|
לעצלנים שביננו:
עיראק זה קרבי, אחי
המקומיים מספקים לו פיתה עם לבנה, המשפחה בארץ שולחת לו שקדי מרק כחול לבן, והחיילים האמריקנים בפלוגה מבקשים שיעורים בירי בנשק. קבלו את ג', חייל גולני הראשון שמשרת בעיראק. "מעולם לא ניסינו למנוע ממנו להיות שם. אנחנו יודעים שהוא לוחם טוב ויודע לשמור על עצמו", מספר אחיו ל-ynet על ההתמודדות עם דאגה ומתח בשדה קרב במרחק אלפי קילומטרים מישראל
חנן גרינברג
הוא התעקש להתגייס לחטיבת לגולני והצליח. בשירות הסדיר נלחם בלבנון, במילואים שכב במארבים ברצועת עזה, אבל כל זה כנראה שלא הספיק לסמל ראשון (מיל') ג’, ילד טוב כרמיאל (שפרטיו שמורים במערכת ynet כדי שלא לסכן את חייו). קצת אחרי גיל 30 התגייס לצבא ארצות הברית וכיום הוא הגולנצ'יק היחיד שלנו אי שם בעיראק.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/481590/gol_m.jpg]
גולני בעיראק. ג', מטושטש, מימין
בכל פעם מחדש צץ סיפור שמוכיח שכמעט ואין מקום בעולם שלא ניתן למצוא בו את הקשר הישראלי. הפעם לא מדובר בסוכני ביון שנחשפו בתקרית מביכה במדינה עוינת או בצעיר שגדל בירוחם ופתח רשת של בתי אופנה יוקרתיים באירופה, אלא בסיפור שונה, יוצא דופן, אולי אפילו קצת מטורף. ישראלי, שנולד בארצות הברית ושירת בצה"ל נמצא היום עם כוחות צבא ארה"ב בעיראק, הוא משרת בפלוגת המינהלה שמוצבת כיום בעיר מוסול, צמוד למקלע נגב, והספיק כבר לאבד חברים בפיגועים. העבר שלו בגולני, השיירות בלבנון בהם נע בין המטענים, הולכים לפניו ומסתבר שאפילו החיילים במדי המנומרים יודעים לתת כבוד ליוצאי הכומתות החומות. המשפחה בארץ, מצדיעה וגם קצת דואגת.
רב טוראי (צבא ארה"ב) ג’ עלה לארץ בגיל שנתיים, ההורים בחרו בעלייה מטעמים ציוניים. המשפחה השתקעה בכרמיאל, הוא למד בבית הספר היסודי בעיר ולאחר מכן עבר לכפר הנוער בנעורים. נער שהגיטרה תמיד צמודה אליו, ואוהב הרפתקאות בעיקר טיפוס על צוקים. "כשהיה צריך להתגייס לצה"ל", סיפר השבוע אחיו הבכור ב’ (34), המתגורר ביישוב באזור השרון, "שלחו אותו להיות מכונאי רכב, הוא סיים טירונות כלל צה"לית, אבל חלם על גולני, התעקש, ביקש ובסוף קיבל".
ג’ עבר טירונות מלאה מחדש ולבסוף שובץ בפלוגת הקשר של החטיבה. את מרבית שירותו בצה"ל עשה בלבנון בתחילת שנות ה-90'. תקופת השיירות, המטענים והפיצוצים. ב’ נזכר באירוע אחד שאחיו ניצל ממוות שהתחלף ברגע האחרון עם חייל אחר בשיירה שעלתה על מטען רב עוצמה. "לאחר השירות הסדיר הוא המשיך בגולני במילואים, שכב במארבים ברצועת עזה, גם שם היה שמח ומקרה אחד בחממות מורג שרק בנס הסתיים בשלום, כשמטען חבלה שהוטמן במקום לא הופעל בגלל תקלה טכנית", משחזר האח.
בין לבין עבד ג' בצוות בידור במלון באילת, חלם להיות שף. "בגיל 29 החליט ללמוד את התחום בבית ספר בארצות הברית, אני לא יודע מה קרה אבל בדרך ללימודים נכנס לו ג'וק לראש והוא מצא את עצמו בלשכת הגיוס, הפעם האמריקנית. כששמעתי את זה בפעם הראשונה לא התרגשתי, אפילו שמחתי שהוא מצא לעצמו מסגרת".
מישראל - לזירת הלחימה בפלוג'ה
ב’ עוד לא תיאר לעצמו לאן יוביל הגיוס המחודש של אחיו. ג’ עבר טירונות במשך חצי שנה, הוא ביקש להיות לוחם, אבל נדחה זמנית בגלל בעיה של עיוורון צבעים. בצבא האמריקני גם מי שלא לוחם, צמוד לפק"ל. לג’ בחרו למסור מקלע נגב, והוא צנח ממסוקים וביצע תרגילים שלא מביישים לוחם ביחידה קרבית בישראל. לבסוף שובץ כאחראי על תשלומים בפלוגת מנהלה שצמודה לאלפי לוחמים ונעה עמה לכל מקום, כולל עם סניף המקדונלד'ס וחנות המזכרות הצבאית.
לפני כשנה קיבלה היחידה של ג’ הודעה כי היא מוצבת בפלוג'ה שבעיראק, גם הבשורה הזאת התקבלה בארץ בצורה רגועה יחסית, אבל רף הדאגה קצת עלה. "ברור שעיראק זה מקום מסוכן, מקום שמתנהלת בו לחימה. גם העובדה שישראלי נמצא מעלה בראש כל מיני תסריטים לא נעימים, אבל גם ברמאללה ראינו מה עשו לשני חיילי מילואים. גם פה מסוכן. לא ניסינו למנוע ממנו להגיע לשם", אומר ב’.
המסע לפלוג'ה גבה קורבנות, חלקם חברים טובים של ג’ מהיחידה. "צורת העבודה שם הייתה כזאת שברגע שלוחם צריך שירות היו מגיעים אליו, תוך נסיעה בצירים ממוטענים, היו הרבה פיגועים באזור". לאחר מספר חודשים בפלוג'ה, נפטר סבו של ג’ בישראל והוא שוחרר לחופשה ראשונה בארץ. "הוא טס לישראל דרך כוויות, במטוס שעשה את דרכו מכוויות לטורקיה. בשדה התעופה הכוויתי התקשר אלינו אבל דיבר רק באנגלית, שמסביבו מלא ערבים זה לא היה חכם לדבר בעברית".
ג’ הביא כמה מזכרות למשפחה בארץ, בניהם תיק מנומר עם דגל עיראק וארצות הברית. "ביקשתי ממנו רק דבר אחד, להיזהר, לא לעשות שטויות. אני פשוט סומך עליו", סיפר ב’ על השיחה עם אחיו בארץ. אבל באותה הזדמנות חלק ג’ גם כמה מהחוויות שלו בעיראק. "הוא סיפר לנו שיחד עם עוד כ-30 חבר'ה יהודיים הם עשו את יום כיפור באחד הארמונות המפוארים של סדאם חוסיין, יצא לו אפילו להשתמש בשירותים במקום עם האסלה מזהב". לפני שעזב את הארץ ביקש להעביר לו כמה דברים, בניהם ממרח שוקולד ישראלי ושקדי מרק, גם רצועה לנשק.
וגולנצ'יק, כמו גולנצ'יק, לא שוכח מהיכן הגיע: רגע לפני שעזב את ישראל, לקח איתו ג' דגל של החטיבה מאחד מידידי המשפחה, רק בשביל לעשות צילום קטן למזכרת. "מסתבר שהחיילים האמריקנים מכירים את גולני, הם ביקשו ממנו להראות להם כל מיני תרגילים בירי בנשק והוא כמובן עושה את זה בשמחה". ועם כל הכבוד לאוכל שמספק הצבא האמריקני, ג’ לא יכול לוותר על אהבות קודמות ואחיו מספר כי יום אחד הגיע לקבוצת מקומיים, אמר להם 'אני מישראל', ומאז הם מביאים לו פיתה עיראקית עם לבנה. "החיילים האמריקנים לא מבינים למה הוא אוכל את הגבינה המקולקלת הזאת", הוא אומר.
התקופה השנייה: יוצאים למוסול
בתקופות שג’ נמצא בעיראק הקשר עם הארץ מועט וקצר. "הוא שולח אי מיילים לפעמים, מתקשר קצת כשהוא יכול, זהו. לא מאלה שמעדכנים בכל דבר קטן. אפילו שקורה משהו גדול שם, פיגוע, הוא לא ממהר להתקשר, להרגיע. כזה הוא", אומר ב’ ושולף מארנקו מטבע שאחיו הביא לו במתנה, מטבע של היחידה הצבאית אליה הוא שייך. "הוא חתם עוד שלוש שנים קבע ונראה לי שימשיך ויתקדם שם".
כחודשיים לאחר ששב לחבריו בפלוג'ה, התקפלה היחידה וחזרה לבסיסה בארצות הברית. ג’ שוב תכנן כיצד הוא משלים את הכשרתו והופך היות לוחם, אבל באמצע התהליך שוב נקראה היחידה לצאת לעיראק, הפעם היעד הא העיר מוסול. לפני כשבועיים הגיע לכווית בדרכו לעיראק, הוא התקשר לישראל, ובשיחת טלפון קצרה, כהרגלו, מסר שהכל בסדר. בארץ ידעו ששוב ניצל, במוסול אירע פיגוע גדול שגבה קורבנות. אלמלא חל עיכוב בדרך לשם, יכול היה ג’ עצמו להיות בתוך התופת.
"סימנו פעם נוספת שהוא ניצל מפיגוע, היו הרבה כאלה וצריך גם מזל", אומר ב’. הוא מספר שדרך אחת להפיג את הדאגה את להסתכל על כל העניין בחיוך. "אמרנו לג’ שרק צריך לשים לו תמונה של ברווז על המדים וזהו כי לפעמים זה נראה לנו שהוא כמו ברווז במטווח. הרבה חיילים אמריקאים שאינם לוחמים נהרגו ממטענים שהופעלו נגדם בשיירות, סתם, כשהם רצו להעביר איזה בקבוק קולה". בנימה רצינית יותר מודה ב’ שגם תסריטים מדאיגי יותר עוברים בראשו, כשהוא רואה כמו כל העולם את תפיסת בני הערובה בעיראק והוצאתם להורג. אבל בכל פעם שמחשבה כזאת עולה בראשו הוא נזכר באישיותו של אחיו. "הוא עושה מה שטוב לו - ואנחנו פשוט סומכים עליו".
נערך לאחרונה ע"י סירפד בתאריך 31-12-2004 בשעה 15:44.
סיבה: עריכה ותיקון שגיאות
|
ראשי
צ'אט
31-12-2004, 15:18
מצב כלאיים
