04-01-2005, 18:47
|
|
|
|
חבר מתאריך: 05.12.04
הודעות: 562
|
|
גם אני רוצה לשבח אותך, על שפתחת ליבך, זהו אומץ וגם סוג של תחילת תהליך ריפוי.
בדר"כ אני נמנעת לכתוב בפורום הזה, בדר"כ אני גם לא משוטטת לי פה. אבל הצלחת ל"געת" בי.
אני בהחלט יכולה להבין את הטראומטיות שבחשיפה לסרט מסוג זה, בגיל כה צעיר ורך, אבל לדעתי זהו סממן לדבר מה אחר.
באופן כללי, לידיעתך בגיל ההתבגרות יש שינויים הורמונאליים, המשפעים על המצב הנפשי. ולא, לא איני מתכוונת לדיכאונות שבדר"כ סובלים מהם בני הנוער. אני מתכוונת להשפעות מאד קשות על הנפש (כתוצאה מ"קצרים חשמלים" ופגיעה בתהליך הכימי), אשר מתדרדרות למחלות עם שמות מפחידים.
וחלילה, לא חשבתי שאתה חולה, אבל אני חושבת שאתה במצוקה.
גם אני ממליצה לפנות להורים, תתפלא כמה כוח יש להורים, כמה הם יודעים להעניק ברגעי מצוקה, הם שם בשבילך. ואם תרצה טיפול פסיכולוגי, הם יוכלו לממן לך.
אתה חייב לדבר עם בעל מקצוע (יועץ/פסיכולוג במסגרת הלימודית)
אני מניחה, שגם מכך תהיה לך רתיעה.
אז הפתרון היחידי, שאני יכולה להציע לך זה, לחפש עבורך מסגרת מתאימה (עם סודיות מובטחת....)
קראתי, שהמליצו לך על "שיחות" באינטרנט, זה יכול להרגיע את הבעיה, לעודד מעט,לשפר במעט את רמת הביטחון העצמי שלך,גם אני ממליצה. אבל זה לא מספיק כדי לפתור את הבעיה.
אתה מוזמן להיות איתי בקשר דרך הפרטי, ואני מבטיחה לעזור, אפילו אם רק כדי שתשפוך את הלב.
ובינתיים, אל תסגר שוב בתוך עצמך, אם הכתיבה עוזרת, כתוב וכתוב כמה שיותר. יש פה הרבה אנשים עם לב רחב, שירצו להיות לך לעזר ולתת טיפים מחיי היום יום שלהם.
התחלת תהליך, ואני מושיטה יד, בוא נעזור לך להמשיך אותו.
כל הכבוד.
_____________________________________
תודה ל AVIV-Y על החתימה ושדרוגה.
|
ראשי
צ'אט
מנהל פורום 
מצב כלאיים
