משהו שאולי יעיר את עיניהם של טייקוונדויסטים בפורום
הסיפור הוא סיפור לשעות הלילה . וככה הוא מתחיל ...
לאור המצב הבטחוני הידוע לחברי הפורום , חוג טאיקוונדו אצלי בעיר נסגר לפרק זמן בלתי מוגבל . כחלופה , כדי לא לאבד כושר , כדי לנסות משהו שונה , וכדי לשפר את עבודת ידיים - מצאתי בעירי חוג אגרוף , והלכתי לנסות את מזלי . דיברתי עם המאמן הענק (למה מאמני אגרוף הם כאלו גורילות ? ) שהסתבר דווקא בתור בנאדם מאוד נחמד , וקבענו .
הגעתי לשיעור , התחממנו , אך לתומי הרב , במקום ציפיותי לביצוע טכניקות ידיים , מכות ללאפות , רקטות ושקים המאמן פתאום הציע "שים כפפות וכנס לזירה" . המממ , אוקיי ..... שמתי כפפות וקפצתי לזירה עם בחורון צעיר . את הגיל אני לא אומר פה מפאת בושתי וכלימתי , ורק נגיד שהבחור היה צעיר ממני בכמה וכמה שנים . אוקי , נכון שהיה לו וותק של 5 שנים באגרוף (קרי פיצוח ראשים של אנשים אחרים) , אך עדיין ...
נכנסנו והמאמן נתן סימן . טוב , טייקוונדואיסט , אבל צריך להרים ידיים , אני מרים , שם בצורה אסטרטגית כמו שהמאמן הראה לי . עבר סיבוב ראשון . כותשתי , נדרסתי , נחבטתי , הושמדתי , הופצצתי וכל שם כינוי אחר לגהנום הזה שנמשך כ4 דקות אבל בשבילי היה כמו נצח במדור השביעי של הגהנום . זרקתי ג'אבים שנחתו באוויר הריק , ניסיתי לעבור לקרוסים רק כדי לקבל את האגרוף בעוצמת רכבת ישראל לפנים .
סיבוב שני . אני לא בטוח מה קורה , אבל לדעתי משהו נוזל לי על החולצה . אה כן , זה האף לשעבר שלי שהצנרת שלו התפרקה והוא מזיל טונות של דם . המאמן מחזיק באהבה את האף שלי , ואני לא שם לב שהבחור השני מתעייף משום מה . חוזרים לזירה , עוד כמה מכות באוויר , אני מרגיש שאני נחתך בקצוות העיניים , מה שיוצר אפקט דומה לטייסים בראיית מנהרה . אוקיי ....
המאמן מרחם . "תקשיב , אתה עובד עם הרגליים והיידים עכשיו איך שאתה רוצה , רק לא לביצים . הבחור השני עכשיו יעבוד בפחות כוח ורק ידיים, טוב ? " . " רגליים ? " אני מתפלא - " אבל הבחור מתאגרף , לא נעים שאני אלך מולו ברגליים , והוא עוד בחצי הכוח עונה לי " . אבל אני לוקח את ההצעה .
מתחילים את הסיבוב השלישי השנוא . אני מפחד להתקרב לבחור השני , ודי מעדיף שאגרופים שלו ישארו צמודים לו לגוף , לכן לא מבצע את כל הבעיטות קפיצות דרך הגב , 360 , 570 , 3600 , או כל קומבינציה אחרת הנוגדת את חוקי כוח המשיכה . מבצע את הרצף בעיטות הטעיה באוויר , והבחור השני נראה קצת מבולבל . מסיים את הרצף ואיך שאני בא לזרוק איזה בעיטה , הבחור קופץ עלי - ונחשו מה , יש לו אגרוף שפוגש את הפנים שלי . אינאאל קומקום חשמלי . טוב , נשמור את זה הכי פשוט . הראש שלי בבלבלה רצינית והבעיטה היחידה שהגוף שלי מסוגל להוציא ברגע זה זה בעיטה צדדית (דוליו צ'אגי) .
הבעיטה יוצאת . הבחור קופץ אחורה (איזה עבודת רגליים יש למתאגרפים האלו , ואיזה מד מרחק מדהים) , הרגל מתיישרת לאוויר , איך שאני מתחיל לקפל את הרגל , כן , הוא קופץ עלי , אגרוף . וחוזר חלילה .
מה קורה פה ? אני עם ידיים (נכון , ידיים חלשות מאוד למתאגרף , אבל יחסית לטייקוונדויסט ממוצע דווקא יש לי נסיון בעבודת ידיים בעבר) , עם רגליים והוא עדיין מצליח להחטיף לי במחיר כאב מטריד ולא יותר בצלעותיו ממכה אחד שבקושי התחברה עליו .
סוף סוף אני מצליח לתפוס אותו . הוא מתקרב, אני זורק בעיטה תחתונה בסגנון מאוי טאי וזה מתחבר לו מצוין לרגל . הוא נעצר ומתחיל לשפשף את המקום . הוא נעמד , אני זורק את הרגל לבעיטה מסובבת , מפספס , הוא קופץ עלי , אני ישר ידיים לראש ויורד למטה , הוא מתקרב עלי כדי לתת בעיטה , ואני ישר אוחז בו בקלינץ' . פתאום , משום מקום אני מביא לו ברכייה לראש בסגנון מואי טאי , זה מזעזע אותו והוא שובר את הקלינץ' ונעמד , בעיניים השאלה "מה עשית ? " . ההלם הראשוני שלו עובר , הוא מניף את היד לעברי . ואז , אני מביא לו את זה . לא יודע מאיפה , בטוח שלא למדתי את זה בטייקוונדו , פשוט בא באינסטיקט הכי בסיסי שיש . אני זורק לו בעיטה תחתונה לירך , ואז ישר ברגל השנייה בעיטה לירך , והוא מתמוטט (לדעתי בעיטה כפולה כזאת אולי קיימת רק בבוקס סואט הצרפתי , וזה התלבש טוב כי היו לי נעליים) . בדרך למטה אני עוד מספיק להחטיף לו שני אגרופים מדהימים לראש , והבחור למטה .
אחרי זה כבר הוא לא רצה להתקרב עלי , ואני בטוח שלא עליו , וככה העברנו בריקודים והחלפת מהלומות את הסיבוב הרביעי .
וכרגע , כל מה שאני יכול לומר שמהצוואר ומעלה זה פשוט כואב . כואב , כואב , כואב , כואב . כואב . העיניים כואבות , הראש , האף , הכל .
אז חברה טייקוונדואיסטים , תעשו את הלקח שלכם מהסיפור הזה. ואני הולך לאכל את החפיסה של הדקסומול ביינתים ....
נערך לאחרונה ע"י JAVEHN בתאריך 09-08-2006 בשעה 08:01.
|