משהו שלח לי את הנ"ל למייל
ע ל רס"ן רועי קליין ז"ל .
המעט שאנו יכולים לעשות עבור מי שהקריב את חייו באופן הירואי כל כך, הוא לספר את סיפורו. לא ברור למה התקשורת הדחיקה-עד-העלימה את הסיפור הזה. אולי זוהי התנהגות לא פופולרית, אולי אינה עולה בקנה אחד עם תדמית החייל הסובל, הרגיש והחששן אותה מישהו מנסה לטפח. אולי מאחר וגיבור הסיפור, הוא, לא עלינא, מתנחל, אולי-
...אין שום הסבר ראוי להעלמת סיפור גבורה מדהים כזה - מדוע לא מספרים אותו בכל מקום בצעקה רמה, בהתפעלות רבתי, בגאווה מבצבצת, בתודה בהערצה, בדמעות. אז נספר אותו אנו, מאי מייל לאי מייל.
רב סרן רועי קליין ז"ל , סמג"ד 51 של גולני, מהישוב עלי ( כן, כן התנחלות) , היה בעל הדרגה הבכירה בין לוחמיו בבינת ג'בל. בשעת הקרב, הבחין ברימון שהושלך לעבר אנשיו. מאחר ולא ניתן כבר היה להתגונן ולמנוע את פגיעתו הרעה של הרימון, הוא זינק עליו כך שגופו יחסום את מרבית ההדף ואנשיו ינצלו. קורבנו נשא את הפרי המיוחל. חייליו שניצלו סיפרו כי זעק " שמע ישראל" שעה שקפץ על הרימון.
רועי קליין, גיבור מיתי בעידן של הערצת האנטי-גיבור, נקבר ביום הולדתו ה-31.
מספרים עליו שהיה נגן סקסופון מצטיין ואיש רוח מבריק, שסיים לימודי הנדסה בהצטיינות. שטייל עם חברים באפריקה, שהיה לו צחוק מתגלגל, שכל מכריו מתארים אותו כאדם עדין ושלוו, שמשאלתה של אלמנתו היא כי ילדיה יהיו דומים לאביהם
יהי זיכרו ברוך.
במקום להדליק נר, העבירו את סיפורו הלאה. מגיע לו הרבה יותר, אבל זה כל שנוכל לעשות.
ראשי
צ'אט
10-08-2006, 04:24
מצב כלאיים
