חיילים בשטחים זוכים כעת לאימון אמיתי, בעזרת שני מטווחים ממוחשבים ניידים. בחודש הבא, הם גם יתמודדו עם סרטונים שידמו דילמות יום-יומיות מהשטחים


עוד בכתבה:
קרב על מסך במכולה ממוזגת »
מי ירה ומי פגע »
במאי, עורך ותלבושות »

עצביהם של שלושת חיילי סוללת התותחנים שאיישו בשבוע שעבר את אחד המחסומים שעל גדר ההפרדה, באזור ואדי ערה, היו רופפים. אחרי שבועות ארוכים שבהם העבירו עשרות שעות מתות, נטולות אירועים או עימותים במחסום, הם קיבלו באותו בוקר מנה גדושה של אקשן. הם התמודדו עם אדם חמוש שהסתתר בתוך קבוצה של אזרחים שהתקרבה אליהם וסירבה להיענות לקריאותיהם לעצור, עם אזרחים מבוהלים שרצו לקראתם כשאש נפתחה ממקור לא ידוע, עם נהג שהתרעם על דרישתו של אחד מהם לראות תעודות מזהות וניסה לדחוף אותו בכוח, וגם עם אשה עטויית עבאייה שיצאה מתוך מכונית כשהיא מחזיקה במה שנראה להם כתינוק אבל התברר שהיה אקדח.

בנוסף לכל האירועים האלימים שטיפלו בהם, וכדי להגביר עוד את הלחץ שבו היו נתונים, החיילים שבמחסום ידעו שהם תחת מעקב צמוד. כל כדור שיירו או שיהססו לירות, כל צעקה שיצעקו וכל החלטה שיקבלו - ידווחו בסופו של דבר למפקדיהם. במשמרת הזאת, בניגוד לכל המשמרות הקודמות שהם העבירו במחסום עד עכשיו, אף אחד לא יוכל להחליק, לטייח או לספר סיפורים.

וכך, מרוטי עצבים אחרי בוקר לחוץ ומאוד לא שגרתי בגזרה שקטה בדרך כלל, הופיעה פתאום מול שלושת החיילים קבוצה גדולה של מפגינים עצבניים. בהליכה מהירה צימצמו המפגינים את המרחק בינם לבין החיילים שבמחסום והחלו ליידות לעברם אבנים. סמ"ר לירז, מפקד המחסום, הורה לאחד החיילים לירות כדור באוויר כדי להרתיע אותם, ומשנוכח כעבור שתי שניות שהמפגינים אינם מתרשמים מכך, הורה לו לשחרר לאוויר כדור נוסף שיבהיר להם את רצינות האזהרה. אבל קבוצת המפגינים הקטנה לא ניאותה להתקפל. חבריה המשיכו להתקרב אל חיילי המחסום וליידות בהם אבנים מטווח מצטמצם והולך, וסמ"ר לירז, שחשש כנראה שמיידי האבנים יפרצו את המחסום, פקד על חייליו לירות לכיוון רגליהם.

הוא לא היה צריך לבקש מפקודיו פעמיים. מטח הירי ששיגרו השלושה לעבר קבוצת המפגינים - 75 כדורים בארבע-חמש שניות - נשמע כאילו נלקח מהקרב על פאלוג'ה לפני חודשיים, ולא מעימות בין חיילי מחסום לכמה מיידי אבנים. אבל אחרי פרץ האש האדיר הזה, כשהמפגינים הפגועים הסתובבו והחלו נסים לאחור, חיכתה לשלושת החיילים הפתעה. אחד המפגינים, שעד כה רק יידה לכיוונם אבנים, שלף ממכנסיו אקדח ותוך כדי בריחה ירה לעברם כמה כדורים. החיילים הבינו אמנם שמישהו יורה עליהם, אבל התקשו לאתר את מקור הירי. הם ירו עוד חמישה-שישה כדורים לכיוון המפגינים הנסים ואז נדמו. לשניים מהם נגמרו הכדורים שבמחסנית ולשלישי נשארו בה רק כדורים ספורים. הירי חסר המידה בתגובה לפרובוקציה המשנית הותיר את החיילים פגיעים לגמרי לאיום העיקרי, זה שנשקף להם מהמחבל הנושא נשק חם.


קרב על מסך במכולה ממוזגת


במחסום האמיתי, השוכן רק כמה מאות מטרים מזה שאיישו ביום ראשון שעבר שלושת חיילי התותחנים בעלי האצבע הקלה על ההדק, תקרית כזאת היתה מסתיימת במותם של רבים, אולי גם במותם שלהם. מניתוח האירוע - שהתחולל רק על מסך בגודל של כ-3X4 מטרים בתוך מכולה ממוזגת - התברר שרוב הכדורים שסמ"ר לירז ושני פקודיו ירו לעבר רגלי המפגינים פגעו בעצם בפלג גופם העליון. ובעוד שכל מיידי האבנים בהפגנה הווירטואלית חטפו כמה כדורים כל אחד, דווקא המחבל החמוש היחיד נפגע מכדור יחיד, וגם זאת, רק לאחר שירה לעבר החיילים כמה יריות.

הסיטואציה הזאת, כמו סיטואציות אחרות המדמות את הדילמות שעמן מתמודדים כל יום חיילי צה"ל בשטחים, לא התקיימה במציאות - לפחות לא בזו הפיסית. בחודשיים האחרונים, מאז נכנסו לשימוש בצה"ל שני מטווחים ממוחשבים ניידים שנרכשו מהצבא האמריקאי, זוכים חיילים קרביים המשרתים בשטחים לאימון אמיתי מאי פעם, בתנאים שלא היו יכולים לקבל בשום מחסום ממשי. הם לא רק מתאמנים בירי מכמה סוגים שונים של כלי נשק ומקבלים מיד מהמערכת משוב מדויק להכאיב של ביצועיהם, אלא גם נדרשים לקבל החלטות במצבים דומים להפליא לאלו שהם נתקלים בהם במחסומים האמיתיים. עד עכשיו הם עשו זאת עם סרטונים שהפיק הצבא האמריקאי ונשלחו יחד עם המערכת, אולם מהחודש הבא יתחיל צה"ל להפיק בעצמו סרטונים דומים. אלו, אומר סא"ל אילן גולן, ראש ענף הדרכה ומאמנים במיפקדת זרועות היבשה, יופקו בהתאם לצרכיו של צה"ל ויוכלו לבדוק את תהליכי קבלת ההחלטות של החיילים בסיטואציות שקרו במציאות או שקיים חשש שיקרו.


מי ירה ומי פגע


במבט מבחוץ, רק הדלת המשוריינת שמבודדת את המטווח הממוחשב מהעולם החיצון מרמזת, שבמכולה שבו הוא נמצא יש משהו ששווה יותר מערימת שקי שינה או מנות קרב. אבל כשנכנסים פנימה נחשפים אליו מיד.

על אחד הקירות הצרים של המכולה המלבנית, שמתנייעת מבסיס לבסיס על גבי משאית, תלוי מסך לבן גדול. משני צדיו נמצאים שני רמקולים חזקים, ומאחוריו מצוי מדחס לחץ אוויר אימתני שממנו משתרגים חמישה צינורות המתחברים לחמישה כלי נשק. לחץ האוויר נועד לספק את אפקט הרתע שנוצר בכל פעם שיורים כדור.

כלי הנשק - שמלבד העובדה שמעולם לא הוציאו מקניהם אפילו כדור אחד, הם אמיתיים לחלוטין - מצויים במרחק של חמישה או שישה מטרים מהמסך. בכל אחד מהם (וזה יכול להיות M16, תבור, או מקלע מא"ג) מוטמעים חיישנים שנועדו לנטר כל פעולה שעושה בהם החייל.

מפעיל המטווח, איש חברה אזרחית שעובדת למען צה"ל, הממוקם מטר וחצי מאחורי קו היורים, מקבל למחשב השולט במערכת, בזמן אמת, כל נתון שהוא עשוי לחפוץ בו. הוא יכול לדעת מתי בדיוק החייל דרך את הנשק, אם הנצרה שלו פתוחה או סגורה, באיזו עוצמה הוא סוחט את ההדק וכמובן לאן בדיוק הוא מכוון את הקנה בכל רגע. ציין הלייזר שמותקן על כל אחד מהקנים, ושמסונכרן עם התצוגה הוויזואלית שעל המסך, מאפשר לדעת היכן בדיוק פוגע כל כדור שנורה, ומי מחמישה החיילים שבמטווח ירה כל כדור ומתי.

מפעיל המטווח יכול גם לשנות כל רגע את כללי המשחק. בלחיצת כפתור הוא מסוגל להפוך יום ללילה, יום בהיר ליום מושלג, ולאתגר את החיילים ברוח צדית או גבית שמשפיעה על חוקי הבליסטיקה. הוא יוצר בתוך שניות מטווח איפוס לטווח של 25 מטרים, ומחליף אותו בתוך אותו פרק זמן למטווח מטרות נעות וקופצות לטווח של 100 או 200 מטרים. באותה קלות הוא מסוגל להעלים מהמסך כהרף עין את מטרות הקרטון הווירטואליות, ולהקרין עליו אחד מהתרחישים הכמו-מציאותיים שבהם מצולמים שחקנים שמדמים אויבים או עמיתים. גם בסרטונים הקצרים הללו, כמובן, נשמרים כל חוקי הבליסטיקה ונשמר כל המידע על אודות כל כדור וכל יורה.


במאי, עורך ותלבושות


המפקדים בשטח לא יכולים להיות נלהבים יותר מהמטווח הנייד. סגן אודי אברהמוב, מפקדם של כמה מהחיילים שהשתתפו באימון, אומר שנוכחותו הזמנית של הסימולטור במוצב "חוסכת לסגל הרבה בלגן". לדבריו, "לפני מטווח רגיל אנחנו צריכים לארגן ספארי (משאית ממוגנת), להקים מטווח, לקבוע גבולות גזרה, להרים מטרות ולהשיג תחמושת. פה אני תמיד יכול להקפיץ למטווח חמישה חיילים שנמצאים לפני משימה או אחריה ולתת להם תנאים סטריליים - אין חול על הרצפה, אין רוח שמזיזה את המטרות ומובן שאין סיכון של תאונה".

סא"ל גולן, מהנדס בהשכלתו וחובב משחקי מחשב, אומר שהמטווח הנייד מאפשר ליחידות שמוצבות באזורי עימות ומתקשות להתגבר על קשיים לוגיסטיים רבים להמשיך ולשמור על כשירותן. עם זאת, בתקופה שתדמיתו המוסרית של צה"ל בעיני עצמו נשחקת מתקרית זוועתית אחת לאחרת, גולן יודע שיכולתו של הסימולטור המשוכלל מסוגלת לעזור לצבא בהרבה מעבר לשיפור רמת הקליעה של החיילים שמתאמנים בו.

"אחרי כל אירוע אמיתי יש ניתוח אירוע שבו מפיקים לקחים", אומר גולן, המסרב להתייחס לתקריות ספיציפיות דוגמת וידוא ההריגה ברפיח. "אנחנו מחליטים מה אנחנו רוצים ללמד ומפיקים סרטון בהתאם עם חיילים בוגרי מגמת קולנוע. אחרי שבא אלי גוף מהשטח וכותב את התסריט, שעובר אישור, יוצאים לצילומים. יש במאי, יש עורך, יש שחקנים, יש תלבושות, יש כלי רכב אזרחיים - כמו בסרט רגיל. אם אנחנו רוצים שדמויות שמופיעות בסרט ייפלו כשיורים בהן, אז צריך לצלם אותן בכל מיני מצבים. יש הרבה מאוד חומר גלם, אבל בשלב העריכה מצמצמים את זה. בתוך יומיים-שלושה עד שבוע אפשר להפיק סרט כזה, אבל אם יש משהו דחוף מאוד אפשר גם לעבוד על זה בלילות".

היתרון המשמעותי ביותר של "סרטוני הדילמות", או ה"מקרים ותגובות" כפי שמכנים אותם בצה"לית, היא שהם מאפשרים לתחקר אירועים תוך כדי הישענות על אמת מוחלטת ולא על זיכרונות שמשתנים במצבי לחץ או על שקרים מכוונים. התחקור הזה מתבצע בסיומה של כל תקרית וירטואלית אך גם תוך כדי התרחשותה. כך, לדוגמה, אחרי שנורתה הירייה הראשונה בתקרית שתוארה בתחילת הכתבה, היה צריך סמ"ר לירז להסביר מדוע ולאן היא נורתה. לאחר מכן, כשהאירוע הוקרן בשידור חוזר, היה אפשר לראות באיזה קצב ולהיכן ירה כל אחד משלושת החיילים בכל שנייה, ולאן באמת הגיעו הכדורים שהיו אמורים לפגוע ברגלי המפגינים.

בתקרית אחרת, שבה פתחו החיילים באש על אזרחים לא חמושים שהתקרבו למחסום והסבירו שירו בהם משום שאלו "לא הקשיבו להם", נזף בהם מפעיל המטווח. "ממתי אתה יורה במישהו רק כי הוא לא מקשיב לך?" הוא שאל רטורית את מפקד המחסום. בניגוד למציאות המדממת בשטחים, שבה אזרחים נהרגים מכדורים שלכאורה לא נורו ואיש אינו נותן על כך דין וחשבון, הסימולטור לא עושה הנחות לאף אחד. לכל כדור יש כתובת, אבל גם אבא.

רב"ט תובל פרנקל מחדרה, שמיד אחרי סיום האימון שארך שעתיים בסימולטור המשיך למשמרת במחסום האמיתי שעל גדר ההפרדה, אומר שהיה שמח להתאמן בתרחישים שידמו מצב של ניסיון לחטיפת חייל, של ירי מרחוק לכיוון המחסום או של בדיקת רכב חשוד. "אבל גם בינתיים", הוא אומר, "הרגשתי שהמטווח עוזר לי לתפעל את האירוע ולקבל החלטות במהירות". כשבצה"ל פועלים רק שני סימולטורים ניידים ועוד ארבעה נייחים, אולי לא די בכך לתרגל את החיילים במצבים הבלתי אפשריים שהם עומדים בפניהם כל יום, אבל זה בהחלט צעד בכיוון הנכון.

http://news.walla.co.il/?w=/4/650187

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook