 |
26-06-2006, 10:33
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
|
27.6.76- חטיפת מטוס אייר פראנס ומבצע אנטבה
סקירה זו נערכה ע"י itai25 ואנוכי. איתי, תודה!
מבצע אנטבה/ מבצע יונתן
מבצע יונתן או מבצע אנטבה (השם המקורי הוא מבצע "כדור הרעם") הוא פעולת חילוץ שבוצעה על-ידי חיל האוויר באוגנדה, (כ-3800 ק"מ מישראל) במטרה להציל 98 חטופים יהודים וישראלים.
חטיפת המטוס
ב-27 ביוני 1976 נחטף מטוס אייר פראנס, בטיסה 139 מנתב"ג לפריז, לאחר שערך חניית ביניים באתונה. בעצירת הביניים ירדו מהמטוס כ-30 נוסעים ועלו 58, מהם ארבעה מחבלים. החוטפים היו שני גרמנים, חברי כנופיית באדר מיינהוף ושני מחבלים ערבים-פלסטינים. במטוס היו כ- 240 נוסעים, מהם כ- 100 ישראלים ו-12 אנשי צוות. החוטפים הנחיתו את המטוס בבנגאזי שבלוב, שם שוחררה אחת מנוסעות המטוס, פטרישיה היימן, תושבת פתח תקווה, שהיתה בחודש השישי להריונה וחשה ברע. לאחר שחרורה הטיסו את המטוס לאנטבה שבאוגנדה, שם הצטרפו אל החוטפים עוד 4 מחבלים פלסטינים. המחבלים השתייכו לכנופייתו של המחבל ודיע חדד, שפעל בפלג קיצוני של ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין. באנטבה הפרידו את החטופים היהודים והלא יהודים, ואת הלא יהודיים ביניהם שחררו. את החטופים היהודים ריכזו באולם הנוסעים של הטרמינל הישן בשדה התעופה של אנטבה (הטרמינל נבנה ע"י חברת "סולל בונה"). קברניט המטוס הצרפתי, מישל באקוס, התעקש להשאר עם החטופים מתוקף אחריותו לשלום נוסעיו, ואיתו נשאר כל צוות המטוס. (לאחר שחרורו נענש הקברניט וקידומו עוכב)
 
הטרמינל האזרחי הישן היה מבנה נטוש בן שלוש קומות, רעוע ומוזנח, ששימש מחסן למטעני תה שנועדו לייצוא לבריטניה. הנוסעים שוכנו באולם הנוסעים שבקומת הקרקע. החוטפים שהו כל אותה עת במקום, כשהם חמושים בנשק אוטומטי, רימונים וחומרי חבלה, ואליהם הצטרפו עד מהרה עוד כעשרה מחבלים, רובם חמושים ומיעוטם שימשו כאנשי קשר.
דרישות החוטפים
ב-29 ביוני הציבו החוטפים את דרישותיהם- שיחרור אסירים פלסטינים בתמורה לשיחרור החטופים, ואיימו שיוציאו להורג את החטופים.
הדרישות כללו שחרורם של 53 "לוחמי חופש", ביניהם 40 מחבלים הכלואים בישראל, 5 מחבלים הכלואים בקניה, 6 אנרכיסטיים הכלואים בגרמניה, אנרכיסטית הכלואה בשווייץ ואנרכיסטית הכלואה בצרפת. (בין המחבלים הכלואים היתה דרישה לשחרר את קוזו אוקומוטו היפני, שביצע את הפיגוע באולם מקבלי הפנים בשדה התעופה לוד בשנת 1972), כמו כן נדרש כופר בסך חמישה מליון דולר מממשלת צרפת. למילוי הדרישות הציבו החוטפים אולטימטום של 48 שעות.
מבצע ההצלה
בפני ממשלת ישראל עמדו שתי ברירות- קיום משא ומתן עם החטופים או שחרור בני הערובה במבצע צבאי. בעקבות הודעת ישראל כי תפתח במו"מ לשחרור החטופים, הוארך האולטימטום עד ה-4 ביולי בשעה 13:00, דבר שאפשר את גיבושה ותכנונה של הפעולה הצבאית. מספר תוכניות חילוץ תוכננו אז במקביל: הגעה ביאכטה לימת ויקטוריה בסיוע הקנייתים והצנחת לוחמי שייטת 13 בימת ויקטוריה. רעיון זה נפסל עקב חשש לתנינים שאומת אח"כ ע"י נסיעתם במסווה של שני לוחמי השיטת אשר ראו שאכן יש תנינים בימה.
רעיון נוסף היה הנחתת לוחמי קומנדו באנטבה מתוך מטוס המוסווה כמטוס אזרחי; הצנחת צנחנים סמוך לשדה לצורך השתלטות עליו, או הנחתת מטוסי הרקולס עמוסי חיילים לצורך כיבוש השדה. מידע מודיעני נאסף מהמשוחררים הצרפתיים ע"י רס"ן (דאז) עמירם לוין בשליחות אהוד ברק- אז עוזר אמ"ן למבצעים. אחד מהמשוחררים היה קצין צנחנים צרפתי בדימוס, שסיפק מידע מעודכן לגבי ריכוז החטופים, הכניסות והיציאות מהטרמינל, נהלי השמירה ועמדות המחבלים.
אחד התנאים להצלחת המבצע היה קיום מערכת קשר אמינה. ההכנות במפקדת קצין הקשר הראשית החלו שבוע לפני הביצוע , כאשר הועלתה הכוונה לשגר כוח צבאי לאנטבה. התברר כי כדי לקיים קשר בין הכוחות השונים בשטח לבין הגורמים בישראל, יש למלא אחר כמה תנאים:- בגלל המרחק הגדול מהיעד יש להשתמש במכשירי קשר חד פס עם אפשרות התקנה של מספר משדרים, המאפשרים פעולה במספר תדרים.
- להקצות מטוס שישמש תחנת-תיווך. מטוס זה יחוג בקרבת איזור הפעולה ויקבל דיווחים בתג"ם, אם יהיו קשיים בהפעלת החד-פס, תופעה העלולה להתרחש במרחק כה גדול.
- להקים תחנה קרקעית בקרבת איזור הפעולה עם יכולת להתקשר לגורמים שונים בארץ
האחריות להכנת ציוד הקשר למטוס החפ"ק הוטלה על גדוד קשר מטכ"ל. המכשירים מוקמו במקומות המתאימים, ולשם כך היה צורך לערוך שינויים במבנה המטוס ולהתמודד עם שאלות שניצבו בפניהם בפעם הראשונה, כמו בחירת החד-פס ויכולת ההפעלה שלו על ידי צוות המטוס.
בקבוצת הפקודות קיבלו קציני הקשר את פקודות הקשר ותדריכים בתחום העיסוק שלהם. בסיום התהליך אושרה תוכנית הקשר של כל כוח בנפרד ונבדק ציוד הקשר של כל הכוחות. כך נבדקו פרטים אחרונים "לסגירה" והתוכנית הופצה לכוחות השונים.
תוכנית הקשר הוכנה ותואמה עם חיל האוויר. מערכת הקשר תוכננה כך שתוכל לספק את כל צורכי השליטה של הגורמים השונים:- קשר בין הכוחות המבצעים
- קשר בין הכוחות המבצעים לבין מטוסי ההרקולס "קרנפים"
- קשר בין הכוחות המבצעים לחפ"ק בשטח
- קשר בין החפ"ק בשטח לבין הכוחות המבצעים, מטוסי ההרקולס והחפ"ק המטכ"לי המוטס
- קשר בין החפ"ק המטכ"לי המטס חפ"ק בשטח, מטוסי ההרקולס והמטכ"ל בישראל
- קשר בין מפקדת חיל האויר למטוסים לצורך ההנחייה בטיסה הלוך וחזור
ב-1 ביולי הוצגה תכנית הפעולה ע"י מתכננה, דן שומרון, לשר הבטחון ולרמטכ"ל.
דן שומרון
בתחילה, סרב ראש הממשלה יצחק רבין לאשר מבצע צבאי, וגם הלחצים מצד שר הביטחון שלו, שמעון פרס לא הועילו. אולם כאשר הונחה בפניו תוכנית החילוץ, הוא ערך הצבעה בממשלה וקיבל רוב מוחץ בעד תוכנית חילוץ.
גם בצה"ל היו חלוקות הדיעות - הרמטכ"ל מוטה גור התנגד נמרצות לכל תוכנית פעולה, אולם האלופים בני פלד ויקותיאל אדם לחצו על כולם לצאת לחילוץ.
בשעה 14:30 נחתו ארבעה מטוסי הרקולס בשדה התעופה אופירה שבסיני. מקום זה נבחר בשל היותו שדה התעופה הדרומי בתחומי הארץ, ולפיכך הקרוב ביותר נקודת היעד של המטוסים.
בשעה 15:30, לאחר שתוכנית החילוץ קיבלה את אישור הממשלה, המריאו מטוסי חיל האוויר (מטוסי ההרקולס) משארם א-שייח', וטסו לאנטבה. (חשוב לציין כי בעת המראת המטוסים עדיין לא נתקבל אישור מהממשלה, ובמידה והיתה הצבעת נגד- היו המטוסים חוזרים ארצה)
מוביל מבנה המטוסים היה סא"ל יהושע (שיקי) שני, מפקד טייסת הרקולס. אל ארבעת המטוסים הצטרפו גם שני מטוסי בואינג 707 של חה"א. האחד נשא ציוד רפואי ורופאים רבים, ובשני התמקם חדר הפיקוד המוטס, עליו הופקד אלוף יקותיאל אדם, ראש אג"ם.
במבצע השתתפו לוחמים מסיירת מטכ"ל, הצנחנים וגולני. עוד השתתפו במבצע, רס"ן שאול מופז מפקד כוח אבטחה נייד, אל"מ עמי אילון מפקד הכוח האווירי של המבצע, סרן אפי פיין מפקד סיירת גולני, אל"מ אהוד ברק עוזר ראש אמ"ן למבצעים, רס"ן עמירם לוין האחראי לתכנונים מבצעיים של סיירת מטכ"ל, סא"ל ד"ר ערן דולב ראש הצוות הרפואי, רס"ן ד"ר אפרים סנה ראש הצוות הרפואי של החפ"ק הקדמי, סרן אליק רון חפ"ק של יוני נתניהו, סא"ל נחמיה תמרי ראש כוח השתלטות על בית הנתיבות החדש, סא"ל אמנון הליבני היה הטייס שהכיר את השדה הישן בו שהו החטופים.
הטיסה לאנטבה ארכה שבע שעות ו-20 דקות. המטוס הראשון נחת בשעה 23:01, דקה לאחר התכנון המקורי. לוחמי סיירת מטכ"ל ירדו בחשאי מהמטוס, פזרו פנסים לאורך המסלול (למקרה שהאוגנדים יכבו את אורות מסלול הנחיתה) מס' דקות לאחר מכן נחתו המטוסים האחרים.
המטוס הראשון נעצר בקצה המסלול, וממנו ירדו הלוחמים וכלי הרכב. שיירת הרכבים כללה מכונית מרצדס שחורה שנועדה לדמות את מכוניתו של אידי אמין , שנהג לבוא ולבקר במקום, ושני לנדרוברים, דומים לאלה הנוסעים מאחורי מכוניתו של אמין דרך קבע. במשך זמן שהותם על הרחבה נאסר על הטייסים לכבות את המנועים, כדי למנוע אפשרות תקלה בהנעה.
כאשר פרצו הלוחמים עם המרצדס והג'יפים, הם פעלו בניגוד לכללים שהם עצמם קבעו. על פי התכנון, היה על הכוח לנסוע עד למקום החטופים ולא להשתהות כלל, גם אם הם בסכנה, כדי שלא לאבד את גורם ההפתעה. אולם לפני זמן ההגעה, נתקלו בשני חיילים אוגנדיים, ובמקום להתעלם מהם ולהמשיך בנסיעה, הם פגעו בחיילים במקלע שהרעיש והפנה אליהם את תשומת לב האוגנדיים.
חייליו של מוקי בצר חדרו לטרמינל מארבעה כיוונים. כוח אחד חדר לאולם הנוסעים בקומת הקרקע, בו שוכנו בני הערובה, וחיסל במהירות את ארבעת המחבלים ששהו שם. בחילופי היריות נפצעו מס' בני ערובה שלא נצמדו לרצפה, ואחד מהם נהרג במקום. הכוחות האחרים המשיכו לתוך חדריו האחרים של בניין הטרמינל הישן כשהם מטהרים אותו ממבלים. בסה"כ, נורו ונהרגו 12 המחבלים ששהו בבניין.סמוך לטרמינל הישן חנו שמונה מטוסי מיג של חיל-האוויר האוגנדי. לאחר חיסול המחבלים שהיו בטרמינל ובמהלך פינוי הנוסעים אל מטוס ההרקולס, השמידו הלוחמים את מטוסי הקרב בירי מקלעים. בכך מנעו אפשרות שמטוסים אלו יוזנקו מאוחר יותר לאוויר ויפילו את ההרקולסים בדרכם לארץ.
במקביל לפריצה לבניין בו שהו החטופים, פנתה חוליית לוחמים לשתק את הכוחות האוגנדיים ששהו במגדל הפיקוח הישן בשדה. החוליה פתחה באש מקלעים, תת מקלעים ואר.פי.ג'י לכיוון חלונות המגדל. במהלך חילופי האש נפגע מפקד הסיירת סא"ל יוני נתניהו, ומאוחר יותר נפטר מפצעיו.
אתר חשוב נוסף, שחיילי הכוח נדרשו להשתלט עליו, היה אולם טרמינל הנוסעים החדש בנמל-התעופה. על חלק זה של המבצע הופקד סגן מפקד המבצע, אל"מ מתן וילנאי. הכוח של וילנאי, שהתחלק למספר חוליות קטנות, פרץ למבנה, השתלט עליו ואיבטח אותו. רק לאחר ההשתלטות על בניין הטרמינל החדש ניתן היה להבטיח את המראתם הבטוחה של המטוסים בדרכם חזרה. במהלך ההשתלטות נפגע החייל סורין הרשקו.
עם סיום הקרב הקצר החלו לוחמי הכוח לפנות את החטופים למטוסי ההרקולס. דורה בלוך, נוסעת קשישה שחשה ברע, התאשפזה עוד קודם לכן בבית חולים בקמפלה. ימים ספורים לאחר המבצע היא נרצחה ע"י אנשי צבא אוגנדיים. גופתה הובאה ארצה רק לאחר קץ שלטונו של אידי אמין, ביוני 1979.
בטיסה חזרה לישראל נחתו המטוסים בנאירובי, קניה, לשם תדלוק ומתן טיפול רפואי לפצועים קשה. הרמטכ"ל מוטה גור הודיע אמנם שהיתה זו נחיתת אונס, אך נראה שהעניין תואם מראש עם מנהיג קניה ג'ומו קניאטה.
ציוד התדלוק והציוד הרפואי הוכנו מבעוד מועד בשדה התעופה של ניירובי, ובשעה 1:12 נחת בשדה מטוס ההרקולס הראשון ועליו החטופים המשוחררים. שלושה מביניהם, שנפצעו במהלך הקרב, הורדו מהמטוס וקבלו טיפול רפואי. עד שעה 2:00 נחתו בשדה כל מטוסי ההרקולס והחלו לתדלק. בשל בעיות בתדלוקו של מטוס מס' 3 התעכב כל התהליך בחצי שעה, ורק בשעה 3:00 לפנות בוקר המריאו כל המטוסים בדרכם חזרה לישראל.
לאחר ההמראה מניירובי פנו המטוסים לטיסה הארוכה בת שבע וחצי השעות לישראל. בעת שהמטוסים היו בדרכם ארצה, שודרה הודעה ברדיו הבי.בי.סי. על המבצע, ועל כך שהמטוסים עושים את דרכם לישראל. ארבעת מטוסי ההרקולס נאלצו להנמיך, מחשש שמדינות האזור יזניקו מטוסי יירוט כדי לעצור אותם בדרכם לארץ. כשהתקרבו המטוסים לגבולות הארץ, הוזנקו לעברם ארבעה מטוסי פאנטום שהיו בכוננות בשדה-התעופה אופירה, כדי ללוות אותם בביטחה.
בשעה 9:43 נחת בבסיס חיל-האוויר תל-נוף ההרקולס ובו הנוסעים המשוחררים, אחרי טיסה שנמשכה שבע שעות ו-39 דקות. הנוסעים עברו תידרוך בטחון-שדה באשר למבצע, במהלכו התבקשו שלא למסור פרטים על שלבי המבצע ועל הכוחות שהשתתפו בו. בסיום התדריך המריאו הנוסעים לנתב"ג, שם חיכו להם ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים, חברי כנסת, קצינים בכירים, קרובי משפחה וקהל רב, שבא לחגוג את שיחרור החטופים ואת סיומו המוצלח של המבצע.
אפקט ההפתעה והמהירות בהם פעל צה"ל היו כל כך גדולים, עד שבסיום הפעולה, כאשר שר הביטחון הורה להתקשר לאידי אמין ולהודות לו על עזרתו לחטופים (בהלצה, כמובן), לא ידע אידי אמין כלל על המבצע והזכיר לישראל כי "מחר מסתיים האולטימטום של המחבלים על כל המשתמע מכך".
השם שניתן למבצע בעת ההכנות אליו היה "מבצע כדור הרעם". לאחר המבצע ניתן לו השם "מבצע יונתן", על-שמו של יונתן נתניהו, ובעיקר נודע המבצע בישראל ובעולם כ"מבצע אנטבה".
תגובות למבצע
בעולם המערבי זכתה ישראל להערצה על התעוזה של מדינת ישראל ולהערכה על הביצוע של צה"ל. צרפת הביעה סיפוק על חילוץ בני הערובה; גרמניה כינתה את המבצע "פעולת חירום והגנה עצמית"; שווייץ בירכה את ישראל; בעיקר התפעלו מהמבצע בבריטניה ובארצות הברית, שקראו למבצע זה "משימה בלתי אפשרית"; בארצות הברית ראו סמליות מסוימת בתאריך שחרור החטופים - הארבעה ביולי - יום העצמאות המאתיים שלהם.
הגוש הקומוניסטי והעולם הערבי הוקיעו את הפעולה כמעשה פיראטיות. מצרים, סוריה, עירק ותימן, שחלקן יצאו בשעת החטיפה וגינו את החוטפים, הפכו את עורן כאשר גינו לפתע את פעולת צה"ל כהפקרת חיי אדם ופגיעה בלוחמי חירות. ברית המועצות האשימה את ישראל בחדירה למדינה חופשית, שוחרת שלום ופגיעה בריבונותה. אפילו האו"ם גינה את ישראל, כאשר מזכירו, קורט ולדהיים, הגדיר את הפעולה "תוקפנות משוועת". מבצע זה עלה בקנה אחד עם ההכרזה על "אי קיום משא ומתן עם מחבלים, יהיו האיומים אשר יהיו".
על מבצע אנטבה, נעשו מספר סרטי קולנוע המתארים את המבצע:
· "נצחון באנטבה" (1976) - עם אנתוני הופקינס, אליזבת טיילור וריצ'רד דרייפוס.
· "הפשיטה על אנטבה" (1977) - עם צ'ארלס ברונסון
· "מבצע יונתן" (1977) - עם יהורם גאון בתפקיד יוני נתניהו, בבימויו של מנחם גולן.
· "מיס אנטבה" – (2003)- עם מירב גרובר, יעל אבקסיס ואלון אולארצ'יק.
   
גם ספרים שונים נכתבו:- שרה דודזון, אנטבה 1976- הוצאת מסדה
- אורי דן, מבצע אוגנדה - הסיפור מאחורי הקלעים, ירושלים 1976
- איתן הבר, ישעיהו פורת, זאב שיף, מבצע אנטבה, טיסה 139, תל אביב 1991
- שמעון פרס, יומן אנטבה, ידיעות אחרונות 1991
- אביגדור שחן, מבצע כדור הרעם הוא מבצע אנטבה, ראשון לציון 1993
- בנימין ועידו נתניהו, מכתבי יוני, מעריב הד- ארצי
   
יוני נולד 13-במרס, 1946, בניו-יורק, בזמן שהוריו, בן-ציון וצילה, פעלו בשם ההסתדרות הציונית החדשה להקמת המדינה היהודית. בן-ציון הגיע לארה"ב מן הארץ, כחבר במשלחתו של ז'בוטינסקי, ובערך כשנה לאחר פטירתו של ז'בוטינסקי קיבל עליו את מנהיגות תנועת הצ"ח בארה"ב.
זמן לא רב אחר יום הולדתו השני של יוני, חזרו בן-ציון וצילה נתניהו לארץ. יוני למד בבית-הספר המקומי "בדרום". ב-1957 נסעה המשפחה לארה"ב לתקופה של למעלה משנה לצורך המשך מחקריו של האב. כשחזרו לארץ ב-1959, למד יוני בבי"ס תיכון "הגימנסיה העברית" בירושלים. יוני היה תלמיד מעולה ועם זה הצטיין כספורטאי. הוא היה פעיל מאד בתנועת הצופים, שבה נתמנה כראש "גדוד". כשהיה בכתה י"א, נבחר ליו"ר מועצת התלמידים של הגימנסיה. למורת-רוחו של יוני, נסעה משפחתו שוב לארה"ב לשם קידום מחקריו של אביו. הם גרו ב"אלקינס פארק", פרבר של פילדלפיה, שבה לימד אביו של יוני במכללת "דרופסי", בי"ס גבוה ללימודים יהודיים. למרות קשיי הלשון הזרה וההסתגלות לתנאי המקום החדשים, הצטיין יוני בלימודיו בארצות-הברית. באותו קיץ הדריך, עם קבוצה של חברים שבאו מן הארץ לארה"ב, בני-נוער יהודיים במחנה-קיץ של "יהודה הצעיר".
גיוס לצה"ל
עם סיום לימודי התיכון, שב יוני לארץ. הוא התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. יוני היה חייל מצטיין, שעבר בקלות יחסית את האימונים המפרכים של הצנחנים, וסיים בהצטיינות את הקורסים השונים. הוא התקבל לקורס הקצינים וסיים אותו כחניך פלוגתי מצטיין. לאחר מכן פיקד על מחלקה בצנחנים. באותה תקופה גברו פעולות החבלה נגד ישראל, ויוני וחייליו השתתפו בפעולת תגמול בכפר "סמוע" שבדרום הר-חברון.
ב-31 בינואר, 1967, השתחרר יוני מצה"ל. עוד לפני כן, התקבל כתלמיד באוניברסיטת הרווארד, ובינתיים, עד תחילת שנת-הלימודים בספטמבר, חזר על חומר הלימודים של ביה"ס התיכון ושקד על קריאת ספרים שונים ומגוונים.
במאי 1967, התרחשו התפתחויות דרמטיות במזרח-התיכון. מצרים סגרה את מיצרי טיראן לספינות ישראליות והעבירה את צבאה לסיני כדי לתקוף את ישראל. מדינות ערב הצהירו על כוונתן להשמיד את ישראל. היה ברור לכול, שבקרוב תפרוץ מלחמה, ויוני, עם רבבות אחרים, גויס לכוחות המילואים. כשנפתחה מלחמת ששת-הימים 5-ב ביוני, 7691, נלחם יוני בקרב המכריע והקשה של אום-כתף בסיני. לאחר מכן הועבר גדוד הצנחנים שלו לרמת הגולן, שבה השתתף יוני בקרבות נוספים. ביום האחרון של המלחמה, בקרב בג'לבינה שבדרום הרמה, נפגע יוני בזרועו, בשעה שהושיט יד כדי לעזור לחבר פצוע. הוא הצליח לזחול אחורנית לקו-כוחותינו, ושם התמוטט. יוני פונה לאחור, ולאחר מכן הועבר לבית-החולים בצפת, שם נותח מרפקו השמאלי. ימים אחדים לאחר מכן נותח שנית בבי"ח רמב"ם בחיפה. לאחר הניתוחים נשאר יוני מוגבל בשימוש במרפקו.
לקראת סוף הקיץ, נשא לאשה את רותי חברתו. החתונה נערכה באמפיתאטרון של הר-הצופים, ששוחרר במהלך המלחמה. זמן קצר אחר-כך נסעו בני הזוג החדש לבוסטון.
יוני נהנה מלימודיו בהרווארד, אבל חש תחושה הולכת וגוברת שמקומו אינו שם. בארץ התחוללה אז "מלחמת התשה" - הן בסיני בחזית הדרומית, והן בבקעת הירדן במזרח - ונוסף על כך, נעשו התקפות המחבלים בתוך הארץ תכופות יותר ויותר. וכך, עם סיום שנת הלימודים, החליטו יוני ורותי לחזור לארץ. הם שבו לירושלים ונרשמו ללימודים באוניברסיטה העברית.
חזור לשירות, ב" סיירת מטכ"ל "
אך יוני הרגיש שאין די בישיבתו בארץ, כשצה"ל היה זקוק באופן דחוף לקצינים בעלי ניסיון, ועל כן החליט, באמצע שנת הלימודים, להתגייס מחדש. אחיו כבר שבו ארצה, וביבי היה חייל ותיק בסיירת מטכ"ל ("היחידה"). יוני ביקש להצטרף לסיירת, ומשראה מפקדה את התיק האישי שלו, החליט ללא היסוס לקבלו כמפקד-צוות. תוך זמן קצר, הבחין מפקד היחידה בכישוריו המיוחדים של יוני ובסיכויי קידומו, ועל כן שלח אותו לצבור ניסיון נוסף כמ"פ בסיירת חרוב. לאחר חצי שנה של פעולה בבקעת הירדן, בסיירת חרוב, חזר יוני ליחידה כמ"פ. בינתיים התגייס גם אחיו עדו ליחידה, וכך התחילה תקופה של כמעט שנתיים, שבה שירתו שלושת האחים באותה יחידה עצמה. בקיץ של 1972 מונה יוני לסגן מפקד היחידה.
, רק שני מבצעים הותרו לפרסום. הראשון, בקיץ 1972, כשיוני פיקד על חטיפה של קצינים סוריים בכירים, שערכו סיור בלבנון. הקצינים הללו הוחלפו בטייסים של ישראל, שנפלו בשבי וישבו זמן ארוך בכלא הסורי. המבצע השני - "אביב נעורים" - היה חיסול ראשי המחבלים בבירות באביב של 1973.
בקיץ של 1973 לקח יוני, שכבר היה גרוש מרותי, חופשה קצרה מן הצבא כדי ללמודבאוניברסיטת הרווארד.
מלחמת יום כיפור עד מבצע יונתן
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר, 1973, הופקד יוני על כוח של "היחידה" שנלחם ברמת הגולן. הקרב הידוע ביותר שיוני פיקד עליו במלחמה זו נערך מול כוח קומנדו סורי. הסורים נחתו בהליקופטרים סמוך לנפח, מקום המפקדה הראשית של צה"ל ברמה, כנראה מתוך כוונה לתפוס את נפח. משנודע ליוני דבר הנחיתה, אסף את החיילים שהיו בהישג-ידו מיהר לנוע עמם לקראת הסורים.
לסורים היה יתרון התחלתי בקרב, שכן כשהגיעו למקום יוני וחייליו, הם כבר היו מפוזרים ומוסתרים מאחורי עמדות, ואילו הכוח של יוני היה חשוף. למרות זה הצליחו יוני ואנשיו, שמנו כ-30 או 35 איש, להשמיד את הכוח הסורי כולו, שמנה למעלה מ-40 איש. שניים מאנשי היחידה נפלו בקרב זה. מבצע ידוע נוסף מימי אותה מלחמה היה חילוץ סא"ל יוסי בן-חנן, מג"ד שריון, ששכב פצוע מאחורי קווי האויב בתל-שאמס. במהלך המלחמה, גם עלה ביד יוני למנוע קרב שריון בין כוחותינו; מח"ט השריון יאנוש, שזיהה כוח גדול של טנקים נע מכיוון מזרח לקראת החטיבה שלו, עמד לפתוח עליו באש, אבל יוני ביקש ממנו לנצור את האש עד שיתברר שכוח הטנקים המתקדם אינו כוח ישראל שנסוג מן הסורים. משנעתר יאנוש לבקשתו של יוני, התקדם יוני בחשיכה לקראת הכוח המתקרב, ולאחר שעמד על טיבו, חזר עם הידיעה, שאכן מדובר בכוח שריון ישראלי. כך נמנע אסון כבד. בזכות מבצעים אלה, ופעולות אחרות שלו בזמן המלחמה, קיבל יוני את אות המופת. זמן קצר לאחר המלחמה עבר יוני הסבה לחיל השריון, שאיבד קצינים וחיילים רבים בזמן המלחמה. כרגיל, סיים יוני את הקורס כחניך מצטיין, ולאחר מכן הוצב כמפקד מחלקהב"מובלעת הסורית" המופגזת. פחות מחודשיים אחר-כך קיבל את הפיקוד על גדוד "ברק", שספג אבדות קשות במלחמה. תוך זמן קצר, הפך גדוד זה לגדוד-השריון המוביל ברמה.
ביוני 1975, עזב יוני את חיל השריון וקיבל את הפיקוד על סיירת מטכ"ל. בשנת כהונתו כמפקד הסיירת היה אחראי למבצעים רבים, שרק האחרון מהם הותר לפרסום. היה זה מבצע הפשיטה לאנטבה, שבה מצא יוני את מותו.
. יוני נטמן בהר-הרצל, לצד רמטכ"ל מלחמת יוה"כ, דוד אלעזר. אלפים היו נוכחים בהלווייתו. שמו של יוני, שעד אז כמעט לא היה ידוע מחוץ לצבא, נעשה בן לילה מפורסם בכל חלקי הארץ. פעלו, וכן הגיגיו ומחשבותיו - שראו אור בספר מכתביו - הם מקור השראה לרבים בארץ וברחבי העולם.
מילות השיר "ארץ הצבי", שנכתב בעקבות מבצע כדור הרעם
בחצי הלילה הם קמו
והכו בקצה העולם
כבני רשף חשו הרחיקו עוף
להשיב את כבוד האדם
אל ארץ צבי,
אל דבש שדותיה
אל הכרמל והמדבר
אל עם אשר לא יחשה
שאת בניו לא יפקיר לזר
אל ארץ צבי שבהריה
פועמת עיר מדור לדור
אל ארץ אם בטבורה
קשורים בניה בטוב וברע
בחצי הלילה עוברת
בשדותינו רוחש רב
ערבה אילמת תרכין אז ראש
על אשר עם שחר לא שב
אל ארץ צבי,
אל דבש שדותיה
אל הכרמל והמדבר
אל עם אשר לא יחשה
שאת בניו לא יפקיר לזר
אל ארץ צבי שדמעותיה
נושרות על שדה חמניות
שעצבונה וששונה
הם שתי וערב בבגד יומה
נספחים:
קטעים מתוך כתביו של מוטה גור על מבצע אנטבהhttp://www.mota.co.il/antebe.htm
על מבצע החילוץ באנטבה, מתוך האתר הרשמי לזכרו של יוני נתניהו http://www.yoni.org.il/
שמישהו יגיד למוקי לשבת בשקט- כתבה מתוך NRG מעריב http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/161/094.html
כולם גיבורים / גיל הראבן- מתוך NRG מעריב- http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/161/948.html
גיבור מהסרטים- מתוך NRG מעריב- http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/157/565.html
דיון מתוך אתר FRESH – מה קרה באנטבה- http://www.fresh.co.il/dcforum/History/708.html
השיבה אל מבצע אנטבה- מתוך NRG מעריב- http://www.nfc.co.il/archive/001-D-74019-00.html?tag=12-06-28
דבריהם של בנימין ועידו נתניהו- מתוך "ואלה שנות"-  
מקורות:
ויקיפדיה
אתר הכנסת
האתר להנחלת מורשתו של מוטה גור
חדשות MSN
ספריית מט"ח
האתר הרשמי לזכרו של יוני נתניהו
אתר חיל האויר
YNET
אתר חיל המודיעין
NRG
אדיולינק
אתר חיל תקשוב
אוסף התצלומים הלאומי
משה זונדר, "סיירת מטכ"ל"
"ואלה שנות", נסים משעל, הוצאת ידיעות אחרונות (1998)
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י chatulim בתאריך 26-06-2006 בשעה 10:52.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
