 |
13-08-2006, 17:28
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.07.03
הודעות: 339
|
|
|
לבקשתה של אסניה
שעון החול של איתן \ שפי גור ארי
(פרק מתוך ספר שאני עובד עליו)
איתן נשען על הענן והסתכל לעבר המדרגות הנעות. מהנקודה שהוא
עמד הוא עוד לא יכל לראות אם מישהו מגיע, אבל הוא ידע שממילא
מגיע מישהו רק פעם פעמיים ביום, והיום כבר היה לו את הסבא
ההוא מחדרה, ואת הבחור ההוא שהביאו ניסים וגיורא, כך שבטח לא
תהיה עוד תנועה. הוא עישן את הסיגריה שהחזיק בין אצבעותיו
בשקיקה. הוא לא תמיד עישן ככה, זה התחיל רק כשהגיע לכאן. מאז
שהגיע לכאן היה מעשן כך תמיד, כל סיגריה וסיגריה, מנסה למצות
אותה עד תומה, וזה אפילו שהיו לו עוד 5 פקטים, שזה די והתר
לתקופה של שבוע שנשארה לו.
לפתע הוא הבחין בדמות מגיעה במדרגות, הייתה זו בחורה בת לא
יותר מ20-, שיער שטני חלק, כשהיא התקרבה הוא ראה שיש לה
עיניים ירוקות ויפות. היא לבשה גופייה לבנה קצת צמודה, מהסוג
שקצת חושף וקצת מבליט את מה שצריך, ומכנס ג'ינס קצר שחשף זוג
רגליים ארוכות וחלקות. הוא היה כל כך שקוע, שכמעט שכח להגיד
את המשפט שלו.
"ברוכה הבאה לגן עדן". הוא ידע שאלה שבאים בלי ליווי הם בטוח
הולכים לגן עדן, הוא זכר שלו היו איזה 10 מלווים, השניים שהיו
אמורים ללוות אותו, שהיו פליקס וגיורא, ועוד כל מיני סקרנים.
המקרה שלו היה מפורסם. בכל מקרה, הבחורה הסתכלה עליו במבט חצי
מופתע חצי לא, משיחותיו הקודמות עם אנשים הוא למד, שרוב
החבר'ה שמגיעים לבד, מבינים כבר באמצע הדרך לאן הם מגיעים,
למרות שיש גם את אלה שמנסים לחזור למטה פתאום, אבל זה אף פעם
לא הולך להם, כי המדרגות העולות בכיוון מטה הן אין סופיות,
כמו שהמדרגות היורדות הן אין סופיות לכיוון למעלה.
"אז פה זה גן עדן?" שאלה הבחורה, עדיין בחוסר אמון. "כן" ענה,
"את רק צריכה לעבור את השער הזה ואת בפנים". לצד הדלת הלבנה
של חדר המיון, עמד שער ענק משיש, ומאחוריו השתרע גשר עננים
שנראה שנמשך עד אין סוף. האנשים שהיה ברור שהולכים להגיע לגן
עדן היו רואים את השער הזה, ושום דבר מלבדו. אנשים אחרים שעוד
היה לגביהם התלבטויות (אלה שבאו עם מלווים), היו רואים רק את
הדלת הלבנה של חדר המיון, שנמצאה בדיוק משמאלו של שער השיש.
איתן, מתוקף תפקידו, שלא היה ברור לאף אחד, ראה את שניהם.
"תגיד לי - אתה מלאך?" שאלה הבחורה בחוסר אמון. איתן לא
התרגש, הוא כבר שמע את השאלה הזאת יותר מדי פעמים. בהתחלה היא
הייתה מצחיקה אותו, אבל עכשיו כבר היה מתבאס ממנה. הדרך
היחידה שלו להתמודד איתה טוב, הייתה לקחת את הבאסה בסבבה
ולהתבדח על זה. "כן" ענה בטון רציני, "פשט השארתי את ההילה
שלי במטען, והכנפיים שלי בכביסה", הוא הבחין מזווית העין איך
החול בשעון הפסיק לרדת. הוא כבר ידע שהחול יחזור לרדת תוך שעה
שעתיים, אבל ליתר ביטחון החליט לא לקחת צ'אנס.
"האמת היא שאני לא מלאך ואפילו לא תושב אמיתי בגן עדן, אני
סתם אחד כזה שלא היה כל כך טוב, אבל גם לא בדיוק רע, אז נתנו
לי את הג'וב הזה לבינתיים, אני זה שמברך את האנשים שמגיעים
לגן עדן דרך מסוף 125A, ובסופו של דבר גם אני אכנס". "כמה זמן
אתה כבר כאן?" שאלה הבחורה. "שלושה חודשים בערך, אבל לא נשאר
לי עוד הרבה זמן". "ועוד כמה זמן אתה נכנס?", שאלה הבחורה.
"בערך עוד שבוע. את רואה את שעון החול הזה, כשכל החול ירד
למטה אני אוכל להיכנס". "אבל החול לא יורד", אמרה. "זה רק
כרגע, בגלל שלא אמרתי לך ישר כששאלת שאני לא מלאך, אבל אל
תדאגי, אני כבר רגיל לזה. אחרי שעתיים החול תמיד חוזר לרדת.
יש קטעים יותר מצחיקים מזה, למשל כשאני מעשן, אז הוא יורד
יותר לאט, אם אני שורק הוא יורד יותר מהר, אבל אם אני עושה
משהו ממש טיפשי אז יכול לקרות משהו באמת גרוע...", אמר איתן,
כשהוא מנסה לשוות לקולו טון מאיים מסתורי משהו. "כמו מה?"
שאלה הבחורה. איתן המתין לפני שעה, כאילו התלבט אם מותר לו
להוציא את המילים מפיו. "זה כבר קרה לי פעם או פעמיים. אם אני
עושה משהו ממש לא בסדר, לפעמים הם הופכים לי אותו". "מה יכול
לגרום לזה?", שאלה הבחורה בעניין. "למשל אם אני מעכב מישהו
יותר מדי בשער, כי את יודעת, יכול להיות פה ממש משעמם..."
הפרצוף של הבחורה הפך רציני. "אל תדאגי" הרגיע אותה איתן, "לא
עכבתי אותך כל כך הרבה זמן, אבל בכל זאת נראה לי שהגיע הזמן
שתכנסי". "טוב," אמרה הבחורה בחיוך, "אז אני מניחה שנראה אותך
בפנים". "בקרוב אני מקווה" אמר איתן, גם כן בחצי חיוך. היא
נופפה לו בידה לשלום, והתחילה להתקדם לתוך השער, ואחריו בהמשך
המצע הבלתי נגמר של עננים. איתן הסתכל עליה מתרחקת,תחת כזה
מושלם, הוא לא ראה מאז שהיה בחיים. רוב הבנות שעברו דרך מסוף
היו נשים זקנות וחטיאריות. "ואי ואי מה שהייתי עושה
125A
לה!", לחש איתן בינו לבין עצמו בלי משים. "הייתי טוחן לה
א..". "איתן!",
נשמע קול רם ומהדהד, "מה?" שאל איתן בקול מהוסס, אשר תודעתו
נשלפה באכזריות מהרהוריו הגחמניים. "אתה יודע בדיוק מה -",
אמר לו הקול. "תהפוך!"
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
