היפותזה אחת, הנתמכת על ידי כמה ניסויים השנויים במחלוקת, גורסת כי דגם הפספוס יעיל למדי במניעת עקיצתו של זבוב הצה-צה, שמעביר את מחלת השינה בעת שהוא מוצץ דם. לפי אותם חוקרים, זבוב קטלני זה מתקשה להתמקד בדגמים מפוספסים. ניסויי המעבדה אכן הראו זאת, אולם בתצפיות שדה לא נמצא כל אישור לסברה זו. אם בכל זאת יש בה צדק רב, אזי התפתחו פסי הזברה באמצעות ברירה טבעית כהתאמה למאבק בטפיל. פרטים מוטנטיים בעלי פספוס כלשהו היו מוגנים יחסית מפני הזבוב, ולכן שרדו במרביתם כדי להוריש תכונתם זו לצאצאיהם.



היפותזה שנייה מתבססת על בדיקות שנתבצעו שוב ושוב, וכולן הראו שלא קיימת אף זברה שדגם הפספוס שלה זהה לרעותה. לכל זברה ישנו דגם פסים ייחודי האופייני רק לה, דוגמת טביעות האצבעות אצל האדם. על פי ממצאים אלו סבורים מספר חוקרים שלפסי הזברה תפקיד חשוב בארגון החברתי של העדר, ולמעשה רק בשיטה זו של בידול, מסוגלים הסייחים לאתר את האם בשעת הצורך.



היפותזה שלישית נתפשת כתמוהה למדי בתחילה, משום טענתה כי הפסים השחורים-לבנים משמשים את הזברה להסוואה מפני טורפים. ואכן, רגילים אנו לצבעי ההסוואה הירוקים של גמל שלמה המשחר לטרפו, או לצבעי האדמה המאפיינים את כסות נוצותיה של נקבת הברכיה, אולם מתקשים אנו להבין כיצד הצבעים הבולטים של הזברה מסייעים לה כנגד לביאות האורבות לה; כל מי שביקר בגן החיות מסוגל היה להבחין ממרחקים בזברות הרועות בשדה, בטרם יכול היה לזהות אנטילופות ויענים הנמצאים בקרבתן.



למעשה, מתכונת הפסים אכן מסייעת לזברה שלא להיראות. בשעת תנועה נוטים הפסים לטשטש את הקווים שעל גוף החיה, ואפשר שזו הסיבה שאוניות קרב שפעלו במלחמת העולם השניה נצבעו בפסים בעלי צבעים מנוגדים מתוך רצון להשיג אותה מטרה. מלבד זאת, על פני המישורים האפריקניים שוררות תכופות הפרעות אטמוספריות הנגרמות על ידי חימום יתר. תופעות אלה מוסיפות לטשטש ולמזג צורות וצבעים במידה רבה עוד יותר, עד כי חוקרי טבע העוקבים אחר הזברות, מתקשים לא פעם לברור אותן מתוך הפרסתנים האחרים המצויים סביב, שהם לכאורה בעלי גוונים פחות בולטים.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3288101,00.html

"אין רועה, ואין מנהיג, איש הישר בעיניו יעשה."

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img2.tapuz.co.il/forums/1_84718775.gif]

הקישורים שלי

לגבי ההיפוטזה השניה, ידוע מתצפיות
שהנקבה מחזיקה את הסייח צמוד אליה בימים הראשונים,
וממש לא נותנת לו לזוז ממנה.
היא כל הזמן מסתירה את העדר,
כך שהסייח נאלץ לראות רק את הפסים של אמא שלו,
וגם להכיר רק את הריח שלה