|
במקור נכתב על ידי golani_2
ומי אדוני המכובד שבא עם כל הידע והניסיון שבעולם?
צר לי, אבל אתה שופך פה שטויות בכמויות שיכולות להטביע חצי עולם.
שטויות? על מה? שחיילי יחידת דובדבן עשו מעצרים ופעילויות ללא לאות בחומת מגן וגם כיום? שהרבה מאיתנו חייבים את החיים שלנו לחיילי יחידת דובדבן? שהפעילות ביחידה הזאת מסוכנת מאוד ומתרחשת בלב שטחים עויינים? אם אתה קורא לזה שטויות חביבי...אני מציע לך שתשכיל קצת בעניין היחידה.
בכול אופן, לא טענתי שיש לי את כול הידע והנסיון שבעולם, וגם לא רמזתי על זה איפשהו.
עכשיו חזרתי מתגבור של הגדס"ר שלנו באבט"שים, היה חסר להם סד"כ אז שלחו שלושה חבר'ה מהפלוגה שלנו לתגבור. היית מאמין? חסר בגדס"ר הכל יכול אנשים אז הם הסכימו לאמץ שלושה גדודיונרים פושטים. נו מילא, זה בשביל לטחון אז זה בסדר נכון?
תגיד למה אתה רושם ככה באופן כ''כ מזלזל? איפה לעזאזל ציינתי בהודעה שלי שאני מזלזל בגדודיונרים?! להפך! אני מעריך כול חייל וחייל קרבי (כמו שרשמתי!) באופן שאני לא יכול לתאר אז לכתוב במילים?! אני בסה''כ אומר שזה מפגר לגמריי להשוות בין יחידות התנדבותיות לבין גדודים, כי לכול אחת משימות שונות וייעוד שונה.
אחד מהחבר'ה שהיה איתי הוא "מאוכזב סיירות", אתה יודע, כזה שהלך לפני הצבא לכל גיבוש אפשרי ונפל ובמאמץ נואש אחרון להיות ב"מקום טוב" הוא הלך לגיבוש יחטיו"ת ונפל גם ממנו. עכשיו הוא מצא בית חם ואוהב בגדודים אבל עדיין נשארה לו הצביטה הקטנה בלב. הוא ישב ודיבר עם המפקד מהגדס"ר שעות, הסיכום הכי טוב שיצא מהמפקד עצמו ולא מאף אחד אחר הוא שהעבודה האפורה-זאת שהגדודים עושים, השעות במחסומים והגל"בים הם אלה שבסופו של דבר בעלי האימפקט החשוב באמת. הוא לא התבייש להודות בכך שלמרות שהוא היה מוציא מבצע מטורף יחסית פעם בהרבה מאוד זמן הוא חש פחות תרומה מהחבר'ה שנמצאים בקו המגע יום יום, שעה שעה. (הגדס"ר לא תופס קו, הוא יושב בחטיבה ומחכה שיקפיצו אותו. ביינתים הוא משחק פלייסטיישן ושותה ברד)
רואים שיש לך הרבה גאוות גדוד וגם למג''ד הזה, וזה מה שמטעה כאן...''האימפקט היותר חשוב''? בנוגע למה? בעוד חייל מסוערב יכול לאזוק עכשיו בן אדם שבדרך לישראל לבצע פיגוע חייל במחסום יכול לקלוט אותו לפני שהוא מצליח להגיע למחסום ולנטרל אותו מקילומטר, לשניהם יש אימפקט ענק! של הצלת חיים! מה זה בסה''כ האפורה הגדולה היא האימפקט הגדול ביותר?? אני עוד מלש''ב ואני יכול להגיד לך שלפעמים מה שדובדבן עושים הרבה יותר חשוב מהגדודים לפעמים מה שהגדודים עושים יותר חשוב ממה שדובדבן עושים, שוב, ייעוד שונה.
אני מסכים שלהשוות בין יחידות זה דבר סתמי ומטומטם, אבל בטח לא בגלל שזה לא פייר כלפי "העליתות" שנמצאות בסיירות. אני נורא שמח שאתה אוהב את דובדבן, למרות שאני בטוח שאתה לא יודע עליהם דבר וחצי דבר, אבל זאת בטח לא סיבה לחרוץ שמדינת ישראל לא הייתה קיימת בלעדיהם, או שלפחות אחוז גדול היה נהרג אם הם לא היו עושים את העבודה שרק הם עושים, או שלא בעצם.
יחסית לאחד שעוד לא משרת בצה''ל, אני לא יודע חצי דבר, יחסית למלש''ב אני יודע יותר ממה שאתה חושב.
עם האדם שהזכרתי נפגשתי לפחות 3 פעמים בשבוע, לפעמים הייתי מטריף אותו עם כמות השאלות על היחידה..והמשימות שהם עשו...ומה לא..למרות שהוא היה שמח לחלוק לפעמים והוסיף משלו דברים ופרטים שונים ששמחתי לדעת ולהעשיר את הידע שלי בנושא.
אז כמובן לא רשמתי איפשהו בהודעה שלי שמדינת ישראל חייבת את קיומה לדובדבן (נראה לי מאוד שמישהו אמר לך דבר דומה לזה ואתה כ''כ מעוצבן עליו שאתה מוציא את זה עליי...כי לא אמרתי את זה או דבר שדומה לזה!!!!!!!!) אבל מה שכן ותהיה בטוח בזה ותריב איתי עד מחר לא משנה כי זה פשוט נכון-נשארת העובדה ותשאר שהרבה אנשים במדינה הזאת חייבים מילולית את חייהם ליחידת דובדבן בפרט.
ולא סתם היחידה קבלה פעמיים(!) את צל''ש הרמטכ''ל על פעילותה בשטחים...זו יחידה שביצעה אלפי פעולות בלב שטח עויין בשטחים מוקפים בסיכון מכול פינה...ואתה לא יכול לקחת את זה מהם.
כן, דובדבן עושה דברים שנשמעים לבנאדם ממוצע כלא אנושיים. אבל זה תופס לכל יחידה קרבית.
4 שעות ללא חילוץ תחת אש? על מבצע כחול וחום שמעת? בגדול-אותו קונספט רק בעומק לבנון בלי אפשרות להיחלץ כי הכוח מנותק. בסוף הגיעו כמה קוברות שנשאו את הלוחמים חזרה לישראל על המגלשיים, אתה יודע, כמו הטייס של רון ארד.
אה כן, הם לא היו לוחמי על מטורפים עם נשק שנראה כמו מאולם תצוגה של TDI וכל מיני צל"מ עתידני משוכלל. הם היו לוחמים פשוטים מגדוד 12.
תראה...זה העניין...הכמות שחיילים מגדוד רגיל עושים מבצעים כאלו זה לא תדיר כמו שיחידות התנדבות עושות, זה מה שאני אומר, שאי אפשר להשוות.
על מבצע חומת מגן אתה מדבר?
את אופק בוכריס אתה מכיר? גם, חייל פשוט בגדוד 12 שאיכשהו מצא את דרכו לקצונה ובמקרה לא מזמן סיים את הפיקוד על אגוז, אחרי שהיה מג"ד 51 (הרי הוא בגדודים, הוא בטח דבע, איך הוא הצליח להגיע לקצונה?) נפצע פעמיים בחומת מגן בתור מפקד בכיר. בפעם הראשונה הוא המשיך לפקד על הכוח עם הפציעה וסחב אותה עד לסיום המבצע. בפעם השניה הוא נפצע קשה, המ"פ שהיה לידו נהרג מאותו צרור שהוא חטף. הוא היה מרותק חודשים למיטה, עשה החלמה מדהימה וחזר לפקד בצה"ל. אבל איך הייתה לו המוטיבציה? הוא סה"כ גדודיונר מסריח שלא עשה כלום בשירות שלו, למה לו לחזור רק בשביל שוב לעשות כלום, נכון?
אוף...בהתחלה התאפקתי..אמרתי שזה לא ככה...אבל עכשיו אני באמת בטוח בזה, אתה אידיוט.
דבע בגדודים? איך הוא יכול להגיע לקצונה? תביא לי חצי משפט מההודעה הקודמת שלי שבה זילזלתי באנשים בגדודים? נו? למה אתה מחכה? כי אין פשוט לא עשיתי את זה!!!
אמרתי שיש לי המון המון כבוד לכול החיילים הקרביים לא משנה היכן הם משרתים! כולם מבחינתי אחלה! אז זה שמישהו זילזל בגדוד שלך או משהו ואתה מוציא את זה עליי זה אידיוטי לחלוטין...כי אין בי טיפת זלזול לגדודים, אני רק נגד ההשוואה בין יחידות התנדבות לגדודים!
לא חסרים מקרים ודוגמאות, במיוחד במבצע חומת מגן, יש את הסיפור על המפקד שאיבד יד (לצערי אני לא זוכר את השם או את הגדוד. הוא גולנצ'יק הכל מקרה, אם אני לא טועה) והמשיך לנהל את המבצע עם ח"ע על גדם, עד שבסוף הוא הסכים להתפנות אחרי שהגיע מישהו שיחליף אותו בפיקוד, כעבור שעות.
זה רק דוגמאות מחומת מגן, תאמין לי שאם נתחיל ללכת אחורה בזמן אתה תבין כמה אתה טועה
ומטעה.
מה אתה רוצה שאני אגיד לעזאזל? אמרתי שדברים כאלו לא קורים לגדודיונרים והם כול היום בבסיס ישנים עם בובות? זה קורה ואנשים כאלו הם גיבורים בפניי!
אני מעריך את כול הקרביים...ואת תרומתם...אבל את ההערכה שיש לי ליחידות כמו דובדבן זה פשוט בסקאלה אחרת לגמריי...ואני לא אומר את זה כי ראיתי ידיעה בווינט על כך וכך שהם עשו, שמעתי על דברים שהם עשו מאדם שחווה את זה וזה פשוט הדהים אותי לחלוטין ושינה לי את כול הפרספקטיבה לגביי יחידות כאלו.
|
ראשי
צ'אט
17-06-2006, 00:59
). רב רובו של הספר מתמקד בשלושה רבדים עיקריים - יחסיו של המחבר עם הצבא (סגל פיקודי, מבצעים והכשרות) יחסיו עם הסובבים אותו - משפחה, קיבוץ.. ומעל הכל - יחסיו עם יתר 11 חיילי הצוות. דעתך תשתנה ב 180 מעלות.
מצב כלאיים
