אוכלוסייה מגוונת, ובנוסף לדיביזיה הפלשתינאית הסדירה של הצבא המצרי, אשר היתה מתוגברת בשריון ותותחים נגד טנקים, גם אזרחים רבים נשאו נשק. בעוד אוגדת טל מתקיפה את אזור צומת רפיח ביום הראשון ללחימה, עלה כוח שריון וצנחנים מאזור התקיפה צפונה לעבר מבואותיה המזרחיים של עזה. כוח רגלי נוסף תקף במקביל את עזה מכיוון נחל-עוז. גבעת עלי מונטר, ממזרח לעזה, אתר לחימה ידוע במלחמת-העולם הראשונה, נכבשה לאחר קרב קשה שנסתיים לעת ערב. ביום השני נכבשה העיר עזה והותקפה חאן-יוניס, שכיבושה הושלם בבוקר היום השלישי ללחימה.

כיבוש שארם א-שייך תוכנן כפעולה משולבת של כוחות יבשה, אוויר וים. נחתות חיל הים היו אמורות להנחית שריון, ואילו חיל האוויר היה אמור לתקוף את היעדים מהאוויר, להצניח צנחנים ולהנחית גייסות ממסוקים. אולם עם התקרב הגייסות ליעדם דיווחו טרפדות חיל הים כי המקום נטוש. לפיכך יכלו המטוסים לנחות עם הגייסות בשדה-התעופה המקומי, והכוחות האלה השלימו במהרה את ההשתלטות על האזור. חלק מכוחות אלה הונחת בא-טור שלחוף מפרץ סואץ באמצעות מסוקים, והתקדם צפונה עד לחבירה עם כוחות השריון מאוגדתו של יפה באזור בארות הנפט של אבו-זנימה. בכך הושלם כיבושו של חצי-האי סיני.

אבידות
ישראל: כ-800 חללים איבדה ישראל במלחמה וכ-3000 פצועים. לפי משרד החוץ 776 חיילים ישראלים נהרגו בקרבות.

צבאות ערב: צבאות ערב שילמו במחיר כבד של אלפים רבים של חללים, פצועים ושבויים. לפי אחת ההערכות האבדות של צבאות ערב הן:
  • מצרים: בין 10,000 ל 15,000 הרוגים
  • סוריה: בין 1000 ל 2500 הרוגים
  • ירדן: כ 6000 הרוגים
  • סה"כ: בין 17,000 ל 23,500 הרוגים.






תמונות:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/496082/mapa.jpg]


מטוסים מצריים שהותקפו מן האויר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/333141/Six-Days-War2_w.jpg]





חיילי צה"ל נכנסים לעזה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/333145/Six-Days-War4_w.jpg]


תפיסת שבויים מצריים ברפיח.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/333143/Six-Days-War3_w.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/474243/coteret_6war_hh.jpg]


מטוסי חיל-האוויר המצרי מושמדים בעודם על הקרקע


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/sip_storage/files/8/3818.jpg]



קטעי קול:

קרבות עם המצרים:
http://mop.ort.org.il/products/db/masa/movie/battle_egypt.ram

הפגזות ירדניות:
http://mop.ort.org.il/products/db/masa/movie/jordan_bomb.ram

הסורים מוכנים להפסקת אש:
http://mop.ort.org.il/products/db/masa/movie/siria_stop.ram



עיטורים שהוענקו:
http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...Num=1&sOrderBy=



מקורות:

http://mop.ort.org.il/products/db/masa/map67.html


http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=12966&kwd=851


http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-23844-MjM4NDRfNDg5MzQwMjZfMTQ4Njg3MjAw-FreeYaan,00.html#n


http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%A9%D7%A9%D7%AA_ %D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נערך לאחרונה ע"י itai25. בתאריך 05-06-2006 בשעה 08:31.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 29-09-2020, 16:16
  אולג גרנובסקי אולג גרנובסקי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.04.06
הודעות: 358
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי itai25. שמתחילה ב "39 שנה למלחמת ששת הימים:"

שאלה על נ"מ סורית במלחמת ששת הימים.

בספר "50 שעות באוקטובר" יש טבלה של התפתחות מערך טק"א במצריים וסורייה.
לפי אותה טבלה ב-1969 היו בסוריה 3 סוללות SA-2B - וזה סימון מערבי ל S-75 DESNA.
ולא כתוב מתי הם התקבלו בסוריה.

בעבר היתי בתוח, שלפני 1969 לסוריה בכלל לא היו טק"א. וכמובן שלא בזמן מלחמת ששת הימים.

אבל פגשתי טענה רוסית, שכבר ב1966 או ב 1967 (לפני מלחמה) סופקו לסורים סוללות SA-75MK ולקרת מלחמה היו בידיהם 6-7 סוללות כאלו. וב-1973 עדין היו בשרות 5 סוללות מדגם הזה,

SA-75 - זהו דגם ראשון שך S-75 דבמערב מסומן כ-SA-2A
אות "M" מסמן "משופר" ברוסית (מאוד דומה לאנגלית - "MODERNIZIROVANNYJ")
אות "K" מסמן דגם ייצועה - "מסחרי" סרוסית ("KOMMERCHESKIJ")

מישהו פגש מידע על SA-2 בסורייה במלחמת ששת הימים במקורות ישראלים?

משגר של דגם הזה בוויטנם ב-1968:
https://pikabu.ru/story/pu_zrk_sa75...y_armii_3914631

נערך לאחרונה ע"י אולג גרנובסקי בתאריך 29-09-2020 בשעה 16:19.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 29-09-2020, 21:58
  HSI HSI אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.11.16
הודעות: 524
קרא כאן
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי אולג גרנובסקי שמתחילה ב "שאלה על נ"מ סורית במלחמת ששת..."

מתוך המאמר "מה בין תגר לדוגמן", שפורסם באתר מרקיע שחקים:


"ב"מלחמת ששת הימים" לא היו בסוריה סוללות טילים נ"מ, וההגנה האווירית שלהם התבססה על מטוסי יירוט ועל תותחי נ"מ. הגנה זו לא הייתה יעילה ולא הצליחה למנוע מחיל-האוויר הישראלי לתקוף ולהשמיד יותר ממחצית חיל-האוויר הסורי כבר במטס השלישי של היום הראשון למלחמה.

כמסקנה וכלקח מ"מלחמת ששת הימים", החלו הסורים, בסיוע סובייטי, לבנות מערך סוללות טילים נ"מ. תחילה הוקם מערך זה, בשנת 1968, בצפון סוריה ליד חומס. בהמשך דילג המערך דרומה לאזור דמשק, כדי להגן על הבירה הסורית, ובהמשך התקדם לכיוון דרום להגנה על רמת הגולן.

מערך הטילים הסורי כלל בתחילה סוללות כבדות ונייחות מסוג ס.א.2, אולם החל משנת 1972 התווספו עליהן סוללות איכותיות מסוג ס.א.3.מערך הטילים הסורי הפך בהמשך למערך בעל משמעות כמותית ואיכותית. מערך הטילים הסורי אורגן ומוקם ממזרח לרמת-הגולן ומסביב לבירה דמשק. באפריל 1973 נקלטו בסוריה סוללות ניידות מסוג ס.א.6, שאורגנו במסגרת חטיבתית לפי הדוקטרינה הסובייטית. מערך הטילים הסורי החל, כאמור, לדלג דרומה ונפרס במערך שיכול היה להגן על כוחות הקרקע שנפרסו ממזרח לקו הגבול - שם נערכו חמש דיוויזיות שריון ורגלים.

עד מחצית שנת 1973 פונה צפון סוריה ממערך הטילים שנע כולו לדרום, ונערך להגנה על אזור היערכות כוחות השריון והרגלים ממזרח לחזית.מערך הטילים הסורי ערב המלחמה היה ערוך להגנה על מרחב דמשק וסביבתה, טילים הוצבו באזור צינמין ושייך-מסכין. מערך הטילים כלל ערב המלחמה 36 סוללות טילים,מהן:שש סוללות SA-2B,שבע סוללות SA-2E,שמונה סוללות SA-3,ןחמישה עשר סוללות SA-6.מערך הטילים הסורי בחזית כלל 25 סוללות מאורגנות בשלוש חטיבות:חמישה עשר סוללות SA-6,שלוש סוללות SA-3,שלוש סוללות SA-2B וארבע סוללות SA-2E.מכאן שמערך הטילים הסורי התרכז ברובו בחזית רמת-הגולן (60% מהמערך)."
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 19-03-2021, 09:16
  הנביא הכפול הנביא הכפול אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.06.10
הודעות: 331
הרצאה בנושא: "מודיעין השטח במלחמת ששת הימים – 1967 - פרק חמישי בסדרת שיחות על עבודת ה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי itai25. שמתחילה ב "39 שנה למלחמת ששת הימים:"

מר אלכס צייטלין, מנהל אתר "באים אל הפרופסורים", מקיים סדרת מפגשים שבהם הוא מראיין את אלי דקל וד"ר מיכאל ברונשטיין בנושא עבודת המודיעין במטכ"ל. פרק ה' שלפניכם עוסק בנושא תרומת מודיעין השטח (המודיעין הגיאוגראפי) למלחמות ישראל בשנים 1957 - 1967. בהרצאה מנותחת תרומתו של מודיעין השטח לניצחון צה"ל מול מצרים וסוריה, ומנגד מוזכרים גם כמה "פספוסים של אמ"ן במלחמה זו שלא נדונו בשיח הציבורי. המפגש מבוסס על ספרו של אלי דקל "מודיעין תלוש מהקרקע – הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגיאוגראפי".
ניתן לצפות בסרטון בקישור:

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 25-04-2022, 12:06
  הנביא הכפול הנביא הכפול אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.06.10
הודעות: 331
הרצאה: זרקור על אגף המודיעין בצה"ל – פרק ה' מודיעין השטח בכוננות שקדמה למלחמת ששת הימ
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי itai25. שמתחילה ב "39 שנה למלחמת ששת הימים:"

ד"ר אורי מילשטיין, מנהל אתר "לעומק עם אורי מילשטיין", קיים סדרת מפגשים שבהם הוא משוחח על אגף המודיעין בצה"ל עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל. דקל שירת כ־30 שנה בחטיבת המחקר באגף המודיעין. סדרת הרצאות זו מבוססת על ספרו "מודיעין תלוש מהקרקע - הצלחה וכישלון בעבודת המודיעין הגאוגרפי".

בפרק ה' עוסק בפעילות של המדור לחקר מודיעין השטח במטה הכללי, בכוננות שקדמה למלחמת ששת הימים. כך, למשל, התברר שמודיעין דרום לא הכין עזרי מודיעין לכיבוש רצועת עזה והמודיעין במטה הכללי נאלץ להכינם ברגע האחרון. בסופו של דבר "מערכת השיווק" של התוצר המודיעין לא פעלה, ועזרי המודיעין שהוכנו במטכ"ל לא הגיעו לייעודם, וצה"ל נלחם "בידיים חשופות".
ניתן לצפות בפרק זה בקישור:

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 10:50

הדף נוצר ב 0.26 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2022 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר