בארץ
סיקור מלא: החיים בעורף

הלביאה עצבנית והבבונים בסטרס מהקטיושות
יום ראשון, 23 ביולי 2006, 7:26 מאת: יאיר אטינגר, הארץ


הלביאה מוכנה להתנפל על כל מי שמתקרב אליה

הבבונים לא אוהבים להיות סגורים בין 4 קירות כל היוםהחיות בגן החיות בחיפה הוכנסו לחדרים מוגנים עם תחילת ירי הקטיושות. הטיגריסית הדנית כועסת והדובים מתחננים לצאת החוצה


אילו עצר כאן לביקור ח"כ או ראש עיר, הוא היה ודאי משבח את קור הרוח ואת העמידה האיתנה שמגלה העורף. במיוחד היה מתפעל בביקור אצל אוכלי העשב, אצל העופות או אצל הלוטרות, למשל, המשכשכות בבריכה שטופת השמש בגן החיות הלימודי של חיפה כמעשה יום-יום, ואין להן התנגדות מיוחדת לצ'ופרים המגיעים יחד עם מלחמה שאין להן צד בה.


אז ילדי הקייטנות והמבקרים אולי נעדרים כבר עשרה ימים, אבל מה רע ללוטרות אם המטפלים דואגים להשליך כמות נדיבה יותר של דגים חיים לתוך המים הירקרקים של הבריכה? לא האזעקות התכופות ולא קולות הנפץ. כלום לא עושה רושם מיוחד על הלוטרות החיפאיות, או כך לפחות מתרשמים המטפלים.


כשהחלו לנחות קטיושות בחיפה המטפלים בגן הוותיק שבמרכז הכרמל, דאגו לסגור את האריות, הדובים, הטיגריסים והנמרים, וגם את הבבונים חמי המזג, בין ארבעה קירות. לא מקלטים ולא ממ"דים, כמובן, אלא אותם מבנים המשמשים אותם ללינת לילה. דרך קירות הבטון העבים לא נכנס הרבה אור יום, אבל הם עשויים להגן מפני קטיושות. עד עתה נמנע הצוות מלאפשר לחיות לשוטט בחוץ, גם לא לפרקי זמן קצרים, משום שהתקפה עלולה לבוא בכל רגע, והכנסתם לתוך המבנים היא משימה מורכבת וממושכת.


החיות מקבלות בתוך המבנים את כל הארוחות וגם תשומת לב מיוחדת הכוללת מה שמכנים כאן "העשרה": המטפלים מחביאים את המזון מתחת לערימות חציר, בתוך שקים או בפינות הכלובים, כדי להעסיק אותן בשעות הארוכות של הישיבה במרחבים המוגנים. פעילות נוספת היא משיכת חבל עם הטורפים הגדולים: המטפל משלשל חבל לתוך הכלוב, הטורף אמור לתפוס אותו במלתעות ולמשוך.


ולמרות המאמץ, סימני מצוקה ראשונים כבר ניכרים בחיות הכלואות. הנה שרהל'ה, טיגריסית סיבירית. היא בכלל ילידת דנמרק שנקלעה למלחמה במזרח התיכון. בביקור אצלה ביום שישי חשפה שיניים על האורחים, נשפה בעצבנות ולא התמסרה בקלות למשחק החבל. בכלוב אחר, גוב, לביאה צעירה ואנרגטית, שנבצר ממנה לצאת אל מרחב התצוגה הגדול שטוף השמש, שואגת ומנסה להתנפל על מי שמעיז להתקרב אל הכלוב שבו היא נמצאת עם אמה ואביה המאמץ, סימבה.


גם הבבונים עצבניים, סגורים בכלובים. בין ערימות החציר, המטפלים מחביאים הפתעות, כמו פיצוחים וירקות, אבל אף אחד מהם לא נראה שמח במיוחד. בגן יש גם שלושה דובים. הם ממין "חום סורי", אבל גם הם כנראה לא צד במלחמה. יואב רטנר, המטפל הראשי בגן, מספר כי הדובים דופקים על דלתות הכלובים ומתחננים לצאת ל"שטח התצוגה", שבימי שיגרה הם מבלים בו את רוב שעות היממה. הכנסת הטורפים לתוך כלובים, מסבירה ד"ר אתי אררט, מנהלת הגן, נועד לא רק להגן עליהן אלא גם על תושבי הסביבה. במקרה שקטיושה תנחת בגן ובסביבתו, אמרה, יש חיות שעלולות להיכנס להתקף חרדה שבו יצליחו גם להימלט מתוך שטחי התצוגה.


המטפלים עוקבים אחר תופעות של "סטרס" בין החיות. זה עלול להתבטא בתוקפנות כלפי המטפלים, או אחד כלפי השני, בהתגודדויות בקבוצות, או באפתיה. "בינתיים רוב החיות לא שינו את ההתנהגות שלהן", אמרה אררט. "אבל יש חיות, בעיקר אלה שאנחנו סוגרים אותן, שכבר התחלנו לחשוב אם להוציא אותן לכמה שעות החוצה".


ימי המתיחות בחיפה מאלצים את צוות הגן המצומצם להתמודד בינתיים עם אתגרים נוספים. חלק מאנשי הצוות עזבו את העיר עם משפחותיהם, ובגלל שרבים מהספקים אינם עובדים בחיפה - הם נאלצים להביא מזון לחיות ממקומות אחרים. "יש סוגי מזון שקשה לנו להשיג בימים האלה, והרבה מהאספקה אנחנו צריכים להסיע ממרכז הארץ", אמרה אררט, והוסיפה בקשה: "לא יזיק אם יתרמו ויבואו לעזור לנו".