על שולחני הדל תשביע רעבונה

בחיקי תנעם ערגת רועה

ולעת ערב תשלם פרעונה

בפלומות צמרה אנום לאה



ובדמי ליל תצרֹב פעייתה

כְּלוֹם הלוהט בפצעי לבבות

עת יד העשיר תאיים לקחתה

ומעם שולחני מאורי לכבות



ומיום ליום אתהה על טיבך

השלי את, אחותי בת אימי

אם משכון בידי למלאת חובך



ואם כן הוא, זאת אשיב לקמי

תטׁל מאכלת נפשך משוֹבךְ

ויתבוסס גם דמך בדמי.

לדעתי השיר מסמל פחד. חרדה שבה הוא נתון, כאשר הוא כל הזמן מדמיין איך לוקחים אותה ממנו. השיר יפה, ומשאיר אותי עם מתח מסויים.

puzpuz.

רציתי גם לתת לך מחמאה על הכתיבה שלך. בדרך כלל אם אני קוראת שירה מהסוג הזה, אני עוזבת את השיר כבר מהשורה הראשונה. "הראש כואב לי ואין לי כוח לזה". אז זה גם סוג של מחמאה מצידי אם אומר לך שהשארתי אותי בשיר, לא זזתי ולא נדדתי לשום מקום, ולמרות שאתה משתמש בשפה מאוד פואטית וצחה, שבדרך כלל לא מובנת לאנשים (גם בגלל השפה וגם בגלל המשקל והצורך להבין את עומקה של כל שורה), אתה מאוד מובן וכן מדבר אל הקורא. למרות שלא הבנתי את כל המילים בשיר וגם לא מה שעומד מאחוריו, גם אותי השיר ריתק.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...