אבירי המוסר הכפול /רפי גינת


יש מצבים שבהם הדילמה המוסרית, קשה וכואבת ככל שתהיה, דורשת הכרעה.

ובדילמות מוסריות אמיתיות אין הכרעה קלה ואין הכרעה טובה.

למשל, מה נכון יותר?

לסבול קטל של טובי לוחמינו כדי למנוע קטל של כפריים בדרום לבנון ולהיות הצבא הכי מוסרי בעולם או למחוק כפרים שמשמשים אכסניה לטרור חיזבאללה, לחסוך בדם בנינו ולהיחשב פחות מוסריים?

מה נכון יותר? לפעול בכוחות מוגבלים, ולהאריך בכך את משך הלחימה את מספר הטילים המומטרים עלינו ואת מספר אזרחינו הנהרגים והנפצעים –או להפעיל כוח אש חזק וקטלני, להרגיש פחות מוסריים ולקרב את רגע ההכרעה וההרתעה ?

הדילמה הבסיסית היא פשוטה וחותכת: האם נכון לשלם מחיר כבד בדם וגם בכסף כדי להיות הכי מוסריים מול אויב ותומכיו ששיקולי מוסר לא מזיזים להם?

אירופה, אמו הורתו של המוסר הכפול, ממילא מתארת אותנו כמחריבי ערים וכרוצחי ילדים, תוך שהיא שופכת דמעות תנין דווקא על מר גורלה של לבנון, –מדינה שמאז ומתמיד הייתה בסיס כנוע לטרור ולא עשתה נגדו שום דבר אף פעם חוץ מלהצטדק "זה לא אני, זה הוא".

אבירי המוסר הכפול לא מנידים עפעף נוכח אלפי הקטיושות הנוחתות על ראשם של תושבי הצפון ומחריבות את בתיהם ואת חייהם.

הצדיקים שבוכים על הריסות בניין חיזבאללה בביירות שותקים על חורבות הבית של כהן בחיפה.

מבחינתם של אלה, הרי אנחנו תמיד לא צודקים ולא מוסריים. מה שלא נעשה-אנחנו הרעים. לכן מה שהם חושבים ומה שהם אומרים לא רלוונטי לשאלת המוסריות. הדילמה הערכית הזו,אפוא,היא בינינו לבין עצמנו.

כאשר אנחנו נלחמים נגד ארגון טרור שהוא ופטרוניו מצהירים שוב ושוב כי מטרתם היא השמדתנו, האם לא הגיוני ולא לגיטימי שנעשה עם עצמנו פשרות מוסריות?

האם לא צודק שבהחלטה מודעת ננמיך את הרף המוסרי שלנו כדי להכות אויב עם מוסר של גנבי סוסים וסוחרי סמים?

אין לי בעיה להיות פחות מוסרי בעיני עצמי אם יש בכך כדי להציל את חייו של ילד אחד מגולני. למענו אני מוכן לשטוף באש רותחת את מחבלי חיזבאללה, את עוזריהם, את משתפי הפעולה ומעלימי העין ואת כל מי שמריח חיזבאללה –ושימותו חפים מפשע שלהם במקום חפים מפשע שלנו.

אחרי אסון בינת ג'בל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס המוסרי של פעולות כירורגיות שנגמרות בכירורגית של רמב"ם.

אנחנו בעיצומה של מלחמה, ובמלחמה הזו חייבים לנצח,תוך רמיסת חיזבאללה וכל מה שהוא מייצג .

צריך להכות חזק –ומותר לנו להרגיש טוב עם זה.

צריך לשים בצד את יללות ההלקאה העצמית של כל מיני במאים מתוסכלים וגיבורי תרבות בעיני עצמם.

צריך להתעלם מהגיגיהם ומחוצפתם של כל מיני שדרנים ופרשנים שהמצלמה והמיקרופון גורמים להם להתנפח לדרגת רמטכ"לי–על.

צריך להסתכל בעיניהם של החיילים והמפקדים, להגיד להם תודה ולתת להם לעשות את מה שהם יודעים .

והם יודעים. אתם עוד תראו.

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

צבעו ילדים את הכשלים הלוגיים והמוסריים בתגובה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h אגב: לא מן הנמנע שמדובר על בסופו של יום טעות, מה שבהחלט לא אומר שהחיילים לא נהגו כשורה: האיסלאם משחית, ומי שתמידית חי בצילה של הזרוע האקטיביסטית של האיסלאם, למד בדרך הקשה שמוסלמי יכול תמיד להפתיע לרעה, ובעזרת כל אינסטרומנט.

לעונה נכונה תוגרל מלגת לימודים להשלמת הדוקטורט באוניברסיטה הגבוהה באריאל.