12-08-2006, 03:10
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.05
הודעות: 186
|
|
2 אצבעות מצידון, 2 אהודים לציון...
האחד ברח השני נכנע...וביחד שניהם עשו ממש יופי של עבודה...
זה מוזר איך בענייני פנים הדרג המדיני והצבאי מבצעים בהצלחה פעולות.
מגלים "נחישות", פתאום אין להם בעיות מוסר להרוס ולעקור אזרחים מבתיהם (גוש קטיף)
או להכות בהם נמרצות (עמונה) אבל בחוץ אנחנו מתגלים כפלופ רציני... פתאום עולות דילמות מוסריות...כן להפציץ כפרים לא להפציץ כפרים...להיכנס לעומק ללבנון או לא, הפסקת אש...שוב להיכנס, שוב הפסקת אש...
אייי....
מה אני אגיד לכם
בושה.
שיקום איזה אירגון שירים מרי אזרחי...או הפיכה צבאית... ברפובליקת בננות הזאת
כל שינוי לא צפוי ולא מההנהגה המושחתת-כושלת - מבורך.
אני לא יודע עד כמה עוד נוכל לבלוע את האבסורדים שנוחתים עלינו בזה אחר זה... אין רציונאל כלשהו מאחורי כל צעד שההנהגה שלנו עושה...אף אחד לא טורח לנמק, לאולמרט אין ביצים ולב להסביר צעד כה תבוסתני ועלוב כהפסקת האש הזו...העיקר הוא ניסה לבנות לעצמו תדמית דרך נאומים מתגאים כשהוא דופק על החזה, הכל היה בלוף, עוד עצה של היועצים שלו להיראות "חזק" עוד בובה על חוטים אך ללא עמוד שידרה...אני מאחל למדינה הזו מהפיכה....צבאית/אזרחית או אפילו חוקתית, שנעבור את עידן הספינים ויועצי אחיתופל. נשאר לי רק לשאול עד כמה נמוך עוד נגיע בכדי שמשהו ישתנה, מה יוציא אנשים מהאדישות, איפה נמצא הגבול של כל האבסורד הזה ? אנחנו מאבדים את המדינה שלנו והשעון האיראני ממשיך לתקתק לרעתנו.
|