בוקר.
שמש טיפטפה לך בעדינות על הריסים.
עיניך השקועות עדיין בהזיה מתוקה של שבע שניות התכווצו מעט.
הסדין הדק גלש ממני בגלי בד ארוכים, שהסתבכו בין רגליי החשופות, כשקמתי בזהירות לסגור את התריסים. הידקתי יד מהוססת לבית החזה שלי, שומרת על פיסת הבד המטופשת כרוכה סביב שדיי, מנסה להסתיר דבר מה מעייניך העצומות.
רק שובל אור דקיק נותר עתה, שומר בתוכו אבק פיות מתערבל או אולי סתם אבק.
אני חוזרת לצידך, מרגישה חשופה אל מול דמותך הישנה, יותר מתמיד.
אתה נאנח קלות, ומניח יד רפויה על מותני. אני נרעדת.
המגע המרפרף צורב בעורי וברגע אני קמלה, נוזלת מבין אצבעותייך ונספגת בחושך הסמיך שעוטף אותי בין מפרקי ידו המלבינים ממאמץ.
חום גופך מוכר לי, וזר כל כך. מאיץ ועוצר את פעימות ליבי, במקצב משתנה של מועדוני לילה עזובים, שלמדתי להכיר יותר מידי מקרוב.
כעת אני מרגישה את נשימותיך העמוקות על עורפי, נשימות חמימות וקצובות, ומדמיינת לעצמי איך ריח השמפו הזול של שיערי חודר לחלומך, אולי בדמות געגועים סנטימנטלים לשדות מרוחקים וניחוח מתקתק של פריחה כימית, או אולי בדמות ליל האתמול.
בדמיוני אצבעותייך העדינות שאוחזות בי, חורטות כוויות עמוקות בבשרי, צורבות יותר מכל זרם מים לוהט שנחתי תחתיו, מנסה במשך שעות להטהר ולשטוף ממני את קביעות השייכות שכה רבים לפנייך סימנו עליי באגרסיביות.
הבוקר, שנמשח כמו משיכת מכחול נזעמת ודקיקה, מסתנן לחדר כמו זיוף צורם בשיר אהוב, מכתים אותו בבוהק מורעב. גרגירי האור הכלואים מרחפים לאיטם, כמו צעיפי עשן מסולסלים שמתגלגלים מסיגריות אגביות של אחרי חצות.
אתה מחזיק בי כאילו אני שבירה, כמו בובת חרסינה. עם חיוך כנוע ומבט חלול, מגן עליי מפני הרוח שתפרע את שיערי, מבלי שארגיש בליטופה, או מפני קרן האור היתומה, שתאיר את פניי, ותשאיר את עייני כבויות.
אך בזרועותייך כבר נשברתי, לאלפי רסיסים זוהרים שלא יתחברו לעולם.
ועם זאת בזרועותייך אני שלמה, כמו שלא אהיה יותר, כמו שאף פעם לא הייתי.
בקרוב תתעורר, ואז, תחת אור השמש החרישי, כבר לא אהיה יפה.
לרגע תהיתי, אם גם אז, תילחש בעייניך הבקשה האילמת 'מותר?', כאשר תביט בי, באותו מבט כמה.
ובעייניך המסמאות, גם האור המסנוור שניגר מהחלון ידהה.
אולי רק תפטיר, בקול מעט חרוך, שהמזומנים על השידה, ואני אאסוף את השטרות ואת רסיסי ליבי הפזורים, אנשק לך לשלום, ואסתלק.
אולי תשאל אותי לשמי, ומדוע הדמעות מכתימות את פניי, ואני רק אשיב, בקול סדוק, שאני פשוט לא טיפוס של בוקר.
ראשי
צ'אט
28-06-2006, 15:39
מצב כלאיים
