ניווטים - טיוטה ראשונה.

אז קודם כל לקחתי את המיני-פרוייקט הזה בגלל כל מיני סיבות (שעמום, רצון וכו') אבל גם בגלל שהרבה חבר'ה כאן יצטרכו זאת בעתיד..
אומנם המאמר הזה לא ברמה שתנווטו בהמשך וכמובן ניווט הוא חלק מנסיון, נסיון שתרכשו בהמשך.. אבל, המאמר הזה יעזור לכם להבין את הכל.
אז תפריט המאמר יתחלק כך:

• אז מהו ניווט בעצם?
  
  
• אמצעים - יסודות א'
  
  
• צורות שטח - יסודות ב'
  
  
• בניית ציר והליכה בו+ מושגים
  
  
• סוגי ניווט צבאיים
  
  

א. אז מהו ניווט בעצם?

ניווט היא פעולה/תנועה בשטח על מנת להגיע ליעד מסויים שנקבע מראש, מנקודה לנקודה ע"י כלים ושימושים שיש לי. (ראו חלק יסודות א' ויסודות ב')

ב. אמצעים - יסודות א'

קודם כל, רוב הניווטים מתבצעים ע"י מפה.. אחרת לא תוכלו לנווט וגם אם כן זה יהיה קשה מאוד.
המפה השימושית ביותר במקרה שלנו היא מפה טופוגרפית (הגדרה מתוך ויקיפדיה) - מפה טופוגרפית היא מפה המכילה מידע ויזואלי לגבי צורתו החיצונית של השטח, באופן קרוב למציאות, כאשר צורת השטח מיוצגת באמצעות קוי גובה. משורטטים בה פרטים לגבי צורתו החיצונית של שטח מסוים, כמו נתוני תבליט, תכסית, גבהים ונקודות גובה אקראיות, תוך הקפדה על פרופורציה בין העצמים ותיאור גודל יחסי שלהם עד רמת פירוט של בניינים, תעלות מים, מערות ומעיינות. מפה טופוגרפית משמשת לשימושים אזרחיים וצבאיים שונים, כמו התמצאות בשטח וניווט בו, וככלי עזר בהכנה של תשתיות, ולפעילות צבאית. הקושי הגדול ביצירת מפה טופוגרפית היא בתרגום נאמן ומדוייק של פני שטח תלת ממדי לנייר שיש בו שני ממדים. ליצירת מפות מדוייקות פותחו שיטות שונות של מיפוי. בדרך כלל וכמעט תמיד המפות הטופוגרפיות נוצרות מתצ"א (תצלומי אוויר).

מפה טופוגרפית לדוגמא של איזור בית שמש (בין המושבים אורה ועמינדב) - סתם מפה שבחרתי מהניווט האחרון שביצעתי שם.

מצפן - המצפן הוא ציוד חובה לכל נווט טוב, המצפן הוא החבר הכי טוב שלכם במקרה הזה.
המצפן כמובן מתחלק ל-360 מעלות (זוכרים עוד מהעיגולים בגאומטריה?), וכאן הוא גם מתחלק לאזימוטים (כיוונים) - משמע צפון, מזרח, מערב ודרום.. כל רבע מסמן מיקום ובמקרה שלנו אף יותר:
אנו כדי לנווט צריכים יותר מזה ולכן במקום לחלק אחד לארבע נחלק אחד לשישה-עשר ואף יותר, משמע צפון-צפון, צפון-מזרח וכו' וכו'..

מצפן צבאי (די ישן אבל סוחב) - כמו שאתם יכולים לראות יש כאן חלוקה של 1/4 בגדול (מסומן בירוק) וחלוקה של 1/16 בקטן יותר (מסומן בלבן).

נקודת ציון (נ.צ) - (עפ"י וויקיפדיה) - קודת ציון היא הנקודה במפה, שהקואורדינטות האופקי והאנכי חותכים אותה. בנקודת ציון נעשה שימוש על מנת להעביר מיקום של עצם או אדם לגורם אחר. כיום מקובל לקבל נ.צ. בשטח באמצעות מכשיר GPS, היודע לתת מיקום די מדוייק באמצעות ביצוע חיתוך במדידת מרחק מארבעה לווינים. בשיטות הישנות היה מקובל לבצע חיתוך בין שתי נקודות זיהוי בולטות בשטח כאשר מחשבים את האזימוטים אליהם באמצעות מצפן, בדיוק כמו חישוב של מיקומו של קודקוד משולש שאורך הבסיס וזוויות צלעותיו נתונות ולאחר מכן מציאת הנ.צ. במפה באמצעות ביצוע חיתוך במד קואורדינטות. מד קואורדינטות משמש גם למדידת מרחקים במפה. אפשרות נוספת לחשב נ.צ. כאשר אין אזימוטים, היא באמצעות מדידת מרחק משלושה נקודות זיהוי בולטות, וביצוע חיתוך במחוגה בין שלושת המעגלים. (היום ברוב היח' המובחרות במבצעים עצמם או בניווטים המתקדמים עובדים עם GPS)

לדוגמא - זהו הנ.צ (נקודת ציון, כן?) של הישוב עמינדב (תמונה למעלה) - 213,585E 628,640N

ג. צורות שטח - יסודות ב'

החלק החשוב ביותר לדעתי הוא החלק של צורות השטח, בשביל להתמצא במפה ובשביל להיות נווט טוב אתם צריכים לדעת בבטחון של 100% את כל צורות השטח.. זה לא יבוא לכם לא בניווט ולא בשתיים ובטח לא עכשיו בתאוריה אבל עם הנסיון בא הידע וכמו-כן אתם צריכים לראות את התבלית והתכסית (מידע יסופק בהמשך) בכדי לדעת לנווט.

תבליט
ממש כמו שזה נשמע, תבליט זה בולט.. ולכן מה שעל המפה בולט - זהו תבליט.
התבליט מורכב כמו שאמרתי מכל מה שבולט והוא גיאולוגי - הר, גבעה, שלוחה, גיא, אוכף וכו'.. הסברים עוד מעט.
צורות התבליט במפה מצויינות/מצויירות ע"י קווי גובה, הפרש בין קו גובה אחד לשני הוא 10 מטר.

10 מטרים הפרש בין כל קו לקו.

כעת אעביר לכם הסבר על כל סוגי התבליט במפה טופוגרפית:

• הר/גבעה - אזור שכל הכיוונים שלו הם כלפי מטה, בד"כ יסומן כקווים סגורים ויראה כמו אליפסה או עיגול.
  
  
• כיפה/פסגה - המקום הגבוה ביותר של ההר, יסומן בעיגול סגור.
  
  
• אוכף - חיבור אמצעי בין שני כיפות/פסגות, תדמיינו אוכף של גמל.. משני הצדדים יש את הדבשות (הכיפות) ובאמצע האוכף, היכן שאתם יושבים!
  
  
• שלוחה - צלע מההר או מהגבעה, שטח ששלושת כיווניו יורדים ורק אחת עולה, אפשר לראותו במפה כהרבה קווים גליים.
  
  
• גיא - בדיוק ההפך משלוחה, גם הוא צלע מההר או מהגבעה רק כמו שאמרתי הוא בדיוק הפוך - שטח ששלושת כיווניו עולים ורק אחת יורדת.
  
  
• מכתש - ההפך מכיפה, בקע בשטח.
  
  
• צורת תבליט מורכבת אך חשובה - כיפה סמוייה - יש כאלה הרים או גבעות שהכיפות שלהם היא סמוייה, משמע שהכיפה היא פחות מ-10 מטרים (זוכרים? כל קו הוא 10 מטרים!)
  
  

מפה טופוגרפית, כל הצורות ביחד.

הסבר על הכיפות ועל האוכף המורכב משתי כיפות.

תכסית
תכסית הם העצמים/הדברים שמכסים את פני השטח, עצמים/דברים אלו בניגוד לתבליט שלא משתנה (לדוגמא הר) כן משתנים (לדוגמא מבנים).
בניווט מקובל להסתמך אך ורק על התבליט מאשר על התכסית.

ד. בניית ציר והליכה בו + מושגים

אז איך אני מנווט עכשיו לעזאזל? אוקיי, אחרי הלמידה של כל הבסיס ניצא לשטח, ניקח איתנו מפה טובה וניסע אל המקום, נפתח את המפה ונראה בה המון המון קווים - מפה טופוגרפית. כמובן שנזהה את עומקי השטח, את סוג השטח וגם את הגבהים עפ"י על הסימנים שלמנדו בסעיפיםה הראשונים. אחרי שקלטתם את עומקי ואופי השטח מתחילים לתכנן את דרך המסלול, בשפה המקצועית זה נקרא "ציר" או "ציר מסלול", נחלק את המפה שלנו למקטעים - חלקים קטנים של הציר הראשי שלנו, שבו ננווט מנקודה לנקודה ולבסוף לבסוף נגיע ליעדנו.
ליתר נוחות נחלק את המפה שלנו ל-15/16 חלקים שווים (!!) כן לא בושה להשתמש בסרגל, השאירו את הסרגל בחוץ והוציאו עט/מרק בלתי מחיק, כעת לקחו את שני הכלים ותכננו לכם מסלול שיהיה לכם הכי קל - סמנו נקודת התחלה, סמנו נקודת סוף. לאחר מכן עפ"י הידע הקודם שלכם (היסודות) סמנו מסלול שיהיה לכם הכל קל, לא לעלות על הר תלול ולחשוב שאנחנו רמבו כי אנחנו לא.

מושגים
נ.צ - נקודת ציון
נ.ה - נקודת התחלה
נ.ס - נקודת סיום
מ.ח - מעבר הכרחי, מעבר שאם תרצו או לא תרצו תהיו חייבים לעבור בו ולכן תתכננו את הציר שלכם על פיו.
נ.ט - נקודת טריג, המקום הכי גבוה על פני שלוש נקודות בשטח, הבריטים פעם השתמשו בזה והיו מסמנים ע"י מקל ברזל אשר היה תקוע בתוך סלע (קיבלתי על זה בונוס בניווט אחרון! )
שעת ש' - שעת ההתחלה של הניווט.
הר/גבעה - אזור שכל הכיוונים שלו הם כלפי מטה, בד"כ יסומן כקווים סגורים ויראה כמו אליפסה או עיגול.
כיפה/פסגה - המקום הגבוה ביותר של ההר, יסומן בעיגול סגור.
אוכף - חיבור אמצעי בין שני כיפות/פסגות, תדמיינו אוכף של גמל.. משני הצדדים יש את הדבשות (הכיפות) ובאמצע האוכף, היכן שאתם יושבים!
שלוחה - צלע מההר או מהגבעה, שטח ששלושת כיווניו יורדים ורק אחת עולה, אפשר לראותו במפה כהרבה קווים גליים.
גיא - בדיוק ההפך משלוחה, גם הוא צלע מההר או מהגבעה רק כמו שאמרתי הוא בדיוק הפוך - שטח ששלושת כיווניו עולים ורק אחת יורדת.
מכתש - ההפך מכיפה, בקע בשטח.
צורת תבליט מורכבת אך חשובה - כיפה סמוייה - יש כאלה הרים או גבעות שהכיפות שלהם היא סמוייה, משמע שהכיפה היא פחות מ-10 מטרים (זוכרים? כל קו הוא 10 מטרים!)

ה. סוגי ניווט צבאיים

בתחילת לימודי הניווט ביחידות המובחרות עובדים בחוליות, משמע כולם עושים את הניווט ביחד והולכים על ציר בקבוצות של 4-5-6 אנשים עם מפה פתוחה לפנייך בכדי ללמוד ולהשתפשף בשטח ולימוד היסודות (עם הנסיון בא הידע כמו שאמרתי) , בד"כ עושים את סוגי הניווטים האלה במשך כשבועיים.

השלב הבא הוא ניווט ביום עם מפה סגורה וחוליה של 2 אנשים בלבד. צריך לשנן את המפה בקפדנות טוב טוב, הניווטים האלה לא עולים על מרחק של 12 ק"מ.

השלב שלאח"כ הוא החשוב ביותר לדעתי, ניווט הלילה.. כעת תצטרכו לדעת את המפה בע"פ וברמה גבוהה למדי כי אתם בלילה ולא תוכלו לדעת לאן אתם הולכים כפי שהאור עזר לכם לראות. את סוג הניווט הזה מתרגלים ומשננים במשך תקופה מאוד ארוכה והרבה הרבה הרבה הרבה חזרות.. אורך הצירים בניווט עולה משבוע לשבוע וכעת זה מתחיל להעמיס ולדרוש מכם עירנות מרבית. כמו-כן מתווסף לכם תיק על הגב ובמשקל לא מעט ככה שהניווט הופך קשה וקשה מפעם לפעם.. נוסיף לזה גם את המרחק המתגבר, את הנ.צ המתגברים שלכם.

לא תמיד הניווטים הם סתם ללכת מנקודה לנקודה, לפעמים זה ככה סתם ללכת ולדווח על נ.צ ולפעמים יש לכם משימה/אימון ייעודי שם כמו התקלות או תצפית.

ניווט גולם - ניווט גולם הוא ניווט ברמה אחת מעל הניווט שעשינו מקודם, כעת אנחנו מדמים ניווט בדד (הסבר בהמשך) רק עם פחות סיכון, אתה מנווט והבחור שמאחוריך לא אומר כלום, שותק כל הדרך.

ניווט בדד - ניווט מסוכן והקשה מכולם, אתה לבדך עם עצמך.. עם המשקל, עם ההרבה נ.צ שבדרך ומה שגם רוב הניווטים מתבצעים בלילה על מנת לחסוך מאמץ. זה לא קל, בכלל לא קל - אין לך עם מי לשתף את המשקל, לדבר, לקלל, לשמוח וכו'.. כולך אתה עם עצמך, מה שגם בלילה זה הרבה יותר מפחיד, הרבה יותר מפחיד ולא חסר חזירי בר, נחשים או דברים מהסוג הזה בשטח. מה שגם הנושא הנפשי פה הוא החזק ביותר - אתם צריכים להתעלות על עצמכם!

ניווט מוצנח - ממש כמו ניווט גולם רק שבמקום נקודת התחלה (נ.ה, זוכרים?) מצניחים אותך בשטח של כמה ק"מ על כמה ק"מ ואתה צריך לנווט מאותה נקודה.

ניווט מסכם - זה השם לתרגיל הארוך והקשה ביותר, תרגיל/ניווט שאורכו בן כמה ימים לשבוע. אתה מקבל נ.צ מראש, חבילה של תצ"אות וגם תדריך משימה - כמה דפים עם המשימה שאתה אמור לבצע בתרגיל ניווט מסכם, זה ברור שהתרגיל הוא כמובן לא אמיתי אלא למטרת אימון בלבד. כמובן שהסגל עושה הכל והוא גם מתפקד בשטח, למשל תצפית בנקודת נ.צ מוגדרת למשך הלילה והכנת דו"ח בבוקר שלמחרת להשלמת המשימה.

נשמע נחמד אהה?

הזכויות שמורות לי, המדריך כולו נכתב על-ידי.

סחטיין X10 אבירם... יפה לך!

הוספתי לעוגן, שיפורים ותיקונים יעודכנו בהתאם.

קודם כל כל הכבוד על היזמה!

דבר שני

אין צורך במצפן כלל ברמה כזאת של ניווטים..

קיים סוג ספורט שפועל בארץ שנקרא ניווט ספורטיבי, הוא פועל בצורה דומה לניווט צבאי אך גם שונה,
בשניהם משתמשים במצפן ומפה רק שבניווט ספורטיבי המפה מתארת את כל הדברים הנמצאים בשטח מאבנים גדולות ועד עצים שונים הנמצאים בתוך שטח גדול ריק או בתוך יער.
לפרטים כתובת האתר לספור הניווט הוא www.nivut.org.il
או בהודעה פרטית אלי

המון תודות גבר גבר..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אבל רק שאלה קטנה, ואל תיפגע.

מאמר דומה מאוד הופיע בעבר בתפוז, המאמר ההוא נכתב ע"י בחור בשם יוני ששירת באחת מיחידות העילית בצה"ל והודעות רבות שלו הועלו לפורום זה על ידי ועל ידי גולש נוסף.

המאמר הזה, יחד עם התמונה של יוני שמופיע בחתימה שלך ועם תמונה שלו ספציפית שהופיע עד לא מזמן בתמונה הקטנה שליד השם שלך מציגות באור קצת בעיתי את המשפט הזה : הזכויות שמורות לי, המדריך כולו נכתב על-ידי.

"I love the smell of napalm in the morning"

נכון, ואני גם מכיר את אותו בן-אדם.. המאמר בעקרונו על אותו דבר (ניווט כן?) אבל הם לא אותו דבר, ובמיוחד לא כתיב, דוגמאות וכו'.
איך זה קשור לחתימה? \:

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

ז"א המאמר הנ"ל כן שלי במקור.

זה קשור לחתימה מכוון שהתמונה בחתימה שלך היא תמונה של יוני.

וד"א איפה אתה לומד?

"I love the smell of napalm in the morning"

אוי נו באמת
אתה מאמין שזה תמונה שלו?
רואים שזאת תמונה שמצולמת במיוחד עם אפקטים ורקע וזה..סתם לפוזה..
נראה לך שזה סתם תמנוה רגילה מהמסלול חחח?
אל תאמין לכל מה שמישהו כותב לך באינטרנט
גם אני יכול לשים תמונות מפוצצות מסרט הוליוודי ולהגיד שזה אני מהשייטת אחרי שהרגתי חמישים מחבלים והשתלטתי על הארמון של אסד

כאשר אתה סוגר את המצפן שלך (זה שבתמונה), אז יש חריץ עם קו באמצע, לשם מה זה ?

תודה, עידו.

סחה עליך אחי...

מציע גם להכניס כאן הסבר על אזימוט חוזר...

קחו נייר טואלט!

מעשה שהיה: לפני בערך שנה וחצי, בערב של גמר היורוליג (האחרון שמכבי ניצחה בו), היה ניווט בדד של בערך 20 ק"מ במשמר הנגב.

סיפור מס' 1 - ניווט בדד בצפון (מאזור נחל יבניאל, לאזור שרונה ומסיימים ליד כפר תבור), בערך 25 ק"מ, קיצר, אחרי לא מעט ניווטים החלטתי מסיבה בלתי מוסברת שהפעם אין לי צורך להביא נייר טואלט.
אז התחלנו את הניווט, הכל טוב, מגיעים לנ.ב, אוכלים קצת (כנראה קצת יותר מדי), וממשיכים הלאה, הגעתי לאזור הנק' האחרונה (שאותה לא מצאתי ד"א...), ולאט לאט אני מרגיש שהבטן במצב לא טוב, ואני מתחיל לקלל את עצמי על הרגע שלא לקחתי נייר טואלט, אבל עדיין מקווה למשוך קצת זמן עד שנמצא מישהו ונקווה שגם לו יש נייר טואלט.
עוברות 5 דקות, 10 דקות, 20 דקות ואין אף אחד באזור...בוא נגיד שבאותו הרגע הייתי מאוד שמח שלקחתי איתי פנקס חדש לניווט...

סיפור מס' 2:
טוב, אז למדתי את הלקח שלי, ומאז הייתי יוצא עם כמות מכובדת של נייר טואלט מנויילן לכל ניווט.
עברו כמה חודשים, וכנראה ששוב השתלטה עלי תחושת ה"לי זה לא יקרה", ושוב פעם מסיבה לא ברורה החלטתי שהפעם אין צורך לקחת נייר טואלט.
הפעם היה מדובר בניווט בדד של בערך 20 ק"מ באזור משמר הנגב.
כשהגענו לנקודת התחלה היה עוד קצת אור, אז בזמן שחיכינו הוציאו לנו קצת פירות, ובין השאר אפרסקים, עכשיו לי יש חולשה מאוד קשה לאפרסקים, אז אכלתי 1,2,5 ויצאתי.
עד הנ.ב הכל היה בסדר, וגם שם היה אפרסקים, אז לקחתי עוד איזה שניים, יצאתי מהנ.ב, הספקתי לאסוף נקודה וללכת עוד איזה שני ק"מ ופתאום זה שוב תקף אותי. והפעם גם פנקס בקושי היה לי.
התחלתי לרוץ שם כמו מטורף בשדות לחפש אנשים עם נייר טואלט - נראה לי שרצתי איזה 3 ק"מ לפני שמצאתי מישהו.

אז מה הלקח? קחו נייר טואלט!

אני מעלה כאן את המאמר של יוני. כל הזכויות שמורות לו ולאתר תפוז.

"מה זה "לנווט"?

"ניווט" (בהגדרה)- תנועה מבצעית מנקודה לנקודה מתוך התמצאות וע"פ תוואי השטח. יש לי כמה כלים בסיסיים שיעזרו לי לנווט ולהגיע מנקודה לנקודה בעולם:

דבר ראשון- המפה!
המפה היא האמצעי החשוב ביותר שלי- היא מראה לי מול מה אני הולך להתמודד ועוזרת לי לתכנן את הציר שלי .
המפה יכולה לפעמים להיראות מבלבלת מאוד, וקשה להבחין בה בפרטים, אבל עם הזמן לומדים לחלק בעין את אוסף הקוים המבלוגן על המפה לשתי תמונות שונות:
1.תבליט-זוהי התמונה החשובה ביותר, היא מצויירת בקוים החומים שעל המפה הנקראים "קוי גובה". כל קו חום מציין הפרש של 10 מטרים מהקו שלידו. כל הקוים, ארוכים ומפותלים ככל שיהיו סוגרים בסוף מעגל, ואוסף המעגלים הזה נותן לי תמונה ברורה של השטח. חשוב ללמוד ולהבין קודם כל את ה"שפה" שבה אני קורא את השטח. אין יותר "הר" ו"גבעה"- הכל נקרא "כיפה" - המצויירת כמעגלים אחד בתוך השני, כאשר המעגל הפנימי ביותר הוא שיא הגובה {נש"ג- נקודת שיא גובה} או לחילופין הנקודה הנמוכה ביותר: ביקעה או מכתש למשל, יראו על המפה בדיוק כמו כיפה: אוסף מעגלים אחד בתוך השני (כשאר המעגלים אינם עגולים כמובן, אלא מצויירים בדיוק ע"פ צורת הקרקע), והדברך היחידה להבדיל בין כיפה לשקע הוא ע"י המספר הקטן ליד קוי הגובה המציין את הגובה. אם ככל שאני מתקרב למעגל הפנימי הגובה עולה- אני יודע שמחכה לי טיפוס מתיש ומדרדר על כיפה, ואם המספרים הולכים וקטנים- אני מבין שמחכה לי ירידה מפצלחת בירכיים ומלאת נפילות. כיף חיים העסק הזה. ככל שהמעגלים יותר צפופים וקרובים אחד לשני, אני יודע שמצפה לי עליה (או ירידה) תלולה יותר.

2.תכסית- התכסית היא כל הסימנים שאינם תבליט (לא חומים), המציינים תוואי שטח שונים כמו נחלים (קוים רצופים או מקוטעים בכחול.), יערות/חורשות הצבועים בירוק ונקראים "מיוערת", כבישים, ישובים, מצוקים תלולים, מחצבות, חפירות וכו'.

לכל מפה יש גם קנה מידה (קנ"מ). לרוב אנחנו מנווטים במפות של 1:50,000 או 1:100,00. הקנ"מ עוזר לי לאמוד את המרחקים והגדלים של תוואי השטח במציאות.

התצ"א:
תצ"א=תצלום אויר. אמצעי עזר חשוב ושימושי שנותן לי תמונה חדה וברורה יחסית של השטח. לתצ"א יתרון גדול כי היא נותנת לי תמונה מדוייקת של השטח המצולם, ומגיעה לרמת פירוט של שיח בודד, או צורה של מרפסת של בניין, אך יש לה גם חסרונות:
1. מכסה שטח קטן - התצלום מכסה שטח קטן מאוד (יחסית למפה) ואי אפשר לנווט איתה. לכן התצ"אות שנקבל בניווט יתמקדו רק בנקודות קריטיות וספיציפיות מאוד כמו בית מסויים או אזור היעד (ונגיע לזה בהמשך).
2. תמונה חד מימדית בשחור לבן- אולי החיסרון הגדול ביותר של התצ"א. היא לא מספרת לי כמעט שום דבר על התבליט של הקרקע. כבר קרה לי אישית שלמדתי מבנה של כפר מסויים בגליל מתוך תצ"א, וידעתי שאת הכפר חוצה כביש כמעט ישר שיוביל אותי תמיד החוצה. רק בשטח גיליתי שהכביש הזה סלול בעליה הכי שטנית ותלולה שקיימת. לכן, כשמקבלים תצ"א ליד חשוב להצליב את התמונה עם מפה רגילה של האזור, כדי לבדוק את התבליט (פני הקרקע).

ישנם הרבה סוגים שונים של תצ"אות, בקני מידה ואיכויות שונות, כמו תצ"אות צבעוניות או צ"אות הממוקדות בבית מסויים ונותנות לי לראות איזה אוטו חונה בחניה. אך חשוב לזכור שככל השתצ"א מפורטת ואיכותית יותר, היא מכסה שטח קטן יותר.
אמצעי נוסף הוא ה"סטריפ" - שיטת צילום אוירי מסויימת שיחד עם סטריפים נוספים ומשקפיים מיוחדים נותנת לי תמונה תלת מימדית של השטח, וכך אני מקבל גם תבליט (ולא בקוי גובה אלא ממש בתלת מימד) וגם תכסית (ולא בקוים וריבועים אלא בתצלום אמיתי) וגם שטח גדול. על האמצעי הזה לא נפרט מעבר לזה.

2. המצפן!
בניגוד למפה, שאותה אני לומד ומשאיר מאחור, את המצפן אני לוקח איתי. המצפן הוא החבר הכי טוב של הנווט, כי הוא מגלה לך תמיד איפה אתה נמצא ביחס לעולם (צפון דרום מזרח מערב). המצפן מחלק את האופק ל 360 מעלות ומצביע תמיד על הצפון (המעלה ה-360 או לחילופין המעלה ה-0) למצפן יש מעין "כוונת" בצורת סיכה, שאיתה אני יכול להביט במדוייק על פרטי השטח ולקבוע את האזימוט שלהם ("אזימוט"= כיוון במעלות). למשל, אם במפה ראיתי שהנחל שאני רוצה ללכת בו אמור לזרום באזימוט 164, ובניווט עצמו הגעתי לנחל, אני יכול לוודא שזה הנחל שחיפשתי ע"י "הרמת מצפן" (כך נקראת הפעולה של מדידת האזימוט) עם הנחל, ולקיחת האזימוט שלו, כדי לבדוק אם הוא מתאים לנחל מהמפה. כמובן שבגלל שעל המפה אני מודד את האזימוט במדוייק ע"י חוט ומד קואורדינטות (מין סקאלה שקופה), אבל בשטח נחל אינו קו דיו והוא רחב ומשתנה, השיטה הזאת לא הכי מדוייקת, וכדי לאמת את הנחל שזרם לי במפה באזימוט 164 מעלות, מספיק לי שהנחל שמצאתי ילך בין 160 ל-170 כדי להאמין שזה הנחל שלי.

3. ספירת צעדים:
הכלי האחרון שלי בניווט הוא ספירת הצעדים. ע"פ הקנ"מ (קנה מידה, זוכרים?) של המפה אני מודד עליה כמה אמורה העליה להיות ארוכה, או כמה ארוך הערוץ שאני מתכנן לרדת בו. אני צריך לזכור את כל המספרים האלה, ולאמת אותם בשטח ע"י ספירת הצעדים, כשאני יודע שכל 58 צעדים כפולים שלי זה מאה מטר פחות או יותר. איך זה שימושי? נניח שאני יודע שהערוץ שאני הולך בו, אמור להתפצל מערבה כעבור קילומטר וחצי, אני סופר לי כל פעם שרגל שמאל נוגעת באדמה (כי זה הרי צעדים כפולים- אז זה שמאל-ימין-שמאל). כל 58 נגיעות אני יודע סוגר אצבע ביד כדי להזכיר לעצמי שעברתי מאה מטר. את הפיצול בערוץ אני מצפה לראות אחרי שסגרתי כבר את שני האגרופים ועוד פעם אגרוף אחד (מקווה שהבנתם- אגרוף=5 אצבעות=500 מטר, כפול 3 = 1500 מטר). ממש לא מסובך, אבל מאוד משעמם, מעייף, מונוטוני ומרדים, ותמיד מתבלבלים. השיטה הזאת לא אמורה להיות מדוייקת כי ההליכה היא בשטחים קשים לרוב, או בעליות וירידות, שבהן הצעדים לא שווים בגודלם, ואני גם לא הולך בקו ישר כמו הקו שמדדתי על המפה.

איך מנווטים לעזאזל?

טוב, אז יש לי מצפן ויש לי מפה עם הנקודות שלי, ואני יודע מה זה כיפה ומה זה נחל, ואיך לזהות אותם במפה ולדעת את הגובה (או לחילופין העומק) שלהם פחות או יותר. אני גם יודע למדוד את המרחקים במפה ע"פ הקנ"מ. אבל עכשיו אומרים לי שכולם חוברים בנ"צ-C שנמצאת בראש כיפה 250 (מספר הכיפה מציין את הגובה שלה מעל פני הים בנקודה הגבוהה ביותר- נ.טריג) כדי לפוצץ משהו, ודווקא אצלי במנשא יש את הפתילים. איך אני מביא את הפתילים ואת עצמי למטרה בלי ללכד לאיבוד? המדבר גדול ויש אינסוף דרכים ללכת בהן לאיבוד, ומה בכלל הסיכויי שלי למצוא כיפה אחת מסויימת מתוך עוד 200 כיפות זהות מסביב לה?

אז לאט לאט. קודם כל פותחים את המפה, מסתכלים קצת על האזור- הררי, כמו הכרמל? גבעי, כמו רמות מנשה? גבוה, כמו רמת הגולן? נמוך, כמו בקעת הירדן? הכיפות תלולות וקשות להליכה כמו בגבעות גורל, או נמוכות ויפות כמו בעמק יזרעאל? לכל אזור יש את המאפיינים שלו והצורות הייחודיות שלו, ויש בזה אפילו יופי מסויים אם מסתכלים על זה נכון. אז אחרי שקלטתי בכלליות את אופי האזור, אני מתחיל לתכנן לי את הציר שלי לחלק אותו ל"קיטועים" (שזה קטעים נפרדים, שכל אחד מהם מתחיל בנקודה מסויימת, נגמרת בנקודה מסויימת, ויש לו אזימוט קבוע פחות או יותר ומרחק, למשל "{188} על 3700 מטר"), ולבנות "סיפור דרך" שיעזור לי לזכור אותו:

*(ואני סתם מנפיץ עכשיו תוואי שטח ושמות כמו שבא לי)
1. בניית הציר:
"ציר" - מילת מפתח בניווטים, והפירוש שלה הוא פשוט "דרך". המשימה מגדירה לי את הנקודות ואת הזמנים שאני צריך להיות בהן, אבל את הדרך להגיע אליהן אני קובע. אני מתחיל מהנ.ה. (נקודת התחלה) כמובן: קודם כל אני לומד אותה, כי זה שבמפה היא מסומנת כנ.ה., לא מבטיח לי שהמפק"צ החביב גם יוריד אותי שם, הוא יכול להיות סטאדנאפיסט ולהוריד אותי 5 קילומטר דרומה, ואם אני לא אזהה את זה בזמן, ואלך כרגיל - אכלתי אותה. אז אני קובע לי אימותים (מהמילה "אימות") לנ.ה. - למשל, הנ.ה. שלי הלילה הוא צומת אליקים בסדר? אז אני מודד במפה את האזימוט של הכביש שהולך מזרחה ואת האזימוט של הכביש צפונה. אחר כך בשטח, איך שאני מגיע לנ.ה. אני מרים מצפן ומאמת שהכבישים אכן באזימוט הנכון (צריך לשים לב ולקחת בחשבון גורמים כמו פיתולים של הכביש, או הרוחב שלו, ואף פעם לא לקחת אזימוט לתוואי שטח גדולים כמו ישוב, כי ישוב תופס הרבה שטח והמדידה שלו משתנה כל פעם ולא אמינה) טוב, אז לקחתי אימותים לנ.ה. ורשמתי לי אותם:

"מאמת נ.ה. כביש ראשי צפונה ב {355} וכביש משני מזרחה
ב{100}" (אני אישית אוהב לכתוב את האזימוטים בכאלה סוגריים מרובעים)

עכשיו, לאן אני הולך מפה? הדרך הכי טובה ללכת היא לרוב ע"פ הנחלים. הנחל (או "ערוץ") אם תרצו) יכול לקחת אותכם עד לאן שתרצו, בתנאי שתדעו לזהות אותו, לאמת אותו, ולצאת ממנו בזמן. חשוב מאוד מאוד לדעת תמיד אם הנחל שאתם מתכננים ללכת בו אמור לעלות (כלומר אתם הולכים נגד ה"זרם") או לרדת (עם ה"זרם"). בהתחלה קשה לראות את זה, אבל באזורים קלים לניווט יחסית והרריים כמו גבעות מנשה, כל השטחים שבין הכיפות (כלומר כמעט כל השטחים הנמוכים) הם בעצם נחלים/ערוצים- המקומות הנמוכים שאליהם מתנקצים כל המים שיורדים בחורף על הכיפות. המים יורדים למטה מהכיפה דרך "מיני ערוץ" שנקראים גיא. הגאיות (גיא ברבים..) הם תוואי שטח שימושי מאוד, ולפעמים נשתמש בהם כדי לעלות אל הכיפות בנקודה ספיציפית. אז לעניינינו:

"מהצומת, שנמצאת על כיפה 190 יורד לי גאיון קצר ותלול ב{140} (הזוית בה הגיא יורד מהכיפה של הנחל) אל נחל מנשה שזורם לי (בנקודה בה הגאיון שלי נשפך אליו) באזימוט {100} דרומית ובמקביל לכביש המשני" (שאיתו אימתתי את הנ.ה. למי שלא זוכר).

עכשיו, נגיד שנחל משנה הנחמד והסימפטי מגיע כמעט עד לכיפה 250 שעליה יושבת נ"צ-C שלי, אבל בדרך מתחברים אליו (כמו אל כל נחל) המון גאיות, הוא מתפצל לכמה כיוונים שונים, ובערך 3 קילומטר לפני הנ"צ הוא שובר דרום-מזרחה. איך אני מתמודד עם זה? הנה סיפור דרך לדוגמה:

"הולך בנחל מנשה כ 6 קילומטר ונצמד לשפתו השמאלית. סופר עליה 7 גאיות העולים צפונה לכיפות נמוכות ומגיע לפיצול נחלים כקילומטר אחרי הגיא השביעי. מאמת את הפיצול ע"פ אוכף קלאסי ב-V וע"פ הנחל הימני היורד ב{150}. לוקח את הפיצול השמאלי וממשיך לרדת מזרחה באזימוט (מהפיצול) של {110}. סופר שלוש כיפות גבוהות ומאורכות מערב למזרח מצד ימין עם שלושה גאיונים ביניהן כולם באזימוט {170} לאורך כ4 קילומטר בהם הנחל נהיה מפותל אך שומר על מגמה מזרחית ברורה. כחצי קילומטר מהכיפה השלישית מגיע לפיצול נוסף ולוקח את הנחל השמאלי שעולה מזרח-צפון-מזרחה ב{80) ובגיא הראשון מצד שמאל עולה כ300 מטר לכיפה 238 ממנה לוקח אזימוט {40} לכיפה 250 (נ"צ-C) יורד בשלוחה רחבה ומתונה ב{40} כ 2 קילומטר דרך נחל השופט הזורם מצפון לדרום ועולה ממנה בשלוחה תלולה לכיפה 250. מאמת נ"צ-C ע"פ כיפה 230 ב{300} ופיצול נחלים מתחתי ב{235}."

שימו לב: הסיפור דרך הזה מתאים לניווט קצר, של בערך 15 קילומטר. בניווטים ארוכים, שנמשכים כמה ימים, אין לי צורך (ואין לי סיכוי) לזכור כ"כ הרבה פרטים לאורך כל הדרך, אז אני מחלק את הקטע לקיטועים ארוכים יותר, שיהיה לי פחות נתונים לזכור (כי ככל שהקיטועים יותר ארוכים, יש פחות מהם מן הסתם..) וקלים לזיכרון, ובמקום מרחקים בצעדים, אני יכול להשתמש בנסיון שלי כדי לאמוד כמה זמן ייקח לי בערך לעבור את הקטע (ואני צריך לזכור להתחשב במשקל, בכמה שעות הליכה כבר יש מאחורי, ובתוואי השטח כמו עליה או ירידה) מה שיוצא זה שאם אני צריך לעבור עכשיו קיטוע של 8 קילומטר, אין טעם או יכולת לזכור כל גיא, כיפה, פיצול או שלוחה שאני אראה בדרך. אני יכול פשוט לרשום "הולך כשעה וחצי בנחל באזימוט כללי {80-90} בירידה מתונה מאוד, סופר בדרך 25 פיצולים וגאיות מימין עד שמגיע ל"ברך" (פיתול/עיקול חד בנחל) שפונה דרומה ב{260} וממשיך דרומה באופן קבוע (ככה אני אדע שאני לא נכנס סתם לאיזה פיתול קטן). אחרי הפיתול עולה בגיא הראשון משמאל צפונה...." וכן הלאה, וככה הכנסתי 8 קילומטר לשני משפטים, ואני צריך לזכור רק שלושה מספרים (אזימוט נחל, גאיות מימין, אזימוט ברך).

יש עוד המון שיטות, ועם הזמן כל אחד מוצא לו את השיטות והדרכים שהכי טובות לו, אבל אין מה לשקר- לזכור ציר של 90 קילומטר זה לא קל בכלל, גם אחרי זמן לימוד של 5 ימים (שבוע של חרישה מטורפת על המפות, בקושי יוצאים מהחדרים), ותמיד יהיה לך את ה"בלאקאאוט" המפחיד הזה פתאום, כשלא תצליח להיזכר אם הנחל שאתה הולך בו עכשיו התעקל צפונה במפות או שזה הנחל הבא שלך... וזה רגעים מפחידים ואתה לבד, ואתה מקלל את התרגיל, את המפות, את המדבר, את עצמך ואת העולם, ואחרי עשר דקות של פניקה אני תמיד מגיע להחלטה הנכונה: זמן לפתוח קופסת טונה! אחרי ה"ארוחה המשביעה" או שאני נזכר וממשיך ללכת בביטחון, או שאני לא נזכר, אבל בכל מקרה אני חייב למשיך, אז אני עושה את זה בחוסר ביטחון, עד שאני מגלה שצדקתי והנה באמת רואים שם מרחוק את האוכף הבודד שחיפשתי, או שאחרי שעתיים הליכה אני מבין שטעיתי וצריך לחזור ולהתאפס על הציר מחדש...


חלק שני- משימת הניווט:

בהתחלה מתרגלים ניווט לימודי- כלומר ניווט "אזרחי"- באור יום, בחוליות ל 5-2 חיילים, עם מפה פתוחה, ומתאמנים על זיהוי פרטי הנוף בשטח והתאמתם למה שאני רואה במפה- ולהיפך. אנחנו עשינו שבועיים וחצי של ניווטי יום במפה פתוחה (שזה הרבה מאוד יחסית) כדי לחדד את היכולת שלנו להשוות בין בציורים במפה למציאות בשטח. היכולת הזאת היא בעצם עיקר הניווט, כי היום אני משתמש בה כדי לקרוא את המפה לפני הניווט ולדעת מראש איך יראה השטח.

השלב הבא הוא ניווט יום במפה סגורה - עדיין בחוליה (2 אנשים) ובאור, אבל בלי מפה, ומסתמכים רק על הזיכרון ועל שינון קפדני. הניווטים הראשוניים הם כמובן קצרים ולא עוברים את ה 8-12 קילומטר.

השלב הבא הוא אחד המעברים המשמעותיים ביותר מבחינת רמת הקושי: הלילה. עכשיו ננווט בלי מפה, ובלי אור היום שנותן לי לראות בדיוק לאן הולך השביל, לאן זורם ערוץ הנחל, כמה ארוכה השלוחה וכמה תלולה הכיפה. בלילה הכל נראה כגושים שחורים וחסרי צורה, ורק ממרחק אפסי אפשר להפריד את ה"גוש" גוש השחור הזה לכיפות נפרדות, ערוצים וגאיות.
את הניווט הזה מתרגלים במשך תקופה ארוכה ביותר, כמעט בלי הפסקה, בשבועות קשים ומעייפים של שינון ביום וניווט בלילה, עם מעט שעות שינה והרבה תחרותיות בתוך הצוות (*וגם לזה עוד נחזור*). אורך הצירים עולה מניווט לניווט ומשבוע לשבוע, וגם רמת הקושי ומספר הנ"צ (נקודות ציון) שאני נדרש להביא הולכים וגדלים. כאן גם פוגשים בפעם הראשונה אלמנטים חדשים כמו משקל (מעבר למשקל הבסיסי של הציוד ההכרחי איתו תמיד ניווטנו). לצאת לניווט עם 40 קילו על הגב זה לא ההרגשה הכי נעימה, והיא עוד פחות נעימה כשאתה יודע שרוב המשקל הזה הוא משקולת מיותרת ולא שימושית שנועדה סתם להכביד. כאן אנחנו נדרשים לראשונה גם לבצא משימות- במקום סתם "להביא נ"צ" אני ובן הזוג שלי צריכים להגיע לנקודה ולבצע בה משימה מסויימת, שיכולה להיות קלה ונעימה כמו תצפית על משהו, או קשה ומעייפת כמו תירגולת ירי או דימוי היתקלות. במשימה אנחנו פוגשים תמיד את אנשי הסגל, שמעבירים אותן, ולפעמים חוליות אחרות שמבצעות משימות דומות.

ניווט "גולם": ניווט גולם (שבו עוצרות רוב הסיירות בצבא) הוא ניווט המדמה ניווט בדד. כל אחד מחברי החוליה לומד חלק אחד מהציר, ומנווט אותו לבד ע"פ זיכרונו בלבד. נקודת הסיום ("נ.ס.") של הראשון היא נקודת ההתחלה ("נ.ה") של השני... כאשר אחד מנווט ה"גולם" הולך אחריו.

ניווט מוצנח: השלב הבא מבחינת קושי. במקום נ.ה. מוגדרת אתה מקבל שטח של כמה קילומטרים על כמה קילומטרים, שבנקודה מסויימת ואקראית בתוכו אתה "תוצנח" ותתחיל לנווט. הדבר הראשון שאתה עושה ברגע שהוצנחת זה להתאפס על איפה אתה בכלל, ולכן בנוסף לכל ציר הניווט עצמו, אתה לומד כל מטר ומטר בשטח ההצנחה, כי בלי לדעת איפה התחלת, גם אלוהים לא יודע איפה תגמור.

השלב הבא הוא שלב ה"בדד". זה השלב הסופי והגבוה ביותר של ניווט בצה"ל ואין יותר מידי מה להסביר עליו- כמו השלב הקודם, אבל לבד. הניווט לבד מעלה גם את רמת הקושי (כי אין עם מי להתחלק במשקל הציוד) וגם קשה יותר מבחינה נפשית:
אין טעם לשחק אותה גיבור: ללכת לבד בלילה במקום לא מוכר, כשאתה בכלל לא בטוח שאתה יודע לאן אתה הולך, זה מפחיד. מפחיד מאוד אפילו. בחוליה (אפילו בגולם) יש עם מי להתלבט, עם מי להתייעץ ועם מי לדבר. יש עם מי לקטר עם מי לקלל ועם מי לשמוח כשאתה מוצא את הדרך. בניווט בדד אתה כולך לבד עם עצמך. רק אתה והשטח, וזה לא תמיד הכי נעים. מצד שני, בניווט הזה אתה מגלה את עצמך הרבה יותר טוב מבכל סיטואציה אחרת. אתה מגלה באמת מי אתה ומה אתה שווה, רק כשאין לך מישהו אחר להאשים אותו בדברים. כל מה שיקרה לך בניווט בדד- אתה הבאת על עצמך. אם זה כישלון או בירבור- רק אתה אשם, ואם זאת הצלחה- היא כולה שלך.

ניווט מסכם/ניווט מבצעי/תרגיל: זה השם הלא רשמי לתרגילים הארוכים והמשימתיים שאורכים בין יומיים לשבוע, ובהם אתה מקבל משימה בצורת חבילה הכוללת מפות ותצ"אות, ואת ה"ת.מ" (תדריך משימה) או ה"בום" כמו שאנחנו קוראים לו, שהוא דף או כמה דפים המפרטים את מטרת המשימה הכללית, תיאור של הנ"צ (זוכרים מה זה?) ולמה אני צריך לעבור דווקא בהן ושל התת משימות שאני צריך לבצע בחלק מהנקודות. ברור שה"משימות" וה"מודיעין" הן מונפצות, ורק אמורות לתת לתחושה מציאותית לתרגיל. את המשימות אני אצטרך לבצע, אבל בצורה מבוקרת. אם למשל אני מקבל נקודה שבה "המודיעין מדווח על תנועת רכב מוגברת" ואני צריך לבצע תצפית של X זמן ולהכין דו"ח מודיעין, סביר להניח שאמצא בנקודה איזה סדנת רכב צבאית או אזרחית, כדי שאוכל להכין את הדו"ח. אם המשימה היא "השתלטות על מבנה" או "הריסת מפעל תחמושת", סימן שהנקודה נמצאת בתוך שטח אש מאושר של צה"ל, ובאמת יהיה שם איזה מבנה שבתוכו כבר הכינו מטרות שמחכות לנו.
סך הכל העסק הזה נשמע נחמד, אבל אחרי הליכה מאומצת מאוד של יומיים, כמעט בלי לאכול ועם משמעת מים קפדנית, עם משקל על הגב, ועם הלחץ לזכור את הציר ולמצוא את הדרך לנקודות, כל תרגיל כזה "עולה" לי בהרבה אנרגיה וכוח, ואסור לשכוח שאחרי התרגיל שום דבר לא נגמר- מתפזרים וממשיכים בניווט.. הניווטים האלה (אצלנו לפחות) כוללים את כל האלמנטים ממקודם ביחד- גם לילה, גם בדד, גם מוצנח, גם ציר ארוך ורצוף וגם המשימות באמצע
נ.צ: נקודת ציון.

נ.ה: נקודת התחלה.

מ.ח: מעבר הכרחי - כמו נ.צ, אבל כולם חייבים לעבור בה, בלי קשר לציר שלהם. לרוב כדי למלא מחדש מים ולהיבדק ע"י רופא.

ג.ג: גבולות גיזרה - הגבול (המסומן תמיד בסגול או אדום) שאותו אסור לחצות לאורך התרגיל, כדי להימנע מכניסה לשטחי אש לא מאושרים, אזורים מאוכלסים, מקומות מסוכנים וכו'.

נ.ס: נקודת סיום.

כיפה: הר או גבעה.

גיא: ערוצון היורד מכיפה אל נחל. מגיא תמיד יהיו 3 דרכים לעלות (ימינה, שמאלה ובמעלה הכיפה) ולרדת בכיוון אחד (אל הכיפה).

שלוחה: מדרון הכיפה, שאינו גיא. משלוחה אפשר לרדת בשלוש דרכים (ימינה, שמאלה ולמטה לנחל) ולעלות בכיוון אחד (אל הכיפה).

זמן משימה: הזמן שניתן לחייל לבצע את התרגיל כולו, מה.נ.ה עד לנ.ס. הזמן מחושב ע"פ אורך הציר בקילומטרים כפול קצב ההליכה, שהוא לרוב 4-5 בניווט קצר או בלי משקל, ו3-4 בניווט ארוך או עם משקלים כבדים.

זמן גג: זמן גג שווה לזמן משימה + זמן התברברות משוער, שתלוי באורך הציר. בציר של 10 קילומטר, תקבל למשל חצי שעה "זמן היתברברות, לציר של 80קילומטר תקבל חמש שעות ויותר. אסור לאחר לזמן גג ולא משנה איך ומה הסיבה. לזמן משימה אפשר לאחר, ואז פשוט לא עמדת במשימה, אבל זמן גג הוא מגבלה בטיחותית ואין מצב לאחר אליו בחיים, כי אז מתחילים לחפש אחריך ויוצאים מנקודת הנחה שמשהו לא טוב קרה לך.

מ.צ: משטרה צבאית (סתם בלי קשר)

נש"ג: נקודת שיא גובה. הנקודה הגבוהה ביותר בכיפה.

נ.טריג: נקודת טריג, ע"ש שיטת מיפוי שהיתה נהוגה כשמיפו את ישראל, והיא די זהה לנש"ג, ולרוב גם היא הנקודה הגבוהה ביותר בשטח מסויים, או כמעט הכי גבוהה.

אוכף: תוואי שטח שנוצר מכיפה אחת שיש לה שתי נש"ג, כלומר נוצרת תמונה של "דבשות" של גמל אם אתם מבינים. אני לא זוכר את ההגדרה המדוייקת של אוכף, אבל זה אחד מתוואי השטח החשובים בבניית ציר, כי קל לזהות אוכף גם בלילה (בתנאי שמסתכלים מהצד הנכון).

כתף: עוד צורת שטח, הפעם של שלוחה, שהתלילות שלה לא קבועה ויש לה קטע מתון בין שני קטעים תלולים, גם את הצורה הזאת קל יחסית לזהות בלילה על רקע השמיים, אבל היא פחות "אמינה" מאוכף כי היא נפוצה הרבה יותר ומטעה.

שעת ש': השעה שבה אמור הביצוע להתחיל. בנ"צ שיש בהן משימה, רשום לידן שעת הש' של התרגיל".

אם כמו שאתה אומר אתה רשמת את כל זה.. אתה יכול להסביר לי בבקשה איך לעזאזל אתה יודע לנווט? ואת כל הדברים האלה על ניווט כמו בצבא?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

יש לנו בבית-ספר שני מורים יוצאי יחידת עילית (אם זה כ"כ משנה אז שלדג), ואנחנו עושים איתם ניווטים באמת ברמה הכי גבוהה שיש.. אנחנו לא עושים לא ניווט אחד, וגם לא שניים, עשינו רק בשנה האחרונה איזה 5-6 ניווטים וברמות גבוהות שנמשכו קרוב ל-10 שעות על מרחק של ערים.. הניווט האחרון כמו שאמרתי במאמר עשיתי אותו בהרים בין אורה ועמינדב.. כל האיזור מסביב, יש שם בסיס של חה"א מאוד קרוב (סודי, לא נפרט את שמו כאן) ויסעורים נחתו איזה 200 מטר מאיתנו, עשו לנו ממש פן.
לאורך כל הדרך חגים מעלינו F16 וגם בלהק הוק אחד בסוף..

בקיצור - אם מישהו פקפק שהעתקתי, גזלתי או משהו.. אל תדאגו, הכל בא על נסיוני האישי.
אם בכל זאת בא לכם לריב - תעשו את זה במקום אחר.
אני באתי לטובתו האישית של כל אחד ומזמני הפנוי..

במסגרת הלימודים אתם עשיתם את הניווטים? איזה כיף לכם.. בית ספר טוב יש לכם.. חחח

דבר שני אני לא יודע למה אתה אומר שאם בא לי לריב כי ממש לא בא לי וגם אני לא פיקפקתי בזה שאתה כתבת פשוט לא הבנתי איך אתה יודע את כל זה.. עכשיו הסברת אז הבנתתי...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כן במסגרת הלימודים.
בד"כ אנחנו מתחלקים לשני צוותים, כל צוות עם מורה אחר.. כל אחד לוקח מפה טופוגרפית מתכנן את הציר שלו.. אני בד"כ הסמ"פ (הסגן של המורה ) ככה שאני איתו כל המסלול ועוזר לו..
כמובן בניווט המורה עצמו לא מנווט כי אין כאן חלק לימודי כן? אבל כל נ.צ וכמו שאמרתי גם במאמר מחלקים למקטעים (חלקים מרובעים שווים) כל בן-אדם אחר מנווט.. וכל הקבוצה מאחוריו בשקט.

יאאא גם אני רוצה ליהיות בבית ספר הזה.. אולי אני יחזור אחורה לתקופה שלמדתי ואני יעבור בית ספר.. חחחחח

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

סחטיין על ההשקעה....

ותודה...שימושי בהחלט!!

גולני מרץ 07

במסגרת איזה שיעור אתם עושים ניווטים??

נשמע לי כאילו אתה לומד בפנימיה צבאית או משהו כזה...

קיצר תן קצת פרטים בבקשה...

pilot17 לשעבר

נוב 07.

כול מה שנשאר לי להגיד לאנשים כאן זה להצטרף לקבוצת כושר קרבי כזאת או אחרת ולהתחיל ללמוד ולעשות ניווטים על אמת, זה גם כיף מאוד, וגם אין דרך טובה יותר ללמוד מלעשות את זה באמת.
טעימה קטנה לפני הצבא.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.