|
במקור נכתב על ידי מטטרון
אני מסכים איתך, אני חושב שהאדם היחיד שאפשר לבטוח בו לחלוטין הוא אתה עצמך, אבל (וזה אחד גדול) לעיתים אתה גם האויב הכי גדול של עצמך. אם לא תסמוך על אף אחד לעולם אתה תהפוך לאדם חשדן, מריר ומתוסכל. לעניות דעתי, חייבים לפחות מישהו אחד בחיים. אי אפשר לחיות במגננה פן אחרים יפגעו בך כי סמכת עליהם, זה טבע האדם. יש אנשים ששווה לתת בהם את האמון (למרות שזה קשה) ולקוות שהם לא יאכזבו אותך. בגלל זה לסמוך על אדם, לתת בו את האמון שלך- זה תהליך. תהליך שבו שני האנשים בהדדיות נותנים אמון אחד בשני. והאמת? לפעמים אתה צריך שהאחר יתן בך את האמון לפני שאתה בו כי כך אתה מרגיש שאם הוא חלילה יפגע בך, אתה מסוגל לפגוע בו בחזרה (לא שתעשה את זה, אבל ההרגשה של הכוחניות), ידע = כוח.
צודק במאה אחוז בזה, הבעיה היא להפתח ראשונים ולעשות את הצעד בלי לטעות.
חיות מחמד בהחלט אינן תחליף לחבר טוב. אך לשם מה צריך לחבר טוב? לחלוק עימו דברים? לא כל כך הבנתי את הכוונה מכיוון שהתייחסת ספציפית ל"חברה הכי טובה", ולשם מה צריך חברה הכי טובה אם לא לדבר איתה, לחלוק עימה דברים ולהתייעץ עימה? וזה די סותר את הדברים שנאמרו למעלה, לא?
חברה הכי טובה, חולקים איתם דברים נכון, אפשר גם לחלוק דברים שהם לא הכי אישיים או יביאו למכשול במקרה של ריב, אבל אנחנו זקוקים למגע הזה, לתמיכה הזאת, לחברה הזאת שתלווה אותך חזרה מהבה"ס, שתלך איתך למסיבות, שתוכלי לשתות, או לדעת שיחד תחזרו הביתה.
הצבא חרא? המשטרה חרא? הייתי מעוניין לדעת מאין זה נובע. אני חושב שהאנשים האלה הם גיבורים.. אולי לפעמים אני לא מסכים עם הדרך, אבל הם מבצעים את עבודתם על הצד הכי טוב שהם יכולים, ואני מכיר את שני המנגנונים האלה מקרוב. בוא נגיד, עדיף שהמנגנונים האלה ישנם מאשר אינם, כי אחרת- אדם לאדם זאב, והמצב היה הרבה יותר גרוע ממה שהוא היום.
הצבא- לפי דעתי הצבא שלנו יכל לתפקד הרבה יותר טוב ונכון אם הוא היה מחלק את הכוחות נכון ולא דואג שיהיו לו הרבה מכינות קפה, ממינות מכתבים ומקלידות ... אם הצבא היה מנצל את מה שמוצע לו ביתר חוכמה הוא היה נותן את העבודות הפקידותיות לאנשים בעלי נכות פיזית <כשהראש והידיים בסדר> במקום לעשות להם קשיים ולקבוע שהם פטורים מלשרת, את הבנות הבריאות והחזקות <והצעירות> יכולים לקחת גם לתפקידים של בנים <זה קיים אבל בקטנה>, אם נותנים למישהי שנתיים וחצי למיין מכתבים היא כבר יכולה לתרום בשירות לאומי הרבה יותר ולעזור לאוכלוסיה החלשה בתוך הארץ.
בנוסף, הצבא נוטה לא לקחת אחריות על דברים שקורים בתוכו, מנסיון אישי, כאן לא אפרט.
המשטרה- טובה בלחלק דוחות ולהעיף מכוניות שחונות לך מול החניה, וזהו. אצלנו בשכונה פרצו כמעט לכל הבתים, יש תיאור של הפורצים , יש פרטים והכל.. אבל מה? לא עושים כלום, ולא מראיינים את מי שמוכן לבוא ולתת פירוט <אולי כי לא יוצא מזה שום דבר למשטרה?> חוץ מזה נוכחתי לדעת לצערי שלמי שיש קשרים במשטרה - יכול בקלות לצאת מכל עונש <גם זה מנסיון לצערי>.
אבל מה? כל אלה הם דיבורים לקירות.
אני מאמין שכן יש לנו יכולת לשנות דברים בצורה שרצינו, תלוי מה רצית. אני אישית הייתי מעדיף לחיות בסימן שאלה, מאשר לעשות משהו ואז להתחרט אחר כך (אבל אני סותר את עצמי הרבה פעמים מכיוון שאני לא סגור על זה). כל מעשה שאת עושה- משפיע על אחר, אפילו אדם שאת לא מכירה. זה סוג של אפקט הדומינו.
או אפקט הכאוס, "משב רוח אחד מכנף של פרפר בצידו האחד של העולם יגרום לסופה ענקית בצידו השני", השאלה היא, מה הגבול? הרי תמיד יהיו דברים שלא יצליחו לנו, ואכן כתבתי, שינוי יהיה, השאלה לתווך הארוך מהו יהיה בדיוק.
דברי טראומה.. זה נושא מסובך יותר. מניסיוני האישי, אחרי הרבה זמן של הפנמה, ריחוק, 'שמירה לעצמי', הגעתי למסקנה שיש דברים שעדיף גם להוציא. אומנם יש פחד שמא זה ידחה אנשים, שמא תיפגע... אבל שוב, צריך לסמוך על אדם. היו פעמים שסיפרתי משהו ולאחר מכן הרגשתי הקלה, יכולתי לנשום... אך היו פעמים שהרגשתי שהדברים שלי יחזרו נגדי פעם הבאה. זה ממש תלוי בנושא, בהרגשה שלך איתו, צריך להיות מוכנים לחלוק ולשתף.
בהרגשה... הרגשה לפעמים מטעה, היא מטעה ומסבכת, יש דברים שלא משנה מה , עדיף לשמור לעצמך.
אם את פוגעת מישהו שפגע בך, מזה יתן לך? את תרגישי יותר טוב? אני שואל ברצינות, ישנם אנשים שירגישו יותר טוב, אבל אני לא רוצה בזה סיבה. אני לא חושב שלפגוע בחזרה יפתור משהו, להפך, בעתיד זה רק יגרום לי לחשוב למה עשיתי את זה, כי גם אם האדם פגע בך- יש לו סיבה, לכל דבר יש סיבה.
אין מדובר במצב שמישהו דוחף אותי ואני דוחפת חזרה, במצבים כאלה עדיף דווקא לשנות את היחס וליצור מעגל חדש של "יחס גורר יחס" - רק יחס טוב יותר, מתי זה כן נכון? אחרי שמשנים יחס ועדיין זוכים ליריקה בפרצוף, אסור לפחד להגיד הכל גם אם זה פוגע, ואסור לשבת בחיבוק ידיים ולתת לאדם אחר לפגוע בך. כך או כך- משהו חייב להעשות.
-" לעולם אל תצפו מאנשים לדעת מה עשיתם בעבורם או עד כמה היה חשוב לכם מהם, הם לא ידעוויסיימו את הקשר במכתבי שנאה, או לחלופין בניתוק כשכל החיים שלכם בראש שלהם."
מכתבי שנאה? ניתוק קשר? קשה לומר דבר מה, אם תרגישי לנכון לפרט, אשמח.
לא מרגישה הכי נוח לפרט, רק בכמה מילים- יש אנשים שלא טורחים להסתכל מה עושים עבורם ולא קולטים אותך ולוקחים אותך כמובן מאליו, אלא אותם אנשים שבסעיף הראשון סמכת עליהם ועשיתם את כל הצעדים ואפילו נתתם מעצמכם הכל, ובשעה של כעס הם הלחו ופשוט פרשו את כל החיים שלכם והפרטיות בצורה הכי זוועתית לכל דורש ולא דורש, וזה גם מה שבעצם גרם לי להגיע למסקנות האלה.
אני לא מאמין באנשים טיפשים, אני לא חושב שיש כזה דברים אנשים טיפשים, יש אנשים שמתיירים להיות טיפשים וזה כבר בעיה שלהם.
יש אנשים טיפשים בעולם, ולא מדובר כאן ההישגים בבה"ס, מדובר כאן על יחסי אנוש וחוכמת חיים, לא להיו תמימים ולעשות דברים בלי לראות את כל התמונה.
ואת יודעת מה, למדתי, שאנשים טיפשים הם הכי מסוכנים ולעיתים יכולים להיות האויב שלך.
לא האנשים שמתיימרים להיות טיפשים הם אוייבי- טיפשותי בלבד היא האוייב שלי.
|
ראשי
צ'אט
28-06-2006, 10:14
אהבתי, סרט ענק. גם בסרט עצמו, הוא שינה דברים, וכל פעם שהוא שינה דברים זה השפיע על עצמו ועל הסביבה שלו, הוא רצה שיהיה טוב לכולם ואין דרך כזאת (אפילו בסוף כאב לו שהבחורה לא שלו). בכל פעם ששינה דברזה כאילו הוא סירב לקבל את המציאות כפי שהיא רק בגלל שהיתה לו את היכולת לשנות. לדעתי, צריך לקבל את המציאות כמו שהיא, להשלים עימה ולנסות להוציא ממנה את המיטב. זה נורא תלוי באנשים המדוברים ובסיטואציה. 
מצב כלאיים
