07-06-2006, 14:08
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.02.05
הודעות: 575
|
|
שלום,
ראשית כל, וודאי שביאה על קטנה מתחת לג' שנים אסורה[פירוט בהמשך].
ראשית, נביא את הציטוט שלהם מהמשנה:
"בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה... פָּחוּת מִכֵּן, כְּנוֹתֵן אֶצְבַּע בֶּעָיִן:"[מסכת נידה פרק ה' משנה ד'].
חשוב לציין שההלכה מיודעת מכך שאנשים לא ששים לבעול קטינות.
לא רק היום, כפי שמנסים ב"דעת-אמת" לומר, אלא גם ההלכה יודעת את זה.
וכי בין הג' שנה לג' שנה ויום יש הבדל כ"כ גדול?
כמובן שלא, אך ההלכה קובעת קו מגביל:
פחות מג' שנה, אין זה נקרא ביאה, ולכן לפי הקו-ההלכתי אין לזה כל משמעות.
מגיל ג' שנה ויום אחד, נקרא ביאה, והיא מתקדשת לו.
ההלכה לא מעודדת את זה, אלא שמה קו מגביל למציאות קיימת - בסגנון "אם בעלת - שילמת", ברגע שבעלת קטינה אתה חייב לפרנס אותה - זהו קו מרתיע[ומתריע].
ועוד, לפי קונטרס "דעת-אמת", בעילת קטינה היא מותרת ומעודדת ע"י ההלכה ואילו אנחנו יודעים מה קורה עם בתולה: אם בעיר - סוקלים את שניהם[עפ"י דברים פרק כ"ב פס' כ"ג-כ"ד] אם בשדה - סוקלים רק את האיש[שם פס' כ"ה].
ועכשיו נפנה לרמב"ם:
המיוחד בדעת-אמת, שהם לא אוהבים לצטט הלכות שלמות(למעשה, הם לא ציטטו כלום אלא רק כתבו מה שהם צריכים בשפתם).
הווי נצטט את ההלכה[משנה תורה, פרק א' הלכה י"ג כולה]:
"כל אישה אסורה מאלו--אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה--גדול הבא עליה, חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה--הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן--אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה--היא חייבת כרת, או מיתה, או מלקות; והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהם פטורין."
גם אצל הרמב"ם רואים את הקו הברור.
דבר נוסף הוא שהם פטורים מעונש בעולם הזה, אך כלפי שמייא...
הלכה נוספת שניתן להביא בנוגע לזה[אצל הרמב"ם]:
"לא יישא אדם עקרה, וזקנה, ואיילונית, וקטנה שאינה ראויה לוולד."[הלכות אישות פרק ט"ו הלכה ז'].
אני לא מבין מה יש ליהודי מאמין לחפש בקונטרסים כאלו[גם מבחינה משפטית הם כבר קיבלו כמה וכמה פסקי דין נגדם], לדעתי עדיף להתרחק מהם.
המשך יום נעים,
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
