האם מישהו מכיר ויכול להוסיף פרטים על פרשיה מעניינת שנתקלתי בה בספרו של אנטוני ביוור "נפילת ברלין" ולפיו יהודים שעזרו לגרמניה במימון אולימפיאדת ברלין ב 1936 הושארו בחיים בברלין כל תקופת השואה והמלחמה בתנאים נוחים בפקודתו הישירה של היטלר ונרצחו ממש בימי המלחמה האחרונים, שוב בפקודת היטלר?

תוכל להוסיף פרטים? כמו שמות היהודים, באיזה אופן הם מימנו את האולימפיאדה וכו'.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

הספר אינו מוסיף פרטים על מה שכבר תיארתי.

למיטה זכרוני לא מצויין שם שהם נרצחו כולם אלא דווקא שחלקם ניצלו. בכל מקרה, באיזה עמוד מדובר? אני אבדוק כמה פרטים. באופן עקרוני, זו פרשיה די ידועה (זה שהם נותרו בחיים לאורך המלחמה). בשנות ה-60 טען משורר סובייטי ידוע בתיסכול כי "בברלין נותרו בחיים 3000 יהודים ב 2.5.45, בעוד בקייב נמצא יהודי אחד בלבד בסוף 1943". האמת היא שאני עייף ולא זוכר את שמו, למרות שזה מקרה מפורסם. בכל מקרה, היהודים שניצלו היו מהמארגנים ולא מהמממנים.

.

אתה צודק...מצויין שהם ניצלו. בכל מקרה, אני מודע ליחס השונה של הנאצים ליהודי גרמניה ומה שמעניין אותי יותר הוא סיפורם של אלו שכונו יהודי חסות: מדוע ארגנו את אולימפיאדת ברלין (חלון הראווה של גרמניה הנאצית) ומדוע המשיכו הנאצים לחוס עלייהם ולכנותם יהודי חסות ("שוציודן").

שהיו רוצים להיות... תמיד ובכל משטר רצחני יהיו כמה סתירות. הגאולייטר (ראש המפלגה הנאצית ובפועל מושל) של ברלין היה גבלס בכבודו ובעצמו, אדם שניתן להגדירו כצמא דם לא חמוש, ובכל זאת דווקט תחתיו לא הצליחו הנאצים לממש את הטוטאליות של המדיניות שלהם (בהרבה תחומים). אם תבדוק לעומק, תראה שמדיניות הנאצים הפכה להיות טוטאלית ככל שהולכים מיזרחה. בליטא נרצחו כל היהודים שנפלו לידיהם (פרט ל-3 גטאות) בין אם היו גיבורי מלחמת העצמאות הליטאית, סוכני גסטאפו היו כאלה) או ששירתו בצבא גרמניה במלחמה הגדולה. בגרמניה לעומת זאת, חסו לעיתים גם על יהודים רק משום שהיו נשואים לגרמניות (מקרה מפורסם הוא כאשר הפגנה ספונטאנית של נשים כאלה כנגד גירוש בעליהן בברלין, גרמה לרשויות לבטל את הגירוש!).

ההסבר הפסיכולוגי הפשוט הוא שהנאצים ברובם התקשו לקיים את מדיניות הרצח כאשר זו התרחשה "מול העיניים", או כאשר היה מדובר בפגיעה בסדר החברתי. גירוש (שלט מעט ידעו מה טיבו, וגם אם לא, ברור היה שגירוש למזרח פירושו סבל ורעב) של נושאי עיטורים מהמלחמה הגדולה (שהנאצים ראו בה ובלוחמיה יסוד למיתוס שלהם), בני זוג של גרמנים ארים או יהודים שתרמו למדינה באופן יוצא דופן וידוע, היה פוגע בסדר החברתי, והנאצים, בניגוד לסובייטים, מעולם לא הגיעו למצב שבו הם התירו כל רסן בנושאים כאלה. גם בשבויים יהודים מצבאות המערב, לא נגעו כמעט לרעה (מעבר למה שעבר על שאר השבויים) כולל בשבויים מארץ ישראל (כמו יצחק בן אהרון שנפטר לאחרונה).

לכן אל תטעה: זה לא היה מאהבת היהודים האלה, אלא משיקול פרגמטי. ודרך אגב מסופר על טבחית שהיתה להיטלר ושהתגלה מאוחר יותר שהיתה חצי יהודיה. היטלר "פיטר" אותה אולם ציווה "להלבין" אותה כארית. גם הרופא שטיפל באימו כשגססה, קיבל יחס מיוחד. כנראה שלא היה קל לממש את מדיניות הרצח מול אנשים שאצה מכיר.

.

את המגמה הכללית כפי שתארת אני מכיר היטב. אני באמת מעוניין בסיפור הספציפי שתיארתי.

יחד עם זאת. נשארו בברלין מספר יהודים לא רב שהמשיכו לחיות בתקופת המלחמה. חלקם היו בני זוג של ארים שעמדו להישלח למזרח אך בני משפחתם הארים עשו הפגנה והשילוח בוטל. חלקם היו בעלי מלאכה נדרשים, דווקא עבודות פשוטות כמו בנאות, שרברבות וכו'. יהודים אלו זכו אפילו לקבל מנות מזון מוקצבות, אלא שרק מחצית מהמנות שקיבלו ארים טהורים.
גם יהודים אלו, שנשארו בברלין, אינם יודעים להסביר את הסיבה שחייהם ניצלו ושל אחרים לא.
בכל מקרה, אנא שלח את מספר העמוד בספר של ביוור.