 |
24-06-2006, 17:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.02.04
הודעות: 16,543
|
|
|
כל עוד דברים כאלה קורים, מצעד הגאווה בירושלים מבורך...
הכתבה אומנם מ2002, אבל רלבנטית גם להיום.
ציטוט:
עדותו המלאה של שי אפיק, בן 18, שנעצר לפני יומיים על ידי משטרת ירושלים לאחר שהתנשק עם חברו מול חומות העיר
הוא נכבל באזיקים, הוכה בכל חלקי גופו והובל לחקירה בתחנת המשטרה. בכל משך החקירה, משעה אחת בלילה ועד ארבע לפנות בוקר, לא הסכימו השוטרים לפרט בפניו מדוע בעצם הוא הובא לשם. הטלפון הנייד שלו נלקח ממנו, ונאסר עליו להתקשר להוריו או לחבריו. שוטרי התחנה הגיעו לצפות בו ובחברו יושבים על ספסל העצורים, ולהגניב בדיחה או "דאחקה" על חשבון ה"הומואים האוכלים בתחת", כלשונם.
הסיפור הבא אומת עם גורמים שונים ומפורסם כאן לראשונה. בחרנו להביא את הדברים, כלשונם, מפיו של אחד מהנערים שנעצרו. התיאורים המבולבלים, השגיאות, כולם חלק מההרגשה הכללית של "גיבורי" הסיפור בעל כורחם, ורק מגבירים את תחושת הכעס שעולה אל מול פרטי המקרה. לא ראיון עיתונאי, לא פינג-פונג של שאלות ותשובות. העדות המלאה, ממקור ראשון, בלי התערבות, ובלי הפסקה.
שי אפיק, הוא בסך הכל בן 18. נער רגיל לחלוטין, שזה מכבר סיים את לימודיו, וממתין לגיוסו לצה"ל. ביום ראשון האחרון הוא חזר מבילוי בשעות הלילה עם חברו בן ה-17 (פרטי הנער שמורים במערכת). את ה"בילוי" הלילי הזה, הוא לא ישכח אף פעם.
"מזג האוויר היה נעים" מספר אפיק. "החלטנו ללכת הביתה ברגל ולחסוך את הכסף של המונית. תכננו לשבת קצת בעיר, ואחרי שבית הקפה בסינמטק היה סגור, המשכנו ללכת והתיישבנו באזור הצמוד לחומות העיר. בחרנו ללכת דווקא שם, מאחר והדרך ארוכה מעט יותר, אך המקום מאובטח באנשי משטרה וחיילי משמר הגבול.
"באיזשהו שלב עמדנו מול החומות, וכשאנחנו מתבוננים בנוף המקסים התנשקנו. בדיוק באותו רגע, עבר במקום בחור חרדי על אופניים. חבר שלי נפל והתיישב על הדשא מייד. שכבנו על הדשא, לבושים לגמרי, לי אפילו היה סוויט-שירט ארוך שקשור סביב המותניים, הכל היה סגור ורכוס. אני ליטפתי את פניו וחיבקתי אותו.
"פתאום, התקרבו שלוש, ארבע דמויות, ביניהן החרדי על האופניים, ואיתם ראיתי שוטר. הוא קרא לי, אני נשארתי באותו המצב ולא קמתי מאחר ולא חשבתי שאני עושה משהו לא בסדר - לא הרגשתי לא נעים או אשם במשהו. כשקמנו לקראתם, הראינו להם שאנחנו לבושים, ואמרנו להם 'מה אתם רוצים, מה הבעיה, אנחנו לבושים לגמרי'.
"השוטר קרא לי 'בוא איתי, אתם מעוכבים, תגיעו לתחנה'. תוך פחות מעשר דקות הגיעו שתי ניידות והמקום התמלא באנשי משטרה וחיילי מג"ב (לפחות 20), נעמדנו מיד במקום, כשהוא אמר שאנחנו מעוכבים לחקירה. התפלאתי ושאלתי אותו 'על מה', הוא סרב להסביר לי מדוע. כששאלתי אותו מה קורה, הוא התחיל פתאום לדבר בתקיפות ופנה אלינו כאילו אנחנו כלבים.
"אמרתי לו 'אין לך שום זכות לעצור אותנו', אז השוטר פנה אלי והתחיל לצעוק עלי שאני אפסיק לתקוף אותו. תבין," הוא אומר, "לא הייתי אפילו קרוב אליו בכלל.
"משכתי את חבר שלי, ואמרתי לשוטר 'אני לא נוגע בך בכלל, למה אתה צועק עלי שאני תוקף אותך אם אני עומד כאן', ניסיתי להרחיק אותו ממני מאחר ופתאום הוא נעמד צמוד אל גופי, ואז הוא החל להדוף אותי בידיו, לתפוס אותי בכוח. אחר כך הוא גם נתן לי סטירה.
"איפה אתם חושבים שאתם חיים?"
"הוא איים לאכוף אותי באזיקים. אני חשבתי שהוא צוחק, סתם מאיים עלי. אמרתי לו שאין לו עילה בכלל לעשות את זה, זו אפליה, אמרתי לו 'איפה אתה חושב שאתה חי, באיראן?' ואז הוא אמר בלגלוג, 'איפה אתה חושב שאני חי?? איפה אתם חושבים שאתם חיים?'.
"השוטרים ניסו לאכוף אותי באזיקים, אני ניסיתי להתנגד להם. הם התחילו לצחוק אחד על השני, על זה שהם לא מצליחים לשים את האזיקים על ההומו החלש. הם ממש עשו מכל הסיפור בדיחה. באיזשהו שלב היו עלי כשמונה שוטרים, שהצליחו לאכוף אותי. הם לחצו את האזיקים בכוח על ידי, כך שגם היום, יומיים אחרי האירוע, עדיין יש לי סימנים על פרקי הידיים. אחר כך, כשהייתי כבול, הם גררו אותי בכוח לניידת, ובסוף השוטר הראשון שהגיע למקום (שמו שמור במערכת), בעט אותי לתוך הניידת, נצמד מעלי ואמר 'מי אתה חושב שאתה, אתה עכשיו תעשה מה שאני רוצה ומה שאני אומר לך'.
"כשהגענו לתחנה השוטר הסיר לי את האזיקים, ואז הוא אמר 'תגיד תודה שהורדנו לך את האזיקים בכלל', הם הושיבו אותנו, חיכינו שם כשלוש שעות, הפרידו בינינו שלא נדבר, ובמקביל, ובלי להסתיר בכלל, התייעצו ביניהם ותיאמו גרסאות בכל הנוגע למה שקרה שם - שמעתי בדיוק מה הם אומרים שקרה - הם פשוט תיאמו מה לרשום בדו"ח."
"כל התחנה באה לראות"
"בדרך, בניידת, השוטרים צחקו בקשר "מתי אתם מביאים את נושכי הכריות, מה עם האוכלים בתחת". מיד כשהגענו למקום, חצי מאנשי התחנה באו לראות את "ההומואים שנתפסו". הגיעו שתי שוטרות וצחקו "איכס, גועל נפש", אחד השוטרים שעבר שאל בקול "מה עם האברבנל הזה" כשהוא מצביע עלינו. כל אותו הזמן, ביקשתי להתקשר להורים ולא הרשו לי. בשלב הזה היינו מבוהלים לגמרי, פחדנו פחד מוות. השוטר חטף לי את הפלאפון מהיד, ושם אותו אצלם.
"כל נושא התלונה היה לא ברור. הם פשוט חיפשו מה לכתוב בשביל לצאת בסדר. בהתחלה הוא אמר שהיינו רק עם חולצות, אחר כך הוא אמר שהמכנסיים שלנו היו מופשלים, ולבסוף הוא אמר שהמכנסיים היו פתוחים והוא ראה שמיהרנו לרכוס את הריצ'רץ' כשהוא התקרב. אני אמרתי לו שזה שקר והוא יודע את זה, כי לחבר שלי יש בכלל כפתורים ולי הייתה חולצת סוויט-שירט שכרוכה מסביב למותניים.
"בסביבות השעה רבע לארבע לפנות בוקר חקרו את הבחור החרדי, ורק אז הבנתי שהוא זה שקרא לשוטרים ואמר שהוא ראה אותנו מקיימים יחסי מין אחד עם השני. הכניסו אותנו לאחד החוקרים במקום. החוקר קרא את המסמכים, ואז ביקש מהשוטר שעצר אותנו לכתוב את הכל מחדש. הוא אמר שזה לא מסודר ולא ברור.
"בזמן שהשוטר שעצר אותנו כתב מחדש את הדו"ח, החוקר שאל שאלות, בזלזול רב. בכל פעם הוא ביקש ממני לחתום על הצהרות, ולא טרח בכלל להסביר לי ולענות לי לשאלה - למה אני בכלל כאן, למה עצרו אותי. כשרציתי לקרוא את הדברים שהוא מייחס לי, ועליהם ביקש שאחתום, הוא החל להתרגז ולצעוק עלי.
"אחר כך חבר שלי נכנס לחקירה. הוא אמר לחוקר שבמדינה מתוקנת זה לא היו קורה, ואז החוקר התחיל לצעוק עליו 'במדינה לא מתוקנת היו מזיינים אתכם בתחת, היו פותחים אתכם, אתם ההומואים...' - אני שמעתי את הדברים מבחוץ מאחר והוא צעק את הדברים בקול רם.
"אחרי יותר משלוש שעות בתחנת המשטרה, השוטרים קראו לנו ואמרו שאנחנו צריכים להגיע ב-11 בבוקר למחרת, עם ההורים. אני לא הסכמתי, ואמרתי שאני מעל גיל 18 ולא צריך לבוא עם מבוגר. השוטר צחק עלי, ואמר שאני צריך לבוא עם מישהו שיש לו תלוש משכורת כדי שיחתום לי על הערבות. עד כדי כך הוא ניסה להפחיד אותי.
"הסברנו לשוטרים שהחבר שלי בארון, שהורים שלא לא יודעים עליו, שאם הם יזמינו אותם הם יגלו והוא לא מוכן לכך. הם סרבו להתייחס לדברים, ודרשו ממנו לבוא עם הוריו למחרת בבוקר. תבין, כל הזמן הזה לא הסכימו לתת לנו להתקשר הביתה - בכל מהלך החקירה וגם לאחריה. רק בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר יצאנו מתחנת המשטרה, המומים לחלוטין, והלכנו לחבר".
"אף אחד לא מוכן להסביר"
"כל משך הזמן הזה לא הסכימו להסביר לנו מה עשינו בכלל, גם כשהגענו למקום יום אחרי עם ההורים לא הסכימו להעביר לנו את החומר הכתוב או להסביר לנו מה קרה.
"בבוקר הגעתי עם אבא שלי, הסבירו לו שעיכבו אותנו לחקירה, והם החליטו לתייק את התיק ב"א.ת" (מונח משטרתי, שמשמעו - אי תביעה, ט.א.). אבא שלי ביקש מהשוטרים שיסבירו מה קרה שם והראה להם את הנפיחויות בידיים ושטפי הדם, השוטר שהיה שם לא יכל בכלל לענות לשאלות שלנו, הוא אמר שהוא יכול להגיש תלונה למחלקה לחקירת שוטרים. הוא גם לא הסכים לתת לאבא שלי בכלל לקרוא את חומר החקירה, ובכלל - לא ברור למה הגענו למקום - לא אמרו לנו כלום ולא מסרו שום דבר.
"ניסו להפחיד אותי, אמרו לי ליד אבא שלי שיש לי עבר נקי, שחבל לקלקל לי את העתיד עם האשמה כזו. השוטר אמר שזו עבירה קטנה, ושהם ייסלחו לי הפעם. אני, כל הזמן, עוד לא הבנתי מה לא עשיתי בסדר. איזו עבירה עשיתי? ממתי לנשק את חבר שלך זאת עבירה? האם היו עושים אותו דבר לזוג סטרייטים שהיו שוכבים על הדשא? אני לא חושב."
שאלות שנותרו פתוחות
אפיק עדיין מזועזע מהאירוע. חברו בן ה-17, שהוצא בכוח מן הארון, התקשה ללכת הבוקר לבית הספר.
שאלות רבות נותרו פתוחות בפרשה. מדוע, בעצם, נכבל אפיק בידיו ומדוע הוכה בשטח. מדוע נעצרו הוא וחברו מלכתחילה. מדוע לא הותר להם להתקשר להוריהם או לחבריהם. כיצד ייתכן שלא נתנו להם לעיין בתיק המשטרתי, מדוע שוטרי התחנה סרבו למסור את שמו של השוטר שעצר אותם באותו הלילה, כדי שיוכלו להגיש נגדו תלונה.
מדוע הוציאה משטרת ישראל, גוף שאת פעילותו משלמים אנו, האזרחים, ילד בן 17 מהארון. ממתי נשיקה היא "מעשה מגונה בציבור", ואיך זה שבחור חרדי שבמקרה עבר במקום יכול להרוס לזוג נערים את החיים ולהשאיר להם צלקות קשות לכל חייהם.
אם היינו קוראים שהאירוע הזה קרה במדינה בלתי מתפתחת, נניח מצרים, איראן או אולי דרום אפריקה, סביר להניח שהיינו מהנהנים בראשינו לרחמים ועוברים לידיעה הבאה. אבל הסיפור הזה קרה כאן, לפני פחות מיומיים, בירושלים. הוא מוכיח לכולנו שלא הצעות החוק בכנסת, לא התקדימים המשפטיים ולא ההישגים במצעדי הגאווה ינצחו את ההומופוביה, הבערות והאפליה. הוא מוכיח, שבישראל שנת 2002, לא צריך יותר מאשר קצת כוח, הרבה שנאה ועשרים שוטרים וחיילי מג"ב כדי להתגבר על ילד אחד שנישק את חבר שלו אל מול חומות העיר.
|
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
