מה קרה להם?

פעם ידעו אנשים לומר כשלתי טעיתי להלן המפתחות אני הולך הביתה
למשל אוגדונר איו"ש (שאת שם משפחתו אנני זוכר) תא"ל שלמה שבעת הדו"צ ביחידת דובדבן שממנו נגזר הכינוי של מח"ט הנח"ל מיקי דו"צ בשנת 2000 כך נדמה לי אמר שהוא מתפטר מאחר והגזרה וחהנעשה הם באחריותו. נוריד רגע מסדר היום את לחימת 34 הימים האחרונים. נחטפו חיילים בצפון ונהרגו עוד מספר חיילים. זה קרה באותה דרך שבה זה נעשה ב2000 . אז למה לא קם האלוף אדם ואומר ללא קשר למערכה שאחרי פה כשלתי ומכאן ואילך אנני מתאים עוד לשאת באחריות פיקודית . ואחריו צריך לבוא גם רמ"ט פצ"ן תא"ל פרידמן וכנראה גם מפקד אוגדת הגליל תא"ל הירש. עזבו את המלחמה היא לא צפויה היא ממלכת אי הודאות ואני עוד מבין אייך בלחץ ותחת עשן ואש יש קבלת החלטות מוטעת -לא גרועה מוטעת. אבל אי מוכנות של מעכת הפיקוד לעקיצה כזו של החיזבאללה היא תעודת עניות. אמר פרידריך הגדול שאי אפשר להיות חזק בכל מקום אבל אוגדונר שחיילי המילואים בגזרת האחריות שלו עולים לסיור ללא נשק אישי הוא חלש . אני לא עוסק בשאלה האם הם צריכים ללכת בנושא הזה ברורה עמדתי. אני שואל למה זה לא בא מהם? האם תופעת ההתנערות מאחריות והנצחון בנקודות תוך "ראיית התמונה הגדולה שתתבהר רק בעוד כך וכך זמן" החליפה את אחריות המפקדים לפקודיהם ולמשימה?

לא חוזרים עד שמבצעים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי gal perel אוגדונר שחיילי המילואים בגזרת האחריות שלו עולים לסיור ללא נשק אישי הוא חלש.

זה גם לא אי הדיוק היחיד בדבריך, אבל הבוטה שבהם.

אני מציע שנחכה לתחקיר\ועדת חקירה ואז, מול הנתונים - נהיה חכמים יותר.

להצלחה - אבות רבים, בניגוד לכישלון.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

מה גם שאתה טועה בעובדה חשובה- עניין הנשק האישי שהיה/לא היה בסיור.

לכולם היה נשק אישי.

לעולם אשא דגלך בגאווה